תודה. עוררת..

אשמח לשמוע ע"מ לדעת מהי הנקודה המשמעותית שבולטת בקטע. לא תמיד קל לדעת בתור המחבר...

תודה!

1.ההרגשה הנובעת בקטע היא שהיא רוצה להיות ההם ובגלל שהיא לא - היא מרגישה כלומניקית וזה לא נכון. 
זה קשה כי כשאתה רואה שנראה לך גדול, טוב ממך אז באמת קל להרגיש כלומניק בדיוק בגלל שאתה לא.. אבל ברור לי (אולי אני טועה) שאת מנסה להראות שהיא טועה. שהיא מרגישה כך בגלל הכאב והקשיים אבל בעצם היא הרבה יותר ממה שהיא חושבת שהיא...
2.חשוב לשחרר את מה שמעיק ומתוך כך אפשר לצאת החוצה.
3.מי שמרגיש פחות מאחרים זה הרבה פעמים בגלל שהוא יותר- הוא רוצה לעשות יותר. לא מסתפק. (זה גם מזה שהיא בזה להשפעות חברה מוגזמות, אולי?).
4. (וזה נראה לי החשוב) אמון עצמי- שקיים לה בהתחלה ואז קצת נעלם ובסוף (כך נראה לי) חוזר.
5.רצון להיות טובה יותר. להרבה אנשים קל לחיות בסבבה עם מי שהם ולזרום עם החיים והכאב מכך שאת יכולה יותר ובכל זאת את לא שם- זה דבר גדול... 

מה הכי משמעותי? קשה לי להצביע...

מה את התכוונת?

וואי, תודה על הפירוט ועל ההשקעה, מאוד בונה לקבל ביקורות ונקודות מחזקות

אז ככה - 

כתבתי את הקטע הזה בתור סוג של פריקה לעצמי, מין דו שיח שלי עם עצמי (אני חושבת לפעמים בצורה כזאת, מקווה שזה לא מבלבל מדי כל המעברים מ"אני" ל"את",אולי זה לא כ"כ ברור כשמסתכלים מבחוץ אבל כל זה מתייחס למישהי אחת - אליי...)

לגבי 1. - לא ניסיתי להראות מסקנה ברורה אם "היא" באמת יותר ממה שהיא חושבת. כשכתבתי בוודאי לא הרגשתי ככה לגבי עצמי... אבל כיוונתי לנקודת חזרה לתקווה - בהתחלה כתבתי על עוצמות גדולות שקיימות, אח"כ לכאורה דיברתי על כך שהן לא אמיתיות, אבל בסוף חזרתי לנקודת ההתחלה ("תבכי, תבכי") בניסיון להגיד שלא הכל אבוד, יש טעם בבכי, בפריקה - ומשם אפשר לצמוח.

איפה ראית את הקביעה שהיא לא כלומניקית? מהאמון העצמי שאמרת שחוזר בסוף?

2. הקטע הזה הוא ההוכחה לכך שחשוב לשחרר את מה שמעיק ;) בהחלט כיוונתי לכך...

3. זו אמירה מאוד כבדת משקל. קשה לי לחשוב שהסיבה לתחושות כאלו היא שהאדם נמצא בנקודה גבוהה יותר. או שאולי אני חושבת ככה כי אני מרגישה על עצמי את הרגשות הללו?

את המסקנה הזו ראית בקטע? אם כן אשמח לשמוע איפה. יכול להיות שכיוונתי לכך בלי לשים לב. (לגבי ההשפעות החברתיות - דווקא לקחתי את זה בתור דוגמה לבוז עצמי, מעניין שלקחת את זה לכיוון שונה)

4. האמון העצמי באמת קיים, אבל בגלים. כשאמרת שהוא מופיע בסוף, התכוונת לשני המשפטים האחרונים? כמו שכתבתי קודם, אני רואה בזה סוג של חזרה לנקודת בכי, טיהור ואולי (?) קצת התקדמות. זו אכן קצת חזרה לאמון עצמי.

5. אממ, הרצון להתקדם גורם באיזשהו מובן לכאב הזה... את צודקת, למרות שקשה לי להאמין שאדם יכול לזרום בסבבה ולא לרצות אפילו להתקדם מתחושות בעייתיות, ועוד כאלו. איך אפשר לא להילחם בתחושות הנחיתות האלו (ע"י ניסיונות התקדמות) ועדיין להרגיש טוב בחברת אנשים? זה דורש אטימות רגשית רצינית לדעתי! אנחנו בני אדם ואני לא יכולה כמעט לתאר לעצמי אדם שזה לא יפריע לו... אלא אם כן הוא אולי בוחר לא לגשת לכך מלכתחילה... ואז זה שקר עצמי די גדול, לדעתי. נקודה למחשבה.

בסה"כ זו גם פריקה וגם ניסיתי להראות תהליך מחשבתי שעבר עליי, באמת תוך הסתכלות בכיוונים השונים שהעלית. אני גם רואה ערך בהתבוננות על התועלת של התהליך המחשבתי, על מידת האמיתיות בבכי ובתחושות כאלו או שאלו סתם רחמים עצמיים מוגזמים, שנעשים כי זה כיף לרחם על עצמך ו-/או כי מרגישים שצריכים לעשות את זה. מין סוג של "יואו אני כזאת מסכנה אני צריכה לשבת לרחם על עצמי"... אפשר לגלוש בקלות לפסים כאלו ובקטע ניסיתי להתבונן על כך. 

כשאני מסתכלת שוב, אני לא בטוחה שביטאתי את זה כ"כ בקטע, אז אולי לא משנה...

בכל אופן תאמיני או לא, הנקודות שהעלית מתך הקטע שלי לא היו לי מובנות מאליו דווקא והן פותחות לי כיוונים חדשים להתמודדות. אז תודה!

תדעי לך שזה כלי יעיל מאוד, בעיקר לפתירת בעיות ! שכוייח על העיבוד האישי שלך להתפרקות (לעתים קשה מאוד להתנסח ככה כשנמצאים בסיטואציות מסוג זה.. מניסיון)

1.הקביעה שהי לא כלומניקית ראיתי באמת באמון העצמי שחוזר בסוף. עצם האמונה בזה שאת יכולה להטהר יש בזה אמון עצמי. את באמת יכולה להשתנות.

3.האמת שזה תלוי - יש ויש. מה שברור שזה לא צריך (ליתר אסור שזה יהיה) להיות צירוץ לכך שאתה לא מספיק טוב וזה לא משנה כרגע כמה אתה טוב ביחס לאחרים.. 
ראיתי את זה בקטע במה שאמרת על העוצמות אמנם אח"כ ניסית להראות שזה לא נכון אבל מעצם זה שחשבת כך בהתחלה נראה שיש בזה איזו אמת..
4.כן התכוונתי לשתי השורות האחרונות- עצם האמונה בטיהור עצמי אומרת שאת מאמינה ביכולתך להשתנות וזה מעיד על אמון עצמי שחוזר.

5.האמת אני לא יודעת אבל לפעמים זה נראה שיש אנשים שזה לא מפריע להם.. אולי יש להם מצפון פחות גדול? אולי פשוט הסטנדרטים שלהם שונים- הרבה פעמים בגלל שרואים את המצב בחוץ בתרבות המערב וכדומה חושבים שאתה לא כ"כ נורא וזה חוסם את המקום של החרטה.. בקיצור- אולי התחושות הבעייתיות פשוט לא באות? וגם כאשר קשה אמוד להשתנות ונוח מבחינות מסוימות במצב הקיים אדם משקר לעצמו..
 

לגבי הפיסקה האחת לפני אחרונה- קצת ביטאת את זה בקטע כן עלה לי כשביטאת את הקטע. זו שאלה טובה שצריך לשאול. אני חושבת שכגם לזה אין בהכרח תשובה אחת נכונה זה תלוי באדם ובמצב. אני חושבת שכאשר את כנה עם עצמך את יודעת אם זה טוב או רע ...

הנחתי לעצמי. הרבה פעמים לא חושבים אותו דבר מי שכותב ומי שקורה וזה מאוד טוב- ככה שתינו למדנו.

ב"הצלחה רבה1 חודש אלול זה זמן שבו קל יותר להשתנות וה' יסייע בידך- "הבא להטהר מסייעין בידו". גם אם את לא מאמינה בעצמך מספיק- מהתחושה שלי כשקראתי את הקטע (גם אם את לא חושבת את זה ולא הבעת את זה בקטע) המודעות העצמית שלך והאכפתיות שלך חזקים מאוד- זה אחד מהדברים החשובים ביותר (אולי ה-חשוב ביותר)- לשינוי, התקדמות ותשובה. מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך שלך. את יכולה להשתנות. תאמיני. כל אדם יכול להשתנות. את גם יכולה להיות יותר טובה מה"הם". אולי זה יקח קצת זמן אבל אתה לא צריכה להרגיש רגשי נחיתות. זה לא יעזור. גם יכולות להיות סיבות למה הם כאלה ואת לא- המציאות שלך ושלהם לא אותו דבר. אל תרגישי קשה בגלל אנשים אחרים פשוט תאמיני בעצמך ותתני מעצמך גדי להתקדם. עלי והצליחי, מדהימה.

תודה עצומה על החיזוק והעזרה. אני מעריכה את זה מאוד.

ב"ה משתדלת להאמין ביכולת התקדמות. ואי"ה אצליח לעבור את התהליך הזה בגבורה ולצאת ממנו מחוזקת.

בכל אופן תודה רבה, העלית לי נקודות חשובות מאוד ואני מתכוונת אי"ה לחשוב עליהן.

חזק. עוצמתי. איזה התחבטות ואיזו דילמה..

לדעתי דיאלוג מהמם שבדיוק מתאר בלבול כזה. מוכר.

כתיבה יפה! אשריך..

כי איכשהו , אני מזדהה עם הכל כאן .כל הבלבול , ההרגשה שאת כלום , שאת לא יודעת מה את צריכה לעשות כאן . ובכי שעוד לא בכיתי .

וזה כתוב כלכך יפה ומכאיב .

תוודה .

ב"ה

מסתבר שכנראה כשכותבים משהו ממש מבפנים, זה מגיע לבפנים של אנשים אחרים

תודה.

ו(בהנחה שזו לא סתם פרוזה מנותקת ממציאות)

כדאי מאוד למצוא כתובת תומכת בעולם האמיתי.

אני מדברת עם עובדת סוציאלית

תודה 🙏🏽

וכן, לגיטימי לתפוס מרחק, לא להגיע למקום שלא טוב לו בך, גם אם הוזמנת וגם אם זה הורים.

שיהיה חג שמח

5.

יום ראשון בערב

אני שוכבת על הרצפה, הכל מטושטש לי, באמת לא יכולה להפסיק לבכות ולהתנשם

והבן אדם לוקח ממני כל טיפת חיות ששייכת לי, את כל הבחירה החופשית שלי. צווח עלי ולא נותן לי לצאת לחופש שלי. ואמא עומדת ליידו והכל בסדר

כי ככה זה. אם זה לא קשור אליה אז הכל בסדר

והוא אומר "אני מתאבל עלייך. כבר התחלתי"

ושקט.

6.

פיקמי, פולניות, ומשיכה לגברים של פעם

אז זאת אמא

לא מפסיקה להתלונן על זה שהיא קמה ב4 וחצי אז כמובן כולנו צריכים להשתחוות להוד רוממותה שלא מסוגלת לישון כמו בנאדם נורמלי

היא גם האדם הכי טוב עלי אדמות, אשת אמת בכל רמח איבריה

על הזין שלי

מתמסכנת עד דלא ידע, ואנחנו רק מכילים אבל בסדר

אולי היא כזאת

אולי היא אחראית על הכל ונותנת לאבא להתעלל בי, כזו היא.

"אשת אמת" עד שזה מגיע להתאמת

ושלא נדבר על הגרוש שלה, שהיה סרבן גט שנים ארוכות. היא פשוט נמשכת לטיפוסים כאלה. רעים.

ואולי היא רוצה להתגרש מאבא והיא פשוט מפחדת. אבל אם כן מגיע לה

סעמק

הכי הכי חשוב בעולם במצבים כגון זה זה לשמור על השפיות. ההורים הם האמונים בעיקרון על סדר העולם, אבל כשהם מחריבים אותו בידיים אנחנו נקראים לסדר את העולם בעצמנו:

כל מה שגורם לשפיות שלך להתערער יוצא מהמשחק.

לגבי מה שכתבת בסעיף 4 - "גברת למה הטרדת אותי סתם? הם נראים הורים מדהימים":

א) אנשי מקצוע מודעים למצבים מורכבים כגון זה, ויודעים שגם גזלייט, פולשנות ושליטה הם התעללות נפשית. 

ב) כאן מוכרחים להכריע שאת מצודדת רק בשפיות. שאת צודקת ולא משוגעת, ולכן תופסים מרחק, מציבים גבול...

יש לי ניסיון מועט בתחום וגם עכשיו נמצא במאבק מסוים על השפיות בעצמי. בהצלחה!

הנימה המינורית האופיינית לכתיבה שלך. איזה קטע עדין!

מלך המשיח נושא על גבו שני מיתוסים - מלך בעל גלימה, ועני הרוכב על חמור לבן. הגיבור בשיר (אתה, אך נימוסים) לא רוצה את דמות הגואל הגדול, כמו שהוא גם לא רוצה גאולה שלמה ובומבסטית. "בלי גלימה בלי יומרה". הגיבור מדגיש ומבליט כל הזמן: "די בזה, רק בזה". יש כאן קול רך בתוך המון משולהב, שרוצה גאולה עדינה. זה שיר מאוד גלותי להרגשתי, by all means, ואולי זה אפילו מכוון, כלומר שיר אנטי-אתוס ציוני ואנו באנו ארצה. גם אין כאן בית מקדש, ותחיית המתים תקרה מתוך איזו גחמת לב "ואז כולם יקומו לתחייה", כמו פנטזיה רכה של ילד קטן שמשרטט את מהלך העניינים כפי רצונו השרירותי.

הגמרא כאן משחקת אלמנט מופלא, יחד עם העדינות. מלך המשיח שכל העולם מחכה לו יבוא רק אל הגיבור, ויחד הם ישבו וילמדו גמרא. הכותב מכביר ועובר את המימרא "מה יותר מתוק מדף גמרא" ואומר: "אין שום דבר בעולם הזה מלבד עוד דף גמרא". זה מאוד גלותי, זה מאוד מסוגר, "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בניי", אבל מעורר המון חמלה וכבוד למקום הזה. "נאכל אותם נלעס אותם נבלע אותם" - כריפרור לאווירה המיליטנטית של ההמון המשולהב סביב, אבל ביטול האלימות בהסבר: דפים בטעם דבש. 

"נהיה אנחנו דף גמרא" - יש כאן משהו באווירה הזו שהולך ומאבד היגיון, שמתמסר כל כך לפנטזיה הזו של המתיקות הזכורה והיקרה, שמבליט הלך רוח קשה ושבור מאוד. יש הפרש שנבנה בצורה מהלכית בין "נשב נלמד יחדיו גמרא" לבין "נהיה אנחנו דף גמרא", יש כאן תיאור של התמזגות מוחלטת וחזרה לרחם...

זה מזכיר לי מושג שנקרא "פנטזיית הזהב":

"נשמע תורה ממי שאמרה, אשב לי בשורה האחרונה" - זה משעשע, כי משה רבנו הוא מוסר התורה שיקום בתחיית המתים והוא זה שישב בשורה האחרונה בשיעורו של ר' עקיבא ולא הבין כלום. מי יישמע את מי? 

אבל שוב - די לי בזה, רק בזה. העולם מבטא מהלכים גלובליים דרמטיים, מלחמות גוג מגוג מהדהדות בכל עבר, אבל את הגאולה הגיבור מבקש להביא מתוך פנטזיית הגלות. הוא דוחה את אתוס התקומה, הוא דוחה את זקיפות הקומה, הוא דוחה את החלומות הגדולים "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ואת ימות המשיח שבינם לביננו אין אלא שיעבוד מלכויות, ורוצה את המתיקות, את השטיבלאך, את הגמרא... העולם הזה מאוד מפחיד והגמרא באמת מאוד מתוקה.

תודה! שיר מתוק מדבש ועדין כתולעת

מתוק כל כך

אהבתי מאוד את האטמוספרה והתנועה והרעיון מתוק כל־כך.

כהערה פיצפונת, הקריאה הייתה קצת רוויה תארים לטעמי, זה קצת מאט את ה־flow (המוח תופש המון תיאורים במשפט אחד) אם יש אפשרות לבזר קצת או להעביר בדרך יותר מרומזת? זאת דעתי האישית הפעם (לאו דווקא האובייקטיבית)

היי רות
מה יהיה לי להציע לה
אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע
אולי בקצה הכביש הראשי הזה
אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה

עננת אבק מיתמרת
טופר פוצע פרווה עבה
שאגה נוראית מחזה מיוסר
קילוחי דם על זרועות
ניב ננעץ בעומק רעמה
לסת מטלטלת
גניחה ונהמה רוטטת
יש לנו מנצח

אלפא נס אל המרחק
מוכה וצולע
גיבור חדש עולה אל הבמה
רעמתו דבלול ודבק
גיבנתו בולטת
זנבו שבור
עיניו קהות
הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים
מכה רעם ולביאות זוקפות מבט
הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו
מערכה

הן יוצאות לצוד הרבה
הוא מתבונן בשקט

ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף
הן חוזרות עם דם על השפתיים
"לא מצאנו טרף"

מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן

כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד
אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע
זכר אלפא הולך לישון לבד

בחלומו הוא גור ואביו גדול
הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק
הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק
עובר ועובר ועובר
הוא מתעורר בבעתה 
בפרוותו סבוכים קוצים
נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה
הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות
מלקקות דם מהשפתיים

הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר
גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?"
הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור
כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים

מסע של כמה קילומטרים 
בצהוב סוואנה שמים בוהקים
הוא מוצא אותו כמו מלך
מלקק פצעים משחר לטרף
"יש לך כמה דקות?"
יושבים

הוא חוזר מן הגלות
רעמתו אין בה דופי
הגורים מזנקים על כפותיו החזקות
הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות
חיכינו לך, ידענו שתשוב
הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא
האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט
זה היה מוזר, חבל שלא היית פה
היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש

גיבנת מזדקרת
זנב שבור רחוק
נהמה צרודה מאוד
רעמה דבוקה וקוץ
הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת
ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
 

(תרתי־משמע)

אה וסליחה שלא יצא לי להעמיק אני מנסה לחסל את מלאי הבירות לפני הפסח ורמת הריכוז בהתאם

שתה לשוכרה

זה רק אומר שעליך לקרוא את "נמר השלג" של צ'ינגיס אייטמטוב ברגע זה ממש

ליריקס בתיאור

אהבתי מאוד את התיאור האידילי־טבעי־משוחרר־מחוברלרגשות של הבחורה זה trope חזק.

אלא שתמיד יש סוף עצוב אני רוצה גם סופים שמחים ממך.

השונה ביניהם (המתבטא גם בדמות הנשית) זה שבקטע הראשון של "אשת-הקצין" הגיבור לרגע לא התיימר לחשוב שהוא מתאים לה. רגעי החסד שלהם ביחד בנחל הם עם טון מינורי ומסוייג וכשהם עולים "היא נושאת עיניים למרחק" וגם הגיבור "משתומם ומחכה לו". כלומר לרגע הוא לא מתיימר לכבוש אישה שהיא מראש "אשת-קצין", גם אם היא רווקה ובתולה.

אריה דינן מסכן יותר, כי הוא טבוע עמוק יותר בטבע. בטבע הטבעי אין גברים רגישים או גברים עם סיפורים מסובכים. יש רק אלפא. ההרגשה הקשה מנשוא בקטע של האריות היא שכולם מרגישים שהאריה עשה משהו לא בסדר, שהוא לא היה אמור לנצח, שאי אפשר לשאת את הכאב שלו בתוך המערכת הטבעית של אלפא Provider טבעי ("קצין") ונקבות מגרגרות. הוא היה צריך לדעת אבל הוא ניסה לכבוש פסגה שלא שלו ולכן כזו זרות וצרות עין ונבזיות כלפיו וכזו בדידות וחלומות רעים.

שני קטעים תאומים (ולא במקרה) ששניהם מבררים את ההשתלבות בעולם סואן בתור אדם עם גוון אחר.

לגבי עצוב - יהיו סופים שמחים כשיהיו הבנות שמחות. אני לא אוהב לזייף בכתיבה שלי. (יש לפעמים סופים יותר נעימים או רכים).

מאיפה שלפת אותו? ובאיזה שפה הוא בכלל?

הייתה תקופה שהתעניינתי בשפות אז היו לי בפלייליסט כל־מיני קלסיקות שונות ומשונות

זאת להקה מגניבה, יש להם גם אלבום שלם בגרמנית. מרגישים את שנות ה־60 לטוב ולרע.

קבל עוד שיר ממש ממש חמוד שלהם בדוק תאהב

המילים לקוחות מהגירסה הגרמנית שעדיפה מילולית לדעתי

It's hard to walk through the dark

Please, feet, don't run so fast

Despite all, you'll see the distance

Breathless, it will quickly already become light

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

Close your eyes, count sheep

Tired streets yawn empty

Tired, you only feel the stone

And then they don't disturb you at all anymore

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

תודה רבה!

מותר להרגיש

מותר לחשוב

מותר להרגיש הכל

מותר לרצות הכל (עזבי ביצוע)

מותר לרצות למות (כנקודת מוצא).

אנחנו זה לא המחשבות שלנו.