מותק!!

מכירה את המצב..

וזה המצב הכי מבאס,למצוא את עצמך בסוף היום ולגלות שלא עשית היום באמת משהו משמעותי,

ובמקרה היותר גרוע-לגלות את כל הדברים שהיית צריך לעשות דחוף,ולא עשית..

השיטה שלי היתה פשוט לעשות לעצמי את הלו''ז הכי מסודר בארץ (כולל דקות וגם הפסקות מדי פעם...)

שיטה מומלצת!!!

הכי חשוב-לא לדחוס לעצמך יותר מדי דברים אלא לסדר לך את היום בדרך סבירה,

אחרת סתם תתייאשי באמצע וחבל..

המון ב''הצלחה נשמה!!

ותמיד כאן..!!!

בס"ד

זה חמוד שהיום הוא היום האחרון שלך לחופש כשאני חזרתי מהאולפנא הביתה רק לפני כמה שעות. (התחלנו ללמוד ביום חמישי שעבר. עצוב...)

בכל מקרה, בתור מי שהגיעה ליום הראשון של הלימודים עם איזה שתי מחברות ועט שמצאתי בכניסה לבית...אין לך מה לדאוג.

אני מכירה  מקרוב את עיניין הספר, יש לי גם קטעים כאלה.

 אבל כשתתחילי ללמוד אני ממליצה לך לעבוד עם סדר יום. פשוט תשבי כמו ילדה טובה.. ותרשמי לך את כל המטלות שאת צריכה לעשות בצורה מסודרת עם שעות והפסקות. והכי חשוב שתעשי את זה בצורה הגיונית- כדי שתוכלי לעמוד בהחלטות שלך ולא סתם להתייאש או לא לעמוד בקצב.

המון בהצלחה מחר ו..עצה אישית שנשמעת קצת רע- היום הראשון של הלימודים תמיד כל כך מבוזבז, קחי לך את הספר לשם, את עוד תמצאי זמן לקרוא אותו בין רצף החיבוקים והנשיקות לחברות..לבין הכינוסים המייגעים של כל בית הספר .

בהצלחה!!!!!

לא עושים כלום ביום הראשון...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....