מעולם לא התנהל דיון על הנושא.
יש שכל ישר, עם נורה, שמהבהבת כשעשרות אלפי איש נוטשים את ארץ הקודש ונוסעים לקבר, בחו"ל, דוקא ביום הקדוש ביותר, יום ההמלכה של אלוקים. (הולכים לחפש מוות, ואני יודע שיש מקום ביהדות לקברים, אבל יש פרופורציות, והן אלה שאחראיות להדליק נורות)
המקום הראוי להמליך את אלוקים, ברור שהוא בארץ, מן הסתם הכי טוב בירושלים. אבל האנשים האלה עוזבים את כל המקומות הכי חשובים - ובוחרים בקבר של איש אחד, צדיק לטענתם, אבל לכולי עלמא - הוא צדיק מתוך שורה ארוכה של צדיקים במהלך ההיסטוריה, שגם הקברים שלהם ידועים.
זה העיוות שכל בר דעת שלא נוגע בדבר מבין שהוא עיוות ממש מעוות.
העניין עם העבודה זרה הוא.. זה שעבודה זרה זה לא לעמוד מול פסל עץ דוקא, כמו בציורים, עבודה זרה זה כל דבר שפוגם בבלעדיות של הקב"ה, כל דבר שמשנה את התמונה מעבודת ה', למצב בו תשומת הלב מחולקת גם לאנשים, חלקם מתים.
זאת הנקודה, זה למה זאת עבודה זרה.
מתי אנחנו מגלים שפגמו בתמונה השפויה כמו שאלוקים רצה? כשביום ההמלכה נוסעים לקבר בחו"ל, או כשלא מקיימים מצוות סוכה כי מישהו אמר ההיפך מהשם.
(שלא לדבר על החלק הכל כך חשוב של המשפחה בחיים, ובתורה בפרט, ועל זה שברגע שהתחתנת עם מישי, וילדת ילדים, אתה לא נפרד מהם כשיש ברירה, בטח שלא בחג, בטח שלא כדי להתקרב לאלוקים.)
זה נורא פשוט ונורא בריא, ואז מגיעות התשובות.
"ר' נחמן אמר! הוא הבטיח!!". כן, ברור, וזה רק מוסיף למדגיש את העובדה שהיהדות שלך הפכה לפולחן לאיש צדיק מההיסטוריה, במקום להשם ולתורה. כי אז מה אם הוא הבטיח?? הוא עוד צדיק בשורה ארוכה של אנשים כמוהו, למה דוקא הוא יכול להבטיח? הוא יותר מתנאים ואמוראים וראשונים שלא הרגישו יכולת להבטיח הבטחות?!
"מותר לצאת מהארץ". הנושא הוא לא הלכה, הנושא הוא הרבה קודם, שכל ישר ופרופורציות, שהן עושות לפעמים את כל ההבדל.
תראו, אין לי בכלל ספק שאדם שחווה חוויה מטורפת של עשרות אלפים באיזו חור בחו"ל שצועקים ביחד, ברור שהוא לא יבחן את הדברים בצורה נקייה, אני חווה, עזוב אותי דיבורים. ובאמת.. הסיכוי להחדיר לראש של ברסלבר את העניין הוא קלוש.
אבל אדם מבחוץ, ששומע על חוויות מטורפות, והראש שלו לא איבד את הפרופורציות, והוא יודע שהדבר האחרון שהתורה ואלוקים רוצים זה שהוא יאבד אותן, אדם כזה מבין שהחוויה הגדולה הזאת היא רק הרבה יותר מסוכנת וחשודה.
היא מתחילה מעיוות שנראה קטן יחסית לחוויה, אבל העיוותים האלה משנים הכל.
ושימו לב, מעולם לא היה דבר כזה בהיסטוריה קודם, לא היה יחס כזה לאדם, ובודאי שלא היה יחס כזה לקבר, ולראש השנה. הדת היהודית לא היתה דת של מילים כמו "מתוק.. אלוקות... נשמות..." היא מאז ומעולם היתה דת של פיתוח, של מוסר, של להפוך טובים, לא להפוך למתלהבים. ואם לא היה דבר כזה, אוקיי, בא לכם, בסדר, מצאתם דת חדשה.
זאת לא התורה שקיבלנו מסיני וזה לא אלוקים שהכרנו.
הדרך היחידה לא לראות את העיוות שבדבר, היא רק אם תמונת העולם שלך כבר נפגמה, ואתה לא עובד השם, אתה עובד ה' ור' נחמן.
כי את אלוקים לא מוצאים בקבר בחו"ל, את אלוקים לא מוצאים בנטישת המשפחה והאחריות.
תראו מה עונה למשל אריאל.
מה שיש לבן אדם לענות על דבר כל כך לא ישר וכל כך לא מריח טוב:
אבל רבינו ביקש. רבינו אמר על ראש השנה- "הראש השנה שלי עולה על הכל"
-"מי שהיה אצלי בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה"
רבינו אמר שאת כל התיקונים של כל הנשמות שהוא עושה בראש השנה- הוא לא קיבל את זה בתור ירושה מאבותיו, (הוא היה נין של הבעש"ט) אלא קיבל את זה מתנה מה' יתברך!!
מתנות מהשם, נשמות, קברים והבטחות ולשמוח כל השנה. זה מה שקורה כשהיהדות הופכת למשהו קטן ועלוב ו.. די פרימיטיבי. כן. במקום תורה של פיתוח ושיפור וקרבה אל הטוב - דת של מילים והתלהבות.
ואז גם כל המילים.. נחל נובע.. רבינו הצדיק המתוק... אלוקים אני מת עליך, דת של מילים ושל חוויות מופרעות.
מי שנקי מסם - יכול לראות את זה, ולקלוט כמה זה נורא, מי שלא - כפרה עליו.