רק חבל שרק ע"י טרגדיות אנשים מתפיסים...

זה מה שכתוב שם...

"די! נמאס לי! אני הולך לקרוא לאבא שלי."צעק אחיה.

הוא היה מעוצבן,כבר 4 שנים שהוא גר בשדרות בשכונת מוצקין וכל פעם מחדש שהוא יורד למגרש הוא ואור מתחילים להתווכח מי תפס ראשון.



הכל התחיל בסתם צהריים בהירים


כשאור ירד למגרש והחל לשחק כדורגל עם חבריו מבית הספר.


לאחר חצי שעה ירד אחיה עם אופניו ורצה ליסוע במגרש.


כבר כשהגיע קרא אליו אור מרחוק: "היי דוס,אנחנו תפסנו ת'מגרש אז אין לך מה לחפש פה".


אחיה נעלב וענה: "אבא שלך לא בנה את המגרש וגם לי יש זכות להיות פה".


"באמת"??? שאל אור בציניות .


באמת!!! השיב לו אחיה בתמימות.


וכך הלך הויכוח והתלהט יותר ויותר עד שלבסוף הלך אחיה לקרוא לאביו,שלמה, ראה זאת ניר והלך גם הוא לקרוא לאביו,ניר.




בנתיים עד שאור ואחיה ילכו לקרוא לאבותיהם הנה תקציר על יחסי השכנות בין המשפחה של אור ביטון לבין משפחתו של אחיה,אידלס.



משפחת ביטון הייתה משפחה קטנה וספרדייה


ואילו משפחת אידלס הייתה משפחה גדולה ואשכנזיה.


מעולם לא היו בין שתי המשפחות יחסי שכנות קרובים וחוץ מה"שלום" שהיו אומרים אחד לשני לא היה ביניהם שום קשר.



והנה כבר ניר ושלמה יורדים מהבניין ושוב כועסים שאין להם שקט ושכל יום הם צריכים לעשות סדר במגרש.


פתאום הם מוצאים את עצמם עומדים אחד מול השני במבוכה ולא יודעים מה לומר,לבסוף הפר שלמה את השתיקה ואמר: "לאחר כל המריבות אני מציע שפשוט נחלק את המגרש לחצי וכך לכל אחד יהיה חלק לשחק בו.


אור כבר רצה להגיד שזה לא שווה אבל אביו סימן לו לשתוק ואמר לשלמה "רעיון מצויין"!!!


וכך הם חילקו את המגרש,למרות הפשרה אור ואחיה לא התפייסו ונשארו עוינים אחד כלפי השני.









כעבור שבוע כאשר אור ואחיה משחקים במגרש כל אחד בחלק


שלו נשמעה אזעקת "צבע אדום" לאור ואחיה עברו אותם מחשבות בראש:


הבית רחוק, לא נספיק להגיע , הבטונדה יותר קרובה,אבל היא בצד השני


שמעבר לכביש. הם החליטו לרוץ לכיוון הבטונדה כשהם לא מחליפים מילה


בהתחלה חצה אור את הכביש ואז כשאחיה בא לחצות בדיוק מכונית


רצתה לעצור ועברה נתיב במהירות,פגעה באחיה והעיפה אותו ישר לצד השני,


אור עוד הספיק לראות אחיה צונח על המדרכה כשהוא שותת דם.


אור שהיה סטרילי נורא ולא היה יכול לראות דם,


נבהל מאוד ולא ידע מה לעשות האם לרוץ ולהציל את עצמו או לדאוג לאחיה,ואז הוא התעשת,חצה את הכביש במהירות ורץ לכיוון המקום שבו היה מוטל אחיה,כשהוא התקרב הוא ראה שכל רגלו של אחיה מלאה דם,הוא קרע את החולצה שלו וקשר אותה מסביב לרגל של אחיה,אח''כ ניסה לסחוב אותו לכיוון העץ הקרוב אך אחיה היה כבד מידי.


תוך כדי ניסיונות הגרירה ראה אור את הנהג שפגע באחיה יושב באוטו ומביט בשוק באחיה המוטל על הקרקע ,אור ראה בעיניו את הזעזוע העמוק והחליט שהנהג בשוט בהלם.


הוא רץ אל הנהג פתח את הדלת ואמר מהר: "אדוני,הילד הזה הולך ומאבד דם,הוא כבר איבד את ההכרה אני חייב שתעזור לי לסחוב אותו לצל ולהתקשר לאמבולנס".


תוך כדי דיבור אור שומע בום חזק ויודע שהקסאם כבר נפל, באותו רגע הוא אפילו לא חושב איפה הקסאם נפל אלא פשוט מנסה להסביר לנהג מה מצבו של אחיה.


לפתע הנהג מתעשת ומתחיל לעזור,הוא סוחב את אחיה למכוניתו,מתקשר לאמבולנס ומלווה את אחיה לבית החולים שם הוא נשאר איתו .


בנתיים אור רץ לבית משפחת אידלס,מספר להם את כל הסיפור ומוסר להם את שם בית החולים שאליו פונה אחיה.


הם רק מספיקים לומר תודה, משאירים הוראות אחרונת לילדים,קופצים לרכב,ונוסעים.



רק כעבור 3 שעות מתברר מצב בריאותו של אחיה ,הוא יצטרך לעשות תרגילים רבים וצפוי לו שיקום ארוך אך חייו ניצלו אודות לאור שהיה בעל תושייה ועשה לו חסימת עורקים.




כאשר הורי משפחת אידלס חזרו מבית החולים הם ישר פנו למשפחת ביטון שם הודו לאור ולהוריו מקרב לב על שהצילו את חיי בנם.




כעבור כמה ימים כבר היה אפשר לבקר את אחיה ואור הלך לבקר אותו לבדו,כשהיה בחדר אחיה ביקש ממנו סליחה על כל המריבות ואמר לו תודה ענקית על שהציל את חייו,תוך כדי התחיל אחיה לבכות מהתרגשות ואור הצטרף אליו.



היום,אם תעברו בשכונת מוצקין

תוכלו לפגוש 2 ילדים

שונים,אך חברים טובים.

כנראה אצלך יש חסימה פחות מגבילה...

או שסתם היתה לו בעיה זמנית עם האתר הזה.

המילים שינו לה למילים גבוהות כאלה כמו "מעד"
וזה....
לונורא אבל באמת יצא לה פצצה!!

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן