לפעמים אפשר לעלות על דברים פשוטים יחסית שיעזרו לכם, וחבל על כל הזמן שרק גורם לעוד ועוד לחץ.

לפעמים התוצאות מראות שיש בעיות יותר קשות שמצריכות טיפול רפואי, אבל גם אז חבל שתתחילו רק אחרי כמה שנים של בכיות ולחצים מצד המשפחה והחברה (את מרגישה שכל הזמן מסתכלים לך על הבטן?...) ובעיקר מצד הרצון האישי שלכם כבר ללדת (אנחנו התחלנו שנה וחצי אחרי הנישואין, אבל אני חושבת שאם היינו מתחילים קודם זה היה עדיף, כי עם הזמן היה לי יותר ויותר קשה, והלחץ הפנימי וגם החברתי בשכונה היה מאוד מעיק)

יש כאלה עם אמונה תמימה מאוד שלא רוצים לבדוק. אני חושבת שידע, כמה שלפעמים הוא כואב ולא קל, זה עדיין כוח. זה כוח בשביל להחליט מה עושים הלאה, והלאה יכול להיות טיפול רפואי רגיל, אלטרנטיבי, ברכות מרבנים, כל דבר שאתם חושבים לנכון, אבל כשיודעים מה המצב הרפואי כעת קל הרבה יותר להחליט מה הלאה.

מקווה בשבילכם שלא תצטרכו להתלבט ושתתבשרו בבשורות טובות בקרוב, אבל גם אם לא, יש הרבה הרבה מה לפעול ולעשות בכמה מישורים. (ושתדעי - סטטיסטית יש היום הרבה מאוד זוגות עם בעיות, הרבה יותר מפעם, אבל יש גם הרבה יותר הצלחות, אני בטוחה שיש מסביבך הרבה מאוד זוגות שעברו בדיקות כלשהן ואפילו טיפולים, שאת אפילו לא מודעת לזה, כי הם התחילו מוקדם, גילו מה הבעיה, ושנתיים אחרי החתונה כבר יש להם ילד או שניים...)

בהצלחה רבה והרבה כוחות לך ולבעלך

מזה אני קצת חוששת, שאתחרט שלא התחלתי מוקדם יותר וסתם בזבזתי את הזמן...

אבל גם אין מה לחשוש מלבדוק מה קורה...

אם יש בעיה, היא תהיה קיימת גם אם תבדקו וגם אם לא.

ואם אין בעיה ברורה, אז תדעו שצריך להרבות בתפילות ולנסות כיוונים נוספים אם עובר הזמן ללא הצלחה.

מה שחשוב בעיקר - קודם כל לדעת שלא משנה מה הבעיה, אתם יחד!

זה נסיון שה' נתן לכם כזוג גם אם תגלו שיש בעיה רפואית רק אצל אחד מכם. 

זו עצה שנתנה לו דודה שלנו ושמרתי עליה מכל משמר במהלך הבדיקות והטיפולים (אנחנו עשינו טעות לפי דעתי כשגילינו להורים מה בדיוק הבעיה ואצל מי, מאז אנחנו לא אומרים מה הבעיה לאף אחד, אלא בהגדרה - זה נסיון של שנינו - יכל להיות שאתם תחושו אחרת, אבל במצב היחסים עם ההורים שלנו זו דעתי)

ועוד עצה - כמה שיותר לא להכנס ללחץ. הוא לא מוסיף דבר ורק גורם לתהליך להיות יותר קשה. תהנו מהזוגיות שלכם כמה שיותר, זו תקופה שלא תחזור. הזמן שלא נכנסים עדיין להריון, יכול מאוד מאוד לחזק מבחינה זוגית, אם לוקחים אותו בטוב.

ועוד עצה - מותר גם להתפרק. ברור שזה לא קל וצריך להיות מודעים אחד לחולשות של השני, לרוב לאישה זה לא קל יותר, אבל גם על הגבר יכולות לעבור תקופות לא קלות, במיוחד אם הבעיה אצלו אבל לא רק.

בהצלחה רבה ובשורות טובות בקרוב!

מבלי להמעיט בחשיבות של בדיקות כאלו ואחרות לאיתור של בעיות שיכולות להיות, אני חושב שיש משהו שצריך לעשות קודם. (יכול להיות שכבר עשיתם את זה ואז אני מתפרץ לדלת פתוחה אבל אני אכתוב את זה בכל מקרה)

חשוב ביותר להמנע ככל האפשר מהחמרות בתחום הזה ועל כל כתם או שאלה לרוץ ולבדוק. גם אם אתם "בטוחים" שזה דם ושאין מה לעשות, לא להתעצל\להתבייש, לקחת את העד\תחתון לרב ולשאול. המון פעמים אין בעיות בפוריות אלא פשוט הזוג מחמיר על עצמו בעקבות כתמים וכך עובר יותר מדי זמן מהביוץ.

בהקשר הזה חשוב לי להדגיש שמכון פוע"ה עושים עבודה נהדרת. הם זמינים מאוד, אפשר להשאיר את זה באופן דיסקרטי בתיבה שלהם והם מתקשרים באותו יום או למחרת ואפשר גם לשלוח את בעלך ממש להראות לרב שם. הם מאוד נחמדים ומקדישים זמן כדי לענות לשאלות ולהסביר... ממש מדהים.

והכי חשוב... לא להיות בלחץ. להאמין, להתפלל ולהשתדל...

בהצלחה!

גם אנחנו פנינו לייעוץ שנה וקצת אחרי החתונה, ואני זוכרת שהיה לי מאוד מאוד קשה עם זה.

קודם כל, רק שתדעו שגם אם לא נכנסים להריון שנה אחרי החתונה, זה לא מבטיח בכלל שיש בעיה. אנחנו נכנסנו להריון שנה ושבעה חודשים אחרי החתונה, בלי שום התערבות רפואית, ב"ה (לאחר ייעוץ מאחד הרבנים במכון פוע"ה, ועוד איזה תרופה טבעית שהיתה אמורה לעזור בעניין, וגם הרבה תפילות, כמובן. אני משערת ששילוב הדברים הביא לכך..).

מה שכן, נראה לי ששנה אחרי זה כן הזמן להתחיל לברר ולבדוק, כי אם ח"ו יש בעיה אמיתית, אז באמת חבל על הזמן שיתבזבז אם תחכו יותר. ובאמת שהרפואה היום כ"כ מפותחת שיש פתרונות כמעט להכל.

אם אתם בעניין, יש הרבה שיטות ודברים טבעיים שגם יכולים לעזור (זה יכול להיות די יקר, לא יודעת אם אתם בעניין). בכל מקרה, לא נראה לי שכדאי שזה יהיה במקום בירור רפואי עם רופא/ת נשים.

אם את רוצה, אשמח לתת לך מספר של מישהי שמטפלת בתחום באופן טבעי (דווקא איתה לא התנסינו, אבל שמעתי שיש לה הרבה הצלחה בתחום. מה שאני לקחתי היה של מישהי אחרת שפניתי אליה בעניין אחר בכלל, אני יכולה לתת גם את המספר שלה את תהיי מעוניינת). את יכולה גם לפנות במסר אישי.

ועוד משהו חשוב-

אני זוכרת שגם אני לפעמים הייתי בוכה הרבה, והיה לי מאוד קשה עם כל העניין.

בעלי אז אמר לי משהו מאוד נכון שהשתדלתי לאמץ- כל פעם שהקושי הזה משתלט עלינו ומתחילים לבכות עליו- לא להשאיר את זה רק בכי, אלא להפוך את זה לתפילה לקב"ה שיזכה אותנו (ואת כל המשפחות שמצפות) בפרי בטן במהרה.

אומרים ששערי דמעות לא ננעלו, אז תנצלי דווקא את הזמנים של הבכי, ויצאו מזה התפילות הכי חזקות על העניין הזה.

שיהיה הרבה הצלחה, ורק בשורות טובות!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....