אבל היות ולא ברור מה מברכים, כדאי להמנע מכך כל זמן שאפשר.

לא המוציא, לא מזונות, לא גפן, לא עץ.

הכי טבעי אדמה, אבל אז זה בורא האדמה, ולא פרי האדמה, אז לכאורה נראה ששהכל.

לעניות דעתי- על חי בורא נפשות,

על כל מצב אחר שהכל.

וספק במחוסר הכרה.

אחותי- בורא נפשות.

(אין ברכה אחרונה, כי אין כזית, לפי כל הפוסקים.)

שמא נמות בסופה

אם אוכלים את כולו..

כמדומני- יש דיעה שאומרת שאם אוכלים פרי שלם מברכים ברכה אחרונה גם אם אין שיעור.

שאל כבודו האם מותר לאכול חול?

נראה לפרש ע"פ מה ששאל הרב החויפר את חברו הרב הקודח

"כמה חול יכול לאכול חול ביום חול?"

וענה לו הרב הקודח "שחול לא אוכל חול ביום חול אלא חול אוכל חול רק בשבת"

לאור האמור לעיל נ"ל דבוודאי מותר לאכול חול דהנה הוה עובדא

אומנם יש לשאול למה החול אוכל חול רק בשבת?

ותירץ הגאון רב' ליזער בסיפרו חולות אליעזר

חול הוא מאכל חשוב על כן שמרו החול לשבת ולא אכלו ביום חול

ויש להקשות על פירוש זה הרי חול זהו הדבר הבזוי שכולם דורכים עליו ולכאורה אסור לאוכלו בשבת

ולכן צריך לומר שהחול דנןהיה תייר ובביקורו בארצנו הק' קנה חול ציבעוני הנמכר בבקבוקים ועולה כמה וכמה זוזים וזהו החול הראוי לאוכלו בשבת

ולענין הברירה:

אם קנה חול בבקבוק יחפש עליו את ההכשר שכידוע חולות גושקטיף נקיים מתולעים

אבל אם לקח סתם חול יש לברור את הגרגירים אחד אחד לאור הירח

שאלה הלקוחה מחיי היומיום-

רב שנפטר,

ועודנו חי.

מה יש לעשות ביום בו נסתר גופו מעיננו?

להתאבל על שלא שב, בחינת תשעה באב,

או לעשות הילולה, בחינת צדיקים במיתתם קרויים חיים?

נא הפנה שאלתך לפורום המתאים.

ויש גם צדיקים שמקובל על כולם שהם נפטרו, אך עדיין חסידיהם נשארו "תקועים".

 לגבי השאלה מה דין יום שנפטר בו רב אך הוא עדיין חי

(שאגב- לעולם יוצא ביום הסתלקותו, מה שמעורר תהיות גדולות על תשובתך הקודמת)

היום בו נולד- שמחה או כלום?

שאינך משתייכת לחצר חסידות שלי

כידוע חסידי לא מסתפקים ביום אחד של הילולה ושמחה אלא עושים חגיגות במשך הרבה זמן

(מעיין פסטיבל רבין אבל בסיטרא דיקדושה)

לגבי השאלה מה עושים ביום הולדתו

נ"ל שמיכיוון שיום זה יוצא בדיוק ביום פטירתו אין שום בעיה לחגוג אדרבה נוסף עוד סיבה לסיבה ולעוד יום בפסטיבל

הגיע לידי מכתבו לאחר גילגוליו הרבים

ונראה לענ"ד להסכים עם דעת בועית מחשבה וגם אני הקטן מצטרף להנ"ל

ועוד באתי להוסיף שמידת חסידות היא להתרחק מן החול

ולאכול רק את העפר שחזקתו ברור ומנוקה מן כל מיני מרעין בישין כדעת כבודו המלומד בהלכה.

חותם לכבוד התורה,

שמילער

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.