זה לא או הכל או לא כלום..

תגידי להם שבגלל שאמא מאד עייפה כי היא לא הצליחה לישון בלילה - אנחנו מתחילים את התוכניות קצת יותר מאוחר. תשני כדי שיהיה לך כח.

אח"כ, אם את מרגישה שבנסיבות שהיו כך ראוי - תבקשי סליחה מבעלך; תגידי לו שקשה לך להסביר עכשיו ואת גם רוצה שהילדים לא יפסידו; אבל את מבקשת סליחה על "איבוד המושכות" והסיגנון. תתקשרי לאמא, תגידי לה אותו דבר - 

חודש אלול, אלו דברים שיכולים לצערנו לקרות - תתרוממי מהם.

תמשיכי את התכנית מהיכן שרציתם, כמה שעות יותר מאוחר.

ויהיה לך מזה גם "לימוד לחיים", שאם קורית תקלה לא נעימה כזו, אפשר לקום ממנה וגם לא חייבים לבטל הכל.

וגם לימוד להשתדל להיות מאופקת יותר להבא.

תצליחו.

סתם הייתי במצב רוח רע מזה שהיא נכנסת לי לורידים כשאני לא מוכנה לזה נפשית. ומזה שהיא משתלטת לי על הבית ומנסה "להציל לשקם ולחנך" אותי בדרכים מוסתרות

נמאס לי מזה

נגמר לי מזה

ובעלי כל הזמן עצבני עלי. אז כשהוא התעצבן הפעם- התפוצצתי עליו והוא לא ידע מאיפה זה בא לו. ונהיה כזה ג'נטלמן פתאום

נמאס לי לספוג ולהיות   בלי עמוד שידרה

תודה על המקום לפרוק ולצומח בו

הולכת להתחיל בתוכנית (לא נספיק הכל. אבל חלק)

פשוט נעשיתי עם הזמן בן אדם עצבני ואני לא מכירה תעצמי ככה.  ככה זה.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל - תאמין שיכולים לתקן.

אם לא היית ככה - אז צריך לדעת לטפל במה שגרם לכך, כדי לחזור להיות שלוות-נפש.

ויפה שעה אחת קודם.

תתיישבי בדעתך, תדברי בהזדמנות עם אימך היכן עזרתה עוזרת לך - והיכן את חייבת שתאפשר לך לגדול ללא התערבות. הכל, בכבוד ובבהירות.

קחי שיחה בזמן של נחת עם בעלך - תסבירי לו איזה סגנון קשה עלייך - ותציעי דרך חליפית לבירור-דברים (למשל, זמנים רגועים שמשוחחים בהם, ולא "יציאות" כשכועסים)

נקוה שתצליחי לעשות בעצמך את הסדר בתוכך ועם הסביבה. ואם יש צורך - אפר גם לקחת ייעוץ לזמן מסוים.

הצלחה רבה.

מאחלת לך שהלילה בלי שינה- יהיה נק' מפנה בחיים שלך בכלל

שמההתבוננות שכתבת פה על תופעה בחיים שלך- תוכלי לעשות שינוי ,למצוא עיצה להגיע למקום טוב יותר

אבל היא (מישהי ספציפית ) לוקחת 300.00 שקל לשעה!!!!

והבעל לא מוכן לשמוע  על זה. אין עם מי לדבר.

ועם אימי אוכל איכשהו לדבר למרות שבא לי פשוט להתנדףמ מהקשר איתה אנסה לעשות איתה סולחה .אם אאזור כח.

אבל עם  הבעל הוא יודע שהוא כועס יותר מידי ויש לו ברמת הרצון  רצון "לחזור בתשובה"  אבל ..............................

וגם ממש ממש לא בא לי לדבר איתו בכלל.

(אני רוצה  לבנות  את עצמי בלבד עכשיו!!!  גם קצת בדיחה כי זה רק ברמת הרצון)

צאדיקה- אמן ותודה רבה

תודה על המקום לפרוק!!

זו לא בדיחה.

כשיש את הרצון - זה כבר חשוב מאד. תקבעי יעדים, מבחינה מידותית, מבחינת השלוה הפנימית, התעסוקה.

ותלכי בשלבים.  את יכולה לרשום לעצמך יעד, ושלבים איך להגיע עליו. ועל כל שלב לעבוד בנחת ובסבלנות.

ואם בעלך יודע שהוא "כועס" לא במקום, אולי את יכולה למשל לאמץ "מנטרה" (אבל להשתמש בה רק כשזה באמת "סתם כעס"), ולהגיד כשהוא כך, בשיא השלוה, בלי "יוהרה חיצונית": אתה יודע שאתה כועס מעבר למידה. אז אני לא מוכנה לשמוע כך, עד שתדבר איתי על זה בשלוה. אז אני מוכנה להקשיב ואפשר לשוחח.

מותר לחבק אותך מרחוק?

אני מבינה אותך מאוד.

לגבי אמא- יש אפשרות להתרחק באופן זמני או קבוע? לפעמים מרחק מביא לקרבה נפשית, לגעגוע. נשמע שזה יכול לתרום לשתיכן.

לגבי בעלך- יש רב/חבר שמשפיע עליו שאפשר להתייעץ איתו? יש לך חברה/דמות אחרת שתוכלי להתייעץ איתה?

וזו לא בדיחה לרצות לבנות את עצמך בלבד. זה הגיוני. לגיטימי. מקובל. זה אפשרי? תלוי בך. אני יודעת מניסיון שיש דברים שיכולים לעשות לבד, ויש שיטות מובנות שאפשר להיעזר בהן (אפרט אם תרצי. מעדיפה שלא בפורום).

הרבה הצלחה. אל תוותרי.

האם יש יועצת שהיא באותה שיטה או גישה- שתעלה קצת פחות?

(למרות שלא סביר שתמצאיה לא סביר- 300 ש"ח לשעה זה נחשב סביר וממוצא בתחום של יעוץ למיניו.)

לבנות את עצמך לא עושים עם לבנים ומלט

עושים את זה עם רצון

אני ממליצה לך בתור התחלה- לקחת לך מחברת ריקה- ולהתחיל לכתוב לך יומן אישי

של מחשבות ורגשות ומאוויים ונק' לעבודה והתבוננות וסיפורים מהחיים שלך

כל מה שעולה לך בלב שאת רוצה לרשום שם

מתוך זה- יצופו לך נקודות ותחומים שבהם את רוצה לעבוד יותר- ואז את יכולה למצוא ספרים לקרוא שיעזרו לך בכיוון (ספר זה זול יותר מיעוץ, יכול לבוא מכיוונים וגישות ותחומים שונים, ובעלך יכול לראות שאת משקיעה בנושא- ולהבין ש"את שם" וצריכה ללכת ליעוץ)

בהודעה לעיל כתבת

"נמאס לי לספוג ולהיות   בלי עמוד שידרה"

ובכן---

אז אל תספגי יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כל פעם שאת מרגישה שעצבניים עלייך (בעל, אמא, שכנה, לא משנה מי) -פשוט תגידי

"לא נעים לי העצבנות הזו. אני אודה לך אם תדבר\י אלי ברוגע"

(אל תגידי כלום על מי הם ומה הם, או על איזה תהליכים הדובר צריך לעבור.

רק תשקפי את עצמך- אני! אני פה. אני מרגישה. אני מכבדת את הרגש שלי ומביעה אותו בקול. אני לא מסכימה ל"כללי המשחק" של האי-תקשורת שקורת פה, אני מציבה "כללי -מחשק" אחרים שנעימים לי יותר= איתי מדברים בנחת)

בחיים צריך ללמוד לעשות הפרדות-

אם אדם אחד התייחס אלי כך וכך- אז הרגשות שלי הם בשדה שאיתו

אני לא אגרור את מה שאני מרגישה מאדם אחד- לאחר

האדם השני הוא נחמד, הוא טוב- למה שיחטוף את העצבים שלי?!

במיוחד- הילדים

להתייחס אליהם- כשלעצמם, לא להמטיר עליהם את כל מה שיש לך בלב ובחיים- רק כי הם שם....

כשאת מפנה את התשומת לב שלך להתייחס לילד- תעשה לעצמך בפנים- כאילו העולם נמחק- יש רק את הילד והרגשות שלו כלפיו (שמחה, דאגה, רצון שיהיה לו טוב, שמחה ונחת ממנו....)

שאלה חשובה: את אחרי לידה (גם שנה אחרי לידה נחשב כ"אחרי לידה")?

אם כן, כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה. גם רופא משפחה יכול לאבחן את זה.

ואם כן, אז חייבים ייעוץ, גם אם הוא עולה 300 שקל לשעה (זה בהחלט מחיר מקובל לייעוץ). מה שכן, יש ארגון בשם ניצ"ה שמטפל במקרים של דיכאון אחרי לידה, והם נותנים ייעוץ מסובסד.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....