אני אישית לא בנאדם של מסיבות

לא אוהבת דברים המוניים

ואם הבן זוג היה מתנגד לאירוע, לא נראלי שהיה מפריע לי כ"כ

מצד שני,נישואין זה מהפך גדול בחיים

במידה מסוימת,ההכנות לאירוע

מכינות את הכלה לחיי הנישואין עצמם

זה עוזר לה להקל ולהפנים את השינוי שהיא עוברת וזה גם עוזר לסביבה(משפחה,חברות וכו) לקלוט את השינוי ולהיות שותפים בשמחה של הקמת בית בישראל

*תנסו לדמיין רגע נישואין בלי אירוע

הרווקה נכנסת לרבנות עם תסרוקת בשיער

ויוצאת משם תוך חצי שעה (אולי אני מגזימה..)

בתור אישה נשואה עם כיסוי ראש, לא מוגזם קצת?

למרות שהעיקר אלה החיים אחרי החתונה

מנקודת מבט אנתרופולוגית רואים את כמות ואת אופי הטקסים שיש בעולם המסורתי לעומת המינימליסטיות של הטקסים בעולם החילוני...

וכל זה כדי להקל על השינוי הדרסטי שעובר הזוג המסורתי.

זוג חילוני לא עובר את התהליך בצורה כ"כ חדה. הם יכולים לחיות כזוג לכל דבר, אפילו ברמה של דירה משותפת וחשבון בנק משותף, אז הטקס היחיד שיש להם זה חתונה (או המנהג של "מסיבת רווקים").

לעומת זאת, בציבור המסורתי כמו בעולם הישן, יש טקסים רבים יותר ומשמעותיים יותר.

נגיד אצלינו יש וורט, מסיבת אירוסין, חינה, שבת חתן ושבת כלה, חתונה, 7 ברכות, שבת 7 ברכות....

והכל מאד שמח ורב משתתפים כדי להקל על תפיסת הרעיון. גם לזוג וגם לסובבים. זה לא דבר של מה בכך. זו החלטה שמשנה חיים שלמים, ואם לא היה את כל הטקסים האלה או את הקהל שעוזר להתמודד עם השינוי, זה היה מאד קשה לבני הזוג.

כמו שבת שבע אמרה: ממישהי רווקה, בלי כל ההכנות, בלי חברים, בלי שמחה סביבך, את נכנסת למקום עם בחיר ליבך ותוך חצי שעה את יוצאת נשואה, ו... יאללה! בום! לחיים האמיתיים!

זה מאד קשה לתפיסה...

(למרות שאם יש מקרה חריג של פחד מקהל כמו שמישהי כתבה פה, שיוצר אירוע טראומתי ושלילי, אז ברור שהסיפור שונה. אבל אלו מקרים בודדים ואני לא חושבת שכדאי להכליל על פיהם התנהלות של תרבות שלמה).

בימים עברו היו הזוג מתכוננים שנה שלמה בין האירוסין(אירוסים אמיתיים, לא "הסכמה") לנישואין.

בזמן הזה היו מתכוננים לנישואין במישור הנפשי והמעשי(פרנסה בית וכו').

אין סיבה לא להשתמש בנסיון העבר..

לעניות דעתי

בני הזוג צריכים לעשות מה שטוב בשבילם אם זה טוב להם להתחתן ביחד לשם הזוגיות חיי הנישואין וחיי קדושה וטהרה  אז יש מקרים לא בכולם שאפשר לוותר על האירוע אם יש הסכמה ובכל הנוגע להלכה שצריך לשמח חתן וכלה אז זאת מצווה שחלה לא על בני הזוג אנשים אחרים שקרובים לבני הזוג צריכים לקיים את זה ואני לא בטוח בכלל שבני הזוג מחוייבים  לדאוג לזה שישמחו אותם כי אותם האנשים האחרים מצווים כמובן שכאשר שתיהם מעוניינים בכך שישמחו אותם הם יכולים לאפשר זאת לעצמם

לק"י

ואני לא מתלהבת בכלל מהרעיון של ההמולה סביבי, אבל לא בא לי להצטער אח"כ על זה שויתרתי על מסיבה.

והשאלה היא גם- למה הוא מתנגד למסיבה?

אם זה בגלל שהוא מופנם/ סגור/ ביישן בצורה מוגזמת- זה לא היה מתאים לי בכל מקרה.

בס"ד

תלוי אם הוא היה מסכים לבוא לקראתי כי לי לא מתאים להתחתן ברבנות.

נכון שזה רק ערב אחד ושזה לא העיקר וכו' אבל זה בכל זאת הערב שבו אתה מתחיל חיים..

אפילו בלי קשר אלי, אני חושבת שההורים רוצים את זה, זה סוג של טקס פרידה שלהם

אף פעם לא הבנתי למה אנשים כל כך מתנגדים...

נכון, מוציאים על זה כסף, אבל לא צריך להתפרע, אפשר משהו צנוע..

אני חושבת שלשמח חתן וכלה זאת מצווה מאוד חשובה וגם בשבילי בתור כלה זה יהיה ממש משמח לרקוד עם חברות ומשפחה..

למה לפספס את זה?

אני אישית לא אוהב את כל ההמוניות הזאת

בס"ד

זה גם להורים, לחברים, שרוצים לשמח ולשמוח איתך.

חוץ מזה שיש מצווה לשמח חתן וכלה אז למה לא?

לי נראה קצת הזוי להתחתן ברבנות בלי ריקודים ובלי כלום.

כאילו דחילרבאק זאת החתונה שלך!!!!

המצווה הזאת מוטלת עליהם

אין לי בעיה לעשות אירוע אני אפילו רוצה אבל  אני לא אוהב את כל האווירה ההמונית הזאת

בס"ד

אבל עושים את זה...

אז מאיפה נבעה השאלה?

אלא בכלל לאירוע כולו זה המוני  כמה שעות שכל תשומת הלב אליך

וכל שניה מישו אחר בא לדבר איתך, ככה שאתה ממש מרגיש תחת השפעת אלכוהול או משו כזה וההמוניות לא מפריעה..

חשבתי אנשים פשוטים, בסוף גיליתי שהפריטו להם את הקיבוץ, אז זה הפך להיות "פשוט יקר"..

מנה לחתונה שם למעלה מ100 ש"ח אחרי הנחה לחברי קיבוץ..

היו לי גם סיבות אידיאולוגיות שבשלן לא רציתי אירוע גדול, אבל הסיבה האמיתית הייתה הרתיעה שלי מכל הקהל.

ההורים שלו לא הסכימו. בסוף היה אירוע גדול לדעתי, קטן לדעתם. ולמרות ההבטחות שההמוניות תבלע בהתרגשות היה לי מאוד קשה לעבור את האירוע, ועדיין קשה לי להסתכל על התמונות. 

אז ברור שהייתי מסכימה לחתונה ברבנות אבל זה באמת עניין אישי. עד כמה זה חשוב וכו'.

זה מעצבן שהחלטות כאלה נקבעות בגלל התערבויות של ההורים זה מאוד מציק לי שיפסיקו להתערב ויחיו את החיים שלהם

בגלל שהחלום שלי זה להתחתן לפחות מול הר הבית (אם לא בתוכו, בבית המקדש יבנה ויכונן במהרה בימינו) - ולא זכור לי שהרבנות של ירושלים (לא שאני גר שם, אבל נוכל לסדר משהו במקרה שגם היא לא תהיה משם ) נמצאת בהר הזיתים/בגג של ישיבת הכותל...

(אגב - אם את כאן במקרה ואני עדיין לא יודע את זה, ראי הוזהרת, זה חלום שממש ממש חשוב לי גם אם זה כרוך בחתונה מסוג שונה לחלוטין מהמוכרת... גם במידה וזה לא יהיה בבית המקדש לצערנו -אזי הגג של ישיבת הכותל/ הר הזיתים - יכולים להתאים לי מאוד ).

גמר חתימה טובה לכולנו!!!

לכן זה כבר לא יהיה מקורי מספיק

לכן נישאר עם האופציות הקודמות... (מה גם שבהן יש אפשרות לארגן את האירוע במקום עצמו, כולל שולחנות וקיטרינג והכל - בשונה מטיילת ארמון הנציב שכל האורחים נאלצנו לנסוע אחרי החופנ לאולם שבו התקייה החתונה- האוכל והריקודים...מתיש משהו...)

שמי שאוהב אירועים קטנים וצנועים קוראים לו משוגע כל אחד צריך לעשות מה מתאים לו מבלי שאנשים אחרים ידחפו

בסופו של דבר אמנם האירוע היה צנוע יחסית (תקציב 6000$ של תורת החיים..., אבל גם זה היה מיותר.

הכי טוב זה לעשות מסיבה צנועה, כמו פעם. בסדר-גודל של ברית היום. מכובד, עם סעודת מצווה והרבה שמחה אמיתית, ובלי כל רעש והצלצולים המלאכותיים שבעיקר עולים הרבה כסף.

לשמחתי כל הנוגעים בדבר היו בענין של חתונה צנועה, אך לצערי לא עד כדי כך כמוני.

הכל לטובה!

גם לי, אגב, לא עושה טוב העלעול באלבומים של החתונה... והלוואי ולא היו אלא כמה תמונות משפחתיות בודדות במצלמה הביתית.

מגיע למשפחה שלי להיפרד ממני (זה לא שאני מסתלקת לגמרי אבל בכ"ז) באירוע מיוחד ולא בפתאומיות.

וגם אם אני אעשה את האירוע רק בשביל המשפחה.. טוב, מגיע להם

לא חייב להיות משהו מפואר, רק אירוע שכולם יהנו ממנו. ולא המוני, העיקר שעם האנשים הקרובים.

משהו צנוע הופך את כל עניין  החתונה לפנימי יותר ורגוע כמובן שההחלטה נתונה בידי ההורים שמשלמים

וגם אם הם משלמים יש קו אדום שאותו הם לא צריכים לעבור

נכון הם יכולים לעזור,

אבל אני לא מבינה איך נותנים להורים לממן חתונה שלימה, איך?

אבל לשלם על הכל?!

יש את המתנות מהאירוע, זה יכול לעזור לזוג לשלם על חלק מהאירוע לפחות!

אבל לפי מה שאני מכיר רוב הזוגות בגילאים האלה, לא מבוססים מספיק בשביל ההוצאות האלה, ולא חסר להם על מה להוציא את הכסף(לימודים וכ"ו)

המתנות יכולות לכסות אותו ואף להשאיר לזוג קצת כסף.

עם כל הכבוד להורים, וההורים שלי באמת מקסימים

לא הייתי רוצה ליפול כנטל על המשפחה שלי, זוג שמתחתן, זה זוג שיודע שהוא לוקח על עצמו אחריות.

אז לא מוציאים אלפי שקלים ומבזבזים בחתונה גרנדיוזית וגרים בשכירות או בישיבה/ מכללה.

ללאט לאט עובדים על זה וחוסכים.

אפשר להיעזר בהורים, אבל מחילה, זה שהם גידלו אותי 20 שנה זה לא אומר שהם צריכים לסדר אותי מכל הבחינות..

והיא לא הסכימה לוותר

מגיל קטן היא חולמת על הארוע....

מצד שני לבחור הייתה חרדה חברתית קלה....

(מקווה שאת לא מזהה את עצמך...)

בסוף הם הלכו לייעוץ משותף

התחתנו בארוע

אבל לטווח רחוק נראה לי שהיא הפסידה...

לזוג צעיר דתי שרוצה להינשא לרוב אין ולו שליש מהסכום הנדרש לחתונה -צנועה .כך שעולם כמנהגו נוהג וההורים (אם הם מסכימים ולרוב רוצים)הם אלה שממנים את הרוב, אלה אם כן הזוג הם בני 25 ומעלה  גיל  לא מומלץ לרווק\ה להתחיל להיפגש

כי אין מה לעשות אצלנו-הדוסים זה עובד אחרת .

צריך לזכור שאמנם החתונה היא עניין אישי של שני בני הזוג,

אך היא גם שמחה גדולה של כל עם ישראל.

יכול להיות שברגעים אלו של החלטה על נישואים,

לא כל כך חושבים על זה

אבל אירוע גדול מבטא שמטרת הנישואים היא לא משהו פרטי

אלא אנחנו יוצאים מעצמינו ומשתתפים גם בבניית הבית הלאומי.

בונים חורבה מחורבות ירושלים.

חתונה ברבנות לא נותנת מקום להרגשה שאתה חלק מתהליך גדול של גאולת עם ישראל

אלא חשיבה פרטית יותר.

כמובן שאין צורך לשפוך ולבזבז כסף על אירוע נוצץ ויקר,

אבל מן הראוי לשתף בשמחה כמות מכובדת של אנשים.

גם מבחינת כאב ראש ואירגונים

וגם חיסכון של כמה עשרות אלפים טובים.

זה היה חלום חיי, גם לבעלי המקסים זה לא הפריע.

אך הורים היקרים משני הצדדיםם חברותיים עד מאד והיה להם קשה לוותר.

החלטנו- שחתונה היא ערב אחד ונעשה בה כרצון ההורים ואז- יש לנו חיים שלמים לחיות כרצוננו,

ואכן זה מה שקורה.

ומשפחה וחברים..עם רצונות וצרכים שונים..

מבחינתי אם לא רבנות וכו'..אז ארוע קטן עם משפח' מצומצמת וחברים קרובים..אבל שוב- לא ממש נתון לבחירתי.. אז שיהיה..

שיהיה טורח שלשה ימים בסעודה"

חכמים ראו חשיבות גדולה מאד להשקיע באירוע הזה.

מה זה השטויות האלה? זה אירוע משמעותי וחשוב וחייבים להשקיע בו.

פשוט ההרגשה שלי שבגלל שאנשים הגזימו עם ההשקעה אז יש כאלה שהם קיצוניים לצד השני.

קיצור, לפחות תשקיעו שלשה ימים לפני

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?