לפעמים אפשר לעלות על דברים פשוטים יחסית שיעזרו לכם, וחבל על כל הזמן שרק גורם לעוד ועוד לחץ.

לפעמים התוצאות מראות שיש בעיות יותר קשות שמצריכות טיפול רפואי, אבל גם אז חבל שתתחילו רק אחרי כמה שנים של בכיות ולחצים מצד המשפחה והחברה (את מרגישה שכל הזמן מסתכלים לך על הבטן?...) ובעיקר מצד הרצון האישי שלכם כבר ללדת (אנחנו התחלנו שנה וחצי אחרי הנישואין, אבל אני חושבת שאם היינו מתחילים קודם זה היה עדיף, כי עם הזמן היה לי יותר ויותר קשה, והלחץ הפנימי וגם החברתי בשכונה היה מאוד מעיק)

יש כאלה עם אמונה תמימה מאוד שלא רוצים לבדוק. אני חושבת שידע, כמה שלפעמים הוא כואב ולא קל, זה עדיין כוח. זה כוח בשביל להחליט מה עושים הלאה, והלאה יכול להיות טיפול רפואי רגיל, אלטרנטיבי, ברכות מרבנים, כל דבר שאתם חושבים לנכון, אבל כשיודעים מה המצב הרפואי כעת קל הרבה יותר להחליט מה הלאה.

מקווה בשבילכם שלא תצטרכו להתלבט ושתתבשרו בבשורות טובות בקרוב, אבל גם אם לא, יש הרבה הרבה מה לפעול ולעשות בכמה מישורים. (ושתדעי - סטטיסטית יש היום הרבה מאוד זוגות עם בעיות, הרבה יותר מפעם, אבל יש גם הרבה יותר הצלחות, אני בטוחה שיש מסביבך הרבה מאוד זוגות שעברו בדיקות כלשהן ואפילו טיפולים, שאת אפילו לא מודעת לזה, כי הם התחילו מוקדם, גילו מה הבעיה, ושנתיים אחרי החתונה כבר יש להם ילד או שניים...)

בהצלחה רבה והרבה כוחות לך ולבעלך

מזה אני קצת חוששת, שאתחרט שלא התחלתי מוקדם יותר וסתם בזבזתי את הזמן...

אבל גם אין מה לחשוש מלבדוק מה קורה...

אם יש בעיה, היא תהיה קיימת גם אם תבדקו וגם אם לא.

ואם אין בעיה ברורה, אז תדעו שצריך להרבות בתפילות ולנסות כיוונים נוספים אם עובר הזמן ללא הצלחה.

מה שחשוב בעיקר - קודם כל לדעת שלא משנה מה הבעיה, אתם יחד!

זה נסיון שה' נתן לכם כזוג גם אם תגלו שיש בעיה רפואית רק אצל אחד מכם. 

זו עצה שנתנה לו דודה שלנו ושמרתי עליה מכל משמר במהלך הבדיקות והטיפולים (אנחנו עשינו טעות לפי דעתי כשגילינו להורים מה בדיוק הבעיה ואצל מי, מאז אנחנו לא אומרים מה הבעיה לאף אחד, אלא בהגדרה - זה נסיון של שנינו - יכל להיות שאתם תחושו אחרת, אבל במצב היחסים עם ההורים שלנו זו דעתי)

ועוד עצה - כמה שיותר לא להכנס ללחץ. הוא לא מוסיף דבר ורק גורם לתהליך להיות יותר קשה. תהנו מהזוגיות שלכם כמה שיותר, זו תקופה שלא תחזור. הזמן שלא נכנסים עדיין להריון, יכול מאוד מאוד לחזק מבחינה זוגית, אם לוקחים אותו בטוב.

ועוד עצה - מותר גם להתפרק. ברור שזה לא קל וצריך להיות מודעים אחד לחולשות של השני, לרוב לאישה זה לא קל יותר, אבל גם על הגבר יכולות לעבור תקופות לא קלות, במיוחד אם הבעיה אצלו אבל לא רק.

בהצלחה רבה ובשורות טובות בקרוב!

מבלי להמעיט בחשיבות של בדיקות כאלו ואחרות לאיתור של בעיות שיכולות להיות, אני חושב שיש משהו שצריך לעשות קודם. (יכול להיות שכבר עשיתם את זה ואז אני מתפרץ לדלת פתוחה אבל אני אכתוב את זה בכל מקרה)

חשוב ביותר להמנע ככל האפשר מהחמרות בתחום הזה ועל כל כתם או שאלה לרוץ ולבדוק. גם אם אתם "בטוחים" שזה דם ושאין מה לעשות, לא להתעצל\להתבייש, לקחת את העד\תחתון לרב ולשאול. המון פעמים אין בעיות בפוריות אלא פשוט הזוג מחמיר על עצמו בעקבות כתמים וכך עובר יותר מדי זמן מהביוץ.

בהקשר הזה חשוב לי להדגיש שמכון פוע"ה עושים עבודה נהדרת. הם זמינים מאוד, אפשר להשאיר את זה באופן דיסקרטי בתיבה שלהם והם מתקשרים באותו יום או למחרת ואפשר גם לשלוח את בעלך ממש להראות לרב שם. הם מאוד נחמדים ומקדישים זמן כדי לענות לשאלות ולהסביר... ממש מדהים.

והכי חשוב... לא להיות בלחץ. להאמין, להתפלל ולהשתדל...

בהצלחה!

גם אנחנו פנינו לייעוץ שנה וקצת אחרי החתונה, ואני זוכרת שהיה לי מאוד מאוד קשה עם זה.

קודם כל, רק שתדעו שגם אם לא נכנסים להריון שנה אחרי החתונה, זה לא מבטיח בכלל שיש בעיה. אנחנו נכנסנו להריון שנה ושבעה חודשים אחרי החתונה, בלי שום התערבות רפואית, ב"ה (לאחר ייעוץ מאחד הרבנים במכון פוע"ה, ועוד איזה תרופה טבעית שהיתה אמורה לעזור בעניין, וגם הרבה תפילות, כמובן. אני משערת ששילוב הדברים הביא לכך..).

מה שכן, נראה לי ששנה אחרי זה כן הזמן להתחיל לברר ולבדוק, כי אם ח"ו יש בעיה אמיתית, אז באמת חבל על הזמן שיתבזבז אם תחכו יותר. ובאמת שהרפואה היום כ"כ מפותחת שיש פתרונות כמעט להכל.

אם אתם בעניין, יש הרבה שיטות ודברים טבעיים שגם יכולים לעזור (זה יכול להיות די יקר, לא יודעת אם אתם בעניין). בכל מקרה, לא נראה לי שכדאי שזה יהיה במקום בירור רפואי עם רופא/ת נשים.

אם את רוצה, אשמח לתת לך מספר של מישהי שמטפלת בתחום באופן טבעי (דווקא איתה לא התנסינו, אבל שמעתי שיש לה הרבה הצלחה בתחום. מה שאני לקחתי היה של מישהי אחרת שפניתי אליה בעניין אחר בכלל, אני יכולה לתת גם את המספר שלה את תהיי מעוניינת). את יכולה גם לפנות במסר אישי.

ועוד משהו חשוב-

אני זוכרת שגם אני לפעמים הייתי בוכה הרבה, והיה לי מאוד קשה עם כל העניין.

בעלי אז אמר לי משהו מאוד נכון שהשתדלתי לאמץ- כל פעם שהקושי הזה משתלט עלינו ומתחילים לבכות עליו- לא להשאיר את זה רק בכי, אלא להפוך את זה לתפילה לקב"ה שיזכה אותנו (ואת כל המשפחות שמצפות) בפרי בטן במהרה.

אומרים ששערי דמעות לא ננעלו, אז תנצלי דווקא את הזמנים של הבכי, ויצאו מזה התפילות הכי חזקות על העניין הזה.

שיהיה הרבה הצלחה, ורק בשורות טובות!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות