עשיתי עכשיו אולטרסאונד, שאלתי והתשובה הפוכה ממה שדימיינתי 5 חודשים..... האמת שזה לא כ"כ משנה , יש לנו משני המינים אבל סתם....חשבתי כבר על שם וניסיתי להיזכר איזה בגדים יש לי וגם עמדתי למסור את הבגדים שלא צריך.... עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש....
למה אני אף פעם לא מצליחה לא לשאול מה יש לנו????????
בס"ד
בהתחלה בעלי רצה לדעת ואני לא- כי אמרתי שהעיקר הבריאות.. בסוף גם בעלי השתכנע ולא רצה לדעת..
וכל ה"סבתות המבינות" אמרו שזה בן- אז האמנו, וכבר היה לנו שם לבן, ותהינו באיזה שבת תצא הבר מצווה והכל, ואז בלידה- גילינו שזאת בת! בת?!? כן, בת!!
והיום יש לנו נסיכה מקסימה ומתוקה ברוך ה!!
האמת, לפעמים בטעות התפלק לי לקרוא לה בזכר=]=]
זה נחמד להיות עם הפתעה..
זה כ"כ קשה לא לדעת מה מן העובר!
קראתי פעם באיזשהו מקום שאם לא יודעים מה מן העובר זה מראה משהו על היולדת והלידה שלה עוברת יותר בקלות אני לא יודעת עד כמה זה נכון אני בכולופן לא הצלחתי להתאפק...
שתי הלידות הראשונות היו קלות ומהירות (ולא ידענו את המין), והשלישית, כשכן ידענו, הייתה קיסרי...
בהיריון השלישי התאפקתי בסקירת מערכות, אבל כבר לא באולטרסאונד שאחר-כך... טוב, היו לנו תאומים, ורציתי לראות איזה מין יגבר כעת בבית... (אני מודה שהתאכזבתי מעט מעט כשגיליתי שאלה שני בנים... אבל הם מתוקים!)
כעת אני לא יודעת אם אשאל או לא, אבל יש לי עוד זמן.
[דרך אגב, ההורים שלי לא ידעו את מין העובר אצל כל תשעת ההיריונות שלהם. חוץ מאחד - באולטרסאונד נכנסה טכנאית נוספת, ופלטה: "יו, איך רואים!" ואמא שלי הבינה, ורמזה לאבא שלי להתכונן לברית...]
אני סופרת שבועות ימים ודקות עד האולטראסאונד שבו יגלו לנו!!!
האמת, שאני גם לא מוצאת עניין לא לדעת, נראה לי מעולה שיש זמן לדעת מראש איזו מתנה מקבלים. זה מכין אותנו נפשית, זה הופך את העובר למשהו מוחשי יותר, קל יותר לדמיין ולהתחבר אליו, כיף יותר לדבר אתו, אני אוהבת ורוצה תמיד לדעת.
אבל זה באמת עניין אישי.....
בעיקרון איננו עושים אולטראסאונד רק ממש בחודש הראשון,
כדי לוודא שהכל בסדר ! כך שאף פעם לא ידענו !!(4 לידות)
ומבחינתי זה הפתעה נחמדה בצידה.... 
האחרונה הייתי בטוחה לפי כל הסימנים כבדות וכו' שזה בן ובסוף הייתה בת מתוקה... 
.
הריון רביעי עכשיו ב"ה ותמיד ביקשנו שלא יגידו לנו... (למרות שבשלושת ההריונות הקודמים, יכולנו לנחש ממה שהרופא אמר... ועכשיו כל המרוקאיות סביבנו מהמרות על משהו מסויים.... נראה עוד כמה ימים בע"ה אם הן אכן קלעו.... 
)
למרות שאני חושבת שבהריון הבא בע"ה כבר כן אבקש לדעת......
חוץ מסוכר.
וגם שאר החב"דנקיות במשפחה שלי לא מבצעות אף בדיקה (חוץ מבדיקות דם ושתן וסוכר).
יש ספר הנהגות של חב"ד בשם "כוס ישועות" או משהו כזה. קראתי בו ש"מנהגינו שאינם עושים בדיקות," וציינו שם במפורש סקירה מאוחרת ועוד איזו בדיקה שאינני זוכרת את שמה.
זוהי הוראה מהרבי!! כוון שיכול ועלול להוות סכנה הן לעובר והן לאישה!!
חוץ מזה אם אינני טועה סקירה מאוחרת זה בדיקה לראות אם יש מומים וכו',
וזאת אנו עושות עוד לפני החתונה הנקרא דור ישרים!!
הוא אמר לי שלא צריך לעשות כלום.
והאמת- אני בטוחה שהוא חסך לי הרבה עוגמת נפש....
הרבה מהציבור הדת"ל עושים דור ישרים (גם אני עשיתי..) אבל זה ממש לא בודק את הכל ואי אפשר להגיד שמי שעשה דור ישרים לא צריך סקירה.. זה בודק רק מחלות גנטיות מסויימות.
ובקשר לבדיקות- אמא שלי מספרת שכשהיא הלכה ללדת היתה היסטריה נוראית בבית החולים, מתברר שמישהי שלא עשתה (או כמעט לא עשתה..) בדיקות בהריון ילדה עובר פגום מכף רגל ועד ראש.. משהו יוצא דופן שפשוט התפתח ככה בלי שהאשה ידעה.. אז אני לא רב ולא פוסקת הלכה אבל לא הייתי כותבת שזה "מסוכן לעובר ולאישה" כי לדעות רבות (אני מאמינה שרוב הדעות..) יותר מסוכן לא לעשות את הבדיקות.
אמרו להם שחו' יש לבן שלהם כך וכך מומים ולא היה ולא נברא נראה שיותר ממחצית...
וכמה התנגדו לעשות הפלה בגלל שהרופאים הטעו אותם ואמרו שיש לעובר מום "קשה, קשה"
ולבסוף יצא עובר בריא ושלם בגופו ובנפשו !!
וכמה חרדות על חרדות חוות אלא שהולכות (ועוד לפני כן ) לסקירה רק מזה הן יכולות לחלות.. אז
בבקשה....
סליחה אם פגעתי במישהי מפה אני לא לכך הייתה כוונתי ושיהיה לכן שנה טובה וגמר חתימה טובה!!
מי עשתה בדיקה, איזה בדיקה ואצל איזה רופא מומחה שטען בוודאות למום קשה ובסוף לא היה כלום?
הרב בורשטיין (מכון פועה) אמר שאלה בעיקר שמועות ואף מקרה כזה לא הגיע אליו מעולם והוא לא שמע על זה
(אולי אמרו שיש סיכוי למום, אבל בוודאות ולא היה כלום? נשמע מונפץ...)
הבדיקות כיום עם סיכון אפסי ביותר. הקב"ה נתן לנו כלים אלה על מנת שנוכל לתקן את העולם ולהשתמש בהם.
ישנם ניתוחים שניתן לעשות עוד כשהעובר בבטן וכדו'.
מי שרוצה לעצום עיינים שתעצום ושיהיה לה בבריאות.
אני מניחה שאם יש מישהי שיודעת שיהיו לה חרדות כאלה גדולות בבדיקות תקבל הוראה מפורשת מה לעשות, אבל לא כל מי שעושה את הבדיקות יש לה כאלה חששות וחרדות..
(ובלי להלעיז- שימי לב באיזה ציבורים בעולם יש הכי הרבה ילדים עם מומים... אלה שעושים בדיקות? או אלה שלא? )
ילדים בריאים ושלמים שכמה אולטראסאונדים הוכיחו שיש להם מומים נוראאים.
וליהפך:
אתן לך דוגמא, מגיסתי החבדניקית שכן עשתה אולטראסאונד, ולא הצליחו לראות גפיים כי העובר היה מקופל עם הגב. כמה פעמים אמרו לה שאין גפיים כלל!!! (לא שהסבירו לה שבגלל שהוא מקופל וכו, וכמובן שהבהילו אותה מאוד)
ב"ה ילדה ילד בריא ושלם.
