אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אין מצב שאת מפספסת את זה.

ההגעה לפולין, המקום בו הכל קרה מוסיפה כל כך הרבה על מה שניתן לקרוא או לראות בספרים/סרטים.

בחופש הגדול השנה אני הייתי במשלחת לפולין ואני ממש לא מתחרטת על זה. להפך אני מודה כל יום על שהחלטתי ללכת לשם.

דמייני לעצמך מה את מרגישה דרך ספר או סרט, עכשיו תכפילי את זה פי הרבה ועדיין זה לא יגיע לרבע ממה שבאמת מרגישים כשעוברים את הכל שם.

אני אישית, מאמינה שכל אחד חייב לצאת לפולין מתישהו במהלך חייו,

זו חוויה קשה, אי אפשר לומר שלא. יש קשיים, יש משברים כי הנושא עצמו אותו אנו פוגשים מול העניים הוא נוראי, אבל עדיין כל אחד צריך למצוא את הזמן בו הוא מרגיש מוכן לצאת למסע שכזה והוא צריך לעשות את זה.

רק כשתעמדי על אדמת פולין תצליחי להרגיש ולחוות הכל באמת, ורק שם תוכלי להבין מה העם שלנו עבר ומתוך כך גם תתחילי להעריך הרבה יותר את כל מה שיש לך. זה מתחיל בדברים קטנים- בית משפחה חברים.. אבל מתקדם לדברים משמעותיים הרבה יותר- מדינה, צבא, עם!

את האמת, היה לי ולחברות שלי פחד שהמסע ישבור אותנו, יחליש אותנו מכל הבחינות (-רוחנית, נפשית) אבל חזרתי מהמסע והרגשתי רק יותר מחוברת לקב"ה ולעם היהודי בכללו, המסע לא שבר אותי להפך הוא חיזק אותי וגרם לי להתחשל מול כל הקשיים. המסע לפולין השפיע עלי מאוד...(לטובה!)

לסיכום...אל תוותרי על הטיסה לפולין, גם אם יהיה לך קשה להשיג את זה. תתאמצי, זה שווה את הכל ולא בטוח שבעתיד יהיו לך עוד הזדמנויות לצאת למסע חיוני שכזה.

בהצלחה! ואם את רוצה לדבר, לשאול וכו' אני אשמח לעזור..

בס"ד

לא מסכימה איתך בכלל!!!

לגמרי לא.

חושבת שזה משפט שמאוד מסוכן לומר אותו..

לא כל אדם חייב לצאת.

כל אדם צריך להחליט על פי מה שמתאים לו..

המסע לפולין הוא לא מסע קל ויש בנות שבחיים לא הייתי מוציאה לשם וכבר היו סיפורים..

חוץ מזה שיש כאלה שהניצולים במשפחתם ביקשו שלא לטוס.

אני לא חושבת שזאת חובה, אני חושבת שזה חוויה שאם אפשר לחוות אותה ומסוגים אז מאוד כדאי אבל ממש לא חובה!!!

אפשר להיות אנשים טובים ויהודים טובים גם בלי לטוס לפולין.

זה משפט ממש מסוכן לומר...

לא טסים בכל מחיר.

בס"ד

צרבו לי היטב בראש - אין מה לעשות בחו"ל!
גם לא פולין!
אין שום סיבה הגיונית לצאת מהארץ, אני מאמין שרוב הניצולים יעדיפו שהצאצאים שלהם ישארו בארץ ישראל ויצחקו בצפירה, מאשר שיטוסו לפולין.
אין-מה-לעשות-שם!
אין שום עניין לחוות את זה, הדבר האחרון שהניצולים היו רוצים זה שצאצאיהם "יחוו" את זה.
המסע אינו חיוני, יש מספיק זוועות ביד ושם.
 

היציאה מהארץ לדעתי לא שווה את זה (אף פעם לא יצאתי)

יש פה קדושה מיוחדת.

אז יש פה כמה שיגידו איזה שטויות, וזו חוויה של פעם בחיים וכולם חייבים ללכת, אבל אני מאמינה בא"י ובאי-יציאה מהארץ.

זה ברור שהטיסה היא משהו מדהים, ואני גם לא אומרת שזה לגמרי אסור.

אבל לדעתי ארץ ישראל זה ערך מאוד גדול וחשוב אפילו יותר מטיסה לפולין.

|מתכונן למתקפה|

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

בדור הבא כבר לא יהיה ניצולי שואה שיספרו לילדים שלך על השואה

חשוב מאוד לנסוע לראות ולחוות בשביל להעביר את החוויה הזאת הלאה, 

כבר היום יש מכחישי שואה. 

רק תראי שאת באמת בנויה לזה

אני לא אומרת שליסוע לשם זה לא ערך חשוב, חלילה.

אני רק אומרת שלדעתי א"י יותר חשוב.

אני מדברת על עצמי, שכל אחד יעשה מה שלדעתו נכון.

ולדעתי לכל אחד כדאי להקשיב למה שהרב שלו ממליץ.. יש כאן דעות שונות. (ואני לא בטוחה שיש כאן בכלל נכון או לא נכון, פשוט גישות שונות)

כעיקרון, הכמיהה הגדולה לזכור את השואה ולהנחיל וכו.. מגיעה מכך שאחינו החילונים לא מוצאים לעצמם זכות קיום (למדינה למשל) חוץ מאשר האומללות של השואה.

אז זה כן שיקול ללכת ולראות מה העם שלך עבר בפולין.

שהעם עבר..?

אבל ליסוע כדי לחוות/להרגיש/למשש/לבכות... 

כאילו.. אוקיי, היה, עברנו, שרדנו, קמנו...

המ"ה

אנחנו צריכים לזכור, ואם לא ננסה לחוות קצת זה יהיה מבחינתנו זיכרון עמום שהיה ועבר.

אבל זה העניין של משואה לתקומה - לזכור אותה וממנה לקום.

אני לא בעד לצאת למסע פולין, יש גם תוכנית בארץ.

אבל יש כאלה שמרגישים שהם מסוגלים וצריכים את החוויה הזו.

ז"א.. יש באמת אדם שירצה לשכוח סתם מתוך פראות ואי אכפתיות.

אבל יש רמה מסויימת שהיא ממש לא כזאת, ולהיפך, אני חושב שהרצון לעסוק שוב ושוב בשואה אצל ביבי למשל, מגיע מתוך תחושה שהזכות היחידה שלנו על הארץ ועל משו בכלל - זה בגלל שאנחנו מ- מש מסכנים אחרי השואה..

הטקסים והעיסוק האינסופי הזה, הרבה פעמים הם סתם הסחפות אחרי הנטייה החילונית בעניין, שהיא - מגיעה רק מזה שמחפשים זכות לחיות, ואין.

המ"ה

אתה צודק שאסור לנו לקחת את זה כקלף ולהתמסכן,

אלא דווקא ההפך, לגדול ולצמוח מתוך זה.

ולדעתי, אם לא היו את כל טקסי הזיכרון האלו (יום השואה, יום הזיכרון ואולי פספסתי עוד)

ההיסטוריה היתה נשכחת ומטשטשת עם הזמן.

בינתיים הורידו הרבה חומר בלימודי ההיסטוריה בבתי הספר, ומעטים האנשים שילמדו את היסטוריית העם היהודי להנאתם.

זה סוג של עוגן מסוים..

אבל העיסוק, הנסיעות, הלחוות שוב ושוב כאילו אין לנו חיים ותקופה משלנו...

עוגן למה? עוגן של מה?

המ"ה

אז זהו, שזה בדיוק ההפך.

מתוך החוויה אתה חי ומעריך את התק' שלנו.

ולא כל אחד חווה שוב ושוב.

כל אחד חווה בזמן שלו. וחשוב שהמדינה שלנו כן תתן את המקום לזה, ולא תתנתק.

אני לא בעד יציאה מהארץ, אז אני לא בעד הנסיעה לפולין.

אבל המדינה השקיעה גם בחוויה כאן בארץ (כמובן שזו לא אותה חוויה) וחשוב לעבור את התהליך הזה.

ולדעתי במיוחד יוצאי עדות המזרח שב"ה לא מכירים את הסיפורים האלו מקרוב.

היו עוד אירועים בעבר שלנו, בשביל אף אחד מהם אנחנו לא נוסעים לחו"ל כדי לחוות וכו וכו...

זה לא בשביל לכור את העבר, זה משהו אחר.

ובאף אחד מהם לא מתעסקים כל כך.

המ"ה

וכיום בימינו הזיכרון הכי טוב הוא ע"י חוויה.

כדי שנוכל להרים ראש בעולם.

המ"ה

ואם לא נתחבר לסבל ולמה שהיה מה כן יזעזע אותנו?

אנחנו צריכים שמשהו יזעזע אותנו, כדי שנזכור לטווח ארוך, לפחות עד השנה הבאה..

ואני כן חושבת שמתוך הזוועה הזו אפשר להרים ראש.

הנה, אנחנו כאן. הם לא הצליחו במזימה שלהם!

ואנחנו נמשיך, כי עם ישראל חי.

והרי לא תלכי כל שנה למחנות בשביל להחזיק את התחושות...

כן, אפשר להרים ראש, אבל זאת דרך די חלשה לגייס עוצמה.. "הגענו מהזבל ובכל זאת חזרנו לעצמנו!!!"

המ"ה

אבל זה המקום בו נמצא הדור שלנו. והוא צריך את הדרך החלשה הזו.

ואתה צודק, אני לא הולכת כל שנה ליד ושם. כי לי אישית זה לא עושה טוב ואני זוכרת גם בלי זה.

אבל יש כאלה שכן צריכים את זה..

המ"ה

אולי יום אחד כן נצליח גם בלי זה.

אבל בינתיים יש רק ירידת הדורות..

לא מדובר בעוד אירוע שולי.

לא צריך רק לזכור שהייתה שואה, כי לא חסרים כאלה שזוכרים ויודעים אבל זה ממש לא מענייין אותם.

אין להם בעיה להבריז מהטקס וללכת לים (כל שנה אני מזועזע מחדש)

אני לא נסעתי לשם כדי לבכות, אלא כדי להבין יותר.

לראות ולשמוע גורם לך להפנים מעט יותר. המוח האנושי לא מסוגל לעבד דבר כזה.

המוח שלנו לא יכול לחשב כאב, אתה יכול לחוות מוות של אדם אחד אבל לך תכפיל את הכאב הזה בשישה מיליון.

זה לא "עברנו, שרדנו".

אני אנטי-קורבנות, שונא את ביבי על זה שהוא מנסה לגרום לנו להרגיש קורבנות ולפחד משואה שנייה.

אין בי פחד משואה שנייה, ואני לא חושב שהעם היהודי הוא קורבן היום. יש לו מדינה והוא חזק.

אבל לא מדובר רק ביהודים, מדובר באנושות. באירוע שאתה נמצא שם, לא מצליח להוציא מילה, בקושי מצליח לנשום.

היו מקומות שעמדנו, תפסנו את הראש והזדעזנו. ולא מדובר בבורים שלא ידעו דבר על השואה.

המטרה היא לחדד, להבין.

הנוער של היום מכה קשישים ניצולי שואה ברחוב, ואתה אומר שלא צריך את המסע הזה?

"לא מרביצים לזקן שהיה בשואה, אידיוט.." |מסנן בשיניים חשוקות|

זאת הסיבה שצריך לזכור את השואה? (כי סיבה אחרת לא כתבת)

"רגע, לקשיש שלא היה בשואה מותר להרביץ?"

מה עובר עליך????

קודם כל(ואני אומרת את זה בתור דתיה). תפסיק להתנצח ולדבר גבוהה כנגד-'אחינו החילונים' (מתוך ציטוט שלך..)

הם בני אדם בדיוק כמוני וכמוך ונמאס לי לקרוא בדברים שלך ציניות ותחושת עליונות על החילונים...

אני אמשיךלתקוף אותך רק על דבריך"-הכמיהה הגדולה לזכור את השואה ולהנחיל וכו מגיעה מכך שאחינו החילונים לא מוצאים לעצמם זכות קיום (למדינה למשל) חוץ מאשר האומללות של השואה" מה???? למה אתה חושב שבן אדם שפוי אחד יחשוב על השואה בצורה שכזו? ואיך אתה מסוגל לדבר בכזה זלזול על 'אומללות השואה'? אולי זה שאתה רושם את זה (אע"פ שבצניות מעיד על הדעות שלך עצמך?

אנשים עברו שם דברים נוראיים ואתה פוטר את זה במשפט קטן וחוצפני?

ואני ממשיכה- "

אבל ליסוע כדי לחוות/להרגיש/למשש/לבכות...

כאילו.. אוקיי, היה, עברנו, שרדנו, קמנו.." איך  אדם שמחשיב מעצמו משהו יכול לרשום דבר כזה על השואה. אתה חושב שזהו אירוע שאפשר לומר עליו- כאילו,אוקי,היה??? ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה?

אם כן, אז אתה באמת לא מבין את גודל הדברים וכדאי לך להתחיל לחשוב פעמיים על כל דבר שאתה רושם כאן במיוחד בנושא זה.

אני מסוגל תלהמשיך כי אני חושבת שאתה אמרת כאן דברים נוראיים ויהיה נחמדאם תחזוראחורה ותקרא את כל מה שרשמת ותחשוב אם זה הי ה בסדר וזה האופן בו ניתן לדבר על השואה.

אתה לא מאמין ביצאיה לפולין? מילא, תאמר את דעתך ותמשיך הלאה. אבל תברר עם עצמך על הדעות שגיבשת לך.

חוץ מזה, אני מרוקאית, אל תתעסק איתי

סתם סתם

ולהרגיש וכו וכו וכו... אשמח לשמוע.

להגנתך או שאתה דובק בדעות ובדברים שאמרת??

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

על יניב לא הגבתי, אבל על מה שאת כותבת אני מוכרח להגיב..

אני! ברור שאני מרגיש רגשי עליונות כלפי חילוניים! איך לא?

או שצחקת לגמרי..

כאילו.. באיזו זכות מרשה לעצמו אדם דתי שלא לחוש רגשי עליונות? השם קבע שיש עליונות, מי מרגיש חכם מספיק גדול כדי לומר שלא...??

קצת להפיג את האוירה הסוערת שכאן, ובהקשר למה שאמיתי זה

שאין לי על מה להרגיש 'מעל' אחי.. אני לא מחשבנת את החיים שלי והקירבה שלי למקור

בהשוואה לאחרים.

לגבי גויים אין מה לדבר בכלל.. זה דבר אחר לגמרי, אין לי מה להתעסק עם זה.

בכל מקרה אציין משהו שקראתי שהרב קוק אמר-

הוא אמר שלאנשי הנפש יש ללמוד מאנשי הרוח את הרוח ולאנשי הרוח יש ללמוד מאנשי הנפש להיות יותר אנשי מעשה [כמובן הכל מתוך הקודש]

קצת יותר מובן?

נראה לי שזה קצת שונה היום, ז"א.. חלפו מאה שנה מאז הרב קוק, והיום הדתיים הם לא פחות אנשים מעשה. (ברובם לפחות)

הקודש או שלא מספיק.. והשאיפה היא קידוש החומר.

בכל מקרה שים לב שגם הרבה חילונים היום נוטים להבין שהחומר לבדו מתכלה

ואין לו תכלית.

עדיין אינני חושבת שיש מקום לעליונות.. 

יש עליונות כי אנחנו מחזיקים בתורה - והם נטשו את התורה ואת אלוקים.

לא בסדר לומר שאין עליונות.

המ"ה

שלמה המלך אומר "עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה" (משלי יז,ב)

אם העבד עושה את רצון המלך ומכבד אותו יותר מאשר את בנו, שבעצם מקורב אליו אך מבייש אותו,

העבד נמצא במקום מועדף יותר מאשר הבן שלו.

לכן מי שמקיים תו"מ כביכול 'עליון' יותר ממי שעדיין לא..

רובם נולדו בלי כלום מלכתחילה.

כשקראתי את הדברים שלך על עליונות, בדיוק אח"כ ראיתי את זה ופשוט נקרעתי, גם כי זה מצחיק, וגם מזה שזה כ"כ הזכיר לי את הסגנון שלך ביחס אל החילונים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/262008

(נא לראות עד הסוף)

אלו לא חשבונות של הקב"ה.. אלו חשבונות שלנו. אדם צריך לדעת איפה הוא עומד.

מי שלא יחנך את הבן שלו בכך שהוא טוב יותר מחילוני - שלא יתפלא אם הבן שלו יהפוך יום אחד לחילוני.

יש פער אדיר, בכל מצב, בין אדם שאפילו באופן רשמי מקיים את התורה ובין אחד שלא.

ולכן אנחנו לא יכולים להאשים אחד ת'שני בטעויות ובלבולים שיש בעם.

תכל'ס כן יכולים מעשית, אבל האם זה יועיל במשהו? לא.

אנחנו יכולים לחשוב ביחד איך מתקנים, אנחנו יכולים לנסות לתקן החל מעצמינו

וזה מה שיעזור האלה לשפר עד לטופ בע"ה.

פשוט עדי כעסה על שהיתה נימת עליונות בדברי...

והנימת עליונות הזאת עוד היתה מתוך ביקורת על נקודה ספציפית וחשובה, אז אמרתי, בטח שיש עליונות.

מי שיחנך את הבן שלו לעליונות כלשהי שלא יתפלא שהבן שלו יהיה אדם מתנשא, בודד, מתנכר ומעצבן.

עליונות על הגויים? נו בסדר... מקבל. המטונפים האלה פיכסה.

עליונות על הנשים? שיהיה...

אבל עליונות עלינו? החילונים? הנאורים והמתקדמים? הפלצנים? האשכנזים השקופים? זה עובר כל גבול!

והנשמות וזה..

המ"ה

זה שהם לא שומרים תורה ומצוות עדיין לא אומר שאתה יכול לכנות אותם בכאלו כינויים.

אני לא חושבת ש*זו* לא העליונות החיובית אליה התכוון מוטי. (תקן אותי אם אני טועה)

עליון כלפי שום דבר. לא כלפי חתולים ולא כלפי ג'וקים, ואם הילד שלו ידרוך על ג'וק - יניב ידרוך עליו קצת, כדי שירגיש.

אנחנו לא רוצים איזה ילד שיהיה מנוכר כלפי חתולים... יגיע מצב שיניב ג'וניור יעבור ברחוב ולא יתייחס לחתול שילקק את כף הרגל שלו על פח האשפה... ילד מנוכר, בודד, מתנשא ומעצבן...

וואי מוטי הרסת אותי עם הדוגמה הזאת

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לתת לחבריו חלק מהצעצוע שלו או מהאוכל שלו, שלא יעז לאכול משהו

יותר 'טעים' משל מישהו אחר ואם יהיה גבוה יותר יקצץ לו ת'רגליים?

וואי אתה מגזים!

עליונות בדגש על הרגשה שכתבת,אלא שהוא יודע שיש להם מהויות שונות ונפרדות בעולם והם לא נמצאים באותו מקום,ולא לחינם עם ישראל הוא עם ה'.וכן בראש מצד שהדבר אסור עליו.

אם מישהו יסרב להתחתן עם מישהי רק משום שהיא לא יהודיה, הוא גזען.

מרגיש עליונות? אולי.

'הוא לא יהודי' זה באמת משהו שמעבר, אחרת אני באמת כ"כ חיצונית.

וזה בעצם מהות. שוני מהותי.

משום שהדבר הזה מנוגד לו ולא מתאים לו אובייקטיבית,וצד האמת שזה אסור.

וגזענות לא יכולה להיות דבר שהוא נכון עובדתית.

זה כמו שאדם יתחתן ביודעין עם מישהי שמשתמשת בתרופה כלשהי שמצילה את חייה אך הוא מצידו אלרגי כ"כ לאחד ממרכביה כך שלא יכול לשהות במחיצה אחת עם אותם מרכיבים (זו דוגמא שעלתי לי בראש,ואני מניח שניתן לתת דוגמאות מציאותיות ששמענו עליהם).

ההגדרה האובייקטיבית היא שזה פשוט לו מתאים לו,זה מנוגד לו,ולכן אין לזה קשר למושג "גזענות" שמדבר על אפליה לא מוצדקת שאין יסודה באמת.

כמו כל הקומוניסטים הרשעים יעלמו דעותיכם מהעולם,

יניב, סוד קטן,

שמש העמים שקעה מזמן

כבר לא מגניב להיות אדום

שווה ערך לפטרייה, נשאלת השאלה מה תעשה עדי, שאוכלת פטריות בסלט.

ישמור נגיעה וגם מרחק מסוציאליסטים על גבול הקומניסטים.

זה יכול להיות כל כך משעשע אם הבת שלך והבן שלי יתחתנו.

אני כבר רואה אותך מורט שערה שערה מראשך...

אבל אני שמח שהגישה הכלכלית של יניב ג'וניור היא מה שמפריע לך ביניב ג'וניור.

אני חשבתי שזה שהוא שמאלני, אתאיסט, ציוני, טבעוני ואנטי-תאיסט יפריע לך.

כל הדברים המגניבים האלה מעולם לא נלקחו ברצינות, כך שזה לא מטריד נורא..

אבל זה יהיה שונה אצל הבן שלך, הוא כבר יגדל בחיים כאלה, הוא יהיה שם בצורה יותר אמיתית ממך.

אני לא יודע מה נכתב כאן בהמשך כל השרשור,אבל אגיב לך כמי שכבר יצא לו להגיב לך רבות בסוגיות כאלו ואחרות:

א.לא נכון בעיני להשתמש במושג "עליונות" כי מבחינה פסיכולוגית לפחות גם אם זה לא כוונת הכותב,הדבר נצרב בתודעה כיאלו ובחנו את מהותך והגדירו אותך כנחות.ואם אם כך תפסת זאת אז זה לא נכון,ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא,ויהודי לא עליון מיהודי.

ב.יש את הבחינה המעשית,של מי שעושה את הטוב והישר ומי שלא או עושה זאת בצורה חלקית,זהו כבר עניין בחירי,כפי שאפשר ללכת לאיבוד ומבחינה אובייקטיבית זה יהיה דבר שלילי והליכה לאיבוד,אפשר גם למצוא את הדרך ולהגיע למחוז חפצו.מהבחינה המעשית האמירה היא שיהודי צריך לקיים תורה ומצוות.גם מהבחינה המעשית נראה י שהביטוי "עליונות" שמכיל בתוכו קונטציות לא נעימות,לא הביטוי המתאים,הביטוי המתאים זה עשיית הטוב וקיום האמת.

ג.גוים נמצאים במקום אחר מישראל,וגם יש להם הרבה פחות מחוייבות בדרך חייהם כיסוד כללי,יש הרבה מה להרחיב אך כבר כתבתי לך בעבר מדוע דבר שהוא נכון אובייקטיבית,כמו בחירת עם ישראל,לא יכול הקרא "גזענות" כשם שאצנים אפריקאים נחשבים כאצנים טובים יותר מהאירופאים באופן כללי,ואף אחד לא חושב שגזענות לומר זאת,כי מדובר בעובדה שגם מוסברת מדעית.

יש כאמור הרבה מה לרחיב כאן,אך עצם כך שאדם שהוא במקום של גוי והוא יכול להתגייר ולהיות במעמד ישראל מורה לך שמדובר פה בעניין שהוא מהותי ולא שרירותי(זה לא היה חייב להיות כך,אך עצם זה שזה כך מלמד אותנו).

וכן גוי שמקיים 7 מצוות בני נח (המחוייבות שלו,שעליו הוא נצטווה ע"י התורה) נקרא "חסיד אומות עולם" (מכאן בא השם לגוים שהצילו יהודים בשואה).

והדברים ארוכים.. העניין הוא שלא ניתן לצבוע את הסוגיה הזאת והמציאות בכללה בצבעים מצומצמים מדובר פה על משהו הרבה יותר רחב שצריך ללמוד עליו כדי להבין במה מדובר.

ד.מה הקשר לנשים כאן ? אדרבא נשיםהם דווקא אלו שרוחניות יותר ביסודן מגברים,ומי שילמד על משמעות החיים ויצרף עובדה זו לא יוכל לקבל ראיה גדולה או טובה יותר מכך שנשים אינן מקופחות כלל ועיקר !.

שנה טובה !

המ"ה

שלמה המלך אומר "עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה" (משלי יז,ב)

אם העבד עושה את רצון המלך ומכבד אותו יותר מאשר את בנו, שבעצם מקורב אליו אך מבייש אותו,

העבד נמצא במקום מועדף יותר מאשר הבן שלו.

לכן מי שמקיים תו"מ כביכול 'עליון' יותר ממי שעדיין לא..

כמובן שאדם צריך לשמור תורה ומצוות וזו דרך האמת ומה שהוא מחוייב בו,מימלא אדם כזה נמצא במקום נכון ואדם אחר לא נמצא במקום שהוא צריך להמצא בו,אין ספק,אך המושג "עליונות" נראה בעיני כדבר שלא מתיישב יפה מבחינה פסיכולוגית ואף אולי מגדיר כיאלו מבחינה מהותית פנימית יכול להיות שיהודי גבוה מיהודי ולפיכך הוא מקיים מצוות והוא לא,וזה לא נכון.

ולכן זה עניין של איך הדבר נתפס בעיני השני ?,אגב אינני יודע למה הכותב התכוון במושג זה,כל דברי זה לגבי איך זה יכול להשתמע

בס"ד

זאת הוצאה עצומה של כסף...

באמת עצומה.

אם המסע מועיל?

כן הוא מועיל.

מאוד.

הוא מוסיף, הוא מעצים, וזאת חוויה מדהימה!

אם חובה לטוס ולרושש את ההורים?

חד משמעית לא!

אני לא ויתרתי על זה, גם אבא שלי רצה שאסע ויש לי משפחה משם, אבל היו לי חברות שויתרו...

הכסף הוא שיקול מאוד מאוד מאוד חשוב...

אני לא יודעת מה מצבכם הכלכלי וכמה הורייך עובדים אבל אם את מרגישה שההורים שלך בתקופה ממש לחוצה כספית אז אולי כדאי לוותר..

אם הם אומרים לך כן ורוצים שתסעי אז אל תפספסי.

זה מוסיף המון, מוסיף לזהות שלך כלפי הדת שלך, הארץ שלך והעם שלך.

אני קיבלתי משם המון ורק התחזקתי...

היה מסע מדהים, באמת.

ללכת על האדמה הזאת ולהרגיש שוואלה, אנחנו הולכים בדרך שבה הלכו אחים שלנו בפעם האחרונה אבל את יודעת מה ההבדל? שאנחנו גם יוצאים משם...

ללכת שם ולהרגיש שאנחנו באים לכבד את דמם שזועק אלינו מהאדמה הארורה הזאת...

ללכת לשם וכל הזמן לכסוף לחזור לארץ (זאת חוויה בפני עצמה. באמת.).

זה פשוט משהו אדיר.

אבל מה שכן, אני חייבת אזהרה קטנה-

המסע הזה הוא מסע טעון נפשית ורגשית בצורה לא רגילה...

אני נחשבת ילדה מאוד חזקה בתחומים האלה ושם היה יום אחד שכמעט התעלפתי..

תביני שזה לא כמו לראות סרטים וזה לא כמו לקרוא ספרים, זה הרבה מעבר...

זה לראות שערות של אנשים, זה לראות נעליים, זה לשמוע סיפורי זוועה, זה לראות סרטים, זה הכל.

אז אני לבושתי חייבת לציין שהשערות לא הזיזו לי יותר מדי וכנל הנעליים, אבל בואי נגיד שהיו הרבה שזה הזיז להם מאוד.

לי יותר הזיז לעמוד ליד קבר אחים של עיירה שלמה, לעמוד ליד קבר ילדים של 800 ילדים שהפרידו אותם מהוריהם, זה הרבה יותר הזיז לי, אבל כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו.

אני לא יודעת מי את ולא מכירה אותך אז אני לא יודעת להמליץ ספציפית אלייך, אבל בואי נגיד שאם את מכירה את עצמך כילדה ששוקעת לתוך דברים ויכולה מאוד להישאב אז אולי כדאי לשקול שנית...

אני יכולה לומר לך שהייתה ילדה אחת אצלינו שאמרה שמאוד קשה לה כי היא כשהיא מדמיינת דברים היא מדמיינת עד הסוף ונשאבת לתוך זה..

אז לא מומלץ.

השואה הייתה ונגמרה, אין טעם להישאב לתוכה ולא לשם כך את באה...

אז באמת תשבי עם עצמך ותראי שאת מבינה מה המשמעות של לטוס לפולין ואז תחליטי בהתאם לשיקולים שלך...

יש המון מה לומר על פולין.

השתדלתי להגיד מה שחשבתי שצריך.

אם תרצי אני פה בשמחה באישי (חזרתי לפני שבוע וחצי...).

ב"הצלחה בהחלטה

ההורים שלי יעזרו לי קצת וגם סבא וסבתא שלי קצת אבל רוב הכסף יפול עלי...

ולא! זאת לא חובה!

לא כל אחד בנוי לזה...!

אני בל"נ לא אטוס...

תעשי מה שנראה לך הכי נכון וטוב בשבילך..

תנסי אולי לחפש את הטקטס באינטרנט...

קוראים לספר שלי בלשון-"הלשון והטקסט שלב ב'" של קורן נשר שרעבי ונגה גנאל, עמ' 8 טקסט ב'. מומלץ לקרוא...

בהצלחה במה שתחליטי!

תחליטי מה שאת חושבת שהכי טוב לך והכי נכון...

שנה טובה ומתוקה מדבש!

בשעור לשון, בחודש בו התחלתי לימודים... אולי זה אותו הקטע

כי קודם כול זה תורם המון כסף לנצים ימך שמך!!!!

וב' המון המון המון ניצולי שואה אמרו לנו שאין לנו בשביל מה ליסוע לפולין

חוץ מזה זה דבר שעולה מלא מלא מלא כסף!!!!!

בס"ד

הכסף לא הולך לשום נאצים..

פולין היא לא גרמניה!!!

טסים לפולין כי שם היו רוב מחנות ההשמדה, אם היו רוצים לטוס לארץ ממנה יצאו המרצחים היו טסים לגרמניה סבבה?

היו פולנים שעזרו, רוב חסידי אומות העולם הם פולנים.

לא אומרת שזה לא שיקול של לפרנס גויים וכו' אבל להגיד עליהם שהם נאצים זה בורות.

ודי בכך בשביל לא לרצות לפרנס אותם. 

ולא הייתי רוצה לדרוך על אדמת פולין הטמאה.

בס"ד

שללתי את זה שהיא קראה להם נאצים.

הנאצים היו חברי המפלגה הנאצית ואלה התומכים בהם והעוזרים להם..

משם נגזר שמם.

מסתומא פולנים לא היו כאלה ולו רק בגלל שגם אותם הגרמנים לא סימפטו במיוחד.

ואני יכולה לציין שלדרוך שם היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי..

הפולנים הם לא פחות אנטישמים מהגרמנים.

בעוד שליהודי גרמניה היה זמן לעכל את עליית הנאצים לשלטון ולברוח מגרמניה, ליהודי פולין לא הייתה את האפשרות ברגע שגרמניה כבשה את פולין הפולנים קיבלו את הנאציזם בשמחה ורצחו יהודים בהמוניהם.

בס"ד

ובכל זאת הפולנים לא היו נאצים וכיום יש שם הרבה שהם בכלל לא אנטישמים...

וליהודי פולין לא הייתה האפשרות לא בגלל הפולנים, בגלל שהגרמנים כבשו ביום אחד ותוך כמה חודשים כבר כולם הוכנסו לגטאות ומשם הדרך למוות הייתה קצרה...

זה לא קשור לפולנים.

ולא אמרתי שהם לא היו אנטישמים, אמרתי שהם לא היו נאצים ושזאת בורות לקרוא להם ככה.

(מצרים זו לא הדוגמא המושלמת, כי לא מומלץ להגיע לשם)

לא לשכוח ולא לסלוח מדבר על הנאצים ועל השואה, לא על המדינה עצמה והאזרחים כיום.

הם לא אשמים במה שהסבים שלהם עשו, אולי לא נצא מהארץ בכלל? הרי העולם שתק!

ידעו בדיוק מה קורה, ולא עשו כלום.

כן, חלק מהפולנים עמדו באיצטדיון עם דגלים ושרו שירים, אך חלק סיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם במטרה לעזור.

אנחנו מגיעים לשם לא כקורבנות מלאי כעס ורצון לנקום, אלא ככאלה שהשתקמו והיום יש לנו מדינה.

משואה לתקומה, לא כך?

התפיסה של "לא נדרוך על אדמת פולין" או גרמניה בעצם אומרת שהיום אנחנו עוד קורבנות, ואנחנו ממש לא.

אני מבין ניצול שואה שברח מפולין ולא ירצה להגיע לשם, זה מובן. אבל אנחנו? דור ההמשך?

בעיניי, לעמוד בחולצות לבנות, כל הקבוצה שיצאה למסע (חלק עוד עם דגל ישראל) על האדמה בה ניסו להשמיד אותנו (ואחרים, אני לא מתעלם מהצוענים, ההומואים, השחורים ועוד) זה דבר מאוד מיוחד.

אני אישית לא אצא למסע לפולין..

אני בנאדם מאד מאד מאד רגיש..

כל דבר קטנטן גורם לי לבכי ולפחדים.

אז אני יודעת שההשפעות של המסע עליי- יהיו גרועות, 

לא רק שזה לא יעזור לי, זה סתם יגרום לי להיות בדיכאון להרבה זמן.

אני מעדיפה ללמוד על זה ללכת ליד ושם וכו'..שאני יודעת

שזה לא כמו המסע, אבל בכ"ז.

אז המסע הזה ממש תלוי בבנאדם.

לי זה יגרום להתפרק, אבל אם את חושבת שאת מספיק חזקה בשביל זה,

אז אולי כדאי לך ללכת על זה..

[נכון שיש את העניין של א"י..אבל אני לא נכנסת לזה..]

עדיין לא החלטתי.

בעד- כל מה שכולם כתבו.

נגד- יהיה לי מאד מאד קשה. ניחא.

כואב לי הלב לתת כ"כ הרבה כסף לפולנים האלו..

לא עדיף לתרום לאיזו עמותה שעושה קודש ? 

..

אבל אני עדיין מתלבטת כי כולם כמעט אמרו שזו חוויה מעצימה מאד.

אני נסעתי החופש לפולין , הייתי במשלחת עם עדי (דברי איתי באישי) לא נסעתי למסע כדי לחוות חוויה רוחנית/להתחזק/משו בסגנון, כי מי שיוצא בשביל זה, סליחה אבל זאת לא המטרה..! ברור שאתה עובר שם חוויה מטורפת אבל אתה לא יוצא משם עם שינוי דרסטי או משו בסגנון בדר"כ..אני יצאתי למסע הזה כי לי חשוב להיות חלק משמעותי מהעם שלי, חלק משמעותי ממה שהעם שלי עבר, אני הלכתי בט' באב בתאי גזים ואמרתי קינות ועמדתי מול 800 ילדים שנרצחו בדרך לא דרך ונכון, בכיתי..התפרקתי..אבל מצד שני כל הזמן חשבתי איך אני ממשיכה את הקורבנות האלה?! מה אני עושה כדי שהם לא ישארו בגדר קורבנות?! איך אני הקטנה יכולה לתת להם טיפה משמעות למוות?! גם שם מקבלים כ"כ הרבה פרופורציות לחיים שלנו וכ"כ הרבה הודאה והבנה על הזכות המטורפת שנולדנו בדור הזה, למדינה, בלי מציאות של מוות...פשוט להעריך את החיים!!! לדעתי, המסע הוא חובה למי שמסוגל ושיש לו יכולת לצאת מכל הבחינות... אין עניין לעשוק את ההורים, גם אין עניין לגרום לעצמך לנזק נפשי/רוחני..אבל, מי שטיפה רגיש אבל לא ברמה היסטרית לדעתי יש עניין לצאת, גם על אנשים רגישים נכפתה השואה..יש לנו חובה קטנה אבל ענקית- להמשיך אותם ולהיות עם הרבה גאווה לאומית וכמובן להתאחד! אני חושבת שרק מי שהיה שם יכול להבין את החשיבות המטורפת של המסע הזה! אבל כמובן, לא צריך להיות בלחץ על המסע, גם אני שילמתי את רוב הכסף בעצמי, ומבחינתי זה היה שווה כל אגורה..אבל כל אחד וההחלטה שלו- זאת דעתי ואני ממש מקווה שהניסיון שלי לעזור הצליחלילה מקסים

בס"ד

אסור לצאת מהארץ למסע לפולין. מי שזה מעניין אותו ורוצה ללמוד עוד או לחוות יכול לראות סרטים ותמונות על השואה יכול לבקר ביד ושם ובמוזאון השואה ולדבר עפ ניצולים או אנשים שעוסקים בנושא הזה. (להרחבה: דבר חברון חלק השקפה וענייני אמונה עמוד 103)

נ"ב-
הרב ניצול שואה בעצמו, כך שהרב לא נחשד ח"ו במי שזיכרון השואה לא חשוב לו.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הרב דב ליאור היה ניצול שואה...

לפי התגובות שקראתי כאן, רובם של המגיבים לא טסו לפולין.

כל מי שטס לפולין ויצא לי לדבר איתו, לא מתחרט שעשה את זה, והמליץ לי מאד מאד.

אני טסתי בחופש האחרון. ומי שלא היה שם לא יבין.

לפני שטסתי היו לי שיקולים של יציאה מהארץ, פרנסת הגויים, אבל אחרי שאתה שם, אתה מבין כמה השיקולים האלו, תסלחו לי, קטנוניים.

כשראש האולפנה שלנו דיבר איתנו על הטיסה לפולין, הוא הבהיר לנו שאנחנו לא קונות שם כלום. פחית קולה לא. והתשלום על המלונות, והנסיעות וכו'-תאמינו לי (ולראשי המשלחת שלי שמבינים בזה יותר מכולנו..) שזה לא מה שמפרנס את הפולנים. וכמו שכבר כתבו כאן, הפולנים הם לא נאצים ופולין היא לא גרמניה. עשרות אם לא מאות אלפי פולנים הושמדו גם הם בשואה (מיידאנק, ליוצאי המשלחות שביננו שהיו שם...) ושלא נזכיר גם את חסידי אומות העולם הרבים מאד שהיו שם.

הם לא אחינו, אך גם לא שונאינו. פולין כיום היא אחת המדינות עם קשרי הידידות הטובים ביותר עם מדינת ישראל. כשפרצה השריפה ביער הכרמל, פולין היתה המדינה הראשונה אליה פנה ראש הממשלה לעזרה ושנענתה לקריאה. אז די עם האנטי פולנים.

היציאה מהארץ שווה ברמות שלא יתוארו את מה שאתה מקבל שם. טיעוני הפגיעה בקדושה ובטהרה בזמן יציאה מהארץ, לא משתווים לקדושה ולטהרה שחוזרים איתם ארצה, בעוצמות גדולות, כלפי הארץ, העם ועבודת ה' שלנו.

ישנם ניצולי שואה שאינם רוצים שצאצאיהם יטוסו וידרכו שוב על אדמת פולין, וישנם ניצולי שואה רבים מהם שטסים לשם שוב ושוב בעצמם, וששמחים כ"כ ומעודדים את הטיסה לשם. כדי לראות היכן גדלו, כדי לנסות להבין מה עברו, וכדי ללמוד את הלקחים לחיינו אנו.

כשהייתי בסוביבור, היינו המשלחת הישראלית הראשונה מאז סיום השואה, שפסעה בשביל האמיתי, "הצינור" שהוביל לתאי הגזים, שנחשף בעקבות חפירותיו של הארכיאולוג יורם חיימי במקום. לא הרבה משלחות מגיעות לשם בגלל המרחק העצום (חמש ורבע שעות נסיעה!!!) ואנחנו זכינו. ולמה אני כותבת זכינו?

כי הייתה לי משפחה שנרצחה בסוביבור. וכשהגעתי לשם ועמדתי מול חלקת הדשא העצומה, "בית הקברות" של נרצחי סוביבור (לא היו שם משרפות, בסיום המלחמה, הגופות שוטחו ורוסקו שם לטשטוש הראיות. מזעזע!!!) הרגשתי שאני ממש עושה עלייה לקבר, על "קברם" של בני משפחתי.

שהם שוכבים שם, ושמחים שהגעתי. שבאתי לומר קדיש על הקבר שלהם. וגאים לראות את הנכדה שלהם עומדת במקום בו נרצחו. ושיש להם המשך. ולא כל אחד זוכה לזה.

וצריך לטוס לשם כדי לכבד את זכרם של נרצחי השואה. כדי להוקיר אותם על המתנה שקיבלנו, את החיים שאנחנו חיים בהם עכשיו, שהם נשאו על כתפיהם. להודות להם על המקפצה ששימשו בשבילנו.

כשחזרתי ארצה, דיברתי עם סבא שלי. הוא שאל אותי אם זו באמת חובה להיות שם, כמו שכולם אומרים. הייתי צריכה לחשוב לרגע, ובסוף עניתי לו:"זו לא חובה להיות שם, אבל זו זכות."

זו זכות שאמנם לצערי, עולה הרבה כסף, אבל זו זכות.

זכות לקבל שבוע "פוס" משגרת החיים השואבת, שבוע שבו אתה מסתכל לרגע על החיים שלך מהצד, מנקודת המבט של השואה, ומעבד אותם מחדש.

שבוע שבו אתה מתרחק כדי להתקרב. מתנתק כדי להתחבר.

שבוע, לכאורה, של סיור תיירים, עם "מדריך טיולים" (סגידות. פשוט סגידות לרב הצדיק והמדהים שיצאנו איתו!!!!!) באתרים "היסטוריים" שקשורים לשואה והרבה מהם גם ליהדות פולין המפוארת מאד מאד שהיתה שם, וכל דבר קטן שם, נוגע לחיים העכשווים.

זה פשוט מדהים. איך בכל נקודה, מתקשרת המשפחה, ומידות, ויהדות, וערכים, וצורות התנהגות, ואתה עצמך עמוק עמוק בפנים...

לא נוסעים לפולין כדי "לחוות". כדי "להרגיש".

אני נסעתי לפולין תחת הכותרת "זהות".

זהות שמורכבת מערכים אוניברסאליים, מפשע האנושות שעד היום נלמדים משם לקחיו. מהיסטוריה של העם שלי. משורשי משפחה שהיתה שם ואינה עוד. מיהדות מפוארת שפרחה ושגשגה שם, ולא היתה שום דרך מלבד השואה כדי להבהיר לה את מקומה. מערכים, ממסירות, מעבודת ה'. מהשאלה המחכה לתשובה: מי אני.

הגעתי לפולין כעדה. כן, עכשיו אני, וכל מי שטס ויטוס בעז"ה לפולין, אנחנו העדים.

לא עדים של:"אני יכול לספר לכם מה היה שם", כי אנחנו לא מבינים ואף אחד לא מבין מה היה שם.

אלא עדים במשמעות של: אני הייתי שם. קצת קשה לי להסביר את התחושה...

היום ישנם מספיק מכחישי שואה, ורבים בעמינו שלא כ"כ נוח להם עם המושג הזה, "שואה".

ואני עדה לכך שהשואה התרחשה, ואני, כממשיכה של העם שניסו להשמידו שם, כזאת שעליה לשאת את החובה הזאת על כתפיה, כשניצולי השואה בעוד מספר שנים מעטות מאד כבר לא יהיו ביננו, אני עדה.

הסתבכתי קצת, אבל אני מעריכה שמי שהיה שם, מבין למה אני מתכוונת.

זה קשה להיות בפולין. חברה שלי מהמשלחת הגדירה את זה יפה: בשיעור נהיגה, לפעמים לוחצים על דוושת הגז, לפעמים על דוושת הבלם, אבל בפולין "דוושת הרגש" לחוצה כל הזמן. בלי הפסקה. בבכי ובשמחה עצומה.

זה קשה, וזה מטלטל, וזה עוצמתי, וזה נחרת בך.

ביום הראשון, כשהגענו למלון, אמרתי לחברה שלי, שנראה לי אני הולכת להיות מאלו שלא יבכו כל המסע. אני אחת "קשוחה" מטבעי.. ואני כל השבוע בכיתי. כל יום. וגם בחודש שאחרי. ועדיין. משהו השתחרר אצלי (לחיוב).

מי שקשה לו, אולי עדיף שלא יצא, למרות שזה מנקה ומקל, ואין מה לפחד מבכי.

וכמו שישנם כאלו שמגיבים בבכי, וכאלו שבצחקוקים, וכאלו שבאדישות (ואני ראיתי את כל סוגי התגובות), אחרי המסע, גם זה עובר. הבכי עובר, הצחוק נגמר, וגם האדישות והזעזוע פוחתים ונעלמים. אין מה לפחד מזה.

המסע גם קשה אמונית. ולי במיידאנק נשבר משהו, ובלילה דיברתי עם מדריך המסע שלנו, ובכיתי, והטחתי, וזעקתי את הקושי, שחזק פי כמה לאדם מאמין. ויש תשובות. ויש הסברים. ובעיקר הרבה ענווה. שאנחנו לא מבינים.

להגיד לכם שכשחזרתי ארצה, הכל היה פשוט וברור? לא.

הבסיס התרסק, ואני שמחה שזה קרה. כי כנראה הוא לא היה יציב מספיק. (ו..וואי, וואי, איזו "דוסית" אני. אתם אפילו לא מדמיינים. נחשבת מהחזקות ביותר...) ועכשיו אני לאט לאט בונה אותו שוב, אם ע"י לימוד מספרים,  ושיחות עם אנשים באמת מדהימים (והחברות המדהימות פי כמה שרק תומכות ואיתי בכל רגע..).

ובעזרת ה', יהיה טוב

טוב, אני לא זוכרת על מה עוד רציתי להגיב, ויצא לי ממש ארוך, אבל אני בהחלט "חמה" (לחיובJ) על המסע לפולין.

מי שרוצה לשמוע עוד תובנות וסיפורים, והמלצות, וחיזוקים ועידודים, בכיף

אה, נזכרתי בעוד משו. בשבוע שהיינו בפולין, היה במקביל גם את "מסע משואה לתקומה" שהאולפנה שלי עושה למי שרוצה ולא טסה לפולין.

כשהמשלחת שלנו חזרה לארץ, לא הבנו מה הם עשו כאן, ומה הם ניסו לעבור פה בארץ...

ובלי שום שום זלזול, אני לא מבינה איך אפשר בכלל להגיד שאפשר לעבור את המסע של פולין, כאן בארץ.

"לפני שטסתי היו לי שיקולים של יציאה מהארץ, פרנסת הגויים, אבל אחרי שאתה שם, אתה מבין כמה השיקולים האלו, תסלחו לי, קטנוניים"

זו הלכה ! לא סתם שיקול ובטח לא קטנוני.

וראי גם כאן

בס"ד

עד כמה שראיתי כולם אומרים שזה לא הכרחי אבל גם רובם אומרים שזה כן מותר.

יש הבדל בין לא להמליץ לבין להחליט שזה אסור הלכתית.

בס"ד

מסכימה איתך שהחוויה בפולין היא אדירה..

לא מסכימה איתך שאי אפשר לחוות בארץ.

אני לא מתחרטת שטסתי אבל גם לא יכולה לומר שהמסע הזה שינה את חיי..

הועיל כן, תרם כן, היה הכרחי בפירוש לא.

זה תלוי אופי...

אני חושבת שזה גם קצת תלוי בגרות וסוג של באיזה מקום את עומדת בחיים..

מישהו שהוא יחסית מגובש בחייו ודרכו פחות יחווה שם חוויה מטלטלת (לא מבחינת הזוועה, מבחינת שינוי),

מי שעוד קצת כן מחפש וכן רוצה עוד להתחזק (חלילה לא אומרת שאנחנו לא רוצים, רוצים, אבל לא באותה צורה, לא יודעת להגדיר את זה בדיוק...) יחווה שם חוויה אדירה.

חברות שלי אומרות שזאת הייתה אחת ה-חוויות בחיים שלהן,

אני אומרת שנכון, זאת הייתה אחת החוויות, המשפחה שלי מפולין, הרבה מקרוביי..

אבל לא טולטלתי.

בכיתי, כאב לי, היה יום שכמעט התעלפתי, אבל לא הרגשתי שוואו, עכשיו אני חוזרת באורות ואין על המדינה ועל עמ"י וכו... (אין על עמ"י אבל בעיקרון...).

בקיצור זה תלוי אדם.

את עברת חוויה מטלטלת, אני לא.

כל אחד ומה שמתאים לו.

את מה שאני עברתי לדעתי היה אפשר גם בארץ...

(שוב, אני לא מתחרטת שנסעתי! היה מדהים. באמת. והיה שווה כל שקל... אבל לא בטוחה שמתאים לכל אחד ולא בטוחה שכדאי לכל אחד. אם מישהו מרגיש שזה לא קריטי לו הוא ממש לא חייב לטוס כדי לחוות... ביד ושם גם רואים דברים. 

אגב, לא יודעת מה איתך אבל היו הרבה ימים שבקושי הזיזו לי... לא בקטע רע, פשוט לראות את מיידאנק וחלמנו פחות הזיז לי מלראות את יער לופוחובה ויער הילדים... אז היו שם הרבה ימים שקצת הרגשתי שבוזבזו... בקיצור שכל אחד יעשה את השיקולים שלו.).

כמה עולה כל המסע הזה??

בס"ד

יש סבסודים עד 2,500 בערך.

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.