לא להגיד הלל ביום העצמאות ולהגיד תחנון <צ>

קשה לי להבין את שאלתך.

מצטער. אין לי תשובה.

פשוט להרים את העיניים ולהסתכל.. לא צריך יותר מזה.

"אני מתכוון ביום יום ולא במעשה חד פעמי של לקנות בית בארץ ישראל ולהתיישב בה.."

זה שאנחנו בארץ ישראל זה לא מאפיין הגאולה????

זה קרה, לא באופן חד פעמי - אלא בעליות השונות מארצות השונות .

והנה אתה עכשיו בארץ ישראל! בטח ובטח שזהו חלק מתהליך הגאולה.אני בטוחה שיש לך ידע בעניין ההיסטוריה של עמ"י .

2000 שנות גלות שבסופם הגענו אל הארץ המובטחת!

אתה שואל איך זה משפיע לך על חיי היום יום ... אני לא אלעה אותך בדוגמאות אלא אתן לך דוגמא אישית מחיי.

אמא שלי עלתה לארץ מאיראן . ניסו פעמיים לחטוף אותה או אפילו יותר.יהודים היו נחשבים שם לטמאים . שרפו את החנות של אבא שלה. וזה רק ההתחלה.

אז שאתה יוצא החוצה ושאתה בבית תסתכל ותגיד תודה שאתה חי בתקופה של גאולה, שאנחנו בארץ ישראל הארץ שלנו , העם היהודי! יכול ללכת בראש מורם וזקוף קומה בארץ שלך.יכול להיות חופשי מבלי לפחד שגויים יבואו לחטוף אותך,להרוג אותך וכוו...יש לך חופש ביטוי . יש לך חופש עשייה! וזה שאתה יכול ללכת להינות עם חברים, למכולת, לסופר ?הכל נכתב כאן בקטן כמובן....יש מלא להרחיב על זה .ברור.  

אז נכון שלפעמים יש כל מיני בעיות - כל זה על מנת לעורר אותנו אל ריבונו של עולם , לעורר אותנו לאהבת חינם .

וברגע שנשמח בהחלת הגאולה- ונתקדם בהתנהגות לגאולה השלימה.

וכמובן-זה שאתה יכול ללכת לכותל ולהתפלל לריבונו של עולם ,לדרוך באדמת ארץ ישראל.

כן!שלפחות כמעט בכל הימים בשבוע כשאני יוצאת מהבית,כמעט תמיד מישהו מוכן לעזור ולהושיט את היד!אהבת החינם גודלת מרגע לרגע במימדים עצומים שלא הכרתי מעודי!!כשאני רצה עם חברה שלי לאוטובוס במטרה להספיק אותו ובן אדם שאנחנו לא מכירות מציע לנו מים כשאנחנו מגיעות-זאת התחלה לגאולה!,כשאני מנסה לקיים את המצווה להיות בשמחה ומצליחה מאז שהייתי כמעט כל הזמן שאני חיה בדיכאון חולף-זאת התחלה לגאולה!כשאנשים מחייכים אלייך סתם ככה,זאת התחלה לגאולה!כשמישהו בכלל מבקש ממך לזרוק את הזבל ואתה הולך לזרוק את הזבל-זאת התחלה לגאולה!כשההורים שמחים כשאתה עוזר להם-זאת התחלה לגאולה!כל המעשים הקטנים האלה רק מראים שאנחנו קרובים כל כך!!כשארץ ישראל עדיין תומכים אחד בשני אפילו כשיש פיגועים שהם פחות מכל הפיגועים שהיו לנו לפני 20-15 שנה,ועדיין משתתפים בצער אחד על השני למרות שעבר המון זמן והמשיח לא הגיע,זאת התחלה לגאולה!

שלמרות שמי שצופה בערוץ הכנסת וזה נראה כאילו עם ישראל שונאים אחד את השני ואין מצב לאהבה ,עדיין מתחיל להרגיש בעוצמות גדולות של אהבה אחד לשני! "תקע בשופר גדול לחרותינו..המקבץ נדחי עמו ישראל"
שאנחנו ממשיכים לחכות ויש המון ארגונים שמנסים להפיץ את הציפיה למשיח ולגאולה,ולא מתייאשים!ממשיכים ולא מרשים לעצמם להפסיק כי הם יודעים שמשהו בעז"ה,עוד יבוא ויחכה בפתח!וכמובן בגלל שכבר הייתה אהבת חינם עוד בימי החכמים הגדולים שבא"י,אנחנו צריכים גם למנוע חטאים.ויש כל כך הרבה אנשים היום שחוזרים בתשובה ומצילים את עצמם מיצר הרע כל שניה ושניה כי הם רק מחכים לישועה גדולה!בכל רגע ורגע לפחות יש אדם אחד שמנסה למנוע את עצמו מחטא ומצליח!!וזה דבר ענקי לעומת מה שהיינו פעם!
 

הגיע זמן לגאולה!

רק שאלתי האם ואיך זה אמור להתבטא בחיים ביום יום?

האם עשיית טוב ואהבת חינם זה מספיק? האם לדבר על בית המקדש זה מספיק? הרי גם הרמב"ם בגלות דיבר על בית המקדש.. ולעשות טוב [מה שאת מתארת, עם הכוס מים וזריקת הזבל] זה דברים שעם ישראל היה אמור לעשות גם בגלות.

ואם להיות יותר ספציפיים:

איך הגאולה אמורה להשפיע על עשיית המצוות? [בכללן, ולא מצוות ספציפיות כמו שמיטה פעם ב7 שנים, ותרומות ומעשרות שאותם היהודים שהמשיכו לגור בארץ ישראל בזמן הגלות המשיכו לעשות]

איך הגאולה אמורה להשפיע על הלימוד תורה שלנו?

איך הגאולה אמורה להשפיע על היחס לזולת [ולתת צדקה יכולנו לעשות גם בגלות]

שוב, אני לא אומר שאנחנו לא בגאולה, אבל איך זה אמור להתבטא...

של גאולה במונח הסופי שלה.

אתחלתא דגאולה זה מה שנאמר, צריך להיזהר שלא לסלף.

האם החיים ביום יום צריכים להיות שונים מאשר בגלות בזמן של התחלתא דגאולה? [להתנהג במוסריות וטוב לב היינו צריכים לעשות גם בגלות]

עיקר הגאולה היא במחשבה, ולאו דווקא במעשה.

אני אסביר-

להיות ב[דור של]גאולה זה לא אומר דווקא לבוא ולעשות מצוות מסוימות של בנין הארץ, או שמיטה, או הפרשת חלה וכו'..

זה גם, אני לא אומר שאין ערך למצוות האלו ח"ו, אבל עיקר הגאולה זה אולי משהו שלא הבינו ב1945 שנים האחרונות, והתחילו להבין את זה רק לפני שנים ספורות..

עיקר הגאולה תלויה בנו, לאו דווקא בצורה הפרקטית, המעשית.

לפעמים זה צריך להיות יותר בצד הרוחני, המחשבתי.

לדוגמה- עד לפני 70 שנה רוב היהודים האמינו שלא מוטלת עליהם ההשתדלות לעלות לארץ, הרי ה' הבטיח במפורש שהיא תגיע "על כנפי נשרים", לא?

לפני 70,80 שנה חל שינוי תודעתי עצום, שאומר בעצם- "אם אני לא יפעל בשביל הגאולה, היא לא תבוא מאליה..." אין הכוונה ח"ו שה' לא יכול או לא רוצה לגאול אותנו אם לא נעשה כלום, השאלה היא כמה נוכל להביא את הגאולה בכוחנו, ולאו דווקא ע"י תפילות, יותר ע"י מעשים.

התחילו לעלות יהודים לארץ, התחילו ליישב את הארץ, הכל היה שונה לגמרי מהתפיסת עולם שחיו בה עד אז..

אבל עדיין יש המון לאן להתקדם..

בדיוק כמו שלפני 70 שנה יהודים האמינו שהם לא יצטרכו לעלות לארץ עם אניית מעפילים אלא "על כנפי נשרים", גם היום לצערנו יש כאלה שמאמינים שבית המקדש יירד מהשמיים.. [אני לא אומר שזה לא יקרה, יש רש"י מפורש במס' סוכה שאומר את זה, אבל כמו שאמרתי קודם- יש בכוחנו להחיש את בוא הגאולה.]

אם יהודים יאמינו שצריך לבנות בעצמנו את בית המקדש, עם פטישים ומברגות, ולהמליך עלינו מלך, ולפעול בשביל בוא המשיח. [כי גם הוא לא בטוח שיגיע על חמור לבן...] אז הגאולה בהחלט תתקרב הרבה יותר...

אם אתה צריך סימן לזה שהגאולה כאן- יש המון סימנים בגמרא- כגון: "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'"

וכיום אנחנו בהחלט רואים שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה...

בכל אופן- הגאולה כבר כאן, או כמו שאמרה מישהי- לפחות אתחלתא דגאולה.

השאלה היא אם אנחנו עולים עוד מדרגה או נשארים במקום?

זה כבר תלוי בנו.

יש מספיק דרכים לפעול:

ליישב את ארץ ישראל

ליצור מודעות (אנשים היום רדומים חבל על הזמן)

לפעול למען המקדש (יש לך שרשור למטה)

ועוד'

וכל אחד היה צריך לנהוג כאדם פרטי.

באתחלתא דגאולה, כבר מתחיל להווצר מצב מתוקן, ובהתאם לזה אנחנו צריכים לשאוף להביא את העם למצב מאוחד ושלם, ולא רק שכל אחד לבדו יקיים מצוות.

זה כמו ההבדל בין עצבות לשמחה. רק שזה בעם וזה בנפש.

שהגאולה מתבטאת בכל דבר ודבר ממש!!!

אם זה בארץ שפורחת, בכלכלה המשגשגת (וכן, בישראל הכלכלה הכי משגשגת!!)

בהתנהגות שלנו... ובכל נבואות הנביאים שמתגשמות אחת לאחת בדור שלנו!!!

באמת זכות אדירה יש לנו...!

ועוד נקודה- שמעתי פעם שאף אחד מדור הגאולה לא מבין את העוצמה של הדור הזה...

שנזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש ולבנייו בית המקדש במהרה ולכל הישועות!!!

שבוע טוב!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....