וגם סיפרה לי חברה קרובה: שעשתה את כל הסקירות האפשריות והאולטראסאונדים והתוצאות היו תקינות לגמרי.
לצערינו היא ילדה בת עם מום נוראי בלב, שלא היה ניתן לטפל בה ונפטרה תוך כמה ימים ל"ע.
עדיין לא קולטים פה בארץ שמכשיר הוא רק מכשיר והוא בהחלט יכול לטעות ל-2 הצדדים.
ואת זה שוכחים לקחת בחשבון.
גם אם מחליטים שלא להפיל בשום אופן על סמך בדיקות אולטרסאונד -
עצם הידיעה שעובר אינו בר חיים - גוררת הכנה אחרת ללידתו.
הייתה לי חברה שלא עשתה שום בדיקת אולטרסאונד ( לא מדובר רק על סקירת מערכות וחלבון עוברי שיש הרבה שלא עושות אלא על אולטרסאונד רגיל וסטנדרטי) העובר שלה נולד ל"ע ללא מוח. לידה ראשונה.
לא ממליצה לאף אחת לחוות את מה שהיא חוותה לאחר הלידה. לעומת זאת היא פגשה בבית החולים אישה נוספת עם מקרה דומה ומצבה היה הרבה יותר מאושש . היא הכינה את עצמה נפשית כבר 7 חודשים לזה שלא מדובר בהריון שיצא ממנו ילד.
זה מעבר לדברים שאפשר לטפל בהם.
ממה שידוע לי עובר ללא מוח שאין ספק שלא יחיה, לא ממשיכים את ההיריון שלו, הלכתית, לא?
שמותר להפיל.
ללא מוח, ורבנים הורו לה להפיל.
ולא שהיה לה קל או משהו. היא לקחה את ההפלה הזו קשה מאוד והיא בטראומה לא פשוטה ממנה.
שלא נדע.....
שחיכתה תשעה חודשים בהתרגשות לעובר שבעט בה.. ילד ראשון שיהפוך אותה לאמא...
שעברה לידה מייסרת וקשה וציפתה לחבוק בסיומה תינוק בידה..
ופתאום--
עובר שמעולם לא היו לו חיים.
תכפילי את הטראומה בעשרות מליונים.
הטראומה היתה יורדת בצורה בלתי מתוארת לו רק היא היתה יודעת שלא מדובר בילד בר חיים...
אפילו אם נלך לשיטה של משיח שלא להפיל ולא להאמין לבדיקות. אפילו הידיעה משנה הכל!
שלא נדע לעולם!!
זו טראומה איומה 
חמניההיום יש בדיקות מאוד מתקדמות שיכולות לזהות באופן ברור יותר האם יש מום.
יש גם בדיקות של מי שפיר וכדו', במצבים מסויימים כדאי ומומלץ לעשות.
יש אכן מומים שזה עניין של ססטיסטיקה, ואז מומלץ להתייעץ עם רב, כי לא הכל בידי הרופאים כמובן, אבל לפחות להגיע להשתדלות הזת.
והדוגמא של גיסתך נשמעת לי הזויה, סליחה שאני כ"כ קיצונית, כאשר עושים כמה אול' העובר זז, מסתובב, יש היום מכשירים מתקדמים של תלת מימד.. הסיפור הזה נשמע מלפני 20 שנה לפחות.. או שהיא לא היתה אצל רופאים טובים.
ובוודאי שהרופאים לא יכולים לצפות להכל. אבל אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו. אף אחד לא מבטיח שאחרי הבדיקות הכל טוב, אבל יש דברים ספציפיים שאפשר לוודא וכדאי (סכרת הריון, תסמונת דאון, איברים חיצוניים ופנימיים וכדו'.)
(ואגב, כל עוד הדיון הזה "אנונימי" אני אעדיף לשמוע על הנתונים של מכון פועה בקשר לנתוני הבדיקות..)
אמרו לה שיש לה בבטן מפלצת. היא עד היום זוכרת את הביוטי שהרופא השתמש בו. בסוף נולדה לי אחות חמודה אם כי מעצבנת... בת 19
וחברה שלי. אמרו לה שיש לילדה שלה אוטיזם. ובסוף היא נולדה ובריאה שולמה והיא כבר בת כמעט שנה
ובתחילת דרכם.....
התוויות כמו אוטיזם וכדומה נאמרות תמיד בצירוף אחוזים ועל סמך השערות בלבד. שלא כמו מומים ממש.
אם את לא רוצה אזהרות משוגעות שיש ממצאים שמעלים חחש קל שאולי יהיה תסמונת או אוטיזם פשוט תלכי לרופא פרטי הוא בדרך כלל לא יורק כאלו שטויות לאוויר..
וכל זה את מדברת על סקירת מערכות. מה עם אולטרסאונד פשוט לראות שיש דופק וגדילה טובה ושאין מומים חמורים במיוחד??? (גם בו רואים את מין העובר 
)
כי אולי ההודעות האלה יכולות להציל עוברים.
כמו שחמניה כתבה- לעיתים יש ניתוחים שניתן לבצע מיד עם הלידה רק כאשר יודעים על המום. יש גם ניתוחים שעורכים לעובר עוד כשהוא בבטן.
לעיתים הלידה צריכה להתרחש בבי"ח מסויים עם מומחים מסויימים, ומי שלא תעשה בדיקות-לא תדע, והעובר יכול להינזק מהעניין עד מוות ל"ע.
וכבר שמעתי על מספר מקרים כאלה.
אם היית
תחיה דולהטרם יצא לי לשמוע על מישהי שהפילה רק בגלל אולטרא סאונד,
מן הסתם היא עשתה עוד בדיקות
(ולא נכנס לזה, אבל לעולם לא תוכלי לשלול ב100% מומים, מהסיבה הפשוטה היא שלא את כל המומים אפשר לגלות ברחם ולא מכירים את הגנים/האינדיקציות לכל המחלות)
לגבי מצב הפוך,
ברור שהכל מה', וזה יכול לקרות,
אבל אם הצלת אפילו תינוק אחד, זה לא היה שווה את זה??
יש בדיקות סקר, שאומרות לך שיש לך סיכוי של אחד ל... שלתינוק יש בעיה.
יש בדיקות חודרניות שבאמת עלולות לגרום להפלות ולסכן, כמו סיסי שליה ומי שפיר.
אבל אולטרה סאונד לא מסוכן לכלום. והוא נותן מידע מאוד חשוב על התינוק. מעבר לכל מיני פגמים שח"ו צריך לחשוב על הפלות וכאלה, שלא נדע, אולטרה סאונד נותן מידע על מומים שאם יודעים עליהם בזמן אפשר להציל את החיים של העובר. לדוג', בת דודה שלי נולדה עם מום בלב. בגלל שידעו את זה מראש בזכות האו"ס, מיד אחרי הלידה לקחו אותה ונתנו לה טיפול מיוחד שהציל אותה... רק לחשוב מה היה קורה אם לא היו יודעים מזה ומגלים רק אחרי שח"ו נגרם נזק...
לכן גם ההנחיה של מכון פוע"ה זה לא לוותר בשום אופן על בדיקות או"ס, במיוחד סקירת מערכות.
שיהיה לכולנו בבריאות ובקלות...
וזאת בעיה שהרבה אנשים לא יודעים וחושבים שהם "מכוסים", ובעצם כדאי לעשות את הבדיקות בקופ"ח.
גם חוסך המון כסף כי רק האישה יכולה לעשות, גם נותן תוצאות נורמליות וגם את יכולה לבחור בכל מיני בדיקות (למשל X שביר שמאודדד חשוב בדור ישרים לא בודקים.)
דור ישרים בודק מחלות גנטיות.
לא כל המומים בעובר הם תוצאה של מחלה גנטית.
אין שום קשר בין השתיים!!!
יש הרבה דברים שאפשר להציל אם יודעים מראש על מומים ומטפלים בהם מהר. אפילו מום פשוט כמו ריפלוקס בדרכי השתן יכול להספיק לגרום לנזק לכליות לפני שתצליחו לעלות עליו - וידיעה מוקדמת (במיוחד שלא בודקים אחר כך כל תינוק שנולד) תביא למתן אנטיביוטיקה או טיפול ניתוחי פשוט והצלה של הכליות!!
וזו רק דוגמה קטנה יש כאלו בעיות מעיים ובעיות לבביות וספינה ביפידה שאפשר לטפל בהם ברחם/לילד בצורה המתאימה/להציל את החיים בסמוך ללידה לפני שיקרה נזק.
כל בדיקה שמהווה סכנה כמו מי שפיר - לא עושים במיוחד אם הדבר היחיד שהיא מיועדת לו הוא רק הפלה.
אבל אם אין שום נזק וסכנה לעובר ולאם - אולטרסאונד/סקירת מערכות שזה בעצם גם אולטרסאונד רק עם יותר סבלנות וזמן . למה לא לבדוק אם יש לעובר משהו שיסכן את חייו ולטפל בו בצורה המתאימה והנכונה.
מזכיר את הסיפור של ההוא שטבע - והיה לו ביטחון חזק בהשם שיציל אותו הגיעה סירה והוא לא עלה כי השם יציל אותו, הגיע גלגל הצלה והוא לא עלה וכו'..
כשהוא הגיע לשמיים הוא אמר "אבל היה לי ביטחון בהשם" אמרו לו שלחנו לך משמים סירה,שלחנו לך גלגל הצלה וכו' למה לא עלית?!?!
שלא תדעי עוד צער... איך את מרגישה עכשיו?
תודה על ההתעניינות..
עברה חצי שנה מאז
בהתחלה התנתקתי מהעולם,
אח"כ שיקעתי את עצמי בעבודה כדי לא להתמודד
ועכשיו ב"ה מטפלת בעצמי
מודה לה' יום יום על השליחים ששלח לי: הרבנים, הרופאים והאנשים שתמכו
זה מה שמחזק אותי בשעות הקשות (ב"ה לא עברתי הפלה, אבל נפטרו אנשים שהיו מאד קרובים אליי)....
כל ההריון דיברנו כאילו זאת בת כי לשנינו היה ברור (אני מהסתכלות בא"ס, והוא מתוך רצון עז לבת בכורה וסתם תחושת בטן) ואכן נולדת פצפונת מתוקה!!
הקושי העיקרי הוא בזמן של הבדיקה לא לשאול..
אני לא מתבחבשת על זה יותר מידי.
באה פעם ב.. לאולטראסאונד- ואז נכנסת, מבקשת לא להגיד ושוכחת מזה..
אם לא מדברים על זה הרבה ולא כל הזמן מתלבטים אם לדעת או לא, זה פשוט נשכח..
הרבה יותר כיף ללדת ויש הפתעה.
בכל הקושי של הלידה יש משו שאתה מסוקרן ממנו. וזה כיף.
הריון שני. עדיין לא באלי להפיץ בריש גלי.. סליחה.
בהריון הראשון ידענו אבל שמרנו בסוד מכולם עד הלידה, ועכשיו כבר סיפרנו לכולם.. יאללה למי יש כוח לשמור בסוד?!
מנסיון של 3 מתו חמש לידות.. אם לא היה לחוץ לבעלי לא הייתי שואלת גם בשנים האלו.
מתייעצת...
ילד מתוק מאווווד מלא שמחת חיים, חברותי שמח, משתף
שנה שעברה הכל היה נראה חלק בהקנית הקריאה עם הגננת
לא היו תלונות בכלל
כן ראיתי שהוא קורא מעט לאט אבל לא חשבתי שיש בעיה בתור התחלה
ועם הזמן זה ישתפר
השנה עשו בדיקה לכל הילדים
והמורה שבדקה אמרה שיש לו קשיים רבים בהקנית הקריאה, לרבות הקריאה האיטית והוא צריך הוראה מתקנת אצלה
ברור שזרמנו ורצינו ומיד התחלנו שיעורים
הילד מילא את כל המשימות בשמחה ובהתמדה והיה נראה שהוא מתקדם
אחרי כמה שיעורים התקשרתי לשאול איך מתקדם
אז היא ככה נאנחה ואמרה שהוא מפטפט המון ומאוד אסוציאטיבי ונראה לה שצריך אבחון כי זה תוקע את ההתקדמות בקריאה
לדעתה יצטרך רק לזמן מועט עד שיעלה על המסלול
כמו ילדים טובים לקחנו לאבחון אצל אחד המומחים בארץ בתשלום של כמה אלפים טובים
והמומחה אמר שהוא נוטה להבין למה המורה מתכוונת וממליץ על תקופה להקנית הקריאהה לטיפול תרופתי ואז נשקול אם להפסיק
הדגיש גם שבגלל שמדובר בילד שופע בחן הוא לא מעונין לכבות אותו ולכן מתחיל ממינון של 10 מג ולדעתו זה בהחלט יספיק
התחלנו לתת לו, התחיל להרדם מאוווווד מאוחר
לפעמים בוכה
אבל בסהכ תופעות שהתמודדנו איתם הכל למען ביסוס הקריאה
אני ובעלי עובדים איתו והוא משתף פעולה והיה נראה לשתינו שהוא התקדם מאוד
עכשיו המורה שולחת לנו דוח סיכום אחרי רצף שיעורים עם העתק ששלחה גם למורה שבכיתה שלו
עם דוח נכון למצב הילד בו היא כותבת בשורתץ סיכום שהילד משתף פעולה ומתקדם אבל נוטה לדבר הרבה ולאסוציאטיביות מרובה
והיא ממליצה לשקול להעלות מינון תרופתי
האמת נשברתי ממש עומדות לי דמעות מאז שקראתי את הדוח בגלל השורה הזו
גם ככה היה לי מאווווד קשה לתת לו את זה בגלל שלדעתי הוא ככ קטן ובכלל
ועכשיו היא בכלל מעונינת לכבות אותו סופית??
כן הוא ילד דברן...
אני מנסה להבין ממי שמכירה ,האם ילדים בכיתה א אמורים לשבת שיעור שלם אחד על אחד לעשות הוראות ולא לדבר בכלל?? או עד כמה אפשר לדבר ומתי זה נחשב למוגזם?
אולי היא לא מאוד מענינת אז הוא מתחיל לדבר?
אין לי באמת ניסיון אבל נשמע תקין שזו ההמללצה אחרי שאנחנו רואים התקדמות והיא גם ציינה ?
זה בעיניי לא סיבה לריטלין.
אני מבינה שזה הדבר הכי קל למורה, ונוח שאם הורים משתפים פעולה אז יאללה למה לא.
אבל נשמע שהילד בסדר גמור, הוא רק בכיתה א, בעבר בכלל לא היתה ציפיה לעלות לכיתה א קוראים ורק בשלב הזה של השנה ילדים התחילו להתאפס על הנושא.
הגבירו את הציפיות מהילדים לשמיים, שיבואו קוראים, שלא ידברו, שלא יזוזו, שיתקדמו כולם בול באותו קצב כי אם זה מהר מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתת מחוננים ואם זה לאט מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתה קטנה או שילוב וכמובן כדורים.. ולמרות שמורים עובדים מאד מאד קשה, נשמע לי שיש דברים שהם פשוט החליטו לא להתמודד איתם.
אישית לא הייתי נותנת גם את מה שאתם כבר נותנים.. הייתי מדברת עם הילד מסבירה לו כמה חשוב לא להפריע בשיעור, עושה לו מבצע עם טבלת מדבקות או כל תמריץ אחר. וכן, לפעמים הוא ידבר ויהיה אסוציאטיבי (הוא ילד! הם אסוציאטיביים...) וזה יהיה בול כמו כל ילד אחר.
ועם ההתקדמות ההו כה חשובה בקריאה - פשוט שבו איתו בבית ותקראו. יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן. אז מה
פשוט יש סביבי המון ילדים בגיל הזה, חלקם ילדים עם אתגרים כאלה ואחרים וחלקם "נורמטיביים" לגמרי (יודעת שזה נחשב מילה פוגענית, אין לי ניסוח יותר טוב כרגע), ואני ממש רואה שזה חוזר על עצמו אצל המון ילדים, שגרים באזורים שונים ובתיס שונים. עם הילדים המאתגרים יותר אני עוד יכולה להבין, אבל ילדים שקצת חולמים - אבחון וריטלין, ילדים שמדברים- אבחון וריטלין, ילדים שלא משתלבים חברתית - אבחון ותרופות. ועוד ועוד. ברמה שבית ספר לא מוכן לתת לילד שקט שלא מפריע בכלל אבל שמאובחן עם דיסלקציה עזרה עד שיקח ריטלין.. לא יודעת פשוט נשמע לי מוגזם כל המצב
בכיתה המורה שלו לא התלוננה על דיבורים
יזמנו כמה פעמים כבר שיחות איתה והיא אמרה שההוראה המתקנת תעזור לו אבל חוץ מזה הכל בסדר גמור
(הדגישה שאין לנו מה לחשוש שהיא כבר עברה הרבה ילדים ופגשה הרבה סוגים והוא יעלה על דרך המלךך עם הקריאה)
הייתה אפילו רגועה מדי
אני מדברת על דיבור אצל המורה התקנת שעוזרת לו בקריאה
שם זה שיעור אחד על אחד
וכנראה הציפייה היא להיות הרבה יותר קשב כי למעשה אין הרבה הסחות...
לק"י
כל עוד הוא לומד ומתקדם (ולא מפריע אפילו לאחרים), אז הכל בסדר.
שהמורה הפרטנית תמצא דרך להתמודד עם זה.
על כזה דבר
לכדורים יש המון תופעות לוואי
אם לא חייבים לא כדאי
ואני חושבת שהגיוני שכשהילד באחד על אחד הוא יותר מעוניין לפטפט
יכול להיות שזה מבחינתו חוג עם "חברה גדולה" והוא לא מבין שזה זמן שיעור. או שלא בא לו עוד שיעור של להחזיק את עצמו בנוסף לשיעורים בכיתה. חוג זה דבר משוחרר יותר..
מממש לא הייתי נותנת ריטלין על כזה דבר. זה כדור עם הרבה השפעות
הוא נשמע ממש ילד מתוק ולעניין. ילד שמח שבשיחה אחד על אחד באלו להנות
אם המורה בכיתה לא מתלוננת, מי היא שכן תתלונן? שתתמודד. היא מצפה שהשיעור ירוץ כמו במרתון?
כותבת את דעתי האישית בלי שום הבנה בתחום. הוא נשמע כלכך מתוק!
בה יש לי עוד ילדים.. כולם מתוקים מאוד
אבל בו יש משהו שובה לב
מקבלת על זה הרבה פידבקים מאנשים
שמחתי שהתרופה לא כיבתה אותו לגמרי כמו שחששנו
וניסינו להתמודד עם ההשלכות האחרות
ועכשיו זה גם לא מספיק
לא יודעת למה זה ממש הציף אותי...
וכמו שאת אומרת, ילד שובה לב
כולם משוגעים עליו
משהו קטן מתפקשש
וזה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
ממש מבינה את הכאב שלך
מקווה שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה בקלות.
בשורות טובות
ועם הריטלין.
ילדים צריכים קצת דחיפה של ההורים בקריאה לפעמים. ולפעמים לוקח זמן ללמוד קריאה ונשמע שהמורה הזו של הוראה מתקנת לא משהו
לק"י
אם רק בשיעור הפרטני הוא פטפטן זה לא נורא.
אם בכיתה, אז צריך לחשוב מה לעשות (לא מבינה בקשב וריכוז. אבל לא בטוח שתרופה זה הפתרון, אם זה הקושי היחיד).
או בגלל הקריאה? אם זה רק לקריאה אז קודם כל כתבת שגם אתם וגם היא רואים התקדמות, ושעם כל הכבוד תנסה להתמודד עם זה שהוא מדבר ואסוציאטיבי. אם יש פה בעיה של קשב וריכוז צריך לבדוק את זה כמו שצריך ולאבחן. עם כל הכבוד למורה הפרטית, מותר לילד לדבר ולהיות מוסח גם אם זה אחד על אחד, והדרך לטפל בזה היא לא לדחוף לו תרופות אלא לעניין אותו- בין אם שתשנה את צורת הלימוד או שתעשו לו מבצע או משהו שיתן לו יותר מוטיבציה. לדחוף תרופות של קשב וריכוז רק בשביל שיעורי קריאה פרטיים נשמע לי פשוט לא קשור. אם היא לא מוכנ העדיף בעיני להחליף מורה ולא לתת לילד תרופות שהוא לא באמת צריך
ועוד אחכ בהמשך התגובות הבנתי שבכיתה הוא בסדר והמורה לא התלוננה ושזה רק המורה באחד על אחד, אז באמת נשמע לי מוזר לתת על זה תרופה..
להפך לנצל את זה שהוא אסוציאטיבי לעשות לו משחקים מעניינים לאתגר אותו, לעניין אותו לא לדכא אותו... ולא בטוח שילד בגיל הזה צריך להיות דממה על הכסא בפרטני...
פרופ ווטמברג
והוא גם אמר שהוא מבין על מה המורה המתקנת מדברת
שהוא כן ילד עם הסחות יחסית לגילו
ומקבל את ההצעה שזה יהיה לתקופה של הקנית הקריאה
ואז נשקול אם להמשיך אם בכלל צריך...
אני גם מכירה מהבית שהוא מדבר הרבה
זא עשינו אבחון
בלב כבד נתתי לו כי באמת רוצה שיצליח והוא גם יש לו המון מוטיבציה
אבל עכשיו היא ממש גרמה לי להתחרט...
באמת אחד על אחד זה משעמם כנראה בשבילו
אבל בכיתה עם כל ההסחות הוא כנראה לא משתעמם, בכל אופן הוא לא מפריע שזה ממש יפה
והשאלה אם אפשר להקנות קריאה גם בלי הכדור או שזה בלתי אפשרי? היתה תקופת ניסיון?
בתחילת שנה הוא למד כמה שיעורים
ואז כשיזמנו איתה שיחה על התקדמות היא התלוננה שהוא מרבה לדבר וזה מפריע לו להתקדם כמו שהיא חושבת שהיה צריך
לכן המליצה על אבחון
מה שלי הפריע בכל הסיפור
זה השורת סיכום
" מתקדם ומשתף פעולה אך עדין מרבה לדבר וכו... ולכן ממליצה לשקול העלאת מינון...
לא הבנתי היא מאבחנת קשב או מורה מתקנת?
לא יודעת איך מקובל לכתוב אבל נשמע קצת קשוח משתף פעולה ומתקדם למה אי אפשר להשאיר את זה שם פשוט
אולי להחליף מורה מתקנת?
שמורה מתקנת לילדים בגיל הזה
אמורה לדעת להתמודד עם זה
אמורים להיות לה הכלים המתאימים לגרום לו להתעניין וללמוד
הוא לא בן 15
היא לא יכולה לצפות ממנו להקשבה של מבוגר
וגם הוא מתקשה לשבת
ויוצא מריכוז.
המורה אמרה שזה עדיין טבעי כי הם בסהכ באו הרגע מהגן הם צריכים ללמוד סדר יום.
וכל עוד הוא מתקדם היא לא רואה סיבה להתחיל לטפל.
נשמע שהגיוני שילד קצת תזזיתי.
מה אני הייתי עושה...
תגידי לה שהעלית לו ל20 מג ותשאלי אם יש שיפור.
ילד בכיתה א לא צריך יותר מ10 בעיקרון... הריטלין לא משתיק, אולי היא צריכה יותר לתת גבולות?
אולי הוא מפטפט בגבול הנורמלי והיא רוצה שקט?
ריטלין לא נותנים כדי שיהיה למורה קל יותר! נותנים כדי לעזור לילד. ואני גם מורה ואני יודעת שילד שמפטפט זה יכול לשגע, אבל לא בגלל זה נותנים מינון גבוה יותר.
ואכן תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לפנות לרופא ולהגיד "הילד ממשיך לדבר..."
בתור מורה ילד בכיתה א בשיעור אחד על אחד עד כמה הגיוני שהילד ידבר ועם זאת לא יפריע לו בלימוד?
כמה גבולות יש בשיעור הזה,
כמה מעניין לעומת כמה משעמם,
כמה השיעור ממושך? כמה פעיל וכמה סביל...
ילד פטפטן זה גם אופי, יש לי כאלה בבית, דברנים בלי סוף (בנים!)
היא לא יכולה להמליץ לשנות מינון, בטח שלא להמליץ לתת טיפול תרופתי
היא כן יכולה להמליץ ללכת לנויורלוג שיאבחן. (הוא מאבחן, לא היא).
משהו נוסף, בניגוד לחלק מהדעות כאן אני חושבת שילד שהוא אסוציאטיבי ומדבר הרבה בזמן לא מותאם בהוראה פרטנית בהחלט לא תואם גיל. (תלוי כמה ומתי).
אפשר לנסות מרפאה בעיסוק לשיפור תפקודים ניהוליים (אני חושבת שגישת קוגפאן מומלצת מאוד לזה).
לעבוד על זה בבית, (זמן גדל בהדרגה שבו רק קוראים, דקה, שתי דקות עם טיימר.
להקפיד להתחיל ולסיים מטלה, לדבר על נושא ספציפי ).
להתאים את אתגרי הקריאה ליכולותיו, בלי תסכול משמעותי.
ועוד משהו, ממש מוזר לי לקחת ריטלין להקניית הקריאה, ומה עושים אחרי שקוראים?
יש אתגרים אחרים, הבנת הנקרא, חשבון וכו'
והם אתגרים לא פחות קשים שדורשים לא פחות משאבי קשב.
איך מגיעים למי שעובדת לפיה הגישה הזו???
גם אני שאלתי כמוך
מה זה תקופה מוגבלת
ואמרו שכן זה אפשרי
ואחרי שיעלה על המסלול מבחינת קריאה כנראה כבר לא יצטרך
עכשיו הפנמתי זה גישה פסיכולוגית לתווך להורים את התרופה
כשיודעים ש\זה רק לזמן מוגבל זה פחות מלחיץ
ובינתיים לאט לאט אפשר להמליץ לשנות מינון וכו...
יש להם גם באתר מטפלים שעובדים בשיטה הזו.
בכללי מרפאות בעיסוק יכולות לעבוד על תפקודים ניהוליים. שזה קושי מרכזי אצל ילדים עם הפרעות קשב
יש לנסות כל מיני שיטות להתמודד עם הקשב והריכוז. אם יש לילד בעיה של קשר וריכוז היא לא תיעלם אחרי שהוא ילמד לקרוא...
לא מכירה את גישת קוגפאן אבל זה שיטה להתמודדות וטיפול בקשב וריכוז
יש באתר פירוט של מטפלים
אני גם מבררת על זה, הקלינאית תקשורת שלנו ממש המליצה.
פעם ראשונה ששומעת על המושג
איך מגיעים לכאלו שעובדות לפי הגישה הזו?
ואגב גם אני שאלתי מה זה אומר רק לתקופה מוגבלת להקנית הקריאה?<
אחרי שהפנמתי גם את הסגנון שהיא חותר ת אליו זו שיטה פסיכולוגית אולי כדי לא לתת הרגשה
שעכשיו הילד הולך לקחת תרופה לכל החיים
אלא זה רק לתקופה של הקריאה.. ואחכ רק להעלות מינון וכו וכו
ובאמת תוהה עד כמה רחוק לקבל הכל או באמת אני צריכה לעצור ולהגיד עד כאן יש עוד שיטות לעזור לילד...
זה דבר שחדש לי ובאמת אני תוהה לגבי כל הסיפור הזה
בין הלימוד קריאה לקשב וריכוז. אם יש לילד בעיה של קשב וריכוז, כדאי לדעתי לאבחן ולהחליט איזה דרך טיפול אתם רוצים (לא חייב תרופות, אבל כדאי שתדעו עם מה אתם מתמודדים) כי הבעיה לא תהיה רק עכשיו בלימוד קריאה אלא בעוד דברים בהמשך (דרך אגב, למרות מה שהמומחה אמר, זה לא נשמע שיש פה בעיית קשב וריכוז חמורה שתצריך בשלב הזה טיפול תרופתי, כי הוא כן מסתדר בשאר התחומים ובבי"ס).
בלי קשר, הוא צריך הוראה מתקנת ללימוד קריאה. ובשביל זה למיטב ידיעתי לא צריך ריטלין, אלא יש גישות ודרכים שונות של והראה מתקנת שבה מלמדים את זה וכנראה שהמורה הפרטית הזאת פשוט לא מתאימה לילד שלכם. באופן כללי, אם בכיתה של שלושים תלמידים שבה מלמדים בשיטה אחת הילד לא צריך ריטלין אין שום סיבה שיקח לשיעור פרטי, שתתכבד המורה הפרטית שהוא התלמיד היחיד שלה בשיעור הזה ותתאים את עצמה אליו, ואם היא לא מוכנה אז שווה להחליף מורה.
איפה מוצאים על זה מידע?
בדרך משחקית
זה לא בסמכותה ולא בתחום אחריותה. היא יכולה להגיד מה היא רואה,
ולהמליץ לחזור לרופא, לא מעבר.
אני הייתי שוקלת להחליף מורה, בפרט אם בכיתה המחנכת לא מתלוננת על זה.
חיזקתן אותי
לא יודעת למה הרגשתי חצי מרומה... כאילו אני זרמתי במשהו שאני לא מתחברת אליו והמערכת מנסה לשנות לי את הילד
לפה או לפה
לפעמים צריך חיזוק מבחוץ
אנחנו אחרי IVF, כך שבעלי ממש מצפה להריון, ורוב הסימנים מראים שזה כך בעזרת ה'.
הוא לא יודע את היום המדויק שאני צריכה לבצע את הבדיקה.
תנו רעיון איך לספר לו בצורה נעימה ופשוטה אבל עדיין מפתיעה.
וגם להורים....
או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם
(אם זה הריון ראשון)
שיהיה בשעה טובה!
בקלות ובבריאות!
הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...
ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו
לא סיפרתי לו שאני בודקת
ולא האמנתי בכלל שזה זה
זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח
הופתעתי ממש
איזה כיףירושלמית במקוראני תמיד עשיתי באמצע היום
קניתי ובדקתי
פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון
שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי
לא ראיתי טעם בזה
שיחה רגילה לגמרי
לא אוהבת הפתעות
לא לעשות ולא לקבל
במיוחד לא מאנשים קרובים
יש מחזור קבוע
ואז אין תאריכים מדויקים
הדימום לא הגיע עם הפרישה
המחזור שלי לא סדיר
דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.
בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.
אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.
והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.
אין אמון בבדיקה ביתית
היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂
סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי
אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.
מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין
מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.
אמן אמן! בהצלחה!
אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.
הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה.
הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה).
אין מקום במעון
אין מטפלת פרטית.
יש רשימת המתנה של 22 ילדים באזור!!!!
מוכנה לשלם כפול אבל גם בזה יש תור ארוך
ואין למי.
לשים מדי רחוק לא רלוונטי כי יש ימים שאוספים בלי רכב (כי הרכב אצל בעלי וחוזר מאוחר) והתחבצ פה על הפנים.
מה עושים??
להציע לבוא איתה, זה אופציה?
עבודה משרדית ניהולית
ושבעתך ימצא פתרון לרכב באותם ימים או שאת תמצאי רכב משכנה או משהו כדי להחזיר
מבינה שמורכב אבל לא נשמע שיש ברירה אחרת
להביא איתך זה תלוי בבוס ובסוג העבודה ובכל מקרה מוגבל לזמן קצוב ומה אחר כך
אני מכירה נשים שעבדו עם תינוק בעבודה משרדית בתיאום עם האחראיים. תלוי מאוד בסגנון של המשרד.
חוץ מזה, אפשר לחפש בקבוצות וואטסאפ באיזור שלך אם יש אמא בחל"ד שתרצה לשמור על התינוק שלך בתשלום.
לחפש מסגרת קרובה לעבודה שלך.
למצוא פיתרון איך להביא ולהחזיר ממסגרת רחוקה.
אני מנהלת עובדים בכמה סניפים.
ככה שאין לי מקום אחד שעובדת בו. ולא לוז קבוע.
לפעמים נוסעת 3 שעות.. לא הכי סביר לעשות את זה עם תינוקת.
ויש ימים שאני בפגישות עם גורמים מבחוץ שאז באמת לא לענין להביא אותה- אולי ליום פה ושם נמצא סידור או שבעלי ישאר אז, כי זה לא רב הימים.
אין אמא בחלד, כאמור, יש כבר יותר מ20 אמהות במצבי
אז הרעיונות די מוצו.
זה מתסכל
גם לשנה הבאה אינלי מסגרת..
למה אין פה מספיק מטפלות??
מפיטורין עד שנה
אבל זה לא יעזור לך אם זה יהיה באווירה לא טובה מול הבוסים...
בעיקרון מותר לצאת לחלת לאחר חופשת לידה עד רבע מהזמן של תקופת העסקה
ולא יותר משנה
וחייבים לקבל אותך לעבודה בחזרה אחכ
בכל מקרה בעיני זה לא משנה אם זה חייב להיות באישור המעסיק או לא
כי החוק לא מגן על השם הטוב שלך....
ואם זה נכפה על המעסיק - בסוף זה יתגלגל אליך בחזרה...
לק"י
ואני לא מהמעיזים לבקש כל דבר🙊
(למרות שבפועל הכי הגיוני להעלות את זה, ולראות אם זה מסתדר. כי יש לי מחליפה, מה שלא מובן מאליו, אבל יש עוד מורות שצריכות ללדת, והגיוני שבונים עליה שתחליף מישהי אחרת....
הייתי רוצה לפחות להוריד חלק מהמשרה עד לשנה הבאה).
(וגם כלכלית זה יהיה קצת כבד, אבל כנראה שנסתדר).
וסליחה פותחת שניצלשתי קצת לפריקה משלי.
אני ממש מבינה אותך❤️
אנונימית בהו"לנורא לא נעים
כי גם ככה קבלו אותי בהריון
והיו סופר נחמדים איתי.
גם כלכלית מורכב לי להאריך...
מוזמנות לכתוב כאן זמנים שאתן לוקחות לעצמכן, להתנתק מהמסכים, להיות נוכחות בכאן ועכשיו.
ומוזמנות לעודד, לפרגן ולתמוך אחת בשניה ❤️
מי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת להצטרף ולהגיב ובעזרת ה' נתייג את כל מי שפעילה בשרשורים מי שמתוייגת כאן אבל לא רוצה תיוג תגידו לנו ונוריד מהרשימה
מתחברת בהנקות ומתנתקת כשהוא ישן או משחק כדי לנצל את הזמן.
בצהריים עם הילדים בעזרת ה' אני אקח שעתיים או שלוש הרמטי יותר
בלי נדר
תודה על התיוג!
מעכשיו עד 19:00
שוב, עד 19:30
זה עוזר לי להתנתק כמו שצריך וללמוד למבחן....
בעזרת ה' בלי נדר
יצא לי לשמוע (מהמנהלת הישירה שלי) שמנהלת החדשה לא משהו.. מבחינת אימון וכאלה.
מבירורים שעשיתי עם אחרים נשמע שהיא אחלה, אני מכירה את התפקיד ולכן חשבתי להתקדם אליו.
לי היה חשוב סעיף מסוים שבהתחלה לא הסכימו עליו.
אחרי משא ומתן הגענו להסכמות.
ביקשתי שיוסיפו בחוזה את הסעיף הזה והם לא מסכימים, בטענה שהכל טוב הם המנהלים הם נשארים בתפקיד ולא רואים סיבה.
יש לי כרגע עבודה טובה ואני לא רוצה לקחת סיכונים בגלל הסעיף הזה, מדובר בסעיף סופר קריטי מבחינתי.
איך אפשר לבקש בצורה יפה שכן יוסיפו את זה לחוזה?
אני לא רוצה לצאת מעצבנת עוד לפני שמתחילים.
ועדיין, אוף.
אגב אם זה עבודה מהבית למשל, אז הרבה חברות לא מתחייבות לזה בחוזה, ושומרות על גמישות בהיברידיות.
אבל אם למשל זה העלאה בשכר, אפשר במקום להוסיף סעיף בונוס וכד'.
אם אין אפשרות מבחינתך לאלטרנטיבה,
אז אין איך לבקש את זה יפה, כבר ביקשת יפה.
את יכולה להסביר שזה הם המנהלים ממשיכים, לא אומר שזה יישאר כך לנצח, בסוף כולם שכירים.
את צריכה לחשוב עם עצמך אם שווה לך לסכן את החתימה על זה, ותהיי שלמה עם כל החלטה.
את יכולה לבקש שירשמו לך את ההסכמות במייל או במסמך ארגוני שהוא לא חלק מהחוזה.
חוזה עבודה הוא משהו רגיש למעסיק, בגלל הקלות שבה עובדים תובעים מעסיק, והרבה מעסיקים נמנעים מלהיכנס לפינות משפטיות, גם כשהם מלאים ברצון טוב.
למשל גם אם הם רוצים לכבד צוות של בנות ולהבטיח מנהל אישה ולא גבר למחלקה, אסור להם חוקית להתייחס לזה, זה יכול להיות רק הסכמה של הבנה הדדית ותו לא.
שוק העבודה היום לא מאוד יציב, אם הם יתהפכו עלייך יום אחד עם הנושא הזה, תמיד תוכלי לחפש עבודה חדשה.
עצם זה שניהלו איתך משא ומתן ולא הבטיחו מילים ריקו על ההתחלה, מעיד שהם עקרונית כן מתעוונים לעמוד במילה שלהם.
מפה זו החלטה שלך איפה לקחת את הסיכון.
(כי בכל החלטה כרוך סיכון)
בהצלחה!
הם רוצים שאגיע חלק מהשבוע לעבוד במטה בתל אביב,
מדובר בשעתיים נסיעה
הם רצו בהתחלה שזמן הנסיעה יהיה על חשבוני ואני לא הסכמתי.
גם אצל העובדת הקודמת זה לא היה על חשבונה.
הם אשרו בעל פה להחתים כניסה במשרדים ליד הבית ולצאת משם לנסיעה.
אני רוצה שזה יופיע בחוזה כי לא יודעת כמה ירצו בהמשך שאגיע למטה ולא מוכנה לספוג 4 שעות נסיעה ביום על חשבוני
מבינה?
זה סעיף שלדעתך אפשר להתעקש עליו או לזרום?
ילדתי בה כבר לפני חודש
תינוק יפה ומתוק
ילד לא ראשון..
בריא ב"ה!! ככ חששתי והתםללנו שהכל יהיה טוב (ההריון היה תקין ב"ה) סתם היה לי לחץ גדול אולי בגלל שאני כבר לא בת עשרים....
אני אסירת תודה על הבריאות ככ לא מובן מאליו !
אמהמה התינוק לא קל....בעיקר ביום (שוב תודה תודה תודה שבלילות הוא ישן טוב)
ההנקה לא הולכת בקלות מההתחלה הוא גם על הנקה וגם על תוספות.
לא רגוע
לא לוקח מוצץ
נרדם לי רק על הידיים (ובהליכה)
לא אשקר אני מרגישה שהתהפכו לי החיים (כבר שנים אין פה תינוק בבית)
אני מאוהבת בו הוא מתנה ענקית!!
אבל לא קל הגידול שלו
ולא זכור לי כזה קושי אצל אפחד מהילדים
אולי אצל הבכור
לפעמים אני מתוסכלת מאוד לא יודעת מה הוא רוצה
גם הילדים לא ממש יכולים לעזור כי הוא לא ממש הרגע אצל כל אחד
ובכלל לפעמים האווירה בבית קצת עכורה בגלל זה
התחלתי לשמוע מהילדים משפטים כמו
שישן כבר ויהיה לנו שקט
איזה תינוק סיוט
בעצם היה יותר כיף בלעדיו
ועוד כל מיני
בקיצור כל משפט כזה זה צביטה ענקית בלב שלי.
איזה עצות יש לכם בשבילי ?
מה עושים כדי לא להגיע לכאלו משפטים תובנות
ושכולם כולם ישמחו ים המתנה הענקית הזו....
תנוחי הרבה וכמה שיותר
בע"ה יעבור לו עם הזמן.. יש תינוקות כאלה ויש מצב שממש אוטוטו ישתפר
אפשר להיעזר במנשא שמותאם לגיל לידה מדי פעם ויש גם ערסל ניענוח
לגבי האחים לא להיבהל
תגובות אחרי לידה זה ממש הגיוני
בטח אם הוא כרגע לא רגוע
אפשר לדבר הרבה לא בהטפה על הנס הזה
ואיזה יופי שזכינו באח משמח למשפחה
ואיזה יופי שהוא בריא
ואיזה כיף שיש להן עוד מתנה מדהימה כמו שאתם מתנות מדהימות
להכניס לשיח...
ובע"ה לאטלאט יחלחל אליהם
וזה לא לעכשיו כי עכשיו את רק צריכה לנוח זה נשמע כמו בקשה לצומי
וזה בהמשך... לנסות לתת לכל אחד זמן שלך איצו לבד
את בשכיבה /ישיבה ונמצאת רק איתו ומקשיבה רק לו
אפשר גם שוקו ועוגיה
בהצלחהההה
חזרתי לעבודה כעבור חצי שנה רק כי כבר לא יכולתי לשאת את הצרחות שלה. בעלי לא רצה יותר ילדים בגלל הסבל שזה היה, אבל אמרתי לו שאני חייבת תיקון.
עם הזמן החל מגיל שנתיים זה התמתן.
היום ב"ה היא כבר בת 9, ילדה מהממת רגישה ברמות, כנראה שהצרחות היו חלק מהרגישות הזו.
אני עוד בתחילת הדרך שלי
אז לא יודעת כמה הניסיון שלי יתרום
אבל מעבר לסבלנות
אולי לבדוק אם יש קושי ספציפי שאפשר לתת לו מענה ולהקל
שפת התינוקות דנסטן כדי להבין את הצרכים שלו יותר
אוסטיאופתיה לגרעפסים/גזים
יועצת הנקה שתעשה סדר
יודעת שאני גיליתי שיש דברים כאלה שיכולים ממש להקל! ולא הכל זה רק לחכות שיגדל...
וכמובן חיבוק גדול לך!
זה לא נעים לך בבטן/ קשה לך להירדם כי אין לך מוצץ/ היית רוצה להצליח לינוק יותר טוב ופחות לקבל תחליפים- לגלות אמפתיה לקושי שלו כשהוא בוכה. מאמינה שעם הזמן גם הילדים יתפסו את נק' המבט הזו.
בנוסף, אפשר להגיד להם אם שומעים אותם אומרים משפט צובט כזה, נכון, היום לא קל לו, אבל כשתעבור התקופה הקשה שלו ואולי אפילו רק עוד 10 שנים, אתם פתאום תראו איזה כיף לנו שיש לנו אותו. ובלי להילחץ. זו דרך ישירה ונורמלית של ילדים שלא רוצים להתמודד עם אתגר, וזה בכלל לא אומר שהם לא אוהבים אותו ושמחים בו, אפילו אם הם עדיין *באמת* לא מרגישים אליו אהבה ואחוה.
חיבוק, נשמע מעייף ומתסכל בהחלט גם בשבילך 🤍
להתחיל עם הבנה
שתינוק זה לפעמים סיוט
ולגיטימי להרגיש שיותר טוב בלעדיו
כנות והכלת רגשות
זה הצעד הראשון לחיים טובים
אחרי זה אפשר לחשוב על הקלה/ פתרונות
וזה גם טוב שהם מדברים את זה שקשה להם. זה בסדר שיהיו משפטים כאלו.
הייתי ממליצה דווקא להיות אמפטית כלפי משפטים כאלו- "וואי זה באמת קשה שהוא בוכה הרבה" אפשר לשתף אותם שגם לך קשה.
ומצד שני בזמנים רגועים כשהם לא עצבניים עליו. אפשר לשתף אותם שזאת תקופה קשה עכשיו ועם הזמן הוא יגדל ויחייך, ויהיה מתוק וחמוד.
וגם לשים דגש על המתיקות שלו גם עכשיו. איך הוא תופס עם האצבעות הקטנות שלו. והחיוך הרפלקסיבי החמוד. וכשהוא ישן אפשר להראות להם כמה הוא מתוק.
אני מכירה את התחושה הזאת שהחיים התהפכו. חוויתי את זה אחרי הלידה הראשונה וזה ממש ממש לא קל. תני מקום לקושי הזה. תחמלי על עצמך בתוך הסיטואציה המורכבת. זאת לא כפיות טובה שקשה לך עם תינוק מאתגר, גם אם ברוך ה' הוא בריא והכל בסדר. ובעזרת ה' עם הזמן הוא יסתגל לעולם והכל יתייצב מחדש. אבל זה יכול לקחת חודשים.
וטיפ קטן פרקטי שמאוד עזר לי- להשתמש הרבה במנשא. אצלי זה ממש הרגיע והרדים בגילאים הפיצים.
וחוץ מזה- להקל על עצמך בכללי איפה שאפשר. זה הגיוני להוריד סטנדרטים במשך תקופה משמעותית אחרי הלידה. אחרי אחת הלידות שלי השתמשנו בעיקר בחד"פ במשך 5 חודשים עד שהרגשתי שאני פנויה לחזור לשטיפת כלים.
בהצלחה רבה!!! בעזרת ה' שישתפר בקרוב!
דווקא כשזה לא ילד ראשון, יש עוד ילדים שצריכים אותך והבית לא יכול להתנהל לפי הקצב של הבייבי.
לפעמים זה מאתגר יותר
אני מציעה ללכת לרופא ילדים מנוסה שאת סומכת עליו, לספר לו הכל ולשמוע מה הוא אומר.
לפעמים יש משהו שמציק או כואב ואנחנו לא יודעים (ריפלוקס, דלקות אוזניים, מערכת עיכול לא בשלה ועוד ועוד). רופאי ילדים רואים המון תינוקות ובגלל זה אני אוהבת להתייעץ איתם (אפילו על קשיי התנהגות או הצבת גבולות אני מתייעצת לפעמים).
לפחות תדעי שמבחינה פיזית בדקת הכל.
עוד נקודה שכדאי לבדוק זה הטונוס שרירים, ילדים עם טונוס גבוה הם בכיינים, לא רגועים ומגיבים לכל שינוי קטן.
את יכולה לקרוא על זה כאן
הכול על טונוס השרירים בתינוקות – היפוטוניה והיפרטוניה
ההרגשה שהתהפכו החיים הגיונית אם לא היו תינוקות בבית הרבה שנים
זה כמו ילד ראשון בעצם
עם התוספת של האחים בבית שגם דורשים תשל
אז קודם כל לא להרגיש רע בגלל ההרגשה
תינוק זה לא דבר קל בדרכ
יש תינוקות רגועים יותר ויש כאלו שפחות ויש כאלו שהרבה פחות
אני כן חושבת שלפעמים יש משהו פסיכולוגי שהתינוק מרגיש
למשל לי יש ילד שבתור תינוק נולד בתקופה משפחתית רגישה מאוד בגלל התעסקות עם משבר אצל קרוב משפחה
מעליו יד 2 גדולים שכמובן גם דרשו את שלהם
והוא בכה כללללל הזמן
ביום וגם בלילה
במנוחה או בנסיעה (אז בכלל הצרחותץ הגיעו עד לב השמיים)
זה היה ממש מסתכל
בכיתי איתו
הילדים היו בשוק
והם קטנים סהכ
התרגלו לראות אותי מסתובבת איתו ובוכה
הרופא טען שאולי יש משהו כמו ריפלוקס ואולי לכן
אבל לדעתי חוץ מזה הוא הרגיש את המתח עוד בבטן
ונולד לתוך תקופה רגישה
והוא הרגיש...
ברור שזה לא קל לשמוע בכלללל
אבל אחרי שאני עברתי את זה
התובנה שלי הייתה להיות יותר רגישה כלפיו
תנטרלי רעשי רקע ותהיי שלמה איתו
להראות לילדים כמה שיותר שהלוואי להרבה כאלו "קשיים"
ושאת אוהבת ושלמה איתו (למרות שבפנים אולי גם לך קשה)
תנסי כמה שיותר לשחרר מהמתח סביבו
הוא יגדל והאחים שלו יאהבו אותו מאווווד
וטכנית מנשא או כל דבר שיכול לעזור...
ממש לא נוח לי הכיסוי ראש בנהיגה!!
נוהגת יחסית הרבה שעות בשבוע, ומרגישה שזה ממש משפיע על כל היציבה שלי בנהיגה,
לא מצליחה לסדר את המשענת ראש בצורה שתלך אחורה ותתן מקום לקוקס ולמטפחת, ככה שאני מוטה קדימה ועם כאבי גב..
יש למישהי עצות או תובנות בנושא?
הסתכלתי על כריות תמיכה למשענת ראש/לצוואר, אבל לא ברור לי אם זה יעזור או רק יותר יפריע.
קשירות נמוכות הולכות עכשיו ממש
כדי שלא יתקע לך הראש בגג (-:
השילוב כנראה הכי גרוע הוא בין מטפחת לרכב. כבר קרו לי כמה מקרים שבהם יצאתי או נכנסתי לרכב, ולא הייתי מודעת לגובה הנוסף, אז המטפחת נשארה מאחוריי.
המרחק בין המושב למשענת ראש נשאר זהה, לא?
שואלת כדי להבין..
אולי באמת אשחק עם זה קצת ואנסה לראות
עם הגובה של המשענת ראש?
אם עיקר הנפח הוא המטפחת, פשוט תורידי לבובו.
זה לא הכי אסתטי, אבל זה מכסה… ולא דורש מי יודע מה תכנון מראש
ודאגנו למשפחה של האבא לדירה באיזור לשבת כדי שיהיו בברית בשבת בבוקר
ארוחות שבת צריכות להיות יחד כמו שבת חתן?
או שצריכים להיפגש רק בברית מילה?
ואם הם צריכים להביא לעצמם אז צריך לדאוג להם או שיביאו גם לפלטה , כלים , מיץ ענבים/יין
בדרכ לא נהוג לאכול בדירה אם זה של משפחה אחרת בלי תיאום מראש
בבריתות בשבת
היה אירוח לכל הסעודות למי שהגיע מרחוק
ובסעודה בבוקר הזמינו עוד אנשים שגרים קרוב
וגם עשינו קידוש אחרי התפילה לכל מי שהשתתף בברית
בקיצור הילד חגג בר מצווה בגיל 8 ימים בגדול.
אבל זה תלוי גם בכמה אנשים מדובר, ציפיות שלהם, ציפיות שלכם..
ולא עקבתי, מזל טוב?!
לפחות כך אצלנו
הזמנו אנשים ודאגנו להם לדירות ואכלנו כולנו יחד את כל הסעודות.
שאלתי בשביל בת משפחה
כי תהינו דיברנו לא חשבתי שבאמת מברית זה הופך לשבת חתן
עכשו אני מבינה שבאמת כך נהוג תודה לכן 💚
המזל שלנו היה שזה היה בן בכור, אז הסבתות די ארגנו וגם שילמו הכל. ובסוף צחקו שהן ארגנו את הברית ושאנחנו נתכונן לבר מצוה... (הברית הייתה בשבת קצת מאתגרת לאירוח).
רק אציין שב"ה הבר מצוה גם אחרינו. שבת מאתגרת ומלחמה...
ב"ה שמתעסקים בשמחות!
פעם ראשונה עשינו כל הסודות משותפות.
בפעמים הבאות שזה קרה הכרזתי שזה קשה לי כיולדת (גם להשתתף בשלוש סעודות עם כולם... היה לי ממש מתיש) אז אמרתי שמבינה מי שלא יכול לבוא.. אבל אנחנו רק מארגנים סעודת ברית בבוקר.
בפועל כמעט כולם הגיעו והתארגנו בעצמם לשאר הסעודות
מזל טוב!
וזה באמת קשוח
כאן במקרה ההורים שלי ממש מעורבים, לאחותי נשאר רק להנות מהרעיון
יצא לי להיות בתקופה האחרונה ב2 בריתות כאלה
אחת של ילד מס 13 ואחת של הבכור
מדהים השוני בארגון חחח
אצל הילד ה13 האורחים היו רק הנשואים וסבא וסבתא
ומי שהכין את האוכל וארגן הכל היו בני המשפחה (הבנות הרווקות ואנחנו הכלות)
אצל הבכור הזמינו עולם ומלואו
משפחה של 2 ההורים, חברים וכו'
ומי שארגן הכל היו ההורים של ביולדת ובעלה בחלוקה חצי חצי
ב2 המקרים ליולדת לא נתנו לעשות כלום....
מעניין מה יהיה אם אני אלד בשבת🤭
להזמין חברים זה אובר אלא אם כן בא להם חפלה ויש תקציב 🙂
כאן זה משפחות דיי צעירות
ולכן הכל שונה
בילד 13 אני מניחה שגם המשפחה הגרעינית לבד היא גדוד בפני עצמו 😂
אבל זה בהחלט היה אובר
הזמינו אותנו ברגע האחרון כי היה מקום פנוי וזרמנו...
זה גם כלים
ופלטות
ומקום לאכול
ולהשאיר נקי אחרי הארוחה
ומקרר לשמור את האוכל.
לא בהכרח שמשפחה שמשאירה דירה לשבת מתאים לה שיעשו אצלם סעודת שבת וישתמשו במטבח ובמקרר ובפינת אוכל (לא מדברת על קפה ועוגה בקטנה שזה הגיוני).
אחרי לידה לעשות את כל הסעודות משותפות למרות שהגיעו די מעט מהמשפחה.
עשינו את הסעודה של הברית משותף, ו 2 משפחות שהגיעו התארגנו לארוחת לילה לבד, סעודת שלישית לקחו שאריות של לחמניות וסלטים ואכלו בדירה שארגנו להם.
למזלי הם שאלו מעצמם אם אני רץמעדיפה לאכול לבד או ביחד. ככה שזה מאוד הקל עלי שאני לא הייתי צריכה לבקש
אני מכירה כאלה שמזמינים את כולם ודואגים לשינה וסעודות לכולם, וכאלה שדואגים רק לשינה/סעודות ואומרים לאורחים לדאוג לעצמם לשאר, ורק מי שמסתדר מגיע
לא בטוחה שאני לא אעשה כמוך
