עשיתי עכשיו אולטרסאונד, שאלתי והתשובה הפוכה ממה שדימיינתי 5 חודשים..... האמת שזה לא כ"כ משנה , יש לנו משני המינים אבל סתם....חשבתי כבר על שם וניסיתי להיזכר איזה בגדים יש לי וגם עמדתי למסור את הבגדים שלא צריך.... עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש....
למה אני אף פעם לא מצליחה לא לשאול מה יש לנו????????
בס"ד
בהתחלה בעלי רצה לדעת ואני לא- כי אמרתי שהעיקר הבריאות.. בסוף גם בעלי השתכנע ולא רצה לדעת..
וכל ה"סבתות המבינות" אמרו שזה בן- אז האמנו, וכבר היה לנו שם לבן, ותהינו באיזה שבת תצא הבר מצווה והכל, ואז בלידה- גילינו שזאת בת! בת?!? כן, בת!!
והיום יש לנו נסיכה מקסימה ומתוקה ברוך ה!!
האמת, לפעמים בטעות התפלק לי לקרוא לה בזכר=]=]
זה נחמד להיות עם הפתעה..
זה כ"כ קשה לא לדעת מה מן העובר!
קראתי פעם באיזשהו מקום שאם לא יודעים מה מן העובר זה מראה משהו על היולדת והלידה שלה עוברת יותר בקלות אני לא יודעת עד כמה זה נכון אני בכולופן לא הצלחתי להתאפק...
שתי הלידות הראשונות היו קלות ומהירות (ולא ידענו את המין), והשלישית, כשכן ידענו, הייתה קיסרי...
בהיריון השלישי התאפקתי בסקירת מערכות, אבל כבר לא באולטרסאונד שאחר-כך... טוב, היו לנו תאומים, ורציתי לראות איזה מין יגבר כעת בבית... (אני מודה שהתאכזבתי מעט מעט כשגיליתי שאלה שני בנים... אבל הם מתוקים!)
כעת אני לא יודעת אם אשאל או לא, אבל יש לי עוד זמן.
[דרך אגב, ההורים שלי לא ידעו את מין העובר אצל כל תשעת ההיריונות שלהם. חוץ מאחד - באולטרסאונד נכנסה טכנאית נוספת, ופלטה: "יו, איך רואים!" ואמא שלי הבינה, ורמזה לאבא שלי להתכונן לברית...]
אני סופרת שבועות ימים ודקות עד האולטראסאונד שבו יגלו לנו!!!
האמת, שאני גם לא מוצאת עניין לא לדעת, נראה לי מעולה שיש זמן לדעת מראש איזו מתנה מקבלים. זה מכין אותנו נפשית, זה הופך את העובר למשהו מוחשי יותר, קל יותר לדמיין ולהתחבר אליו, כיף יותר לדבר אתו, אני אוהבת ורוצה תמיד לדעת.
אבל זה באמת עניין אישי.....
בעיקרון איננו עושים אולטראסאונד רק ממש בחודש הראשון,
כדי לוודא שהכל בסדר ! כך שאף פעם לא ידענו !!(4 לידות)
ומבחינתי זה הפתעה נחמדה בצידה.... 
האחרונה הייתי בטוחה לפי כל הסימנים כבדות וכו' שזה בן ובסוף הייתה בת מתוקה... 
.
הריון רביעי עכשיו ב"ה ותמיד ביקשנו שלא יגידו לנו... (למרות שבשלושת ההריונות הקודמים, יכולנו לנחש ממה שהרופא אמר... ועכשיו כל המרוקאיות סביבנו מהמרות על משהו מסויים.... נראה עוד כמה ימים בע"ה אם הן אכן קלעו.... 
)
למרות שאני חושבת שבהריון הבא בע"ה כבר כן אבקש לדעת......
חוץ מסוכר.
וגם שאר החב"דנקיות במשפחה שלי לא מבצעות אף בדיקה (חוץ מבדיקות דם ושתן וסוכר).
יש ספר הנהגות של חב"ד בשם "כוס ישועות" או משהו כזה. קראתי בו ש"מנהגינו שאינם עושים בדיקות," וציינו שם במפורש סקירה מאוחרת ועוד איזו בדיקה שאינני זוכרת את שמה.
זוהי הוראה מהרבי!! כוון שיכול ועלול להוות סכנה הן לעובר והן לאישה!!
חוץ מזה אם אינני טועה סקירה מאוחרת זה בדיקה לראות אם יש מומים וכו',
וזאת אנו עושות עוד לפני החתונה הנקרא דור ישרים!!
הוא אמר לי שלא צריך לעשות כלום.
והאמת- אני בטוחה שהוא חסך לי הרבה עוגמת נפש....
הרבה מהציבור הדת"ל עושים דור ישרים (גם אני עשיתי..) אבל זה ממש לא בודק את הכל ואי אפשר להגיד שמי שעשה דור ישרים לא צריך סקירה.. זה בודק רק מחלות גנטיות מסויימות.
ובקשר לבדיקות- אמא שלי מספרת שכשהיא הלכה ללדת היתה היסטריה נוראית בבית החולים, מתברר שמישהי שלא עשתה (או כמעט לא עשתה..) בדיקות בהריון ילדה עובר פגום מכף רגל ועד ראש.. משהו יוצא דופן שפשוט התפתח ככה בלי שהאשה ידעה.. אז אני לא רב ולא פוסקת הלכה אבל לא הייתי כותבת שזה "מסוכן לעובר ולאישה" כי לדעות רבות (אני מאמינה שרוב הדעות..) יותר מסוכן לא לעשות את הבדיקות.
אמרו להם שחו' יש לבן שלהם כך וכך מומים ולא היה ולא נברא נראה שיותר ממחצית...
וכמה התנגדו לעשות הפלה בגלל שהרופאים הטעו אותם ואמרו שיש לעובר מום "קשה, קשה"
ולבסוף יצא עובר בריא ושלם בגופו ובנפשו !!
וכמה חרדות על חרדות חוות אלא שהולכות (ועוד לפני כן ) לסקירה רק מזה הן יכולות לחלות.. אז
בבקשה....
סליחה אם פגעתי במישהי מפה אני לא לכך הייתה כוונתי ושיהיה לכן שנה טובה וגמר חתימה טובה!!
מי עשתה בדיקה, איזה בדיקה ואצל איזה רופא מומחה שטען בוודאות למום קשה ובסוף לא היה כלום?
הרב בורשטיין (מכון פועה) אמר שאלה בעיקר שמועות ואף מקרה כזה לא הגיע אליו מעולם והוא לא שמע על זה
(אולי אמרו שיש סיכוי למום, אבל בוודאות ולא היה כלום? נשמע מונפץ...)
הבדיקות כיום עם סיכון אפסי ביותר. הקב"ה נתן לנו כלים אלה על מנת שנוכל לתקן את העולם ולהשתמש בהם.
ישנם ניתוחים שניתן לעשות עוד כשהעובר בבטן וכדו'.
מי שרוצה לעצום עיינים שתעצום ושיהיה לה בבריאות.
אני מניחה שאם יש מישהי שיודעת שיהיו לה חרדות כאלה גדולות בבדיקות תקבל הוראה מפורשת מה לעשות, אבל לא כל מי שעושה את הבדיקות יש לה כאלה חששות וחרדות..
(ובלי להלעיז- שימי לב באיזה ציבורים בעולם יש הכי הרבה ילדים עם מומים... אלה שעושים בדיקות? או אלה שלא? )
ילדים בריאים ושלמים שכמה אולטראסאונדים הוכיחו שיש להם מומים נוראאים.
וליהפך:
אתן לך דוגמא, מגיסתי החבדניקית שכן עשתה אולטראסאונד, ולא הצליחו לראות גפיים כי העובר היה מקופל עם הגב. כמה פעמים אמרו לה שאין גפיים כלל!!! (לא שהסבירו לה שבגלל שהוא מקופל וכו, וכמובן שהבהילו אותה מאוד)
ב"ה ילדה ילד בריא ושלם.
וגם סיפרה לי חברה קרובה: שעשתה את כל הסקירות האפשריות והאולטראסאונדים והתוצאות היו תקינות לגמרי.
לצערינו היא ילדה בת עם מום נוראי בלב, שלא היה ניתן לטפל בה ונפטרה תוך כמה ימים ל"ע.
עדיין לא קולטים פה בארץ שמכשיר הוא רק מכשיר והוא בהחלט יכול לטעות ל-2 הצדדים.
ואת זה שוכחים לקחת בחשבון.
גם אם מחליטים שלא להפיל בשום אופן על סמך בדיקות אולטרסאונד -
עצם הידיעה שעובר אינו בר חיים - גוררת הכנה אחרת ללידתו.
הייתה לי חברה שלא עשתה שום בדיקת אולטרסאונד ( לא מדובר רק על סקירת מערכות וחלבון עוברי שיש הרבה שלא עושות אלא על אולטרסאונד רגיל וסטנדרטי) העובר שלה נולד ל"ע ללא מוח. לידה ראשונה.
לא ממליצה לאף אחת לחוות את מה שהיא חוותה לאחר הלידה. לעומת זאת היא פגשה בבית החולים אישה נוספת עם מקרה דומה ומצבה היה הרבה יותר מאושש . היא הכינה את עצמה נפשית כבר 7 חודשים לזה שלא מדובר בהריון שיצא ממנו ילד.
זה מעבר לדברים שאפשר לטפל בהם.
ממה שידוע לי עובר ללא מוח שאין ספק שלא יחיה, לא ממשיכים את ההיריון שלו, הלכתית, לא?
שמותר להפיל.
ללא מוח, ורבנים הורו לה להפיל.
ולא שהיה לה קל או משהו. היא לקחה את ההפלה הזו קשה מאוד והיא בטראומה לא פשוטה ממנה.
שלא נדע.....
שחיכתה תשעה חודשים בהתרגשות לעובר שבעט בה.. ילד ראשון שיהפוך אותה לאמא...
שעברה לידה מייסרת וקשה וציפתה לחבוק בסיומה תינוק בידה..
ופתאום--
עובר שמעולם לא היו לו חיים.
תכפילי את הטראומה בעשרות מליונים.
הטראומה היתה יורדת בצורה בלתי מתוארת לו רק היא היתה יודעת שלא מדובר בילד בר חיים...
אפילו אם נלך לשיטה של משיח שלא להפיל ולא להאמין לבדיקות. אפילו הידיעה משנה הכל!
שלא נדע לעולם!!
זו טראומה איומה 
חמניההיום יש בדיקות מאוד מתקדמות שיכולות לזהות באופן ברור יותר האם יש מום.
יש גם בדיקות של מי שפיר וכדו', במצבים מסויימים כדאי ומומלץ לעשות.
יש אכן מומים שזה עניין של ססטיסטיקה, ואז מומלץ להתייעץ עם רב, כי לא הכל בידי הרופאים כמובן, אבל לפחות להגיע להשתדלות הזת.
והדוגמא של גיסתך נשמעת לי הזויה, סליחה שאני כ"כ קיצונית, כאשר עושים כמה אול' העובר זז, מסתובב, יש היום מכשירים מתקדמים של תלת מימד.. הסיפור הזה נשמע מלפני 20 שנה לפחות.. או שהיא לא היתה אצל רופאים טובים.
ובוודאי שהרופאים לא יכולים לצפות להכל. אבל אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו. אף אחד לא מבטיח שאחרי הבדיקות הכל טוב, אבל יש דברים ספציפיים שאפשר לוודא וכדאי (סכרת הריון, תסמונת דאון, איברים חיצוניים ופנימיים וכדו'.)
(ואגב, כל עוד הדיון הזה "אנונימי" אני אעדיף לשמוע על הנתונים של מכון פועה בקשר לנתוני הבדיקות..)
אמרו לה שיש לה בבטן מפלצת. היא עד היום זוכרת את הביוטי שהרופא השתמש בו. בסוף נולדה לי אחות חמודה אם כי מעצבנת... בת 19
וחברה שלי. אמרו לה שיש לילדה שלה אוטיזם. ובסוף היא נולדה ובריאה שולמה והיא כבר בת כמעט שנה
ובתחילת דרכם.....
התוויות כמו אוטיזם וכדומה נאמרות תמיד בצירוף אחוזים ועל סמך השערות בלבד. שלא כמו מומים ממש.
אם את לא רוצה אזהרות משוגעות שיש ממצאים שמעלים חחש קל שאולי יהיה תסמונת או אוטיזם פשוט תלכי לרופא פרטי הוא בדרך כלל לא יורק כאלו שטויות לאוויר..
וכל זה את מדברת על סקירת מערכות. מה עם אולטרסאונד פשוט לראות שיש דופק וגדילה טובה ושאין מומים חמורים במיוחד??? (גם בו רואים את מין העובר 
)
כי אולי ההודעות האלה יכולות להציל עוברים.
