האמת שלי לא היה כל כך קשה עד לתחילת החודש השמיני. אז באמת כבר לא יכולתי לסחוב, אך כל אחת וההתמודדות שלך.

כרגע אני בשבוע 40 ולא חזרתי ללמד מתחילת השנה. לקחתי ימי מחלה והצבתי אותם כעובדה להנהלה (אני מחנכת ורכזת שכבה בחטיבה). מותר לך מדי פעם לקחת יום יומיים מחלה, שום דבר לא יעצור מלכת. ולרופא את יכולה לספר על כאבי גב, שבדרך כלל מלווים אותנו מההתחלה ועד לרגע הלידה.

הריון קל ומהנה.

כמוני- כמוך.

הריון חמישי ב"ה והוא פיסית יותר קשה לי. קשה לי לדבר, לנשום וכו'. צירונים מידי פעם..

אני צמודה לבקבוק מים וככה שותה לגימה שתיים כל כמה זמן. יושבת יותר ועל כסא גבוה ולא נמוך.

שירים- בטייפ...

וההילוך הכי גדול יורד בבית- הוא הרבה פחות מתוקתק. נעזרת בשאר תושבי הבית למשימות שונות (להוציא כביסה מהמכונה, להרים חפצים...וכד'). משתדלת מאוד לנוח בבית לפחות חצי שעה אפילו של נמנום. בנתיים הילדים משחקים/ סרט במחשב...

מבשלת בקטנה, בישיבה מה שאפשר.

ברזל את לוקחת? אוכלת מסודר (למרות הצרבת?), בקיצור- בדיקות דם עשית?

צודקת. מתיש אין ספק! אבל עוד 3 חוד' בעז"ה נהיה אחרי... שמחות ומאושרות!

ועוד כמה ימים- חופש...

לקחת ימי מחלה, אז מה אם את מחנכת? תלמידותייך יישארו בריאות ושלמות גופנית ונפשית גם אם תעדרי מידי פעם, וגם את תישארי שפויה... (במקרים חריגים אפשר תמיד להמשיך לטפל מהבית)

אפשר להכין יותר דפי עבודה עם למידה עצמית במקום לדבר יותר,

אפשר להכתיב במקום לכתוב על הלוח

אני הסברתי לתלמידות בימים קשים שאני לא מרגישה טוב ואני צריכה עזרה - 'מי יכולה לעזור לי לכתוב על הלוח'? תמיד יש נשמות טובות שאוהבות לכתוב על הלוח, ואני יושבת ומכתיבה לה.

אפשר לשבת על השולחן - ככה גם יושבים וגם נשארים גבוהים ובטווח ראיה מעולה.

בערב - תורידי הילוך, תעשי רק את הדברים המממממש חשובים לבי"ס

אפשר לבקש ממורות מקבילות דפי עבודה שהכינו, רעיונות לשיעורי חינוך ועוד.

אפר למצוא באתרים הרבה חומר מוכן

תקחי בקבוק מים או מיץ איתך צמוד בשיעור שיהי על השולחן שלך

אם את יכולה להוריד שעות - זה גם יקל עלייך

אולי לקחת עזרה בבית - מקה, ביביסיטר וכו' פעם פעמיים בשבוע

זה ממש מוכר מה שאת מתארת, גם אני הייתי יושבת גמורה בערבים עם  עיניים שורפות מעייפות וממשיכה איכשהו, עם הרבה שוקולד

הלב לדבר על זה עם עוד כמוני....

יש לכן רעיונות מעולים, ממש תודה רבה על השיתוף,.

רק שאני מעט תקועה עם חלק מהם.

הכיתה שלי אינה כיתה רגילה, מה שהופך את הסיפור למורכב יותר.

ימי חופשה שלי הם כן בעייתיים, לצערי, ולא קל להנהלה להתמודד איתם.

בעלי טוען בתוקף שזה לא אמור לעניין אותי והגיע הזמן שאחשוב על עצמי לפני על תלמידותיי או ההנהלה הלחוצה, אבל אני יותר מדי אכפתית, וגם ביישנית, לא מעזה לבקש סתם...

אופי הכיתה מוריד גם את כל האופציות - המוצלחות מאוד בעיני, ותודה על הרעיונות! - של להכתיב להן או לבקש מבת לכתוב בעצמה על הלוח פשוט לא באות בחשבון. 

אין לי מורות מקבילות שמלמדות כמוני, ואני טובעת בים של עבודה ואחריות.

משתדלת לא לתת לדיכאון להשתלט אבל הוא הולך ומתגבר.

בדיקות הדם שלי תקינות ב"ה. זה פשוט מאמץ שאני לא מצליחה לשאת, וזה מתסכל. ומדאיג.

תנו לי זריקות עידוד לקחת ימי מחלה. 

אין לי שום אומץ לעשות את זה.

יושבת פה בעיניים שורפות ובוערות ולא מצליחה לסיים עם תכנון המחר....

שוקולית, רעיון אחד כבר רצתי ליישם, אני פשוטת על קופסת השוקולדים, 

אומנם כעת אני לא עובדת (פוטרתי למרות שאני בהריון!) אבל כשעבדתי בתחילת ההריון כמורה זה היה ממש קשה, לעבור את היום זו הייתה משימה.

מקווה שתרגישי יותר טוב בקרוב!

בהצלוחה!

אבל כמה עצות יש לי...

בשביל הצרבות בשיעור - תוכלי לקחת איתך סודה לשתיה לבית הספר, קצת מר, אך מטפל בחצי דקה בצרבת, פלאים.

בנוסף, ללמד באמת בכתב, ניתן לכתוב על הלוח, ולתת לתלמידות לדבר יותר.

עיצה שצריכה להיות בשיתוף עם המנהל - לקצר את השיעור בכ 10 דק'. 

נשמע מדברייך שנוכחותייך משמעותית מאוד בבית ספר - דבר שכשלעצמו נותן הרבה כח!!! אבל עליך לזכור - 

לצערינו הרבה נשים לא קשובות לגוף שלהן, וסובלות אחר כך ממחלות נפש, לצערי, אני רואה סביבי מקרים רבים וכואבים.

לא עליך המלאכה לגמור... את הכי חשובה בעולם!!! ובעלך צודק. אפילו אם רק תבקשי לא להכנס עם התלמידות לכיתה אלא להשאר איתן בחוץ, או למשל , להכנס ולא ללמוד אלא לצייר...

אני כרגע בסוף תשיעי, אך שנה שעברה הייתי בהריון ועם סכרת, וזה לא פשוט, פעם הייתי צריכה להרגע, אז שמתי מוזיקה בכיתה, לקחתי צבעים וציירתי, הייתי מרוכזת 50% בעצמי, לא למדנו.  ומה עם החומר הלימודי? קיבלנו 87 בממוצע הכיתתי... כי אחר כך הצלחתי להיות יותר רגועה... ב"הצלחה גדולה

לא חייב כל הזמן לעמוד אומנם עמידה משדרת נוכחות ובטחון אך מותר גם לשבת ושיבואו אליך לפי הסדר

לנסות להיעזר בחומר מאנשים ואינטרנט ולחסוך זמן למנוחה טושינה

ולבדוק בדיקת דם לברזל

ואני בטוחה שהמנהל לא יאהב את הרעיון

יש לך מה לעשות כדי להרגיש יותר טוב?

בדקת ברזל? ויטמין בי 12? ויטמין די? שותה מספיק מיים? סידן? חלבון?

לוקחת תוספים ונזהרת לא לערבב אחד עם השני (כדי שיספגו נכון)?

כל פעם שאני חלשה מידי בהריון, אני מגלה שיש סיבה נוספת וזה לא רק ההריון.

מאחלת לך לגלות את הסיבה ולהתאושש!!!

מסודרות.אני אוכלת לפעמים ליד התלמידים בלי להתבייש. מחודש שבעיעי יש פטור מתורנויות חצר

אההממממ..... איך לומר, לא קצת הזוי?

כאילו, אני מלמדת אותם שהם מכבדים אותי, כי חייבים בכבוד המורה, ולכן כך וכך וכך... אבל מראה להם תמיד שגם אני מכבדת אותם ומשתיקה פלאפון כשמדברת איתם, ולא אוכלת מולם- לא כי חייבת בכבודם אלא כי רוצה לתת להם הרגשה טובה ומכובדת .

איך את מסבירה להם את הנחיצות שלך באוכל?

אשמח לעצה.

לפעמים ממש נראה לי שקוביית שוקולד תציל אותי עד סוף השיעור.

לוקחת מה שהרופא נתן, משתדלת לשתות אבל בטח צריכה תמיד יותר. אף פעם לא מגיעה לכמויות שעליהן מדברים, 2 או 3 ליטר. אין סיכוי. 

אני חושבת כמוך שיש עוד סיבה לחולשה, פשוט לא מצליחה להעלות בדעתי מה.....

כוחות - פיזיים ונפשיים עבורן

מניסיון דומה מאוד בחיי- לא וודאי שמציאות אחרת תהיה לך קלה יותר. 

מה שנקרא: "הזמן עובר מהר יותר- כשנה(ע)נים..."- כשעושים משהו.

ז"א, קשה מאוד, אבל גם לא קל להיות הרבה מחוץ למסגרת= במיטה ימים שלמים (גם מניסיון...בהריון הראשון היה סוג של קושי נוסף, משמעותי, כאשר לא היה לי תעסוקה/ילדים שיסיחו דעתי מעט)-

כמובן שישנם ימים מסוימים בהם ישנו צורך לקחת "חופשה" ולצאת מהשגרה- וגם את זה חשוב מאוד לעשות, בשמחה! ללא ייסורי מצפון! גם את חלק מבריותיו האהובים של הקב"ה...

תשתדלי להתרכז רק במה שהכרחי ולשמוח בו ובסיבת הקושי שלך, באור שבקצה המנהרה (וב"ה לא חלילה סתם חולי שבו הסיבה והסוף לרוב לא ידועים וזה יותר מדאיג ומצער)

איך לשמוח? פחות מחשבה- זה מתיש ולא מגיעים עם זה לשום מקום. לשיר שירי אמונה (בעיקר שמחים. שלא לטבוע בדכאון- ליצר הרע יש שיטות מתוחכמות להפיל אותנו עד הרגע האחרון...) ואם אין כוח- לזמזם ולהשתדל לכוון את המחשבה לכל מקום נעים ונחמד או אפילו סתמי ורק לא ל"למה זה קורה לי?"

יהי רצון שנזכה להיות תמיד בשמחה אמיתית ובע"ה הנפש השמחה תמשוך את הגוף אחריה לבריאות שלימה לעבודת ה'!

היא זו שמאתגרת בכיתה שלי. יש לי הרבה יותר מדי פרויקטים. חמודות בלי עיין הרע, אבל קשה להן, לא פשוט בכלל.....

באמצע היום. ממש מים קרים לנפש עייפה. חמוד שיש עוד שמרגישים ככה....

שתקחי כמה ימי חופש,

על פיקוח נפש מחללים שבת, התלמידות שלך הם לא פיקוח נפש, וימי מחלה זה לא לחלל שבת, אז תהיי רגועה

חוץ מזה - עוד רגע יו"כ וסוכות = שבועיים חופש!

אני מכירה את עצמי ויודעת שאני חלשה, ולכן לא לוקחת על עצמי יותר מידי שעות, או פרויקטים למיניהם, בלי קשר להריונות.

ועוד רעיון - אולי לא ישים - הייתה לי מרצה בלימודים שהייתה מלמדת בישיבה בעזרת מטול שקפים - היא הייתה כותבת על שקף בזמן אמת ומקרינה על הלוח.... (מטול שקפים זה כבד לסחוב)

מותר לשאול משהו אישי?

שירותים!!!

מה אתן עושות?

מלמדת שעתיים רצוף ומרגישה שאם מתאפקת כ"כ הרבה, בעיקר כשמכריחה את עצמי לשתות במהלך השיעורים, מתחיל ממש לכאוב לי, לא סתם להציק!

לצאת באמצע לשרותים מרוחקים בחדר מורים מרגיש לי לא נעים ואולי גם לא בסדר, גזל וכו'....

כשאין ברירה זה מה שעושה.....

אפשר ללכת בין 2 שיעורם מחוברים אם כל שיעור בכיתה אחרת.

וגם באמצע שיעור אם צריך, אף פעם לא יצאת להביא איזה דף ששכחת בחדר מורים? וכאילו שהתלמידים לא יוצאים באמצע, גם לנו מותר!

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

ביקשתי מבעלי שיאסוף את הילדה מהחברה כשהוא חוזר מהעבודה, וככה יחסוך לי לצאת מהבית יחד עם כל שאר הילדים ולהיגרר הלוך חזור.

אחרי זה חשבתי לעצמי אולי לשלוח לו הודעה עם הכתובת המדוייקת קומה וכו', ואמרתי לעצמי מה אני מזלזלת באינטיליגנציה שלו, גרנו פעם ממש מולם והילדה הייתה אצלם עשרות פעמים.

אחרי 10 דקות הוא מתקשר אליי מה הכתובת ומה הקומה 😅😂

רק איך משרשור פרגון

זה נהיה בדיחות

ועכשיו אני רואה שהיא כתבה גם לכתוב דברים משעשעים אז זה הולם ;)

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

בגלל שהתינוקת פולטת הרבה, אז אחרי שהיא יונקת אני שמה אותה שם.

בד"כ כשאני שמה אותה על הבטן ועל הגב היא לא מפסיקה לפלוט, אז צריכה לחכות כמה זמן מהאוכל.

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

למי שאמרה לסרק

אז אין כמעט מה לסרק 🤭

שמנים למיניהם קצת חוששת מלכלוך שעובר לבגדים ולא יורד

אולי באמת אנסה לחפש את הקרם ש @אמהלהכתבה זה משהו סביר שאני מוכנה לנסות

ובאמת ב"ה העיקר הבריאות

הוא תינוק מתוק שממלא אותנו אושר

לאחרונה גם פחות חולה בכל מיני וירוסים אז באמת תודה לה' על הכל

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..