שלושת האחים שלי שמעליי עשו מכינה לפני הצבא ועושים בצבא שלוש שנים..
אני ממש לא חושבת שזה מעיד על רמת הדתיות, יש כאלה כמוך שיותר קשה להם לשבת וללמוד כל היום והם יותר בקטע הפיזי וכל זה..

לכן, אם אתה מסוגל ללכת לסיירות (מבחינת הפרופיל וכל זה..) לדעתי לך על זה.. יש מספיק דתיים שנשארו דתיים ושמרו על אורח חיים דתי בסיירות.. ותחשוב גם איזו תרומה זאת =]

זה מראה שהוא פחות רוצה ללמוד תורה,

מחילה מאחיך היקרים, זה אומר שמי שהולך למכינה הוא פחות דתי.

(מבלי לדבר בככל על מי שהולך ישר לצבא)

תבדוק מקומות כמו ישיבת הסדר וגבוהה ומצד שני גם מכינות. תחשוב איפה אתה רואה את עצמך מוציא הכי הרבה שאפשר. אם אתה חושב שישיבה לא מתאימה לך, אחרי בירור עמוק ורציני כמובן, אז אולי עדיף מכינה. בכל מקרה עם כבר לפני הצבא אתה חושש מהתופעה הזאת- כדאי בהחלט שתבדוק מכינות ומקומות קדם צבאיים (אולי גם ישיבה מתאים? תבדוק).

מה שבטוח שתעשה מה שתעשה כי זה הדבר הנכון לך ולעם ישראל ולא משיקולי שידוכים לא שידוכים.

וואי, איזה שאלה חמודה

זה טוב זה רע- זה תלוי בבנאדם.

יש מי שמסוגל לשבת כל היום, יש מי חצי יום ויש מי שבכלל לא.

זה לא הופך אותו ואפילו לא בקצת-

לבנאדם יותר או פחות טוב.

(זה דבר ראשון)

דבר שני,

אני רואה במישהו שלפחות מנסה משהו אחר, ורוצה להצליח בחיים שלו,

אם לא בישיבה(כי קשה לו ללמוד, או כי כל דבר אחר)אז במקום אחר כמו הצבא למשל-

מישו אדיר!!

מישהו שבאמת אכפת לו ורוצה להצליח, ולא מזלזל במה שכן! יש לו וביכולות שלו

אז זה לא רע, ואני חושבת שזה דיי ברור-

זה מה שהכל טוב לך!! גם אם העולם סובר אחרת

בהצלחה רבה רבה!!

קודם כל עלי לא שולחים לסיירות, הם שמים דגש על חטיבות חיר,

דבר שני מי שנמצא במכינה זה אומד שהוא הרבה פחות דוס מבחור שבהסדר\גבוהה.

וזה לא הולך ככה לומר "אני דתי לעצמי" זה ללכת לחיות 3 שנים עם חילונים ובלי הכנה מוקדמת אין סיכוי לשרוד את זה.

יכול להיות שיקפיצו אותך בדיוק בזמן שתתפלל, אבל חוץ מזה מה?

דתיים מסתדרים בצבא, זה חתיכת מיתוס ש"כמעט בלתי אפשרי".

לוקח קצת זמן להתרגל ולהתאים הכל למסגרת, אבל זה אפשרי ולא קשה במיוחד.

למקום שהעיסוק שם הרבה יותר מעשי ואין זמן לשבת וללמוד תורה.

זה מקום שלימוד התורה זה בין לבין וקיומה יותר מלימודה.. זה מקסים אבל דורש מלא כוחות

מלא כוחות נפש..

בעקר כשהסביבה מדברת אחרת מהדרך שלך.

"             מה קשה לשמור שם בדיוק?

יכול להיות שיקפיצו אותך בדיוק בזמן שתתפלל, אבל חוץ מזה מה?

דתיים מסתדרים בצבא, זה חתיכת מיתוס ש"כמעט בלתי אפשרי".

לוקח קצת זמן להתרגל ולהתאים הכל למסגרת, אבל זה אפשרי ולא קשה במיוחד.       "

אני לא מצליח לנתח את הכתוב כאן לגורמים כי אני עייף, אבל זה פשוט לא נכון.

(באחוזים כמובן)

או חוסר אווירה דתית..

הרי בחברה מקללים, יש חוסר אווירה דתית וחוסר צניעות.

עליהם להסתגר? אלה כבר החרדים...

לכן החרדים לא בצבא, אבל הדתיים הלאומיים מתגייסים בהמוניהם.

למרות שאני בעד התאמה של הצבא, אני רק נגד התאמה דתית

נכון יש קושי מסוים, אמרתי, אבל זה לגמרי אפשרי.

ובשל ריבוי גיוס הדתיים אפילו נהיה יותר קל, למען האמת אם תשרת בקרבי לרוב תפגוש המון חובשי כיפה סרוגה.

איפה אתה חושב שזה, במוד"ש? 

אתה חושב שאם מישהו הוא לא "חזק מספיק בדת" הוא צריך להשאר ביחידה דתית,

כלומר ישיבה וכו' ולא להתגיייס. או שהוא צריך להתגייס ליחידה "דתית" בצבא?

אתה בטח מתכוון למסגרת דתית

יחידה עוד יש...

והדתיים לא צריכים שום יחידה מיוחדת, הם לא החרדים.

הדתיים משתלבים בחברה ובצבא, אם לא מתאים להם עתידם זהה לשל החרדים.

אני מבין את הצורך בהתאמה, אני בעד להתאים וליצור מסגרת נכונה לאנשים מסוימים, אבל התאמה דתית תפגע לכן אין לה מקום.

והיא סותרת את הדרך שלנו. אנשים נופלים, נהיים דלת"שים, בשביל 'המדינה'

מקריבים ויוצאים החוצה כדי לתת ובאמת מהלב.

ואת הצרכים שלנו כאנשים המדינה לא צריכה לקיים כי לדעתך זה יפגע..

במי זה בדיוק אמור לפגוע הצרכים שלנו כאנשים?

משום שאני דמוקרט, אני מתנגד להתאמה דתית.

התאמה כזו, תפגע במעמד האישה.

למשל דרישת החרדים היא הפרדה, מתווך, כיסוי החיילות, הפרדה אפילו בחדר האוכל.

משום שבדמוקרטיה יש שוויון, אני מתנגד.

אני לא אומר לגייס אותם בכוח, אלא להפך, מוותר על החרדים.

אני לא בעד לפגוע ולגייס, לא רוצה אותם בצבא בכלל.

אולי..

אבל בנתיים דווקא בגלל השיוויון שאתה מדבר עליו, צריך שתהיה ערבות הדדית בין כולם.. צריך רצון

לתת לכל אחד את המרחב שלו לעשות ולקיים את הדברים שלו עפ"י אמונת ליבו ודרך חייו.

אז שיוותרו על החרדים, על הדתיים, הם יבחרו אם להתגייס או לא, יש דמוקרטיה לא? 

בנתיים אני לא רואה שום דבר שתומך בי בפה מלא.. אם בכלל.. רק גמגום קל.

חוקים רבים נוגדים את הדרך שלי והחיים שלי, כל ריביות הבנקים.. הלכתית בעייתי ממש, כל ההכרח הזה של

משרדי הפרסום להדביק לנו מלא תמונות מול העיניים, תמונות שאנחנו לא חפצים להפגש בהם.

דתיים רוצים שיהיה מחנינו קדוש, הצבא יהיה קדוש, ולא, חייבים לתקוע בנות שיהיו המפקדות שלהם.

[אין לי בעיה עם בנות מפקדות יש לי בעיה עם סיטואציה שלא מכבדת דרך חים]

למה זה לא שוויוני להפריד? גם כשיש שירותים נפרדים זה הדרת נשים?

זה מזכיר את הקמפיין של הליכוד נגד הבית היהודי- זה הלך משהו כמו "הבית היהודי בעד הדרת נשים ...... מוטי יוגב-הוביל את ההפרדה בבני עקיבא...."  ואני כזה מה??

ההפרדה היא מניעת כניסת נשים.

כלומר, יש יחידות מעורבות ויש יחידות רק לגברים.

הצבא גם ככה לא שוויוני, ונשים עדיין לא יכולות להגיע לכל מקום, להרוס עוד יותר?

אני פציפיסט וככל הנראה אתגייס, אז אתם לא?

כל הקטע של לשים מתווך (כי אישה לא יכולה להיות מפקדת של גבר?) ולכסות נשים באימונים הוא נטו מדכא.

דתיים מסוגלים להשתלב, הם עושים זאת די הרבה זמן.

לא מתאים? תתמוך בצבא מקצועי.

כביכול.

אני יוצאת מנק' הנחה של רצון ומעשה לתיקון שורשי.

מעבר לזה שדעותינו שונות ודרכי חיינו שונות.

זה גם נוגע אליך

אישה פציפיסטית- פטורה מגיוס.

גבר פציפיסט- חייב להתגייס.

זה אומר משהו על כמה הצבא באמת צריך עוד אישה בתפקיד ג'ובי לא מועיל (סליחה ).

פציפיסטית לא פטורה, יש פטור שכאלה שעוברים וועדה מקבלים.

אין קשר למין...

וזה לא שהצבא לא צריך נשים, הוא לא רוצה אותן.

למה למשל אישה לא יכולה להיות בצוללת?

למה אישה לא יכולה להיות בחלק מהסטי"לים?

הבנת? יופי.

אם אתה רוצה, אתה יכול לירות לעצמך ברגל, ההוא שעשה את זה חבר של חבר שלי. הוא יכול לתת לך עצות...

לא מקבלים אותה לשם משום שאנחנו לא חיים במדינה מטריארכלית בדיוק

למה שאני אעשה את זה?

ורציתי לבדוק כמה רחוק תלך עם הפציפיסטיות שלך.

שבת שלום שיהיה לך.

ואני לא פציפיסט סרבן, אבל יש סיכוי גדול שאני גם ככה לא אתגייס אז אני לא מתלבט "האם להתגייס או לא?"

וגם כדאי להוסיף- קיים תת-מגזר של דוסי על שבאמת ציונים אבל הם מתנהגים כמו חרדים. הם משרתים בצבא, אבל מנסים להסתגר בתוך עצמם כמה שיותר.

למרות שהוא קצת יותר בעייתי כי החרדים לא שולחים את השפיצים שלהם אלא את....

ויש את כל התוכניות הג'וביות לחרדים- בינה בירוק, שחר כחול, ועוד כמה.

זתומרת יחידה דתית או שיש בה רוב דתי

אתה לא מעוניין במערכת שתתאים ליהודי דתי

בצבא, הרבה פעמים, כשחייל רוצה שאחר יעביר לו את התפוז מהארגז, הוא יכניס איכשהו למשפט את אמא של מי שיושב לידו. כנ"ל היחס והדיבור לבנות. עבודה זה עולם אחר לגמרי- ב180 מעלות.

יש קשיים רבים, אבל אנחנו לא בוחרים  להרים ידיים.

כי בצבא יפטרו אותך מייד אם תקלל את כולם.

בצבא? פחחחח

אני לא אוהב שמכניסים אמהות לשיחה,

אבל אם אני אתקע עם ערסים כאלה זה יפריע לי גם. ואני לא בדיוק דתי.

נכון, זה שונה.

אבל זו מסגרת שהיא שונה וקשה לכולם, מה לילד שרק סיים תיכון ולצבא?

לא עשיתי שכיבות שמיכה בשיעור ספורט, ופתאום יגידו לי לעשות 20 בדקה

לכן, הצבא צריך להיות צבא מקצועי. ולא צבא העם...

הוא לא מתאים לעם.

דתיים ולא דתיים כאחד.

אני יכול לומר לך שיש לך התלבטויות שמעידות שאתה אדם ערכי ודתי. אני גם התלבטתי בשנה שעברה והיו לי מלא לבטים למיניהם, לאו דווקא לסיירת אלא למקומות אחרים בכירים...(כמו לדוגמא עתודה וכד"ו) אני חושב שכן צריך ללכת לישיבה לתקופה מסוימת, לך בשבוש"ים לישיבות או מכינות(ואין שום קשרר לרמת הדתיות,כל בן אדם-בדרך שמתאימה לו,אבל מצד שני כל יהודי חייב ללמוד תורה) שהר"מ שלך מכוון אותך. 

אתמצת את דעתי בנושא(ייתכן שחלק מהדברים הוזכרו כבר,לא קראתי הכל.... )

1. כל יהוד חייב ללמוד תורה ולהקדיש לה זמן בחייו. אין יהודי שפטור מלימוד תורה, השאלה היא שאלה של זמן ומקום, איפה ללמוד וכמה זמן ללמוד...(מאד אישי)

2. כל יהודי חייב לשרת בצבא,כפי שהוזכר כבר, ולדעתי- כדאי למצוא מסגרת כמה שיותר דתית,משום שבמסגרת צבאית רגילה- הנסיונות כבדים מאד וקשה מאד לצאת מחוזק,אבי עשה צבא רגיל בתותחנים, ללא שום קשר לישיבה וכד"ו ומספר לנו כל הזמן שהוא מאד מתחרט על זה ומספר לנו סיפורים שמראים על הנסיונות העצומים... קשה ממממממממאדד!!!! 

שיהיה לך הרבה בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש שם נסיונות שה' ישמור..

לא הייתי שם אפפעם..

אבל החבר'ה מהסניף מדברים, עוד אנשים שאני מכירה, משפחה..

ברור שיש קושי, אין מה לעשות, הצבא לא מתבססת על התורה וזה בעייתי.

אינלי כוח לפרט יותר מדיי, אבל צניעות שמירת שבת ועוד כל מיני דברים שנראים מובנים מאליו שם ממש לא מובנים מאליו.. (לצערינו)

קודם תבדוק שבכלל אתה יכול ללכת לסיירת ויש לך פרופיל ואין לך סעיפים פוסלים.

כולם רוצים סיירת, לא כולם מתקבלים... תחפש ביוטיוב "כושר קרבי", אתה מסוגל לעשות את התרגילים שלהם? אתה יכול לעבור בוחן בר-אור?

תראה, לא כולם רואים את עצמם יושבים ולומדים לשנתיים- גם אני לא. בתיכונית, הייתי טוב בגמרא אבל שנאתי את המסגרת הישיבתית (אני עדיין שונא את התיכונית שלי ). רציתי להתגייס ישר. אבל אז הלכתי לכמה שבו"שים, וגיליתי כמה נפלא זה לשבת וללמוד תורה, גם אם לא כל היום.

החלטתי לנסות. הבעיה שלי שלא הערכתי את המשמעות של תורה לשמה. לא למדנו על זה כ"כ בתיכונית, ואני חושד שזה בעיה לא רק אצלינו.

אגיד לך את האמת- גם עכשיו זה קשה, אבל כמו שקשה לרוץ ספרינט ל2000, ובכ"ז עושים את זה, אז בכל זאת לומדים.

הרבה אנשים לא יודעים את זה, אבל הלימוד לפני הצבא, או בכלל, הוא לא בשביל לבנות את עצמך רוחנית לפני הצבא, לא בשביל שתדע עוד דף גמרא, ולא בשביל לשמור על עם ישראל (כמו שכמה אנשים אומרים בשביל לפטור את עצמם מגיוס...).

לומדים תורה לשמה. לשם התורה. תעבור על פרק ב' באורות התורה, גם אם לא תבין כלום. לשם התורה, כי צריך שילמדו תורה. לשם התורה, שהיא תמשיך להיות תורה חיה ולא תורה מתה. לשם התורה, כדי להתחבר לה'. אחרת, למה שתלמד בעיון את סוגיית ייבום מחזיר גרושתו? מה זה נוגע אליך, או אלינו?  זה נוגע אלינו כי יש בתורה את ההגיון הפנימי של היהדות, שאותו צריך להחדיר למוח ולנשמה. לא לומדים בשביל לדעת, ולא בשביל לגמור. לומדים בשביל ללמוד.

הסיבות המוטעות ללמוד תורה באמת עובדות, אבל הם תוצאות שוליות לעומת המטרה.

ויש מצווה פרטית וגם כלל ישראלית ללמוד תורה. כמו הגיוס לצה"ל. אף אחד לא פטור מגיוס לצה"ל, ואף אחד לא פטור מלימוד תורה.

