1, נאסואדה, אורין, אזיהוד, ג'רמונדור, זה מה שאני זוכרת

2. אני יודעת על שתיים שנהרגו: דורזה והצל שאריה הרגה

3. לבן

4. תזכיר לי מה זה בלודאגדן, זה חרב?

5. לא יודעת

6.דובים שהאורגלים נלחמים בהם וזאבים מיוחדים

7. כשדורזה לכד את אריה היא שלחה אותה בקסם ליד הכפר של אראגון ואראגון ששוטט שם מצא אותה

באמת יש לי בעיה, אני קוראת ספרים ממש ממש מהר ולכן אני לא שמה לב לכל הפרטים הקטנים

1. אורין לא. ג'רמונדור לא.

4. עורב

6. יש דובים, אבל הם לא קשורים לאורגלים, זאבים יש, ויש עוד

7. חלקי מאוד

בס"ד

5) נראה לי "בריסינגר", לא? (אש)

5)בריסינגר

6)יש גם את הנגארה

6) דובים גדולים. חזירי בר גדולים  (נאגרה). זאבים גדולים. מן חיות מעופפות חומות הדומות לדרקונים. עיזים גדולות (פלסט...משהו)

3) לבן

4) אביה של אריה נלחם באורגל, איבד את נישקו, וכשהאורגל בא להורגו הגיע עורב וניקר את עיניו, בתור תודה הוא ברכו בחיים ארוכים.

5) בריסינגר (ברום)

7) אריה שלחה אותה לברום, והללבות שהיו במערת הנשמות גרמו לה להגיע לאראגון.

2) 5. אחד שאראגון הרג, אחד שאריה. עוד שלוש שאריה מספרת לאראגון שרק שניים - רוכב ואלף, הרגו צל ושרדו. (2 שרדו, אז יש כמנ שלא שרדו, ולכן זה לפחות 5)

1)  הראשון ברום - 20 שנה

    לאחר מכן העביר את זה למישהו שמוזכר פעם אחת כשאורומיס מספר לאראגון על ברום. לא זוכר את שמו

      אולי מישהו נוסף. לא מוזכר

      דיינור(מי שקיבל את התאומים לווארדן.)

     אזיהוד

     נסואדה

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.