שתי דעות שנפגשתי בהן:
על פי הגמרה בנדרים לז:
תופעה זו היא הלכה למשה מסיני.
על פי המאירי והרד"ק: (מקורות ספציפיים בהזדמנות אם תהיה דרישה)
בעקבות הגלות היה בלבול בספרים, וכשאנשי כנסת הגדולה חידשו את התורה הם מצאו מחלוקות בין הספרים.
הם הכריעו לפי הרוב או לפי מה שנראה לפי דעתם.
וכשהם לא ידעו מה להכריע הם השאירו את שתי האפשרויות - אחת כקרי ואחת ככתיב.
לעניות דעתי, על פי הדעה השנייה הדבר מסתדר שאחת הצורות מצביעה על צורה קדומה בשפה.
שזו הלכה למשה מסיני , ישר כח וח"ח
כתר הרימוןועד כמה שידוע לי זה מתחיל מבוסס על מדרש
הלוא הוא נותן התורה, והם אלה שמקפידים לשמור עליה ואת הכתוב בה
וודאי שיש להם יתרון ע"פ אלה שלא מחוייבים לו
לפחות אחד כזה שמחוייב לשו"ע ומרגיש שהוא נכשל כשעובר על אחת ההלכות הכתובות בו.
מי שמחויב ליהדות הוא תורני
ומי לדעתך מחוץ למונופול, מעניין אותי לדעת....
היהדות היא מורכבת ויש דעות לכאן ולכאן, אני נוטה יותר לשניה.
אם כתר אומרת אני אאמין לה.. טעות שלי כנראה זה לא מופיע במדרש.
לא כזה מופרך שהראשונים חולקים על גמרות בנושאים מחשבתיים אמוניים.
כאן.
והגמרא היא כאן.
לא הבנתי אבל מדוע כתבת "הם לא". בגלל הניסוח שלי עם המילה "נגד"? כמובן התכוונתי כיצד הם כותבים משהו שסותר את דברי הגמרא, ולא היה צורך להתייחס למשמעות נלווית של המילה "נגד", גם אם יש בה כזאת.
מה שמעניין (כמו שציינו בויקי) שהדוגמאות לקרי ולא כתיב ולכתיב ולא קרי הן לא מהחומש, כך שמוזר לומר עליהן הלכה למשה מסיני.
מדובר כאן על האם משהו הוא הלכה למשה מסיני או לא. מכיוון שהתורה מבוססת על מסורת, מחלוקת בעניין כזה נראית לי דבר יסודי...
אחרי שהסתכלתי בויקיפדיה ראיתי שלא ברור מה כוונת הגמרא בהל"מ גם בלי לקרוא את דברי הפרשנים שכותבים על שינויי גרסאות, בגלל הדוגמאות שהגמ' מביאה. אבל לפני שפתחתי בויקי - הפריע לי מה שכתבתי לעיל.
היא פירושים שונים לדברי הגמרא*. כאן כפי שהיה נראה לי בהתחלה (ועכשיו לא נראה לי שזה בדיוק כך) - הגמרא אומרת על משהו שהוא הל"מ, ואילו פרשנים מאוחרים יותר סותרים זאת. אם אפשר לסתור את הגמרא בטענה כזו, מה מביא אותך לקבל דברים אחרים בתושב"ע כקבלה למשה מסיני?
*איך קרה שחלוקים בזה אינני יודעת, ואני לא מתמצאת בזה. באמת נושא שכדאי ללמוד. אולי בגלל תקופה של גזירות שבה אנשים פחות הניחו תפילין... לא יודעת.
מקיום שדים? מיחס לנבואות בתנ"ך?
היו דעות שונות ביהדות והראשונים לא תמיד נצמדו לגמרא בסוגיות האלה.
הבאתי סיבה מסויימת, שלא התייחסת אליה, ושאינה קשורה לדברים שאתה הבאת.
ואנחנו באמת מוצאים תפילין מבית שני משתי הצורות (בערך..).
הנקודה שניסיתי להעביר (ולכן לא רציתי להיכנס לדיון על פרטים כאלה או אחרים) היא שה"יהדות" שאנחנו מתייחסים אליה כאל דבר מובן מאליו היא דבר שהתעצב במשך הרבה זמן, וזה שלנו ברור שמשהו הוא ככה זה לא אומר שזה נכון.
לא התייחסת לטענה שלי באופן ישיר (ונראה לי שגם לא באופן עקיף). גם אם פרטי הלכה ופסקים ועוד התעצבו במשך השנים, כמו שברור שקרה, באותה מידה ברור לי שאין ערך לתורה אם איננו מאמינים באופן בסיסי - שהיא מן השמים (לא כל כמה שהיא התפתחה כעת, אבל מה שמקובל שניתן מסיני). זה עיקר היהדות, וההצדקה של זה היא המסורת. לכן אם במקור שהתקבל כמוסמך - בגמרא, נכתב שמשהו התקבל מסיני, ז"א שאותו אמורא הביא מסורת כזו, וזה נחשב לאמין בשביל להיכנס לגמרא. אם מפקפקים בזה, אז אפשר לפקפק גם בדברים אחרים שהגמרא אומרת שהם הל"מ.
(שוב, הכל לפי ההבנה הקודמת שלי של עניין הקרי-וכתיב,לפני שממש הסתכלתי בגמרא, מה שהעלה שאלות אחרות ושינה את ההבנה של מה הפרשנים אומרים ומה הגמרא אומרת. עכשיו זה דיון תיאורטי בנושא אחר.)
אז לא, הגמרא בכלליות בעיני היא לא מקור אבסולוטי שצריך לקבל בו כל דבר כפשוטו במיוחד אם היו ראשונים שחלקו על הגמרא הזאת.
(אני מקבל את מה שנאמר למשה מסיני באמת כאמת מוחלטת, אני לא בטוח שאם הגמרא אומרת על משהו שהוא הלכה למשה מסיני זה בהכרח אומר שבאמת הוא ניתן למשה מסיני.)
"כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו, וא"א להוציאו בדרך מדרכי הסברא,- עליו לבדו נאמר: "הלכה למשה מסיני" (הקדמה למשנה. בהוצאה של מוסד הרב זה בעמ' לג'- לד')
ואח"כ מונה שם הרמב"ם את ההלכות למשה מסיני.
למה לא להאמין כשהג' אומרת שדבר מוסיים הינו הלכה למשה מסיני?
מה שו"ע כותב והמעשה שהוא מספר נראה לי מפחיד בפני עצמו :
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמא
ח. כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ט ונקרית בענין אחר; ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה, בפני גדולי הדור: ה"ר יצחק אבוהב והר"ר אברהם ואלאנסי והר"ר שמואל ואלאנסי בנו ז"ל, והתרו בו שיקרא (כז) כפי המסורה, ולא רצה, ונדוהו והורידוהו מהתיבה.
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני
תות?
אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא
60 לשעה
80 לשעה
לא כולל הפסקות אוכל
