בס"ד

אנחנו הופכים אותו לכזה.

במהותו הוא טוב..

אם תוכלי לפרט אוכל יותר לנסות להגיב.

(קראתי על זה משהו ממש יפה בספר "דע מה שתשיב לעצמך" של הרב קרוב... אעתיק מאוחר יותר)

יש דברים טובים ויש פחות, במטרה שנתקן אותם.

לפעמים אני חושבת שהתה לה' פאשלה בייצור של הבני אדם ונולדתי בטעות...

אממ. הנחה מעניינת.

אז זהו, שלא. 

ובטח אין לך כח עכשיו [והאמת גם לי אין] לכל הססמאות על כמה את חשובה, ועד כמה שהעולם לא יוכל להתקיים בלעדיך, ועל תפקידך הגדול וכו'. 

אבל מחילה, עד כמה שזה התשובה השנואה עלי,  אני לא חושבת שיש תשובה אחרת. 

לכל אדם יש תפקיד, ושמעתי פעם דבר יפה. התפקיד של האדם, זו הנקודה שהכי קשה לו. 

הדבר שהכי קשה לך בחיים. 

שאת הכי נלחמת בו. 

שם טמון התפקיד שלך.

שם ההתמודדות שלך היא להתגבר, ובע"ה לתקן את עצמך ומי יודע.. אולי לעזור גם לאחרים שהם באותו מצב. 

ולפתיח של השרשור שלך - כן. קיים רע בעולם. אי אפשר להכחיש ולחיות בסרט שהכל דבש, 

אבל באופן יחסי, יש יותר טוב מרע.

כן, קראת נכון! בואי נחשוב על מחלות. יש כ"כ הרבה אנשים שחולים במחלות נוראות, אבל כמה אנשים לא חולים? 

יש מוות בעולם, אבל כמה אנשים חדשים נולדים? 

ובכלל מה ה'עולם' עשה לך? מה עשה לך עץ מסכן, מה עשה לך פרח?  

העולם עצמו לא כזה גרוע. זה יותר הסתכלות והתמקדות שלנו לדברים הקשים יותר ..

אבל כל מה שכתבתי לעיל, לא סותר קושי. לא סותר כאב. 

זה לא אומר שעכשיו את צריכה לקום בבוקר ולהחליט שהעולם טוב. 

אני מבקשת מימך רק לנסות לדעת שזה קיים. ולנסות לטפל במה שרע לך, כדי לחזור לראות את הטוב. 

בהצלחה אחות  

ואני באישי. 

רבתי עם אבא, אימא, אחות, סבתא שלי, דודה שלי, חברות, חבר..

אני מרגישה זוועה- כל היום בכאבי ראש..

וזה לא סיפרתי לאף אחד!!!

עברתי 2 הטרדות (ולא משהו בקטנה..) בהפרש של שבוע לפני חודש בערך ומאז אני מפחדת לצאת החוצה.. מפחדת שייגעו בי, יחבקו, ינשקו... מפחדת ללכת למקלחת... מפחדת לישון...

פשוט באסה ובגלל זה אני וחבר שלי נפרדנו.. (אני לא שומרת נגיעה והוא לא הבין מה עובר עלי, אז הצעתי פסק זמן.. ואני ממש מתגעגעת אליו!)

אני הכי מבינה אותך בעולם.! את אפילו לא מבינה כמה אני מזדהה איתך..

אבל תדעי לך דבר אחד -את החיים שלך, איך את תחיי -את מחליטה!

את יכולה להחליט להעביר את החיים שלך בבאסה, בעצבות, בלהאשים. או להחליט שיוצאים מזה, שאף אחד לא אשם, לראות בכולם את הטוב ולחיות חיים טובים, איכותיים ושמחים..

וזה קשההה!! זה עבודה קשה ומתישה!!! אבל היא כ"כ שווה~

(ותדעי לך שלפני כמה שבועות, בחיים לא הייתי מדברת ככה, כמו עכשיו. אני גם לא באה מחברה כזאתי דתית... אבל החלטתי שלא, אני לא אתן לחיים שלי לרוץ ככה.

קשה? -קשה! נופלים? נופלים! אבל שווה כל רגע..

יאללה, בהצלחה! כולי תפילה ותחנונים בשבילך!!

והלוואי שמה שהייתי כותבת היו כל הצרותת.. יש עוד מלאא!

זה נשמע קשה,אבל הם יכולים לעזור לך.

את יכולה לשאול כאן לגבי זה ודברים אחרים:

http://www.makshivim.org.il/ask.asp

...!

את מחליטה מה לראות בתור רע. (בניגוד לאמת ושקר,) בטוב ורע אדם יכול לשכנע את עצמו לראות את העולם בצורה מסוימת.

את זאת שמחליטה אם לראות את הסבל כחיסרון או כאתגר.
(הסבל מכיל את שניהם, השאלה היא על מה מסתכלים.)

מעבר לזה, אם תנסי להיות טובה, גם העולם ייראה לך טוב.

(מכיון שכשאדם מנסה להיות טוב הוא ממילא מסתכל על הטוב הרוחני האמיתי, וככל שהמבט שלו לשם חזק יותר, ככה הוא מבין כמה שהעולם הוא טוב. כי באמת הטוב ההוא הוא אמיתי ושלם. וזה העיקרון ב"שמחה של מצווה", וזאת גם הסיבה ששמחה היא דבר כ"כ חשוב.)

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות