בס"ד
"אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל.
טפכם נשיכם וגרך אשר בקרבמחניך מחטב עציך עד שאב מימיך"
השבת נקרא בעז"ה את פרשות נצבים – וילך. הפרשות מדברות המון על אחרית הימים. על המצוות של עם ישראל ועל החטאים. משה מדגיש לעם ישראל שהוא יודע שהם יחטאו, אך זה לא מדאיג אותו. הברית עם ה' לא תופר, לא משנה מה יהיה[ההפך מטענות הנוצרים! 
]. משה בטוח שלבסוף עם ישראל יחזור למקורותיו, לארצו ולתורתו. מוסר גדול לכל אחד ואחת..
תגידו, הייתם מצליחים להאמין כ"כ בעם ישראל במבט של היום על העם? איזו אמונה גדולה היתה למשה 
שהוא ידע את כל השקר ובלבול שיהיו בעתיד ולא פסק לרגע מלהאמין שכולנו נחזור למקורות. הלוואי על כולנו!
הפסוק הראשון בפרשת נצבים מתחיל בפניה לעם ישראל. משה פונה לעם, לכולם, ואח"כ מפרט את "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם". צריך להבין,למה? לשם מה הפירוט הזה? 
[*למטה]
כמו שהסברנו, הפרשות האלה מדברות המון על אחרית הימים ועל הברית בין ה' לעם ישראל. לכל אחד מאיתנו יש את החובה לקיים את הברית הזאת! לשמור מצוות, לקיים את התורה, לאהוב כל יהודי! 
וכשמשה פונה אל עם ישראל, ופה המסר שלנו, הוא מתחיל בפניה אל כל העם בלי יוצא מין הכלל. קטנים כגדולים, ומזכיר להם את החובה שלהם בקיום הברית.
חשוב למשה להגיד, שיש אנשים בעם ישראל עם תפקידים יותר משמעותיים בברית הזאת. החובה שמוטלת על שואב המים, היא לא החובה שמוטלת על הרב הראשי!
יש תפקידים שונים בעסק הזה, שמותאמים לכל בן אדם כפי שורש נשמתו ויעודו בעולם. 
יש את "כולכם", ובתוכם יש את "ראשיכם" "זקניכם" ו"שוטריכם" מצד אחד. מצד שני את "טפכם" "חוטב עצך" ו"שואב מימך". כל אחד בתפקידו הוא!
גם אנחנו, לפעמים מקבלים תפקיד מסויים. אנחנו לא נדרשים להיות הרב הראשי, וגם לא חוטב עצים. אנחנו נדרשים להיות
א נ ח נ ו! כל אדם צריך לעסוק,בכישרונותיו, להביא את העולם אל השלמתו. אל גאולתו. לקרב כל יהודי אל אבא שבשמיים, ויחד, הקטנים והגדולים, נראה בעז"ה את עם ישראל שב בתשובה.
שבת שלום
__
*[הפסוק הזה מלא דברים מוזרים, שנלמדים אחד לאחד. לא כאן המקום להאריך..]