כמו שחמניה כתבה- לעיתים יש ניתוחים שניתן לבצע מיד עם הלידה רק כאשר יודעים על המום. יש גם ניתוחים שעורכים לעובר עוד כשהוא בבטן.
לעיתים הלידה צריכה להתרחש בבי"ח מסויים עם מומחים מסויימים, ומי שלא תעשה בדיקות-לא תדע, והעובר יכול להינזק מהעניין עד מוות ל"ע.
וכבר שמעתי על מספר מקרים כאלה.
אם היית
תחיה דולהטרם יצא לי לשמוע על מישהי שהפילה רק בגלל אולטרא סאונד,
מן הסתם היא עשתה עוד בדיקות
(ולא נכנס לזה, אבל לעולם לא תוכלי לשלול ב100% מומים, מהסיבה הפשוטה היא שלא את כל המומים אפשר לגלות ברחם ולא מכירים את הגנים/האינדיקציות לכל המחלות)
לגבי מצב הפוך,
ברור שהכל מה', וזה יכול לקרות,
אבל אם הצלת אפילו תינוק אחד, זה לא היה שווה את זה??
יש בדיקות סקר, שאומרות לך שיש לך סיכוי של אחד ל... שלתינוק יש בעיה.
יש בדיקות חודרניות שבאמת עלולות לגרום להפלות ולסכן, כמו סיסי שליה ומי שפיר.
אבל אולטרה סאונד לא מסוכן לכלום. והוא נותן מידע מאוד חשוב על התינוק. מעבר לכל מיני פגמים שח"ו צריך לחשוב על הפלות וכאלה, שלא נדע, אולטרה סאונד נותן מידע על מומים שאם יודעים עליהם בזמן אפשר להציל את החיים של העובר. לדוג', בת דודה שלי נולדה עם מום בלב. בגלל שידעו את זה מראש בזכות האו"ס, מיד אחרי הלידה לקחו אותה ונתנו לה טיפול מיוחד שהציל אותה... רק לחשוב מה היה קורה אם לא היו יודעים מזה ומגלים רק אחרי שח"ו נגרם נזק...
לכן גם ההנחיה של מכון פוע"ה זה לא לוותר בשום אופן על בדיקות או"ס, במיוחד סקירת מערכות.
שיהיה לכולנו בבריאות ובקלות...
וזאת בעיה שהרבה אנשים לא יודעים וחושבים שהם "מכוסים", ובעצם כדאי לעשות את הבדיקות בקופ"ח.
גם חוסך המון כסף כי רק האישה יכולה לעשות, גם נותן תוצאות נורמליות וגם את יכולה לבחור בכל מיני בדיקות (למשל X שביר שמאודדד חשוב בדור ישרים לא בודקים.)
דור ישרים בודק מחלות גנטיות.
לא כל המומים בעובר הם תוצאה של מחלה גנטית.
אין שום קשר בין השתיים!!!
יש הרבה דברים שאפשר להציל אם יודעים מראש על מומים ומטפלים בהם מהר. אפילו מום פשוט כמו ריפלוקס בדרכי השתן יכול להספיק לגרום לנזק לכליות לפני שתצליחו לעלות עליו - וידיעה מוקדמת (במיוחד שלא בודקים אחר כך כל תינוק שנולד) תביא למתן אנטיביוטיקה או טיפול ניתוחי פשוט והצלה של הכליות!!
וזו רק דוגמה קטנה יש כאלו בעיות מעיים ובעיות לבביות וספינה ביפידה שאפשר לטפל בהם ברחם/לילד בצורה המתאימה/להציל את החיים בסמוך ללידה לפני שיקרה נזק.
כל בדיקה שמהווה סכנה כמו מי שפיר - לא עושים במיוחד אם הדבר היחיד שהיא מיועדת לו הוא רק הפלה.
אבל אם אין שום נזק וסכנה לעובר ולאם - אולטרסאונד/סקירת מערכות שזה בעצם גם אולטרסאונד רק עם יותר סבלנות וזמן . למה לא לבדוק אם יש לעובר משהו שיסכן את חייו ולטפל בו בצורה המתאימה והנכונה.
מזכיר את הסיפור של ההוא שטבע - והיה לו ביטחון חזק בהשם שיציל אותו הגיעה סירה והוא לא עלה כי השם יציל אותו, הגיע גלגל הצלה והוא לא עלה וכו'..
כשהוא הגיע לשמיים הוא אמר "אבל היה לי ביטחון בהשם" אמרו לו שלחנו לך משמים סירה,שלחנו לך גלגל הצלה וכו' למה לא עלית?!?!
שלא תדעי עוד צער... איך את מרגישה עכשיו?
תודה על ההתעניינות..
עברה חצי שנה מאז
בהתחלה התנתקתי מהעולם,
אח"כ שיקעתי את עצמי בעבודה כדי לא להתמודד
ועכשיו ב"ה מטפלת בעצמי
מודה לה' יום יום על השליחים ששלח לי: הרבנים, הרופאים והאנשים שתמכו
זה מה שמחזק אותי בשעות הקשות (ב"ה לא עברתי הפלה, אבל נפטרו אנשים שהיו מאד קרובים אליי)....
כל ההריון דיברנו כאילו זאת בת כי לשנינו היה ברור (אני מהסתכלות בא"ס, והוא מתוך רצון עז לבת בכורה וסתם תחושת בטן) ואכן נולדת פצפונת מתוקה!!
הקושי העיקרי הוא בזמן של הבדיקה לא לשאול..
אני לא מתבחבשת על זה יותר מידי.
באה פעם ב.. לאולטראסאונד- ואז נכנסת, מבקשת לא להגיד ושוכחת מזה..
אם לא מדברים על זה הרבה ולא כל הזמן מתלבטים אם לדעת או לא, זה פשוט נשכח..
הרבה יותר כיף ללדת ויש הפתעה.
בכל הקושי של הלידה יש משו שאתה מסוקרן ממנו. וזה כיף.
הריון שני. עדיין לא באלי להפיץ בריש גלי.. סליחה.
בהריון הראשון ידענו אבל שמרנו בסוד מכולם עד הלידה, ועכשיו כבר סיפרנו לכולם.. יאללה למי יש כוח לשמור בסוד?!
מנסיון של 3 מתו חמש לידות.. אם לא היה לחוץ לבעלי לא הייתי שואלת גם בשנים האלו.
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי
בשאיפה גם בגיל 14.
אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.
האמת שאני לא זוכרת כל כך.
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
והרדמה בעירוי...
הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.
כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,
סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.
בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.
לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה
זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.
הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷♀️
למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
של ארבעה ניתוחים.
נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.
חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..
לקראת עוד ניתוח 😑
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.
אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.
מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.
בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא.
התאמות.
אחכ זה כבר יותר מסובך
ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...
זה מה שהתלמידה צריכה.
לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?
אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.
כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.
מתי החלטתם שזה דורש אבחון?
כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות
לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש
הרבה פעמים כשאני אוכלת מוצרי חלב יש לתינוקת שלי שילשולים ולפעמים קצת פריחה.
הרופא אומר שזה לא נורא
אבל הייתי מעדיפה לבדוק את זה לעומק.
לאיזה רופא מומלץ ללכת?
(היא יונקת הנקה מלאה בת 8 חודשים)
באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.
האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא
מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.
הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה
כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.
וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה
אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.
בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים.
אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.
היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.
אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.
כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.
לק"י
אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.
אלא רגישות במערכת העיכול.
ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.
שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.
אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).
זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.
לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה. רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו).
כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות, הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.
הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,
אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.
אוף
פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר
מבאס ממש
אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה
זה לא נעים בכלל
להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים
איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?
בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!
ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.
אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.
רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם
ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.
אם את לא יכולה להתארח,
ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל זה לא תקין.
לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא.
אבל הברכה שורה על הנסתר
במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה
לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.
ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.
אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.
אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.
כדאי אולי למתוח להם גבולות.
שלכם כזוג כלפיהם.
הילדים, הבעל
מהם אני לא דורשת ולא מבקשת
והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר
שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..
אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר
ושתרגישי יותר טוב
אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.
בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.
הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.
מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום
זה דפוס התנהגות שדורש שינוי
ומי שמבין שותק בנימוס
לא מפריע לי שיבינו ויסתמו
מפריע לי שישאלו וידברו על זה
אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה
כשנרצה נספר
בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים
אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם
