אבאשלי כתב את השיר "אי שם בבקעה"

(מומלץ לחפש ביטיוב-שירת נשים!)

אבל אצלי במשפחה אני הבן היחידי שכותב
לכתוב שיר טוב זה מצריך מקום מאוד מאוד מאוד (!)
עמוק בנפש...

מה גם שאחותי כותבת הרבה יותר טובות ממני

זה שיר שהיא כתבה לאחר הרצח של משפחת פוגל הי"ד:

וְאַתְּ הֲיִי לִי לְפֶה , יַלְדָּתִי,
בְּעֵת אֲשֶׁר יֵאָלֵם קוֹלִי מִדִּמְעָה.
וְגוּפֵךְ הַקָּטן יִשָּׂא זַעֲקָתִי
עֵת יַרְוֶה בְּדָמֵךְ רִגְבֵי אֲדָמָה.

וְעֵינַיִךְ, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱרִיכוּ לִרְאוֹת,
הִנֵּה בָּם נִשְׁקַף כְּאֵבִי.
ופעיותייך, הָרַכּוֹת,הַקְּטוּעוֹת,
הִנֵּה בָּם תִּבְכִּי אַתְּ בִּכְיִי.

וְקוֹלֵךְ שֶׁנָּדַם, שֶׁנִּגְדַּע,
לְעוֹלָם יְהֵא הוּא קוֹלִי.
וּבִכְיֵךְ, יַלְדָּתִי, שֶׁגָּוַע,
לְעוֹלָם יְהֵא אוֹת אֶבְלִי.

וְעֵת עָלִית לַמָּרוֹם, יַלְדָּתִי,
ותעל עִמָּךְ שַׁוְעָתִי.
וְכַאֲשֶׁר מוּל אֵל עֶלְיוֹן הִתְיַצַּבְתְּ,
וְאֶתְיַצֵּב שָׁם אִתָּךְ גַּם אֲנִי.

וְהִנֵּה יַלְדָּתִי, אֶלְחַשׁ לָךְ עַכְשָׁו,
כִּי תִּגְּשִׁי נָא אֵלָיו לְלֹא פָּחַד.
וּלְמִשְׁמָע קוֹלֵךְ אֲזַי שׁוּב אֶכְאַב,
וְשֵׁנִית יֹאחֲזֵנִי הָרַעַד.

וְאִמְרִי לְפָנָיו־ הֵן הַכֹּל נָתַתִּי
וְלִכְבוֹדְךָ אֱלֹקַי, הִקְרַבְתִּי חַיַּי.
הִנֵּה, אֲבִי, עַל מִזְבַּחֲךָ נעקדתי,
וְאַתָּה אֱלֹקַי־עַד מָתַי?! עַד מָתַי?!

בכללי לבנות הרבה יותר קל להגיע למצב הרגשי

שבו כותבים שירים...

זה יחייב אותך להפוך להיות אדם בוגר/עמוק ורגשי מאוד

כמה בדורינו באמת מסוגלים לדבר שכזה..?

אתה אתה יכול לעשות גם "כתיבה יבשה"

כלומר יותר שירים פשוטים פחות עומק פחות יופי ופחות רגש

יותר סגנון-שירי רדיו (אלא אם כן אתה עמיר בניון,אביתר בנאי או עידן עמדי)

ואתזה נראלי שאפשר ללמוד אצל מורים...

אני כותב לרוב שירה

לא שירים

ישלי חבר שכתב 1000+ שירים בחייו

אבל אני חושב ששיר אחד שלי יותר עמוק,מרגש ואיכותי

מכל השירים שלו...

רווי במשלב לשוני גבוה שמוסיף עומק ונוף נוסף

שדוגמאת השיר של אחותי

חברשלי שלח שיר לבועז מעודה והוא אמר לו שהשיר מאוד

יפה אבל לא מספי' רדוד בשביל שילחינו אותו...

אם אתה  לא מאמין לי אתה מוזמן להסתכל על מקצת התגובות שקיבלו שירי 

בנו"גה

[וזה עוד אחרי שמחקו לי את רוב השירשורים...]

ויש עוד אתר הרבה יותר גדול ורציני מפה שגם בו קיבלתי תשבחות

גורפות

בקשר לנחתום-אני לא עף על עצמי

רק מודע לעצמי

ואגב זה פוכל בשני המישורים...

בהצלחה בהמשך

שגם בשירים יש המון עומק תלוי מי כותב....

אישית אני פחות מחבבת שירה..או איך שאתה קורא לזה...אבל אני מאוד אוהבת שירים שכתובים טוב ולא רדוד וסתם...

כמו למשל מזרחית.....אני שומעת בגלל הקצב והכיף אבל המילים..

קיצר..יש המון שירים עומק.....רק צריך להקשיב למילים..

קודם כל..ברור שצריך שיהיה לך את זה...אבל את יכולה לכתוב מתוך משהו שקרה או שקורה לך...לא תמיד מצליחים וגם לרוב לכתוב שיר לוקח המווון זמן...לי לקח שיר אחד חצי שנה אבל זה היה חריג....

בהצלחה....כאן לעזרה..

על רגל אחת.

כמו שאמרו, תקרא הרבה שירה, תתעמק בהערות שכותבים על יצירות (למשל פה באתר) ותתחיל לכתוב. אל תפחד ממה שיצא בהתחלה, זה לאט לאט הולך ומשתפר.

אמנות זו עבודה.

אני בדר''כ רק קוראת בפורומים של ערוץ 7, בטח ובטח שבפורום נוג''ה אבל קראתי את השרשור הזה והרגשתי חובה להגיב.
כפיר- אתה אומר, לדעתי, דברים לא נכונים שיכולים קצת להלחיץ ולהרתיע מלכתוב.
שיר הוא קטע שנכתב.
בעיניך הוא יכול להיות הכי מגוחך, שטחי ורדוד שיכול להיות, אבל הוא עדיין שיר. 
לכתוב שירה מצריך להיות ''אדם  בוגר/עמוק ורגשי מאוד

כמה בדורינו באמת מסוגלים לדבר שכזה..?''

תסלח לי מאוד. זאת התנשאות נטו. הרבה מאוד מסוגלים לכתוב שירה לא פחות טוב ממך!
שירה יכולה לכלול  חריזה, שורות קצרות וקולעות, ומשלב לשוני גבוה. אבל זה לא חובה.
ממש כפי שסיפורת כוללת גם את ספריו של חיים סבתו וגם את סדרת הספרים ג'ינג'י של גלילה רון פדר-עמית.

מתבגר יקר, 
אתה רוצה לכתוב? באיזו מידה?
אתה יכול לשבת ולהעלות תחושות,רגשות, חוויות חיוביות או שליליות על הכתב, ואח''כ לשדרג את זה, לשפר,למצוא מילים 'יפות' יותר, לנסות לקשר חריזה, לתמצת וכו'.
רוצה להשקיע יותר? נסה סדנאות כתיבה.
עוד? כתיבה ברמה גבוהה היא לא רק לשבת ולעבד חוויה, אלא ממש להושיב את עצמך בכח ולהוציא מעצמך משהו גם כשלא הכי מתחשק.

מניסיון אישי, הקטע שכתבתי בצעירותי וגרם למורה שלי לבכות הוא לא איזשהו שיר מתוחכם ומחודד אלא דווקא קטע שכתבתי בלי לסגנן.
הכי חשוב -שהוא ייצא מהלב.
כתיבה היא מתנה. דרך לפרוק לעצמך, דרך להעביר תחושות או מסרים לאנשים אחרים, דרך לבטא את עצמך.
ממליצה בחום. כל אחד יכול.

בס"ד

אני גם כותבת שירים להנאתי ולא, הם לא ברמה שמישהו ירצה להלחין אותם או שמישהו בכלל יגיד שהם יפים (חלקם, יש כמה שאמרו לי שיצאו יפים), אבל הם שירים שנכתבו מהלב ומהמחשבות שלי וגם אם זאת הסיבה היחידה אסור לאף אחד לזלזל בהם.

לזלזל בהם אומר לזלזל ברגשות שלי..

חוץ מזה שאני יכולה להעיד שככל שכותבים יותר ככה משתפרים.

אז כן לא ישר יוצאים שירים מהממים, עמוקים, מרגשים וכו...

יכול להיות שבהתחלה יצא שיר קצת יותר פשוט, שמדבר בשפה יותר פשוטה...

לא כל שיר חייב להיות במשלב לשוני שאף אחד חוץ ממני לא יודע אותו...

הכתיבה שלי מאוד השתפרה מהרגע שהתחלתי עד עכשיו והיא הולכת ומשתפרת.

וזה ככה בכל תחום...

גם בקטע של כתיבת קטעים, תגובות, סיפורים... ככל שכותבים ככה משתפרים.

(אגב, לדעתי זה עניין מאוד סוביקטיבי... אני מעדיפה שירים יותר פשוטים ממה שאתה כותב, כפיר... זה תלוי באופי.).

זה גם תלוי בשביל מה כותבים.. בשביל לפרוק על דף? אז למה אתה צריך משלב לשוני גבוה, חרוזים וכו'?

בשביל להלחין? אז דבר עם משורר שייתן לך טיפים... לא חושבת שמישהו פה הלחין את שיריו...

ואם זה בשביל להלחין אז באמת צריך להשקיע.

בקיצור, אתה יכול, אני יכולה וכל אחד יכול, ואל תתן לאף אחד לייאש אותך.

מה גם שכתיבה זה דבר בשביל הנפש ואם זה דבר בשביל הנפש אז לא צריך להראות הכל לכולם...

לא אומרת שלא תראה אבל אל תרגיש צורך להראות הכל ובטח ובטח שאל תהיה שבוי במה שהחברה תגיד עליהם.

ב"הצלחה

כתיבת שיר יכולה להיות בעקבות ארוע מרגש/ מעציב/ מכאיב, ו/או כשרון מולד, או שאפשר ללמוד לעשות את זה, כמו השיר של ביאליק-

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

אפשר ללמוד לדבר בה אבל אני חושב שבסופו של דבר זה בא מבפנים ולא מבחוץ.

הכתיבה משתפרת עם הזמן, זה ברור, אבל בסופו של דבר אתה את השפה או שלא.

למרות שהרבה מהשירים שבני נוער (וביני לנדאו...) כותבים\מלחינים נשמעי בערך ככה-

איך לכתוב שיר?

המחברת מלאה מחיקות

ולא עולה שום רעיון

הבית שוב נתקע לנו

אין מה לדבר על הפזמון

לדחוף קצת צער וכאב

וזה יהיה ממש מדהים

נוסיף חבר וים סוער

נרעיד ת'לב ות'מיתרים

כתבנו שיר כמו שצריך

ממש עצוב ואין כמוהו

הנה אנחנו כאן שרים

עכשיו הגיע זמן לסולו

אני אותך עכשיו ארים

נשים גם יד על הכתף

ביחד אנחנו חברים

הנה שלושה בתים, בכיף

כתבנו שיר כמו שצריך

ממש עצוב ואין כמוהו

הנה אנחנו כאן שרים

עכשיו הגיע זמן לסולו

וואי. אתה כ"כ צודק לגבי חלק מהשירים. 

מרגע לרגע, השירים באולפיזמון נשמעים לי מדהימים עם חלק מההקלטות פלאפון עם שני זייפנים שקוראים לעצמם זמרים. 

[אבל למרות שאני לא מחבבת זמרים כאלה, אל תדבר על ביני. בניגוד לדיסק הראשון הוא השתפר ממש בטקסטים.

המילים שלו מדהימות. (טוב. חברותי המדהימות משמעות אותו נונסטופ, אז התרגלתי בענותי. וגיליתי שזה לא ככ גרוע.)]

לא הופך אותם לעמוקים.

החכמה היא לדעת להכניס רבדים למילים ולהכנסי מסרים מיוחדים ומקוריים ולא לנדוש את אותם הנושאים הצפויים עם אותם האקורדים הצפויים לא פחות.

[וזה בדיוק מה שהוא עושה]

אבל למי אכפת, הוא 'משלנו' אז אנחנו אוהבים אותו!

ואם יש כאלה שזה מה שהם אוהבים? זה ממש לא קשור ל'משלנו'

זה עניין של סגנון.

אין כאן עניין של 'חכמה'. החכמה היא ליצור שלל סגנונות. גם ברורים, וגם ברורים פחות.

אני פחות אוהבת שזמרים מדברים גבוהה-גבוהה על מסרים שאפחד לא מבין וכולם עושים ת'צמם מבינים ומהנהנים בראש..

אני יותר תכל'ס.

אנלא חושבת ששירים ברורים וישירים הם פחות עמוקים. או פחות בוגרים..

מה הטעם בלשיר מילים שהקשר ביניהן נשמע מקרי בהחלט?

אז נכון, יש שירים בסגנון שאתה מתאר שאני אוהבת מאוד,

אבל לא צריך לפסול כל מה שלא נשמע ככה..

כן, גם שירים ישירים יכולים להיות מאוד יפים ועמוקים.

לא פסלתי את הישירות, ברור שלא.

העניין הוא כזה- אפשר לראות לא מעט זמרים שהשירים שלהם הם חסרי תוכן או בעלי תוכן דומה וצפוי.

היקח כדוגמה רבים מכותבי השירים המזרחים- בסופו של דבר כל המסרים בשירים שלהם מאוד מאוד דומים- 'כמה שאני אוהב אותך', 'כמה שאת חסרה לי' או 'כמה שאני שמח ואסיר תודה על שחזרת'.

ישנם עוד לא מעט יוצרים וז'אנרים בהם הדבר הזה בולט- בעצם אפשר להגיד שזהו אחד הגבולות הברורים בין מוזיקה פופולרית וזולה אל מוזיקה עם תוכן- התוכן.

גם בז'אנר היהודי לא חסרים זמרים שהתוכן של השירים שלהם מאוד דומה, בעצם, אם חושבים על זה לרגע, אלו אותם המסרים מהמוזיקה המזרחית רק שהבחורה הוחלפה שם בקב"ה...  (בתוספת עוד כמה נושאים נדושים אחרים שאשמח לפרט...)

ולכן שירים כאלו- למרות שהם נאמרים בצורה ברורה שנשמעת מאוד כנה- כי אחרי הכל, אלו בדיוק המחשבות שרצו לי בראש, הם לא באמת עמוקים.

עוד נקודה היא שפת הכתיבה- כותב צריך שתהיה לו שפה רחבה- לא בהכרח משלב גבוה אלא יכולת להשתמש במילים וביטויים שונים עם כמה שפחות חזרות והקבלות- זה לא שאין מקום לסגנון אבל העתקה וסידור מחדש לא נקרא שיר אחר.

כמובן שגם לכתוב במילים מבלבלות ומבולבלות לא בהכרח מעיד על עומק...

יש לי עוד הרבה מה להרחיב בנושא- אבל אני מאחר למת'...

ותודה לריטלין שהביאנו עד הלום.

לא להגזים. אפשר דוגמא לשיר עם מילים "מדהימות"?

יש לו כמה שירים פשוטים וחמודים מאד. מילים מדהימות?

אני אישית לא ממש שומעת שירים שלו, אבל למה לזלזל?

אין עומק מיוחד במילים שלו, אין שום דבר "מדהים" במילים שלו, זה לא עניין של טעם.

אני לא "מזלזל", רק תמהתי..

נכון שזה לא נותן כיווני מחשבה חדשים או איזה רעיון מקורי,

אבל לפעמים כששומעים שיר פשוט והוא קולע בול לרגשות באותו רגע, זה מדהים.

וזה יכול להיות השיר הכי בנאלי בעולם.

אני מסכימה איתך שיש שירים יותר עמוקים, אבל גם שירים כאלה לדעתי יכולים להיות מאוד יפים.

באופן כללי אני מתחברת להמון סגנונות של מוזיקה

בצורה מיוחדת... לכן אמרתי, אין לו מילים "מדהימות".

זה מוסכם- אבל זה שאתה אוהב משהו לא אומר איכותי- כמו המבורגר, או ריאליטי או משינה...

אני יכולה להגיד שפעם כתבתי בהפרש פחות טוב מהיום ואין ספק שזה בגלל העבודה. כן אני מאמינה שזה דבר שניתן לרכוש. אל תתייאש אם לא יוצא לך בהתחלה שירים יפים. ממליצה לך להכנס לפורום פרוזה וכתיבה חופשית יוכלו לעזור לך שם. בהצלחה.

(הבהרה - אני לא נוהג להכנס לפורומים. בכלל. אבל בכל זאת...)

אני בכלל לא מבין למה עושים כאן כל מיני "חילוקים" (בכל זאת, צריך להתרגל לשפת הביינישים בעקבות שינוי הסטטוס...).

שירה זהו כינוי כללי למגוון סוגי השירים/קטעים ליריים. זה כולל פיוטים, שירים ליריים, קטעים ליריים, פואמות, חמשירים ועוד המון סוגים.

שיר צריך שיהיה לו את המקצב והמשקל הנכונים (אלא אם כן הוא שיר מודרני, שזה אומר שיר גרוע). הוא צריך שישתמשו בו בשפה נכונה, ואם עושים בה שיבושים, זה צריך להיות באופן שמבטא את מה שהכותב רוצה להעביר.

אני לא מבין למה אתם אומרים ששיר "צריך" להיות עמוק. הוא פשוט ככה. אם לא, זה סתם איזה ג'ינגל (ביני לנדאו, לדוגמה). גם ג'ינגלים יכולים להשמע מאוד נחמד. וככה זה גם במוזיקה. לעשות אקורדים לא צפויים זה לא תמיד נותן עומק. גם להשתמש בשפה גבוהה ורמזים. לעומת זאת, לפעמים גם מילים פשוטות יכולות להכיל בהן המון.

אפשט את זה קצת יותר.

כשאנחנו מדברים. אנחנו מבטאים את המחשבות שלנו. לפעמים, מה שאנחנו חושבים/מרגישים לא ניתן לביטוי באמצעות משפטים. אז אנחנו מחפשים מילים או משפטים שיעבירו את הדברים האלה באופן כמה שפחות מגדיר. כי הגדרה זה אומר שלילה של דברים אחרים שיכול להיות שנמצאים בתוך הרגש הזה. בגלל זה גם אנשים שונים מפרשים שירים באופן שונה.

אז באופן חד-משמעי - כן. כל אחד יכול לכתוב שיר. ואולי אפילו שיר טוב. אבל לכתוב שיר ענק? ובכן - זה כן משהו מולד ששכללו אותו. רק מישהו ש"יש לו את זה", ויודע לבטא במילים בלי להוריד מהעוצמה של הרגש, ועבד על זה ממש קשה בשביל שגם אחרים יוכלו להבין אותו, יכול לכתוב שיר ענק. או קטע ענק.

אגב, אישית - אני לא מסוגל לכתוב שירים. זה מאוד קשה לחרוז, או לשמור על משקל שווה וכו'. אני מעדיף לכתוב קטעים. לא שירים מודרניים, כי שיר שאי אפשר להלחין אותו - זה שיר גרוע, לא שירה איכותית. כי כל שיר צריך שיהיה לו מקצב ומשקל. וכל שיר שיש לו מקצב ומשקל, אפשר להלחין.

לכפיר - אני לא רוצה להעליב, אבל מאוד יכול להיות שגם בועז מעודה לא רצה להעליב את החבר שלך. (לפי מה שהוא אמר, יכול להיות שהוא לא הבין מה השיר הזה רוצה להביע...)

אני נוהג לבקש סליחה מכל מי שקורא תגובות כאלה שלי, אפילו אם זה לא בעשי"ת, ועכשיו כל שכן. התגובה באה במטרה לעזור. איך אומרים? אנשים שהדימוי העצמי שלהם גבוה, ומודעים ליתרונות שלהם, יודעים גם לקבל ביקורת. אה, וסליחה גם מכל מי שחושב שאני חופר... בעצם, מכם אני לא צריך לבקש סליחה.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות