חזרה בתשובה -מאהבה.
לפעמים מקובל לחזור שחזרה בתשובה, זה בעצם לספור כמה עברות יש לי. כמה אני לא בסדר.
בקיצור, כמה אני דפוק.
אבל בעצם, השיטה הזו - מובילה רק לייאוש. וואלה, אני באמת גרועה.
זאת לא השיטה הנכונה.
לחזרה בתשובה צריך לגשת ממקום אחר. ממקום של שימחה. של ראית הטוב שלי. בלשמוח במה שה' נתן לי. בתכונות הטובות שלי. בלי להתעלם מהנקודות הרעות, אבל הן לא העיקר. הן לא ההתחלה.
כי מנקודה של עצב, של יאוש אי אפשר להתקדם. אפשר רק ליפול.. היאוש לא גורם לנו להשתנות, רק להרגיש רע עם עצמנו.
כשמתחילים דווקא מהטוב, המקום של החזרה בתשובה הרבה יותר עמוק. אני לא חוזר לחטאים, כי "אני טוב" אז הם פשוט לא מתאימים לי. לא "כי אני דפוק".
אפילו אם יש לנו 100 עברות ו10 מצוות. המרכז, מה שנתמקד בו - מימנו אנחנו שואבים את הכח.
כמו שכאשר נעמול על משהו, נשקיע, נתאמץ - נזכור אותו. למרות שהוא קטן יחסית למכלול של הזמן וכו'.
כי ההתמקדות אותה זוכרים. היא המרכז. היא נקודת השאיבה.
בנוסף, בפרשת כי תבוא כתוב שאת הקללות אנחנו מקבלים "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקך בשימחה ובטוב לבב". וזה ניראה מוזר. הקללות לא באות כי לא היינו בסדר? כי עשינו עברות?
ובעצם הפסוק גם אומר שכן עבדנו. אבל לא בשימחה.
כי את הקללה, אנחנו בעצם מביאים לעצמנו. "אין רע יורד מילמלה" אבל כשאנחנו מסתכלים על משהו כרע, הוא נהיה קללה. בידיוק כמו שלאדם אחד כסף זה ברכה, ולאחר זה קללה. [ותחשבו בעצמכם על דוגמאות נוספות. 
]
דבר אחרון, "-תוכח לץ פן-ישנאך הוכח לחכם, ויאהבך" [משלי]
שבאים לבנאדם ואומרים לו : "אתה חתיכת דפוק, תראה כמה רע אתה" הוא לא יקשיב. הוא ישנא אותך. אם תבוא אליו ותגיד לו: "אתה בנאדם חכם, אדם טוב, העברות הללו לא מתאימות לך" הוא יסכים להקשיב לך. כי הטוב פותח. מקרב. האדם הוא אותו בנאדם, אבל אם תבוא באהבה - הוא יקשיב.
וככה לא רק כלפי אחרים. גם כלפי עצמנו! גם לעצמך אתה צריך להתייחס כאל טוב. כאל חכם. לא מיאוש. לא מיאוש.
שניזכה. שכוייח עם קראתם
שבת שלום.
והלוואי וכתבתי נכון, ולא ארוך מידי.
מקסים!
