אפשר גם להתאגד קבוצה של אימהות ולבלות את היום ביחד. קצת יותר קל כשיש כמה, אף-על-פי שכולן צמות.

אפילו לשבת לשחק איתם כשאת על הספה, זה יותר טוב מלהפריד מריבות.

וככה גם את וגם הילדים יודעים מה הדבר הבא שעושים, ואין זמן כזה שאת משתגעת והם משגעים..

כלומר, אולי יש זמן כזה אבל כשלילדים יש הגדרות הם נוטים לשגע פחות...

בסדר יום מכניסים ארוחות (אולי הם יכולים להשתתף בהכנה, כמו למשל לחתוך סלט)

משחק עם חברים

משחק רגוע בבית

זמן שבו את מספרת סיפורים

זמן שבו יוצאים לשחק בחוץ

וכו' וכו'.

ב"ה

שלום לך,

אם יש לך שכנים בגילאים דומים כדאי שפעם ישחקו אצלך בבית ופעם אצל השכנים כך תוכלי לנוח/להתפלל.

תכיני כריכים מערב יוה"כ ושהילדים ישבו לאכול בחצר. כך פחות תילחצי ותיגררי להערות וכו'.

כמו"כ דאגי שישנו בצהרים, זה טוב לכולם, ואם את חוששת לשעת שינה מאוחרת בלילה, א. לא בטוח שזה ישפיע. ב. גם אם ירדמו בלילה שעה יותר מאוחר מהרגיל זה עדיף משעת ערות כשאת בתענית.  ואפשר לעייף אותם ע"י עזרה בבניית הסוכה.

ג. (גם ככה אין לימודים למחרת...)

מקווה שעזרתי !

גמר חתימה טובה !!

אנחנו בשנה שעברה היינו כמה נשים אחרי לידה והיה לנו קשה כמובן לצום.

יש לי בית שתי קומות ואם אני ישנה למעלה לא מפריע לי שמשחקים למטה.

אז עשינו בייביסיטר בסבב.

זה הלך כך -

הזמנתי את כל הילדים של החברות וקבענו מראש שבכל שעה משפחה אחרת אחראית על השמירה והם צריכים לשלוח אמא או אחות גדולה לשעה זו.בסוף היו שתי בנות שלקחו על עצמן את רוב השעות.

בנוסף כל משפחה היתה צריכה להביא משחק מהבית כדי לגוון את מלאי המשחקים הגדול שיש לי גם ככה וכן ממתק לחלק לילדים.

היה מצויין.

מלאי המשחקים , הנוכחות של החברים הכיבוד שהגשנו כל שעה שמרו על הילדים רגועים ושמחים והיה הרבה יותר קל לשמור על חבורה נחמדה מאשר על כמה משועממים שלך...

מקווה השנה לעשות את זה גם. כי אומרים שיהיה חם מאוד ולנו יש מזגן מה שאין להרבה חברים אחרים.

ועיקר שיהיה חתימה טובה.

בעבר הייתי אנמית להחריד,

ולעבור את יוה"כ על סף עילפון עם מספר שובבים (שלא לומר שדים) היתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורי. לו יצוייר שהייתי צריכה לתרום את חלקי בסידור כזה כפי שהציעה שחר 245 לא הייתי עומדת בזה.

בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה לקבל עזרה אפילו תמורת שכר כי להעזר באמא או בחמות לא תמיד התאפשר. או להגדיר את הדברים כך שבמצב עניינים כזה על בעלי להירתם לעזרה משמעותית לפחות בחלק מהיום. אגב, דוקא בהריונות היה לי יותר קל כי כאן היה ברור שבעלי נשאר איתי.

מה שכן עשיתי היה להתאזר בסבלנות על כלפי הילדים כך שישתפו פעולה לפחות במרבית הזמן, וגם: שכבתי כל היום על הספה לידם והנחתי לצידי את כל הדרוש: טיטולים, מגבונים, חטיפים, כוסות חד"פ ובקבוקי מים.

את רוב הטיפול בהם עשיתי בשכיבה כדי לשמור על הכוחות עד כמה שהיה ניתן. במעט הזמן הפנוי התפללתי בשכיבה.

מראש ויתרתי (אחרי ט' באב טראומטי במיוחד) על יציאה החוצה.

אחר כך כשהשובבים האלו גדלו ב"ה הם עצמם נשארו איתי כל אחד, בסבב, כדי לטפל בקטנים מהם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות