בס"ד

לא פועל בצורה נכונה, עושה דברים מנוגדים לערכים וכו'.

אבל אין לכם פתרון מעצמכם?

ע"י שאלה מאוד פשוטה- אילו מעשים יקדמו את התהליך, ואילו יסוגו אותו אחור.

שיחרור מחבלים, פתרון עליו אתה מצביע כדוגמא, ודאי לא יקדם אותו.

הוא משדר מסר סלחני למרצחים ולנוהים אחריהם, הוא מעניק להם כבוד מלכים בשובם לביתם, הוא פוגע באזרחי מדינת ישראל, ומעביר הודעה ברורה לעולם- דמנו הפקר.

כך שכל השאלה שלך בטלה מעיקרה.

אומרת בנחרצות: "אני לא מסכימה! זה שלי!"

ועושה לפי זה-

הייתי מעבירה לצבא נוהל שכל מחבל שנתפס ולא צריך אותו למודיעין- לדאוג שיצא מת מהפעולה.

ומחבל שצריך לתפוס אותו חי בשביל המידע שיש לו לספר- אח"כ לדאוג שגזר דין מוות יבוצע בו  ("מחבל טוב הוא מחבל מת")

הייתי מעבירה לרשות רשימה של דרישות מצידי -לפי ישיבה לשולחן המו" (כולל הכרה מלאה בריבונות ישראל כמדינה, הכרה בריבונות ישראל על ירושלים, התפרקות מכל נשק, תשלום חובות מלא של הרשות כלפי המדינה, התחייבות לחדול מטרור, )

מבחינת שטח הייתי מספחת באופן חוקי את רוב או כל שטחי יוש לשטח מדינת ישראל

כהצהרה- הייתי מודיעה

"שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן- ומכאן אני מתחילה את המו"מ, מי שמתעסק איתי- בצרות!"

נראה לך הזוי לנהל ככה מדינה?

שמכוחה אנחנו כאן

עם התוקף היהודי- ומאמינה שה' יעזור

רק ככה זה יכניע את כולם.-ועמי באמת ישכון לבטח..

ואתם תראו שיבוא יום- והאו קרוב עד מאוד- שהערבים יתחננו בפנינו שניקח את האדמה אותה הם גזלו מאיתנו ...

צדיקה- אנחנו מאחורייך!

עולה פה בכלל??

לא צריך להגיע למצב הזה!!

הארץ הזו שלנו- כשיהודים יעמדו על זה בתוקף- גם אומות העולם יסכימו איתם

ביבי - ראה הוזהרת.

"אומרת בנחרצות: "אני לא מסכימה! זה שלי!""

כדי להבין את נימת הדברים- תדמיינו ילדה קטנה, עם שמלה אדומה ושתי צמות, שרוקעת ברגליים (יש לה סנדלים וורודות מהממות עם פרח...) וצועקת:

"לא רוצה! זה שללללללללללללי!"

אותה^ הייתם ממנים לראשות ממשלה?

 (פה החסרתי מכם בדיחה על ציפי ליבני... הילדה שאחראית למו"מ)

חשבשבת- למה צריך בכלל מו"מ ?

יש פה בארץ הזו מספר שבטים וחמולות של אנשים, שנמצאים במרחב הזה בעשרות\מאות שנים האחרונות

מבחינת הדת שלהם- הם לא עובדי ע"ז- אז אין חובה הלכתית להוציא אותם מפה, ומאידך יש מקום לומר שהם יכולים לענות לגדרים של גר תושב או מקיימי מצוות בני נוח.

עובדה- הם פה.

ואם לא נמצא דרך לדבר איתם כדי לראות מה אנחנו עוזרים להם לעשות עם החיים שלהם כחברה ותרבות גם הלאה- אז לא ייקרה כלום, או שייקרו דברים רעים. (דברים רעים= הנחתת הנהגה לא-מקומית שמנסה לאחד את כל השבטים והחמולות תחת הנהגה פוליטית אחת, ע"ע אש"ף)

 ואז יש שתי אפשרויות- או שיישארו פה, או שיילכו מפה

אם הם נשארים פה- אז צריך להעמיד להם הנהגה מקומית מסודרת, לפי השבטים והמשפחות שהם. כולל חובותיהם למדינה וכולל חובות המדינה כלפיהם. ( ע"ע "אין זכויות בלי חובות")

אם הם הולכים מפה- אז צריך לראות איזה פיצוי כספי אפשר לתת להם על הנדלן שהם משאירים פה- וזה יהיה להם סיפתח לחיים חדשים. המדינה יכולה גם למצוא אפיק ייצוא לטכנולוגיות מים חקלאות ותעשיה -בפיתוח המדינות שאליהם יעברו מי שירצו ללכת מפה.

האם מיותר להדגיש- ?

מו"מ הוא רק מול אוכלוסיה אזרחית

מי שבא להילחם מולנו- נהרוג אותו!

("אח שלי גדול וחזק ויש לו רובה ענק-ענק והוא יעשה ממך קציצות! " (הילדה לעיל, בהמשך הנאום))

מי שחייב לנו כסף- שישלם!

מי שהוא ממדינה אחרת- אבל לו לא חסרות בעיות בבית והוא לא "צדיק שיכול לתת עיצות לאחרים"- שיסתום!

חברי פורום יקרים,

תודה על עידודכם לקל עלי משרה פוליטית בכירה

בשלב זה בחיים- אקבל את המשרה ברצון- בתנאי שאני מסיימת את העבודה כל יום ב1 כדי להוציא את הילד מהמעון....

(ושתדעו שאני לא מקנאה בכלל בנתניהו, יש לו כל כך הרבה אחריות על הכתפיים שלו... )

עד כמה כל ראש ממשלה, ניצי ככל שיהיה לפני כניסתו לתפקיד- משנה עמדה כשהוא מתישב שם.

למה?

כי הדברים יותר מורכבים מכפי שהם נראים.

כפי שצדיקה אמרה- ילדה קטנה שאומרת "זה שלללללי!!!" לא תגיע לשום מקום.

ואם ההורים שלה ילחצו עליה- היא תשבר בסוף.

ילדה גדולה מבינה את הגבולות שלה ואת היכולות שלה.

אני לא יודעת מה נכון ומה לא, אני רק יודעת שאני לא יודעת מה התמונה המלאה.

ושלחץ בינלאומי זה דבר חזק (תראו את איראן- עם כל העוצמה שלה ועם כל האסלאם שלה שלא מתקפל- ולחצים בינלאומיים עובדים עליה)

ועדיין- אני חושבת ששחרור מחבלים לפני שיש בכלל משהו- זה לא נכון ולא מקדם אותנו. 

מה כן הפתרון? כרגע כולם מסכימים שקווי 67 זה לא רלוונטי.

תכנית בנט- לא באמת פותרת פה את הבעיה.

טרנספר- אותה בעיה כמו קווי 67- העברת אוכלסיה ענקית ומתנגדת. 

מו"מ- לא באמת יעבוד מה גם שאין באמת הנהגה לצד השני (הנהגה עם שיניים)

הבעיה הראשונה נוצרה בהסכם עם ירדן, כשאנחנו אישרנו לירדנים להתנער מהפלסטינים- ואז בעצם לקחנו אותם על גבינו. אחרת היה יותר פשוט להעביר אותם לירדן- כאזרחי המדינה. (כי הרי לפני 67 הם היו אזרחי ירדן, לא באמת אוטונומים..)

אבל היום כבר אי אפשר לשנות את זה- האוכלוסיה גדלה וההתנגדות מכל הצדדים גדלה.

מה כן? לא יודעת. 

לא יודעת מה נחשב לרע במיעוטו..

מו"מ זה אמצעי, לא מטרה

(וכרטיס אשראי זה אמצעי, לא מקור מימון)

על מה מדברים שם? לגבי מה נושאים ונותנים? מה המטרות? לאיזה יעדים שואפים להגיע? איזה קווים אדומים לא ייחצו ולא משנה כמה הדיבורים נחמדים?

כמה אצילי מצדך לקרוא לזה כך.

הבעיה הערבית האיומה ומדממת, הבלתי ניתנת לתפישה, ניתנת אולי לפתירה על ידי זהותינו היהודית.

מי שחושב שיוכל להשיג שלום על ידי בריחה מזהותו היהודית, (שכוללת עם, וארץ, וכן תורה) אינו אלא הוזה בהקיץ.

וזה כבר טיפשי להתווכח על זה.

הסכם אוסלו הוכיח לכל הטיפשים והנבערים מדעת ש"שלום" מדומה שכזה, לא יביא לעולמים שקט ובטח.

לדון על זה שוב, זה פשוט דורש לצעוק "ההיסטוריה חוזרת".

ההיסטוריה חוזרת זה מונח שמעל הכל מלמד אותנו לחזור להסטוריה שלנו ולתנך שלנו, ולראות כיצד אבותינו פעלו, כיצד שורש האומה מבטאת ומספרת את פעולת עם ישראל בפרקטיקה. (חוץ מהיופי האין סופי, זה גם חובה. (קרדיט לנפשי תערוג))

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים