שבאמת אכפת לי ממנו! (וברור שגם על ילד שאני שומרתת עליו אכפת ממנו) ושקרוב אלי מבחינה ריגשית..

אח קטן אחייניים וכו'..

מפחיד אותי לחשוב שבגללי יקרה משו רע לקרובים ח"ו ח"ו ח"ו!!!!!!!

אז גמאני אשמח לעצות למרות שהפחד מתחיל לרדת כי כניראה אני מבינה שאני מתגברת וזה חלק מהתהליך..

ללמוד.
בהתחלה תקחי על עצמך דברים קטנטנים.
וכשיהיה לך קצת יותר ביטחון תקחי אחריות קצת יותר גדולה, וכן הלאה...

תאמיני בעצמך, אל תפחדי, תאמיני בה',
ותזכרי -  טעויות זה הדבר שהכי לומדים ממנו!

מאמינה בך!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....