דפקתי בדלת ואחרי ששמעתי שאפשר להכנס,נכנסתי.
שעתיים וחצי הייתי באוטובוסים ובתחנות כדי להגיע לכאן.
ברוך ה' ירדתי בתחנות הנכונות,
למרות שבאוטובוס הראשון לא צלצלתי ובאוטובוס השני לא מצאתי את הכיכר עם הברבור.
נכנסתי.
היא עמדה לידו.הוא אכל.עם הידיים.והיא מידי פעם הכניסה לא את הכף לפה,היא לא ממש נכנסה.
עזרתי לה.שחררתי אותה קצת.
הוא ישב עקום לגמרי,לא מצליח להחזיק את עצמו.
החלפתי לו את הכף בכפית,קטנה לפה קטן 
זה עזר,והיה נראה של לו יותר.
נסעתי הרבה,היה גם פקק,כדי לעזור לה לעשות ביביסיטר.
ביביסיטר?ביבי?בן שמונה זה ביבי?
נראה שכן..רק ביבי קצת גדול..
השעועית נפלה לו על המכנסיים ועל הרצפה ואין לי מושג איך הוא המשיך לאכול ומה נכנס לו לפה.
כבר רציתי לבכות
אבל מה?כל כך מהר?אני פה שתי דקות סכ"ה.
מתחת לאף היה לו דם.מוריה אמרה שהוא נפל על הפנים.חשבתי שירד לו דם מהאף,אבל זה היה פצע.
איפה?בארבע מדרגות,הוא התגלגל. 
איך הוא הגיע לשם?
תשאלו אותו.ואל תחכו לתשובה,היא לא תבוא ממילא,אלא אם כן יקרה נס.
איכשהו,לא זוכרת איך אפילו,הכנו פסטה,מוריה ואני.
אה,נזכרתי.הוא ישב על הספה וראה קליפים במחשב.זה מרתק אותו.וטוב שכך.
על הקסדה שלו כתוב את השם,מאחורה,היא תמיד עליו,חוץ מבג'ימבורי.. השם ושני מספרי טלפון,למקרה שהוא יאבד (?)
מה הוא,כלב? אוווחחח |אנחה עמווקה|
אז אני הכנתי את הפסטה ומוריה את הסלט ואת הרוטב.
ביס ראשון,טעים!!טובה המוריה הזאת. אני צריכה ללמוד איך מכינים רוטב..
ואז הוא הגיע,ירד מהספה ובא בריצה,שלח את היד ו--לקח פסטה!!
טוב,פסטה אחת..לא כ"כ נורא,אבל צריך להזהר שלא יקח יותר,
אז מסלקים את הצלחת מהשולחן לשיש ומודים להשם שהוא לא הכניס את היד ולקח חופן שלם של פסטה.
הוא לא יכול פסטה,אסור לו,אז נותנים לו שתי פרכיות אורז.ושולחים אותו חזרה לסלון.מסכן
אייחחח.קשה לי.וזה ארוך.מספיק בנתיים.
אבא שבשמים,תסתכל עלינו!! לא מספיק??
כמה?????