אני עומד לכתוב על משהו שלא התנסתי בו אז קח את המידע הזה בערבון מוגבל:

בצבא, הקושי תלוי באישיות שלך ובחברה בה אתה נמצא. לא משנה אם אתה נמצא ביחידה של אהבלים (זה קורה הרבה...), או בקורס טייס. יכול להיות שיתווכחו איתך ויכחים תיאולגים, יכול להיות שיצחקו עליך, יכול להיות שהמפקד שלך יקשה עליך בכוונה, יכול להיות שכשתהיה בקו והזמן להתפלל יהיה על חשבון השינה לא יהיה לך כוח, יכול להיות שאיזה מפגר אחד יטריף את המטבח ולאף אחד לא יהיה אכפת ותהיה מאוד רעב, יכול להיות שכל החבר'ה יחליטו ללכת למסעדה לא כשרה או בר מדי פעם...

אני חושב, שאם תהיה בישיבה קודם, וגם בלי זה, בויכוחים תיאולוגים לא יהיה לך כזה קשה, מהסיבה הפשוטה שהיו לך במהלך החיים הרבה יותר מחשבות בנושא... אבל לא התנסתי בזה אז אני לא יכול להתחייב.

יש גם חילונים שהם מסורתיים כאלה ולא יתווכחו איתך ויכבדו אותך, אבל הם יחללו שבת לידך ובשלב כלשהו זה יפסיק להפריע לך.

באופן כללי שהייה עם חילונים גורמת לשחיקה ויכול להיות שלאט לאט אי-קיום מצוות שונות גורמות לך לפחות ופחות רגשות רעים...

בנוסף, אם תהיה במסגרת שיהיה צורך בלעבור עבירות שונות, כמו שבת, לא להתפלל, אכילה ביום כיפור, וכו', אז פחות תירתע להפוך לדתל"ש...

הצבא היא מסגרת נוחה להפוך לדתל"ש.

עד כאן דברי שאינם בהכרח נכונים (כל השאר בהכרח נכון )

במצב האידיאלי צריכים להיות 3 סוגי יהודים:

א. לומדי תורה:

לימוד תורה לכל החיים. שירות צבאי מקוצר. אין כזה דבר פטור מצבא.

ב. אנשי צבא:

צבא להרבה זמן. לימוד של 2-4 שנים בישיבה. אין כזה דבר פטור מלימוד תורה.

ג. בעליבתים:

משהו בסגנון של הסדר- שירות מקוצר ולימוד תורה ל3-4 שנים.

לא כולם חייבים להיכנס בדיוק לאחד מהמסלולים האלה...

יכול להיות שמישהו ילמד לשנתיים, ואז ילך ל669 , ואז ילך לעבוד.

 יכול להיות שמישהו ילמד לשנה, יעשה שירות מלא, ואז יתאברך.

מסלול ההסדר הוא מצוין מכמה סיבות- יש הרבה לימוד תורה ויש מסגרת דתית ברוב מסלולי השרות הצבאי של ההסדר, חוץ מהג'ובים, השריון אחרי הטירונות, ואולי עוד כמה מקומות. יש ליווי של התלמידים לאורך השירות הצבאי, ועוד. המסלול טוב גם למי שתורתו אומנותו, כי הוא משרת על ההתחלה ולכן ייקרא למילואים במקרה של מלחמה והוא לא יצטרך לחכות לשיעור כ"ז...

אני מציע לך להתחיל ללמוד במסגרת ישיבתית- או בישיבת הסדר או בישיבה הגבוהה בעלי. בישיבת הסדר לא תצטרך לוותר על ההסדר עד הגיבוש עצמו. תוכל לעשות יום סיירות וכו' תוך כדי ההסדר. עדיף להתמיין לדברים האלה בשמינית אבל אם אתה לא בכושר תדחה את המיונים. לידיעתך- לא לכל מסלול אפשר להתמיין בהסדר, נגיד למודיעין היוקרתי אי אפשר. כדאי גם לוודא שהצבא יודע שאתה דוחה ולא מוותר...

בעלי יש את הקומבינות של הרב אלי, וד"ל.

אם תרגיש שאתה לא יכול לשבת וללמוד כל היום, תלך לטייל מדי פעם, תיעדר פה מסדר ערב וכאן משיעור כללי. זה בסדר. זה עדיף מאשר לעזוב את הישיבה לגמרי. תדבר עם הר"מ שלך. תלך בימי שישי לאיזה סיבוב עם החבר'ה. תצא לריצות ארוכות.

בהצלחה!!

אם אתה צריך להתייעץ לגבי כושר קרבי, מיונים ,התמודדות עם ביורוקרטיה צבאית, וישיבות, אני באישי...

אפשר גם סתם אם משעמם לך...

האם אתה מספיק חזק לעמוד בפיתויים?

להתפלל כל בוקר מוקדם?

לא לשכוח לברך?

לא להיכנע ללחץ חברתי?

והשאלה הראשונה והאחרונה הכי הכי חשוב שתחשוב עליהן.

כי להיות בסיירת,

זה ממש להקדיש את עצמך,

ואם אתה מסוגל

לעמוד על העקרונות שלך,

אז לך על זה.

זה חשוב ואדיר מאין כמוהו.

שידוכים תשאיר לאח"כ

של הרצי"ה כולו קודש חוץ מחודש (נאמר על הרב דב ליאור בהלך לחודש לצבא)

לפי דעתי צריך להיות סוג רביעי שהוא לומד תורה כל החיים שלו שיצאו לנו גדולי תורה

"מתחת לחאקי כולכם כהנים ולווים". אי אפשר להכריע כאלה הכרעות ממשפט אחד.. צריך ללמוד באופן מסודר.

גם אני כמוך, בתקופת התיכון רציתי ממש להגיע לסיירת. 

בסוף השמינית הלכתי לישיבה גבוהה כאשר ידעתי מראש שאני הולך להתגייס ל3 שנים לפחות.                                 בישיבה הייתי שנתיים ולאחר מכן התגייסתי וב"ה הגעתי ליחידה שרציתי. 

בתחילת המסלול היינו כ20 חבר'ה שמתוכם בערך 9 דתיים. היום אני שנה במסלול ונשארתי עם עוד דתי אחד בצוות של 10.

האמת שאולי מבחינה הלכתית יש הרבה יותר בעיות והתמודדויות כשאתה בצוות חילוני, אבל משום- מה דווקא כשאתה נמצא לבד, אתה שומר על עצמך יותר מבחינה דתית. אתה מרגיש שכולם מצפים ממך ליותר, ושיש עליך אחריות. זה גורם לך להתחזק יותר. 

לכן זה דיי תלוי בך, אתה יכול לעשות מסלול של הסדר ולא להיפגש עם בעיות הלכתיות בצבא אבל יכול להיות שתרד מבחינה רוחנית (ואני מכיר כאלה), ואתה יכול להתגייס לסיירת, להיות דתי שלא מתפשר ויכול להיות שגם תתחזק יותר. זה ממש לא קשור עם כמה דתיים תשרת..

אם תרצה להתייעץ אתה מוזמן בכיף.. בכל מקרה בהצלחה!

בהצלחה !

(מתייחס בעיקר לקטע של לא להיות בישיבה)

לא הייתי תולה את חיי על כפות מאזני השירשור...

גש לר"מ/ראש הישיבה שלך.

אני די משוכנע שהם ממש ישמחו לעזור לך.

לפי דעתי אם אתה יכול לחלום על זה..ולא בתור סיסמא..באמת שאתה צריך ללכת על זה..לגבי הקטע הזה שמי שלא הלך להסדר הוא פחות דתי-זאת פשוט חרטא! כי יש מלא דוסים אמיתים ביחידות מובחרות ובאמת שזה לא כזה קשור..אז שיהיה בהצלחה

משתי הכיוונים.

גם פיזית תשמור על עצמך,וגם מבחינה דתית, תמצא עכשיו מישהו שיתן לך כלים(עד כמה שאפשר) להתמודד עם הפריצות בצבא. תסגל לעצמך כללים שעל פיהם תשתדל לפעול כדי לא להידרדר מבחינה דתית.

לא סתם עשו חז"ל גדר לעריות. תשמור תשמור תשמור.

כמובן תוך מתן כבוד ולא חלילה מתוך זלזול או התנשאות.

                                                                                                        יבנה המקדש השלישי !!!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות