חבר שלך קבע איתך ללמוד למבחן חשוב, וחצי שעה לפני מתקשרת אמא של ילד מהכיתה שאתה לא ממש מחבב (בלשון המעטה) ומספרת לך שהבן שלה נפצע בתאונת דרכים והוא צריך שמישהו יבוא להיות לידו בבי"ח ואף אחד לא יכול..

~זה לא דילמה חזקה כ"כ, וזה לא ממש סיפור, אבל זה מה שעלה לי לראש עכשיו מקווה שזה אולי בכ"ז יעזור..~

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....