קטנות

זה תיקון

הלוואי שישתנה לי הגוף קשה לי לתפקד

מתי אתה מעריך שהמשיח יגיע?

תגיד יכולות לצמות מחדש שיניים אם שלי רקובות?

כימי מאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

לכהן אסור להיות שיכור גם בגלות מכיון שמשיח הולך להגיע כל רגע

ושיכרות עוברת תוך זמן הליכת מיל - שלדיעה המחמירה זה 24 דקות, שזה אומר שפחות מהזמן הזה משיח יכול לבוא.

אני אחפש את השיחה שהרבי אמר את זה בהמשך

ב"ה

שיש דעה שלכהן גם בזמן הזה אסור לשתות רביעית יין וזמן התפוגה של רביעית יין היא כמהלך הלוך מיל בין 18 ל-24 דקות.

וזה לא רק שמשיח יכול להגיע בזמן הזה הוא גם יכול להספיק לבנות את בית המקדש ולהכניס את הכהנים לעבודה, מה שמקצר עוד יותר את זמן ביאתו של המשיח.

ב"ה

יכול להיות בן אדם מאוד יפה בעיני אחרים והוא חושב שהוא מכוער וכן להיפך.

ידוע הסיפור אם אחד מגדולי התנאים שפגש במי שהוא מכוער, והעיר לו על כך, הנ"ל ענה "לך לאומן שיצר אותי".

ואותו תנא הבין את טעותו, שבעצם זה הקב"ה שברא אותו כך ורק מהסיבה הזו אותו "מכוער" היה שמח בחלקו.

להרפות מ"מחלתך" אין צורך אפילו במשיח, את צריכה רק להעלות את הדימוי העצמי.

מי שחושב שכל היום האחרים מסתכלים עליו ומלחששים על צורתו הוא באמת מסכן, אבל השמח בחלקו , ולא משנה מה חלקו, מדוגמנית עד גבן, הוא העשיר האמיתי.

אבל למה לחפש רחוק בהיסטורי, שמעתי אישית מהרב גלוכובסקי, רבה של קהילת חב"ד רחובות, שנתן הרצאה באוסטרליה, מולו ישב בן אדם אם חיוך רחב במשך כל ההרצאה גם כשדובר בעינים רציניים ביותר, הרב אמר שהוא אישית התפוצץ מהתנהגות האיש אבל מפני הכבוד לא אמר כלום. למחרת לאחר תפילת שחרית חזר על עצמו אותו תסריט, הרב מדבר ומולו יושב בן אדם חייכן בטירוף !!! הרב אמר לעצמו מיד אחרי הדרשה אתן לו מנה אפיים על התנהגות בזויה כזו. אתה רוצה לחייך, תעשה זאת אבל למה מול הפנים שלי?

נגמרה הדרשה, והאיש בעצמו ניגש לרב ואמר לו לבטח אתה חושב אותי משוגע או לא שפוי, אני רוצה שתדע שהייתה לי מחלה מאוד נדירה ומאוד קשה שהקמה לי את כל שרירי הפנים, שאלתי את הרבי האם לעשות ניתוח או לא, והרבי ענה שלא שזה יעבור ובאמת זה עבר והזכר שנשאר לי מכל הסיפור הזה הוא החיוך הרחב.

והרב גלוכובסקי סיפר הרי אני חשבתי להכנס בו בכל החומרה כשבסה"כ התוצאה של פניו זה ברכה של הרבי נטו.

יש לי גיס שמשעת לידתו הוא אם יד שמאלית שלא התפתח בגלל שמשכו אותו מבטן אימו אם צבת, גיסתי בעת השידוכין מאוד התלבטה בכל אופן זה מה שהוא שנראה לעיין, לבסוף התחתנו ואין יותר מאושרים מהם, כל מי שמכיר אותו מסתכל על אישיותו הכבירה, תלמיד חכם עצום, ואינו שם לב לכלל לידו, אבל אם הוא היה מקרין דיכאון על ידו, הוא פשוט לא היה יכול לחיות.

וכך זה בכל תחומי החיים, יש אנשים שלא מסוגלים לנסוע בפחות ממרצדס, ונכנסים לחובות אדירים אך ורק בגלל שלשכן יש מרצדס, למה ? פיאט פונטו לא עושה את אותו עבודה? אולי יותר טוב בהרבה פחות כסף ניתן להגיע למקום חפץ !!

הכל תלוי בדמוי העצמי, יש אנשים שמפחדים מרוחות ושדים, כשהדור שלנו אינו מגיע לדרגה רוחנית לראותם או להרגישם וסתם מכניסים למוחם כל מיני דמיונות וחיים בפחד תמידי, או בלי ללכת רחוק מי אינו מפחד מ"ג'וקים", הם אכלו פעם מי שהוא? הם אפילו לא נושכים ! כלב חתול וסוס הרבה יותר מסוכנים, אבל האנשים ילטפו כלב או חתול ויברחו ויצרחו בריאת החיה הקטנה הזו. נקודה למחשבה.

להמשיך לתקן גם שהוא יבוא?

ב"ה

... לתקן אחר ביאתו ???

מלשון תיקון משמע שיש פגם שצריך לתקן, אולי כלל אין פגם. זה רצון ה', והקב"ה רוצה ועושה רק טוב !!!

חז"ל והנביאים דברו על תקופה ניסית, הרמב"ם חולק וטוען שעולם כמנהגו נוהג ובמקום אחר כותב, לא יודעים איך יהיו הדברים עד שיהיו, כלומר גם הוא נותן פתח לתקופה ניסית.

דבר נוסף אומרים על הבעש"ט שהוא היה רואה מתחילת העולם ועד סופו, שיכל לראות יהודי בקצה העולם ולעזור לו. דבר בהחלט נסי ביותר, אבל כיום גם בדור שלנו השפל יש לנו דוגמה מוחשית ופיזית לא רוחנית כבזמן הבעש"ט, דרך הטלפון האלחוטי ניתן לראות יהודי שנמצא בקצה השני של העולם, הראיה שלנו לא השתנת, טרם הגענו לדרגת הבעש"ט, אבל יש לנו טעימה מלעתיד לבוא בתוך עולם הזה הגשמי, ואולי בשיא הגשמיות של ימינו ה"סמאטפון" !!!

השאלה היא, מה מגדירים נס? חז"ל במסכת ברכות מתארים שאדם שמזיז אצבע זה נס.

הגדרה של נס המקובלת היא שינוי בטבע, שינוי במה שהעיניים שלנו רגילים לראות.

קפיצת הדרך גם היה אחד מהנסים הרגילים אצל הבעש"ט, ה"קונקורד" ז"ל, מטוס צרפתי שיצא משימוש קיצר את הנסיע מפריס לנ"י לחצי 4 שעות במקום 8.

הנקודה היא שלא רק יהיו נסים, אלה שהם יהיו כ"כ תקפים, שהם יראו לנו כטבע וזה אולי מתרץ את הלכאורה סתירה בדברי הרמב"ם שמצד אחד יהיו נסים אבל עולם כמנהגו נוהג, מנהג של שרשרת של נסים.

ממנו ניסים?

ב"ה

יש קריטריונים למלך המשיח שמוזכרים ברמב"ם בפרק י"א י"ב של הלכות מלכים ומלחמותיהם.

ובשום מקום בקריטריונים אינו מוזכר שהוא צריך לעשות נסים, להיפך אם הוא עונה לקריטריונים צריך לקבלו בלי לדרוש ממנו שיעשה נסים.

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה