הובכתי. בטירוף!!
ניסיתי להוריד אותו מזה,בסוף קיבלתי את המחמאה ושתקתי

אין לי יותר מידי מה לעשות..אשמח לעצות!!

ובאמת שאני לא מבינה על מה יש לעריץ אותי...................

ב"הצלחה!!

זה רגש לא אמיתי, כי כמוני - כמוהו.
כולנו בני אדם בסופו של דבר.
אנשים מודעים להסתכלות שיש לי על החיים וליחס שלי כפי הערצה, זה מספיק לי.
מחלחל לאט לאט ועמוק כמו מים.

פשוט נשארים (עד כמה שמסוגלים להיות) אנשים נחמדים

ולנסות להוריד אותו מהעניין

I פעם אחרונה שאני הולכת ללמד את כיתה ג' בנות!! I

והיא גם טרחה להזכיר לי את זה.ליד כל אדם שדיברתי איתו.כל פעם שהיא הייתה לידי.אבל גיליתי שהיא כל פעם 'נדלקת' על משהו אחר(אני בת,הכוונה היא למעריצה יותר..)וזה משתנה לה כל פעם,אבל זה היה קצת מעצבן,אבל אני באמת אוהבת אותה!ועוד הכרתי אותה במחנה,ורק במחנה היא אמרה את זה כל שניה..שיהיה לה בכיף! אבל לא צריך להתרגש מזה יותר מדי,בסוף זה עובר גם בלי שאתה אומר (לא יודעת מה גורם לתופעה הזאת,אבל היא בדרך כלל מסתיימת).

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....