לצערי...
1. הפסיקו לריב לידנו
המשפחה שלנו בצרות. מאחורי המסכה החברתית שאנחנו עוטים על עצמנו, אנחנו מנותקים זה מזה. בכל פעם שאתם רבים זה גורם לנו להרגיש פגיעים. אנחנו יודעים שלא הגיוני שבני אדם תמיד יסתדרו ביניהם, אבל מדוע אינכם יכולים לא להסכים זה עם זה בצורה מכובדת? למה אינכם יכולים לנהל את שיחותכם בצורה פרטית ונאותה? למה אתם חייבים להילחם לידינו? לא משנה אם זו מלחמה קרה או ויכוחים מרים, שניהם שוחקים אותנו וגורמים לנו להרגיש שהבית שלנו אינו חוף מבטחים. אנחנו לא רוצים לחיות בשדה קרב. נתחיל לחפש לעצמנו מקומות ואנשים אחרים להיות איתם. נחפש אחר נתיב בריחה.
2. אל תתווכחו עלינו
הרבה פעמים אתם מתווכחים על אופן ההורות של ההורה השני. את מאשימה את אבא שהוא לא יודע איך לעשות דברים בצורה הנכונה. אתה מאשים את אמא שהיא לא מציבה לנו גבולות. אתם מתנהגים כאילו שאנחנו עול. כשאנחנו רואים אתכם רבים בגללנו, אנחנו מרגישים אחריות על הוויכוחים שלכם. אנחנו חושבים שאתם לא יכולים להסתדר באשמתנו. אנחנו מוצאים את עצמנו עם רגשות אשמה ומנסים להפסיק לגרום לכם לריב ומתאמצים לעזור לכם למצוא פתרון. "אל תדאגי", אנחנו אומרים, ומנסים למחות את דמעותיה של אמא. "זה בסדר, אבא", אנחנו אומרים באומץ, כשמשהו לא יוצא כמו שצריך. אנחנו פשוט רוצים לחיות בשלום.
