לעניות דעתי, לך עם ההורים שלך בענין הזה - ואל תחשוש כלל.

תדע שהחברה אינה תלויה בפנימיה, זה כלל לא נכון.

יש פעילויות חברתיות גם בלי פנימיה, וחלק גדול מה"פנימיה" זה בכלל חברי אותו חדר וזהו.

ותדע לך - אם אתה תלך עם ההדרכה של הוריך, בכללי, שאתה עקרונית מזדהה איתה  לפי דבריך, אלא שאתה מרגיש שלא כולם מסביב כך - אתה תבנה לך "עמוד שידרה", להיות אדם ערכי, שלא נכנע לכל רוח מצויה מסביב.  זה דבר בסיסי לבנין אישיות בריאה וטובה.

תהיה עצמאי, אל תחשוב "לפי החברים", ובצד זה תבנה יחסים נעימים עם החברים. הם יתרגלו לכך שאתה אדם חברתי, שאינו משלם בשביל זה את ה"מס" של "להתנהג כמו כולם בכל מחיר"..  עם הזמן - מעריכים את זה יותר, ואפשר גם לבנות כך יחסים חברתיים עמוקים יותר.

ופנימיה - זה באמת יכול להיות לפעמים ענין בעייתי..

שאתה גר במקום שהוא יחסית קרוב למקום שאתה תלמד בו-

כלומר מאוד נוח לחברים לבוא אליך הביתה

תדע שכמה שפנימיה זה מקום שווה לשרוץ בו-

בית זה מקום שווה הרבה יותר! (יש שם מקרר מלא, ופתוח תמיד.... למשל... )

במקום שאתה תלך לפנימיה להיות עם החבר'ה- אתה יכול להזמין אליך חברים לבית-

וליצור לעצמך את החברה שהיית רוצה להסתובב איתם, בפעילות שמתאימה לך יותר

לגבי מה שכתבת על החמרות בהלכה שנהוגות במשפחה שלכם וקשה לך-

הפיתרון הוא- ללכת לאבא שלך ולשאול אותו- למה אנחנו נוהגים בזה? תלמד אותי למה זה טוב?

כשתעמיד ללמוד- יגיע לך גם החיבור

לגבי זה שאתה הולך ללמוד במקום שהוא "לא ככ דוס"- הנה לך הזדמנות לראות את הטוב והצדיקות שבאנשים- שהיא לא בסממנים חיצונים של "דוס" אלא במעשים ומידות פנימיות של "להיות מענטש"

ומוזמן לפורום נוג"ה

כדאי מלכתחילה לבחור באיזה חברה להיות. חברה משפיעה וזה עובדה.

תבחר לך מסגרת לאחר"צ שאתה רוצה להיות דומה לחבר'ה שם.

יש באיזור שלך תנועת נוער? חוגים?

משהו שימלא את הצורך בחוויות. ולא כל היום החבר'ה ידברו על הפנימיה, אלא רק בהתחלה. אח"כ כבר מקטרים.

אני ממש מבין אותך קראתי את הודעתך הכנה וממש התרגשתי עד דמעות , 

אנסה לתת לך כמה נקודות למחשבה והלוואי שיעזור במשהו

קודם כל נראה שאתה באיזושהיא צומת שלא ברור לך בעצמך איפה אתה מדורג על סולם הדוסיות 

מצד אחד החברה מאוד קורצת לך וזה בריא מאוד בכל גיל ובפרט בגילך שהאישיות נבנית

מצד שני אתה מבין ומעריך את ההורים על על הדאגה שאתה מבין בעצמך שהיא מוצדקת וכנראה חושש מכך בעצמך

* וזה שאתה מבין את הצד "שלהם" מראה על גדלות הנפש שלך ובגרות עצומה והבנת המורכבות שבה אתה נמצא, שזה לא אופייני לכל בני גילך.

זה בהחלט   מצב מורכב שאתה מודע לכך שבית הספר הוא לא מושלם ויש בו בעיות ואפילו אפשרות חלילה להדרדר .

אם יש אפשרות לדבר עם ההורים על מקום שבו גם תהיה בפנימיה וגם תוכל להיות בעליה מתמדת ללא סכנת דירדור אז זה הפיתרון האידיאלי

אם זו המציאות ולא ניתן לשנות אותה ... אז פה זו הבחירה שלך... כי אי אפשר לאחוז את החבל בשתי קצותיו..

 עכשיו זה הזמן להחליט איזו החמצה עדיפה לך , האם החמצה רוחנית לכל החיים או החמצה חברתית זמנית.

אם החברה חשובה לך ואתה טיפוס חברותי אז באמת תוכל אתה להיות מוקד לחברים שאתה בוחר מהכיתה או לבחור חברים נוספים מאיזור מגוריך ולוודא שהחברים שאתה בוחר יהיו בסימן עליה ולא ירידה חלילה.

באיזור מגורינו התגבשה קבוצה של נערים שהם לא בתנועת נוער או פנימיה והם נפגשים כמעט מידי יום במגרש ולאחר מכן בבית הכנסת ממשיכים ללימוד משותף בין מנחה לערבית . אני בטוח שיש להם המון חוויות משותפות מעבר ללימוד ועוד אני בטוח שהחברות הזאת תחזיק הרבה מעבר לשנות התיכון.

אם בחרת ברוחניות אז דע לך שרק תרוויח כי אין מי שמוסר נפש על התחזקות ומפסיד מזה . ה' עמך כי אתה איתו.

עד כאן כתבתי כחבר שהתרגש מאוד מהודעתך 

מכאן ואילך תרשה לי לפנות אליך כאבא לילדים בערך בגילך בקשר לחומרות שקשה לך איתם

דע שלכל בית יש המיוחדות שלו והמיוחדות כוללת יתרונות וחסרונות כלליים (אובייקטיביים)

ויש יתרונות וחסרונות בעיני כל אחד מהילדים . גם לבית שלך יש דברים שבבתים אחרים אין ואם תשב ותתרכז תוכל להכין רשימה שמונה לפחות חמישה דברים שבהם יש מה לקנא במשפחתך 

א. תראה את הטוב והמיוחד אצלכם ותבין שזה עסקת חבילה עם המיוחד ה"קשה" שבמשפחה שיש בכל משפחה את ה"קשה" שלה

ב. יש לך הורים שב"ה אפשר לפתח איתם שיחה אז דבר איתם ותסביר שיש דברים שקשה לך איתם ולא קשורים להתדרדרות כי הרבה צדיקים (רק דוגמא) הולכים עם שורש בלי גרביים או חולצה לא מכופתרת . 

תשאל את הוריך אם יש דברים שבהם הם יבינו אם תנהג אחרת ותתנה זאת בשמירה על רמה רוחנית גבוהה שלך או תקופת ניסיון וכדומה. בטוח שיש לאבא איזה פיתרון יצירתי. 

חשוב שלא תשאל אותם אם אתה לא פתוח לקבל גם תשובה שלילית ! 

בכל אופן תשמח שזכית להורים שדואגים לך ויודעים להסביר לך 

ותשמח שהלב שלך פתוח לשמוע גם מה שבניגוד לרצונותיך 

לווי ותחליט נכון 

ה' עמך

למאמע צדיקה-כן אני גר קרוב לבית..וההורים שלי אמרו שהם יבואו לקחת אותי אחרי פעילויות שיהיו בישיבה וכו'..אבל העיקר שאני לא ישן שם..

ולגבי מה שאמרת אבא שלי ישב איתי והראה לי מקורות ואני שלם עם זה

שאני הולך ככה.. זה לא שזה מפריע לי או משהו כזה..סתם רציתי להדגיש בזה שאני מספיק שונה מהחברה..ולכן גם להיות שונה מהם בזה שאני לא ישן שם..זה מבאס..

ןלאנונימי-קודם כל ממש חיזקת אותי באמת תודה רבה!!

ניסיתי בהתחלה להתקבל לישיבה יותר תורנית ששם ההיתי יכול להיות בפנימיה גם בגלל שזה חובה שם וגם כי החברה שם תורנים יותר..אבל קבלנו תשובה שלילית ערערנו טבל אז זה כבר היה מאוחר מידי כי לא ההיתי סגור על זה כ"כ..אבל לא נורא הכל לטובה..

ההורים שלי גם אמרו לי שאני יחזק את הקשר כמו שאמרת ע"י הזמנת חברים אבל זה לא אותו דבר...

*אחד הדברים שטני ממש מבין את ההורים שלי ובמיוחד את אבא שלי זה בגלל שאבא שלי ר"מ בישיבה והוא רואה מה הולך שם ולכן אני מקבל את זה באהבה.. ומתוך זב שהם באמת דואגים לי הכי שבעולם..

תודה לכולם..

ואפשר להבין את זה דווקא.

לפעמים בן אדם תולה את ההשתלבות שלו או את האי השתלבות שלו בחברה בכל מיני דברים חיצוניים.

אז זהו שלא - לא הפנימייה תקבע אם תהיה בפנים או לא. 

יהיו ילדים שיהיו בפנימייה ויהיו בודדים ולא יצליחו לקחת חלק בשום דבר, ויהיו כאלה שרק יבואו ובין רגע בשיא הקלות הם יזרמו.

זה אופי, יחסי אנוש והסתגלות. שום דבר אחר לא. 

אבל אם אני יהיה בפנימיה לענ"ד יהיה לי יותר טוב..(בחברה לפחות..)כי כמו שכתבתי לפניכן אני ממש בקטעים האלו של החברה וזה ממש חשוב לי..

(לא אמא, אבל טוב שנכנסתי..)

אני לא הייתי בפנימיה גם כן. ומאוד רציתי.

במובנים מסויימים נכון, זה גורם לתחושת החמצה, לתחושה שלכולם יש משהו משותף שאתה לא חלק ממנו.

וזה קושי ענק, בייחוד בגיל הזה שהחבר'ה זה הכל!

אני רוצה לחזק את ידיך ללכת עם ההורים בעניין הזה.

ואני מבטיחה לך, שהכל תלוי בך! אתה יכול להיות מרכז העניינם גם בלי הפנימיה! זה שכולם ידברו על כמה שהוא חסר, במקום על כמה שהוא הפסיד.

עם החברים חשובים לך, תשקיע בהם! אמרו חז"ל "קנה לך חבר". זה לא סתם.

נער בפנימיה שלא מתערה בחברה, לא נעים למי שסביבו ומתנהג בצורה מתנכרת סנובית יהיה בודד. כן כן, אפילו אןם הוא בפנימיה.

אתן לך טיפ קטן ממני..:

בכל בוקר כשנכנסתי לכיתה בירכתי את בנות הכיתה אחת- אחת בבוקר טוב אמיתי ועם חיוך. התעניינתי בשלומן ואיך עבר היום הקודם. הייתי עושה את זה בקביעות ובהתמדה. חיפשתי על מה להחמיא, חיפשתי נושאים שאני זקוקה בהם לייעוץ מחברה טובה או סיפורים שיעניינו אותן ואוכל לשתף.

אז לא הייתי בפנימיה. ולא השתתפתי בערבי השירה הכייפים וצחוקים שהולכים בלילה.

אבל כמעט כל הפסקה יצאתי עם הגיטרה למסדרון וניגנתי. אם לא באתי, בנות מכיתות שונות באו לחפש אותי ולבקש ממני לשבת לשיר איתן.

הייתי בבית המון, ובכל זאת, בכל פעם שהגעתי, הוקפתי חברות. אמרו לי כמה אני חסרה כשאני לא נמצאת והיינו מעבירים שעות בלדבר על הכייף שיש לנו יחד, כל החברות.

אז לסיכום, חביבי..

נכון, זה מבאס. אבל אפשרי.

ובאמת באמת שיש המון בעיות לא -פשוטות בפנימיות וההשפעה של החברים גדולה ולעיתים מסוכנת. תישאר  ב"חממה" של ההורים עוד כמה שנים. אתה תברך על כך.

הצלחה בכול!!!

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.