להחליף בזמן האוכל לחולצות פשוטות שאפשר ללכלך.

אצלנו יש "חולצות אוכל" מוגדרות...וזה מאוד עוזר.

-אפשר לקנות ווסט שמלבישים מעל חולצה ואז הוא {כמובן} מתלכלך, ובערב שאחר כך מלבישים את את הילד עם אותה החולצה רק בלי הווסט, כשהיא נראית נקייה וכחדשה....

- אולי חולצות חג כהות יחסית, או משובצות (מסווה לכלוך)

תיקני עכשיו בסוף עונה משהו שתוכלי לנצל גם בפסח.

ישנן שתי אפשריות ,אצלנו בבית הייתי מלבישה חולצה טריקו ישנה שלי על הבגדים,לחילופין אפשר להחליף וללבוש פגמה.

אם פגמה מתלכלכת זה פחות נורא מסג  חגיגי.

הבת הקטנה שלי מחליפה לפגמה (היא בת 8.5).

גם לאמא שלי יש "סינר של יום טוב" -שהיא לובשת בארוחה מעל השמלה שלה- כדי לא להתלכלך מהרימון...

שיטה מצויינת להוביל מהלך כלל-ביתי

אצלי הילדים לבשו סינרים עד גיל 9 בערך

אחר כך לבשו סינור כפי שאני לובשת בעבודותי במטבח.

לשבת יש לי סינור רקום ויפה השומר על בגדי בארוחות ובהכנות אליהן.

אפשר כמובן להשתמש בחולצות טריקו\לבנות שכבר עשו את שלהן.

אפשר גם לקנות חולצות יום חול בהירות יחסית, וכשהן חדשות הן יפות ומרשימות כגון בצבע בג'.

ראיתי בחנויות סינריות עם שרוולים, המתאימות לילדים גדולים יותר כפי שמשתמשים בהן בגנים בצביעה. לא אציין באילו חנויות כיוון שזו תהיה פרסומת, אבל ניתן לציין שאילו חנויות המיועדים למגזר החרדי.

והכל בראש של אמא. אם תסבירי להם שליכלוך הבגדים הוא ,,בל תשחית" , ושהסינרים מיועדים לשמור מפני כך הם ישתפו פעולה.

בהצלחה ושיהיו לכולנו רק חגים ושמחה.

הוצאתי סינר בשביל התינוק שלנו ופתאום גם ה"גדולים" נזכרו שהם רוצים סינר. אני בטוחה שאם הייתי מציעה מעצמי התגובות היו אחרות... 

ותודה לכולם על הרעיונות הטובים, אני מתכננת לנסות כמה טקטיקות ונראה מה ילך הכי טוב. 

שנה טובה ומתוקה!

ושאלה תהיינה הדאגות של כל עם ישראל!  

שבסעודת חג כולם עם פיגמות או בגדי ליכלוך. זה לא חגיגי.

זה נראה לי מתאים רק לקטנים.

מצד שני לא נראה לי סוף העולם ללכת עם בגד טיפה מלוכלך( לילדים).

בגלל זה עדיף בגדים שהם לא לבנים לגמרי. ובד"כ בערבים כבר נהייה קצת קריר אז אפשר

להשתמש גם בבגדי מעבר ואם חם מקפלים שרוולים.

האוכל והכלים כ"כ חגיגיים ובני המלך יושבים בעליבות?...

רעיון הסינרים החגיגיים מצא חן בעיני, או הווסט הכהה (מתאים יותר לבנים)

אבי שיח' נוהג לסדר מגבת מטבח על ירכיו כשהוא אוכל, בשביל הפירורים וכו'

ובני המתוק בן ה-4 אוהב לעשות כן גם, או שאני תוחבת לו את המגבת בצאוורון של החולצה, מעין סינר מאולתר. 

ולא של תינוקות חלילה

אבל הוא עדיין קטן, כך שאני לא יודעת בגילאים אחרים.

סעדנו פעם אצל משפחה ייקית שהילדים עם סינרים (שהאמא תפרה) עד גילאי 11 אפילו,

אך נראה לי שהן הובכו מאוד מהאורחים.

אולי אפשר (לחובבות תפירה) לתפור סינרים תואמים לכל בני המשפחה- עם כיתוב מגבש.  לבעלות הזמן הפנוי.

מאחר וזה פחות נחמד לעשות סעודת חג בפיג'מות\בגדי חול.

קרובת משפחה שלי קנתה חולצות שבת בכל הגדלים של הילדים- גם הגדולים וגם האבא- אבל פושטיות וזולות. תפרה מקדימה את הכפתורים, וגזרה את הגב. והנה לך סינר עם שרוולים שמכבד את שולחן השבת! וברגע שגם האבא לובש- אז בכלל כולם לובשים..

ואז אחרי כל החגים היא עושה מכונה עם אקונומיקה (כי גם ככה זה חולצה לבנה נטו) והסינר חוזר לעצמו (וגם אם לא- זה לא מאד נורא..)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...