אני אישית לא בנאדם של מסיבות

לא אוהבת דברים המוניים

ואם הבן זוג היה מתנגד לאירוע, לא נראלי שהיה מפריע לי כ"כ

מצד שני,נישואין זה מהפך גדול בחיים

במידה מסוימת,ההכנות לאירוע

מכינות את הכלה לחיי הנישואין עצמם

זה עוזר לה להקל ולהפנים את השינוי שהיא עוברת וזה גם עוזר לסביבה(משפחה,חברות וכו) לקלוט את השינוי ולהיות שותפים בשמחה של הקמת בית בישראל

*תנסו לדמיין רגע נישואין בלי אירוע

הרווקה נכנסת לרבנות עם תסרוקת בשיער

ויוצאת משם תוך חצי שעה (אולי אני מגזימה..)

בתור אישה נשואה עם כיסוי ראש, לא מוגזם קצת?

למרות שהעיקר אלה החיים אחרי החתונה

מנקודת מבט אנתרופולוגית רואים את כמות ואת אופי הטקסים שיש בעולם המסורתי לעומת המינימליסטיות של הטקסים בעולם החילוני...

וכל זה כדי להקל על השינוי הדרסטי שעובר הזוג המסורתי.

זוג חילוני לא עובר את התהליך בצורה כ"כ חדה. הם יכולים לחיות כזוג לכל דבר, אפילו ברמה של דירה משותפת וחשבון בנק משותף, אז הטקס היחיד שיש להם זה חתונה (או המנהג של "מסיבת רווקים").

לעומת זאת, בציבור המסורתי כמו בעולם הישן, יש טקסים רבים יותר ומשמעותיים יותר.

נגיד אצלינו יש וורט, מסיבת אירוסין, חינה, שבת חתן ושבת כלה, חתונה, 7 ברכות, שבת 7 ברכות....

והכל מאד שמח ורב משתתפים כדי להקל על תפיסת הרעיון. גם לזוג וגם לסובבים. זה לא דבר של מה בכך. זו החלטה שמשנה חיים שלמים, ואם לא היה את כל הטקסים האלה או את הקהל שעוזר להתמודד עם השינוי, זה היה מאד קשה לבני הזוג.

כמו שבת שבע אמרה: ממישהי רווקה, בלי כל ההכנות, בלי חברים, בלי שמחה סביבך, את נכנסת למקום עם בחיר ליבך ותוך חצי שעה את יוצאת נשואה, ו... יאללה! בום! לחיים האמיתיים!

זה מאד קשה לתפיסה...

(למרות שאם יש מקרה חריג של פחד מקהל כמו שמישהי כתבה פה, שיוצר אירוע טראומתי ושלילי, אז ברור שהסיפור שונה. אבל אלו מקרים בודדים ואני לא חושבת שכדאי להכליל על פיהם התנהלות של תרבות שלמה).

בימים עברו היו הזוג מתכוננים שנה שלמה בין האירוסין(אירוסים אמיתיים, לא "הסכמה") לנישואין.

בזמן הזה היו מתכוננים לנישואין במישור הנפשי והמעשי(פרנסה בית וכו').

אין סיבה לא להשתמש בנסיון העבר..

לעניות דעתי

בני הזוג צריכים לעשות מה שטוב בשבילם אם זה טוב להם להתחתן ביחד לשם הזוגיות חיי הנישואין וחיי קדושה וטהרה  אז יש מקרים לא בכולם שאפשר לוותר על האירוע אם יש הסכמה ובכל הנוגע להלכה שצריך לשמח חתן וכלה אז זאת מצווה שחלה לא על בני הזוג אנשים אחרים שקרובים לבני הזוג צריכים לקיים את זה ואני לא בטוח בכלל שבני הזוג מחוייבים  לדאוג לזה שישמחו אותם כי אותם האנשים האחרים מצווים כמובן שכאשר שתיהם מעוניינים בכך שישמחו אותם הם יכולים לאפשר זאת לעצמם

לק"י

ואני לא מתלהבת בכלל מהרעיון של ההמולה סביבי, אבל לא בא לי להצטער אח"כ על זה שויתרתי על מסיבה.

והשאלה היא גם- למה הוא מתנגד למסיבה?

אם זה בגלל שהוא מופנם/ סגור/ ביישן בצורה מוגזמת- זה לא היה מתאים לי בכל מקרה.

בס"ד

תלוי אם הוא היה מסכים לבוא לקראתי כי לי לא מתאים להתחתן ברבנות.

נכון שזה רק ערב אחד ושזה לא העיקר וכו' אבל זה בכל זאת הערב שבו אתה מתחיל חיים..

אפילו בלי קשר אלי, אני חושבת שההורים רוצים את זה, זה סוג של טקס פרידה שלהם

אף פעם לא הבנתי למה אנשים כל כך מתנגדים...

