היתה לי אפשרות להתגבר על הטראומות, הפסיכולוגית..

ואז נעלבתי ממנה ואיבדתי אמון..

ואם איבדתי אמון אז זה לכל הפסיכולוים, כי ככה זה עובד אצלי

המחשבות זה דבר כואב וגם הזכרונות

~סופריקה~

אוווף. טאטעעעעעע

ועם הזמן נשחקו וכיום רובם ככולם עושים זאת בשביל הכסף...!

אין לי טיפת אמון בהם

תעזבי אותם,כי חוץ מבזבוז כסף וזמן לא יצא מזה כלום...

אז חשוב להעזר ולמצוא פסיכולוגים יראי שמיים,צריך כמובן לקבל הכוונה בזה

פסיכולוגים זה דבר טיפשי.

ואנשים שניסו הרבה ועדיין לא מצליחים לעזור לעצמם, יש מספיק דברכים (אפילו טיפולי וכאלה) שיש חוץ מפסיכולוגים.

זה דבר מיותרררררר!!!!

רוצה כ"כ להגיד משו שיעזור ויעודד

אבל לא יודעת מה בכלל בכלל..

אין לי ניסיון אבל מפחדת כמו לא יודעת מה.

ותזכרי שמנסים. כי אחרת שומדבר לא יקרה. וככה זה חצי חצי, עדיף לנסות. בעז"ה. [את זה את אמרת..]

אוהבתותך מאודד. ופה תמיד..

בקשר לתגובות - אני לא מסכימה איתם.
אני יכולה להגיד על עצמי אישית, שהפסיכולוגית הצילה לי את החיים! ה צ י ל ה! חד וחלק!

אבל גם אני עברתי הרבה עד שהגעתי לשלב הזה,
התלבטתי אם לפתוח, אבל בעיני יש לזה חשיבות -

בגיל 13 וחצי המורה באה אלי והציעה לי ללכת לטיפול,
מה מו? ילדה קטנה, לא הבנתי כלום. טוב, נו שיהיה...
אבל וואלה, משבוע לשבוע הרגשתי שזה עושה לי רע!
לא רק שזה לא עוזר, אלא להפך - מקשה!
עזבתי.
במבט לאחור - הפסיכולוגית עצמה והתיזמון של הטיפול פשוט לא היו מתאימים.

4 שנים מאוחר יותר, פניתי להורים וביקשתי ללכת לטיפול -
הרגשתי שזו ההצלה היחידה והאחרונה שלי, וביקשתי -
'פסיכולוגית שלא מכירה אותי, את העבר שלי, חילוניה, לא מהאזור, שאין לה קשר למישהו שמכיר אותי!'
(תדמיינו איזה קשה היה למצוא אחת כזאת...)
וב"ה, מצאנו, נשמה טובה, שכמו שאמרתי, הצילה אותי.

ועכשיו לגבי תקופת הטיפול -
נסעתי פעם בשבוע שעה וחצי כל כיוון בשביל הטיפול.
הוצאנו מלא כסף, והטיפול היה במשך תקופה ארוכה.

מה אני באה להגיד בזה?
א. את צריכה לרצות את הטיפול הזה! אם את לא רוצה אותו, יהיה קשה לעבוד...
לטיפול לא הולכים בשביל הכיף, הולכים בשביל לעבוד, אפילו הייתי אומרת שסובלים בתקופה של הטיפול...
אבל, אני הבנתי בתקופה הזאת - קשה זה טוב!
קשה לפתוח את מה שצריך, לחפור, לעבוד על דברים,
אבל פתאום לאחר שנה - את מגלה שאת בן אדם אחר.
בן אדם יותר טוב, בן אדם שעבד עם עצמו, עבד על החולשות שלו, ועכשיו הוא חזק יותר.
את מגלה שהתקדמת, שעברת תהליך. זה מחזק.
את מקבלת כלים וחוזק לחיים.

ב. כאב לי לשמוע שאיבדת את האמון. אני לא בדיוק יודעת מה קרה שם.
אבל הבאתי את 2 הסיפורים - גם מגיל 13 וגם מגיל 17,
כי צריך לדעת שלא כל פסיכולוגית מתאימה לך, ולא כל טיפול מתאים לך.
ואם אחד מהם לא מתאים לך - כדאי לעבור ולנסות מישהי אחרת.
אם עם אחת היה פיצוץ, אצל השניה יכול להיות טוב יותר.
רק לא להתייאש!
אם את במודעות שהטיפול הזה בשבילך, ואת רוצה אותו בשביל שיהיה לך טוב, מוכנה לעבוד בשבילו,
אז מציאת פסיכולוגית טובה בשבילך, זה לא מה שיעצור אותך!

לגבי האמון בפסיכולגית - את צריכה לברר האם זה דבר נקודתי, שאפשר לפתור איתה
או דבר שדורש לעבור תקופה של 'החלמה' ולנסות שוב?
מחזקת אותך, כי שבירת אמון זה באמת דבר קשה, במיוחד כאן...

אני מודעת שלא אצל כל אחד/ת זה ככה,
אבל אני שומעת גם על הרבה מקרים שחבר'ה מתייאשים מטיפול
וחבל.

לפחות לנסות! לתת צ'אנס. להשתדל.
זה קשה, אבל שווה את זה.

לגבי 'עם' הפסיכולוגים -
תחשבו איזה קשה זה - לעסוק יום-יום, לפחות 8 שעות, בדיני נפשות!
דיני נפשות! מוות וחיים בידים שלהם כל הזמן!
יש פסיכולוגים ויש פסיכולוגים!
ולכן אמרתי - לשים לב למי הולכים,
אבל בכללי - העבודה שלהם בגדר מסירות נפש! בעיני.

מקווה שלא שכחתי כלום,
והלוואי וזה עוזר אפילו לבן אדם אחד! מבחינתי זה יהיה שווה את זה.
פותחת השירשור - מחזקת אותך ומתפללת שתצליחי, ושיהיה לך רק טוב!
אם את רוצה, בשמחה מחכה לך באישי...
שבוע טוב!
 

ממש לא כל הפסיכולוגים עושים את זה בשביל הכסף. 

הצלחתם לעצבן אותי.

(מופנה לכפיר ואיזבלה..)

אני לא מכירה את כל הפסיכולוגים אבל...

לדעתי ואני כמעט בטוחה שלא כל הפסיכולוגים עובדים במקצוע שכ"כ נוגע ללב בשביל הכסף.זה לא הגיוני!!עצם המחשבה שלהם להיות פסיכולוגים באה מכוונה טובה לעזור לאנשים!!

לפעמים הם חייבים להיות קשוחים ומעצבנים..זה גם באה מכוונה טובה!!לטובתכם!!(עצה לחיים!תמיד תדעו שעושים לטובתכם אבל פעם לא לראתכם!!חוצ מאנשים באמת רעים..)

ולאבד אמון בפסיכולוגית זה ממש לא קשור לזה שהיא פסיכולוגית אם אין לך בשאר האנשים מסביבך אמון אז גם לא יהיה לך בפסיכולוגית אמון!!(וההפך!!)

(לפחות ככה נראה לי בתור אחת שבעז"ה חולמת להיות פסיכולוגית(וליצנת רפואית

אשמח להמשיך להסביר באישי!!ולשמוע גם בדיוק..

בהצלחה רבה!!

​

אל תתני למחשבות ולזכרונות לאכול אותך. זה פשוט חסר טעם ולא יעיל. 

אני ממש אשמח לדבר איתך באישי

נשיקות אהובה..

|מופנה לפותחת השירשור|

אינלי כ"כ אומץ לדבר עלזה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....