הנפש שלך על המקום שלך כבן אדם, כבת של מלך וכיהודיה!

קוראים ספרים שמחזקים.. וע"י הלימוד מבינים עומקים שגורמים לך

תבונה, והסתכלות מדהימה ואחרת על העולם ועל עצמך

וללמוד על הרבה דברים ברבדים עמוקים ושונים

הכל קשור אחד בשני, כל המעגלים, אני כלפי עצמי כלפי ד' כלפי אחרים והכל כלפי

וכשמשהו נחלש, גם הקשר עם האחרים נחלש.

לכן חשוב לחזק את המעגל שלי עם הקב"ה כדי ששאר המעגלים גם יתחזקו כי

כמו שאמרנו הכל קשור בהכל.

כשיש אהבת ד' יש אהבת ישראל ואהבת הבריות- חי צומח דומם, יצירי כפיו של ד'

ואהבת הארץ והתורה וכולם!

אוהבים את עצמינו.. בפנימיות של  הדבר- את הנפש האלוקית שלנו.

אנחנו מכירים בגדולתה.. לכן אנחנו מכירים בכח של הגוף שלנו שהוא כלי עצום

שמחזיק בו את הנשמה, את המחשבות הרגשות והכל. והכל בשביל ד' יתברך!

ב"הצלחה צדיקה! ד' יפנק אותך

רק תמיד זה בשלב יותר גבוה ובהבנה יותר גבוהה

תמיד יש לאן להתעלות..

וסתם לידע כללי שום בן אדם לא מושלם,

כולנו נופלים מתישהו, שאלה אם אנחנו קמים או 

ממשיכים ליפול.

במה שאפשר "להיאחז" זה הדברים הטובים שבך..

יש ספר בשם 'מי שטעם יין הונגרי' של צבי אייל ואלי טייב (את יכולה להשיג אותו בדברי שיר, סטימצקי, צומת ספרים וכל חנויות הספרים המובחרות..) הפרק הראשון שם עוסק בעניין של הביטחון עצמי, שווה לך לקרוא אותו גם כי הוא כתוב ממש יפה, גם כי הוא נותן כוח וגם כי יש בו עצות מה אפשר לעשות. בגדול הם מדברים על כך שיש שלוש דרכים מרכזיות ל'ריפוי':

1. לכתוב בכל יום 3 או 4 דברים טובים על עצמך.
2. היכולת לקבל מחמאות והערכה מהסביבה.
3. היכולת להחמיא לאחרים.
4. המון המון בהצלחה!!אני גם עוברת עכשיו את אותו תהליך...
5. מוזמנת לאישי  אם את רוצה!!!

גם אם זה אומר שיישבר לך הראש.

אני בטוחה במאה אחוז שיש בך מלאנתה דברים טובים,

את רק צריכה להאמין בזה ו..

לשבת ולחשוב.

חייבים אני חושבת להיות מודעים במה אנחנו טובים רק לא ל יותר מידי,

וכמובן לדעת מה טעון שיפור.

ואם ישנה בעיה, אני באישי.

בכל מקום בו את נמצאת לא משנה איפה זה ולא משנה אם את באמת קשורה תראי את עצמך שאת אמורה להיות שם!! אל תראי שאת חוששת, לא בטוחה... ואז כולם יותר מעריכים ואת פחות חוששת.. מניסיון בהצלחה!!

בס"ד

והלוואי שהקב"ה יתן לכולנו כוחות להתמודד

ושיהיה לנו בטחון עצמי אמייתי

ממש מעריכה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....