נכון, מוציאים על זה כסף, אבל לא צריך להתפרע, אפשר משהו צנוע..

אני חושבת שלשמח חתן וכלה זאת מצווה מאוד חשובה וגם בשבילי בתור כלה זה יהיה ממש משמח לרקוד עם חברות ומשפחה..

למה לפספס את זה?

אני אישית לא אוהב את כל ההמוניות הזאת

בס"ד

זה גם להורים, לחברים, שרוצים לשמח ולשמוח איתך.

חוץ מזה שיש מצווה לשמח חתן וכלה אז למה לא?

לי נראה קצת הזוי להתחתן ברבנות בלי ריקודים ובלי כלום.

כאילו דחילרבאק זאת החתונה שלך!!!!

המצווה הזאת מוטלת עליהם

אין לי בעיה לעשות אירוע אני אפילו רוצה אבל  אני לא אוהב את כל האווירה ההמונית הזאת

בס"ד

אבל עושים את זה...

אז מאיפה נבעה השאלה?

אלא בכלל לאירוע כולו זה המוני  כמה שעות שכל תשומת הלב אליך

וכל שניה מישו אחר בא לדבר איתך, ככה שאתה ממש מרגיש תחת השפעת אלכוהול או משו כזה וההמוניות לא מפריעה..

חשבתי אנשים פשוטים, בסוף גיליתי שהפריטו להם את הקיבוץ, אז זה הפך להיות "פשוט יקר"..

מנה לחתונה שם למעלה מ100 ש"ח אחרי הנחה לחברי קיבוץ..

היו לי גם סיבות אידיאולוגיות שבשלן לא רציתי אירוע גדול, אבל הסיבה האמיתית הייתה הרתיעה שלי מכל הקהל.

ההורים שלו לא הסכימו. בסוף היה אירוע גדול לדעתי, קטן לדעתם. ולמרות ההבטחות שההמוניות תבלע בהתרגשות היה לי מאוד קשה לעבור את האירוע, ועדיין קשה לי להסתכל על התמונות. 

אז ברור שהייתי מסכימה לחתונה ברבנות אבל זה באמת עניין אישי. עד כמה זה חשוב וכו'.

זה מעצבן שהחלטות כאלה נקבעות בגלל התערבויות של ההורים זה מאוד מציק לי שיפסיקו להתערב ויחיו את החיים שלהם

בגלל שהחלום שלי זה להתחתן לפחות מול הר הבית (אם לא בתוכו, בבית המקדש יבנה ויכונן במהרה בימינו) - ולא זכור לי שהרבנות של ירושלים (לא שאני גר שם, אבל נוכל לסדר משהו במקרה שגם היא לא תהיה משם ) נמצאת בהר הזיתים/בגג של ישיבת הכותל...

(אגב - אם את כאן במקרה ואני עדיין לא יודע את זה, ראי הוזהרת, זה חלום שממש ממש חשוב לי גם אם זה כרוך בחתונה מסוג שונה לחלוטין מהמוכרת... גם במידה וזה לא יהיה בבית המקדש לצערנו -אזי הגג של ישיבת הכותל/ הר הזיתים - יכולים להתאים לי מאוד ).

גמר חתימה טובה לכולנו!!!

לכן זה כבר לא יהיה מקורי מספיק

לכן נישאר עם האופציות הקודמות... (מה גם שבהן יש אפשרות לארגן את האירוע במקום עצמו, כולל שולחנות וקיטרינג והכל - בשונה מטיילת ארמון הנציב שכל האורחים נאלצנו לנסוע אחרי החופנ לאולם שבו התקייה החתונה- האוכל והריקודים...מתיש משהו...)

שמי שאוהב אירועים קטנים וצנועים קוראים לו משוגע כל אחד צריך לעשות מה מתאים לו מבלי שאנשים אחרים ידחפו

בסופו של דבר אמנם האירוע היה צנוע יחסית (תקציב 6000$ של תורת החיים..., אבל גם זה היה מיותר.

הכי טוב זה לעשות מסיבה צנועה, כמו פעם. בסדר-גודל של ברית היום. מכובד, עם סעודת מצווה והרבה שמחה אמיתית, ובלי כל רעש והצלצולים המלאכותיים שבעיקר עולים הרבה כסף.

לשמחתי כל הנוגעים בדבר היו בענין של חתונה צנועה, אך לצערי לא עד כדי כך כמוני.

הכל לטובה!

גם לי, אגב, לא עושה טוב העלעול באלבומים של החתונה... והלוואי ולא היו אלא כמה תמונות משפחתיות בודדות במצלמה הביתית.

מגיע למשפחה שלי להיפרד ממני (זה לא שאני מסתלקת לגמרי אבל בכ"ז) באירוע מיוחד ולא בפתאומיות.

וגם אם אני אעשה את האירוע רק בשביל המשפחה.. טוב, מגיע להם

לא חייב להיות משהו מפואר, רק אירוע שכולם יהנו ממנו. ולא המוני, העיקר שעם האנשים הקרובים.

משהו צנוע הופך את כל עניין  החתונה לפנימי יותר ורגוע כמובן שההחלטה נתונה בידי ההורים שמשלמים

וגם אם הם משלמים יש קו אדום שאותו הם לא צריכים לעבור

נכון הם יכולים לעזור,

אבל אני לא מבינה איך נותנים להורים לממן חתונה שלימה, איך?

אבל לשלם על הכל?!

יש את המתנות מהאירוע, זה יכול לעזור לזוג לשלם על חלק מהאירוע לפחות!

אבל לפי מה שאני מכיר רוב הזוגות בגילאים האלה, לא מבוססים מספיק בשביל ההוצאות האלה, ולא חסר להם על מה להוציא את הכסף(לימודים וכ"ו)

המתנות יכולות לכסות אותו ואף להשאיר לזוג קצת כסף.

עם כל הכבוד להורים, וההורים שלי באמת מקסימים

לא הייתי רוצה ליפול כנטל על המשפחה שלי, זוג שמתחתן, זה זוג שיודע שהוא לוקח על עצמו אחריות.

אז לא מוציאים אלפי שקלים ומבזבזים בחתונה גרנדיוזית וגרים בשכירות או בישיבה/ מכללה.

ללאט לאט עובדים על זה וחוסכים.

אפשר להיעזר בהורים, אבל מחילה, זה שהם גידלו אותי 20 שנה זה לא אומר שהם צריכים לסדר אותי מכל הבחינות..

והיא לא הסכימה לוותר

מגיל קטן היא חולמת על הארוע....

מצד שני לבחור הייתה חרדה חברתית קלה....

(מקווה שאת לא מזהה את עצמך...)

בסוף הם הלכו לייעוץ משותף

התחתנו בארוע

אבל לטווח רחוק נראה לי שהיא הפסידה...

לזוג צעיר דתי שרוצה להינשא לרוב אין ולו שליש מהסכום הנדרש לחתונה -צנועה .כך שעולם כמנהגו נוהג וההורים (אם הם מסכימים ולרוב רוצים)הם אלה שממנים את הרוב, אלה אם כן הזוג הם בני 25 ומעלה  גיל  לא מומלץ לרווק\ה להתחיל להיפגש

כי אין מה לעשות אצלנו-הדוסים זה עובד אחרת .

צריך לזכור שאמנם החתונה היא עניין אישי של שני בני הזוג,

אך היא גם שמחה גדולה של כל עם ישראל.

יכול להיות שברגעים אלו של החלטה על נישואים,

לא כל כך חושבים על זה

אבל אירוע גדול מבטא שמטרת הנישואים היא לא משהו פרטי

אלא אנחנו יוצאים מעצמינו ומשתתפים גם בבניית הבית הלאומי.

בונים חורבה מחורבות ירושלים.

חתונה ברבנות לא נותנת מקום להרגשה שאתה חלק מתהליך גדול של גאולת עם ישראל

אלא חשיבה פרטית יותר.

כמובן שאין צורך לשפוך ולבזבז כסף על אירוע נוצץ ויקר,

אבל מן הראוי לשתף בשמחה כמות מכובדת של אנשים.

גם מבחינת כאב ראש ואירגונים

וגם חיסכון של כמה עשרות אלפים טובים.

זה היה חלום חיי, גם לבעלי המקסים זה לא הפריע.

אך הורים היקרים משני הצדדיםם חברותיים עד מאד והיה להם קשה לוותר.

החלטנו- שחתונה היא ערב אחד ונעשה בה כרצון ההורים ואז- יש לנו חיים שלמים לחיות כרצוננו,

ואכן זה מה שקורה.

ומשפחה וחברים..עם רצונות וצרכים שונים..

מבחינתי אם לא רבנות וכו'..אז ארוע קטן עם משפח' מצומצמת וחברים קרובים..אבל שוב- לא ממש נתון לבחירתי.. אז שיהיה..

שיהיה טורח שלשה ימים בסעודה"

חכמים ראו חשיבות גדולה מאד להשקיע באירוע הזה.

מה זה השטויות האלה? זה אירוע משמעותי וחשוב וחייבים להשקיע בו.

פשוט ההרגשה שלי שבגלל שאנשים הגזימו עם ההשקעה אז יש כאלה שהם קיצוניים לצד השני.

קיצור, לפחות תשקיעו שלשה ימים לפני

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.