להחליף בזמן האוכל לחולצות פשוטות שאפשר ללכלך.

אצלנו יש "חולצות אוכל" מוגדרות...וזה מאוד עוזר.

-אפשר לקנות ווסט שמלבישים מעל חולצה ואז הוא {כמובן} מתלכלך, ובערב שאחר כך מלבישים את את הילד עם אותה החולצה רק בלי הווסט, כשהיא נראית נקייה וכחדשה....

- אולי חולצות חג כהות יחסית, או משובצות (מסווה לכלוך)

תיקני עכשיו בסוף עונה משהו שתוכלי לנצל גם בפסח.

ישנן שתי אפשריות ,אצלנו בבית הייתי מלבישה חולצה טריקו ישנה שלי על הבגדים,לחילופין אפשר להחליף וללבוש פגמה.

אם פגמה מתלכלכת זה פחות נורא מסג  חגיגי.

הבת הקטנה שלי מחליפה לפגמה (היא בת 8.5).

גם לאמא שלי יש "סינר של יום טוב" -שהיא לובשת בארוחה מעל השמלה שלה- כדי לא להתלכלך מהרימון...

שיטה מצויינת להוביל מהלך כלל-ביתי

אצלי הילדים לבשו סינרים עד גיל 9 בערך

אחר כך לבשו סינור כפי שאני לובשת בעבודותי במטבח.

לשבת יש לי סינור רקום ויפה השומר על בגדי בארוחות ובהכנות אליהן.

אפשר כמובן להשתמש בחולצות טריקו\לבנות שכבר עשו את שלהן.

אפשר גם לקנות חולצות יום חול בהירות יחסית, וכשהן חדשות הן יפות ומרשימות כגון בצבע בג'.

ראיתי בחנויות סינריות עם שרוולים, המתאימות לילדים גדולים יותר כפי שמשתמשים בהן בגנים בצביעה. לא אציין באילו חנויות כיוון שזו תהיה פרסומת, אבל ניתן לציין שאילו חנויות המיועדים למגזר החרדי.

והכל בראש של אמא. אם תסבירי להם שליכלוך הבגדים הוא ,,בל תשחית" , ושהסינרים מיועדים לשמור מפני כך הם ישתפו פעולה.

בהצלחה ושיהיו לכולנו רק חגים ושמחה.

הוצאתי סינר בשביל התינוק שלנו ופתאום גם ה"גדולים" נזכרו שהם רוצים סינר. אני בטוחה שאם הייתי מציעה מעצמי התגובות היו אחרות... 

ותודה לכולם על הרעיונות הטובים, אני מתכננת לנסות כמה טקטיקות ונראה מה ילך הכי טוב. 

שנה טובה ומתוקה!

ושאלה תהיינה הדאגות של כל עם ישראל!  

שבסעודת חג כולם עם פיגמות או בגדי ליכלוך. זה לא חגיגי.

זה נראה לי מתאים רק לקטנים.

מצד שני לא נראה לי סוף העולם ללכת עם בגד טיפה מלוכלך( לילדים).

בגלל זה עדיף בגדים שהם לא לבנים לגמרי. ובד"כ בערבים כבר נהייה קצת קריר אז אפשר

להשתמש גם בבגדי מעבר ואם חם מקפלים שרוולים.

האוכל והכלים כ"כ חגיגיים ובני המלך יושבים בעליבות?...

רעיון הסינרים החגיגיים מצא חן בעיני, או הווסט הכהה (מתאים יותר לבנים)

אבי שיח' נוהג לסדר מגבת מטבח על ירכיו כשהוא אוכל, בשביל הפירורים וכו'

ובני המתוק בן ה-4 אוהב לעשות כן גם, או שאני תוחבת לו את המגבת בצאוורון של החולצה, מעין סינר מאולתר. 

ולא של תינוקות חלילה

אבל הוא עדיין קטן, כך שאני לא יודעת בגילאים אחרים.

סעדנו פעם אצל משפחה ייקית שהילדים עם סינרים (שהאמא תפרה) עד גילאי 11 אפילו,

אך נראה לי שהן הובכו מאוד מהאורחים.

אולי אפשר (לחובבות תפירה) לתפור סינרים תואמים לכל בני המשפחה- עם כיתוב מגבש.  לבעלות הזמן הפנוי.

מאחר וזה פחות נחמד לעשות סעודת חג בפיג'מות\בגדי חול.

קרובת משפחה שלי קנתה חולצות שבת בכל הגדלים של הילדים- גם הגדולים וגם האבא- אבל פושטיות וזולות. תפרה מקדימה את הכפתורים, וגזרה את הגב. והנה לך סינר עם שרוולים שמכבד את שולחן השבת! וברגע שגם האבא לובש- אז בכלל כולם לובשים..

ואז אחרי כל החגים היא עושה מכונה עם אקונומיקה (כי גם ככה זה חולצה לבנה נטו) והסינר חוזר לעצמו (וגם אם לא- זה לא מאד נורא..)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....