אני לומד חצי יום בישיבה, וחצי יום עובד... (כבר בעל תואר אקדמי) ;) - ויש לא מעט כמוני..

תורה אחרי צבא, בחורי ישיבות שמשלימים גם תואר בחינוך יש מלאנטלפים, בכל האוניברסיטאות יש היום מחלקות לציבור החרדי, בתי המדרש במכללות שונות בעיקר מכללות לחינוך אבל לא רק...

להמשיך?

קודם כל יש אותי, אבל אני תפוס.... (וחוצמיזה אני רק עוד מעט בן 22..)

אם מתאים לך בעל מורה, יש המון שמשלבים תואר בהוראה..

כמו"כ יש לישיבת הר ברכה והישיבה של הרב אלי סדן איזה מסלול שמשלב לימודים באוניברסיטת אריאל,

וחוצמיזה את יכולה לבקש מסטודנט שישאל אם יש מישו "ישיבה בוחר" בכיתה שלו.

תודה שטרחתם לענות, כעת הוקל לי..יש תקווה

כי זה מאוד משנה...

אני חושבת שכולם התייחסו בתגובתם לאפשרויות השונות של לימוד אקדמי יחד עם תורה,

ואכן, זה בהחלט מצוי וקיים..

אבל לפי דעתי השאלה האמיתית היא:

מה קורה אחרי סיום התואר?

כשממש עובדים כל היום כי צריך לפרנס משפחה וגם לעזור לאישה בבית והמסגרת הישיבתית מאחורה...?

כפי שראיתי עד כה אצל רוב בני האדם (כמובן שיש יוצאי דופן):

רוב האנשים שעוסקים במקצועות הוראה, חינוך-  וכו' יותר פשוט להם למצוא זמן ללימוד תורה.

ורוב האנשים שעוסקים במקצועות חול- הנדסה, רפואה, היי טק וכו' יותר מורכב להם לשלב (אולי בגלל שעות העבודה), 

כמובן - מי שבאמת משקיע וזה חשוב לו מאוד- מצליח ללמוד דף יומי או חברותא אחת ביום.

זה כמובן לא מעיד על "רמת דוסיות"

כי אני בגישתי (ובגישת כמה גדולים ממני) מאמינה שתורה אינה נמדדת במס' שעות, אלא יותר ברצון, בשאיפות, בהשתדלות, בסדר עדיפויות.

אבל אם קריטי לך קביעת עיתים של 3 שעות מינימום כל יום גם אחרי התואר-

את צריכה לקחת את כל הדברים בחשבון ולעדכן את הבחור בחלומך

התכוונתי גם לחיים בכלל,ודאי שזה מורכב,  אבל אני חושבת שמי שמצליח ללמוד עכשיו,תוך כדי לימודים אקדמאים/

עבודה (ועכשיו זה כן נמדד בשעות, כשאין עול של משפחה...) ,יצליח גם כנשוי ועובד, פשוט כי זה מראה שאכפת לו, והוא

ידאג למצוא זמן לעבודה ולא למצוא זמן ללמוד תורה כמובן גם בעידודה של האשה, לא כן?!

חוצמזה, ע"ע "צורגי": אני לומד חצי יום בישיבה, וחצי יום עובד... (כבר בעל תואר אקדמי) ;) - ויש לא מעט כמוני..

מילים כדורבנות 

אחת מהן לדוגמא היא ישיבת הר ברכה, שאפילו אם אני לא טועה נותנת מילגה כלשהי לבחור שילמד לתואר, ויגור בישיבה, וילמד בה בערבים כמות מסויימת של שעות, לא בטוח בדיוק כמה...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