תקשיב.

אם מגיעים מנקודת מבט אמונית, שמי שקובע מי צדיק ומי לא זה לא איזה כותב מאמרים, אלא הת"ח האמיתיים.

אם מבינים שהגאון מוילנא שהיה גאון עצום, גם במדע, אמר שהוא יכול לרדת לדעתם של הראשונים, אבל לא יותר מזה[כלומר להבין בצורה מוחלטת את מה שהם כותבים] אז ברור שאיזה אדם קטנטן שכותב על דוד המלך העצום כמה שטויות, אין מה להקשיב לו כלל.

אם מבינים שמי שכתב את התהילים, לא יכול להיות איזה מלך מרושע. שחצן וגאוותן ח"ו, פשוט לא קוראים שטויות כאלה!!!

בס"ד

ואפילו לא צריך נימוק מודגם,המאמר מתחיל במרמה בין אם התכוון לכך ובין אם לא(שהרי כך או כך,זהו פני המאמר),ובעניין זה נתפס כמרעיף שבחים על דוד המלך ע"ה (אומנם מלווים בעוקצנות,שפחות ניכרת על גבי ההוד והגודל שהוא נותן לה,כך לפחות זה התיישב בעיני,ואין לך אלא את מה שנתפס בעיני הקורא כמפתח להבנת השפעותיו של המאמר) ומושך את הקורא בקריאה ובעניין, ובמהלך הדברים הולך ומחריף את טונו עד הגעה להשתוללות אגרסיבית ואלימה וביזוי דוד המלך ע"ה,זהו מאמר שאינו מכוון לאמת ואין לו אלא את המגמה שהוא רצה להעביר.

אם לא כך,ואם הייתה כוונתו לשטוח טענות בצורה עניינית סביר שהוא פשוט וקל היה ניגש למלאכת ההבל הזו ומתחיל לשטוח את הטיעונים הללו מלכתחילה ומביע את רגשותיו שמובעים היטב בהמשך,משום אינני מכיר אדם שיכול להחזיק דחיה כביכול באופן שאיננו מאולץ ומכוון מראש ,אלא שהוא השתמש בכל זאת בהטעיה בין אם כיוון לכך ובין אם לא כדי למשוך את הקוראים ולנסות לשנות את דעתם ע"י סגנון שעליו למרבה האירוניה דוד המלך ע"ה בעצמו חשף כלפי אנשים שכביכול באים להאדיר את שם ה' כנגד תורת ה' ולא באים אלא במזימה כזו מלכתחילה,לקרב את לב השומעים שאכפת להם מה',והם לא באו להתווכח (ונפש האדם היא כזו שנוטה לברוח ממריבות כמה שאפשר) אלא אדרבא הם בעדם ובסופו של דבר לנווט את כל מה שאמרו כנגד תורת ה' עצמה.

זהו סגנון שנקרא "אשר האמירוך למזימה".המאמר עושה דבר דומה בין במכוון ובין לאו,הוא מרכך את המנגנון הפסיכולוגי של הקורא באיצטלה של אוביקטיביות ואף שבחים יחסיים לדוד המלך וכשהקורא לא מוכן לכך,הוא מתחיל להריץ טיעונים מבזים בצורה רצחנית שלא היה להם צל של דבר בתחילת המאמר.עוד לא ראיתי מאמר של "קווים לדמותו" שהיה כל כך אלים ומבזה.והרגישות לאמת לא נותנת לדעתי אפשרות לדברים לשבת בכפיפה אחת,עצם הבחירה של שם המאמר הוא דבר המרמה את לב הקוראים.

האם ניתן ללמוד משהו ממקור שמשדר כ"כ הרבה חוסר אמינות,עירפול וחוסר הוגנות ? בשביל מה הוא היה צריך לזה אם הוא חושב שדבריו אמת ? למה הדברים לא מבוררים לגמרי מלכתחילה,כל הסגנון הזה מזכיר בעיני חד סגנון מסיונרי של כתות נוצריות.וגם אם לא כוון לכך,זוהי הצורה של המאמר בין אם רצה כך ובין אם לאו,וכיוון שבא לבזות אדם גדול ע"י חוסר הבנה יסודית בתנ"ך אין לנו אלא לחשוד,ולא לתרץ זאת כסגנון ספרותי שלא שם לב למגמות הפסיכולוגיות שהוא יוצר.

כל זה כדי שתבין במה מדובר.האמת החשופה היא,שחוזקו של המאמר הוא באריכות המופרזת שלו,שהרי הטענות היו ברורות כבר לאחר כמה שורות,מכיון שכל שאר המאמר זו חזרה על אותן טענות בתחפושות שונות,לענות לכל שורה ושורה נעשית מלאכה קשה וטרחנית שכנראה לאדם ממוצע אין אותו זמן פנוי שהיה לכותב לכתוב את ההבלים הללו.

למרבה האירוניה,בסוף המאמר צויין שכל מה שנכתב לא היה אלא "דיון" ! והדבר מוזכר ממש בדרך אגב,כיאלו וזה דבר ברור ומובן מאליו.אך אני הקטן עוד מעולם לא נתקלתי ב"דיון" שבו נשמעת אך ורק טענה אחת,שיטתית,עזה,לא מאוזנת ולא שקולה וכזאת שמחופשת בכל מיני תחפושות, לאורך 10 דפי מאמר שלמים.

בכל דבר ודבר יש לימוד שניתן לעשות,יש מה ללמוד ויש תשובות,בחרתי נושא אקראי ומסתבר שמאמר שהצטיין בהבאת ציטוטים רבים כחול הים לא טרח להביא את הרקע לדברים ומידע הכרחי שיבאר את הסוגיה,חוסר אובייקטיביות ומגמתיות שניכרת כבר מעצם המהפך הזה בין דברי הפתיחה ובין המשך המאמר.ואם לא מכיר בדברי חז"ל,הרי שהוא בכלל לומד תנ"ך אחר שאת משמעותיו בדה מליבו שלו,ואין לנו קשר אליו.כמו לנסות לקרוא ספר בהנדסת מחשבים ללא ידע מתאים.

ובכל מקרה,דוגמא כאשר דוד המלך הרג בשמואל ב'  את אותם מאובים,חז"ל מלמדים אותנו את הרקע לדבר,ואביא את את פירוש רש"י למקום:"לפי שהרגו את אביו ואת אמו ואחיו, שנאמר (שמואל-א כב ד) : וינחם את פני מלך מואב, ולא מצינו שיצאו משם : (רש"י)".

במקום שהכותב יבקר את המואבים שרצחו את הוריו הוא בחר להתעלם,או שמא לא ידע על כך(ואם לא ידע מה לנו ולהקשיב למאמר כזה שלוקה בבורות ?),ובכל זאת הכפיש את דוד המלך ע"ה ורצה להשוואות אותו לדברי זוועה,במקום לבקר את העם המואבי שפגמיו הקשים ואולי עוד נושאים נוספים שבגינם ציוותה התורה שלא יבוא מאובי בקהל השם וכן בכלל זה גם לברר את הזהות הלא מוסרית של העמים האליליים שהיו עסוקים באותה תקופה בהקרבת ילדיהם לעבודות הזרות שעבדו להם

(כולל מנהגים כמו "מנהג התופת" שבו היו עובדי עבודה זרה מתופפים בתופים חזקים כדי שהוריהם של הילדים שנשחטים או נשרפים לעבודה הזרה לא יכמרו עליהם וינסו להצילם.מכאן המושג "כאב תופת".או קוברים את בנותיהם בחיים כדי לרצות את העבודה הזרה שלהם ?!,וכל מיני עיוותים אחרים).

הכותב בחר להתעלם מכל הרובד הזה בדבר זהותם של המואבים והעמים סביב (או שלא ידע,וזה גם דבר גרוע) ולבזות את דוד המלך ע"ה,וזו דוגמא אקראית בלבד.

אז מה ניתן לומר ? לא להתרגש מדברים מגמתיים ולא ענייניים שהפחד הגדול ביותר שלהם הוא מהאובייקטיביות עצמה ובירור האמת בכללותה,וחלילה לא ארצה לטעון לשוא,יכול להיות שהדברים נכתוב מבורות,אך זה עוד יותר גרוע.

וכן לא התייחסתי למיני טוענות שמשובצות בטיט במהלך הטקסט שהכותב פשוט בדה מליבו באין מפריע.

אני בכלל מציע להזהר מאמרים אגרסיביים,עזי פנים,מגמתיים,שחוזקם באריכותם המופרזת שהקורא מאבד בהם את ידיו ואת רגליו.למרבה האירוניה הכותב הביע במאמר הזה חוצפה וביטויים אגרסיביים שלא היו עולים על דעתו של דוד המלך ע"ה לעולם,אלא שדוד המלך היה צריך להלחם מול הרשע (וכולנו מכירים את מאמר חז"ל שדוד המלך ע"ה היה מתעדן כתולעת בלימוד התורה אך יוצא למלחמה כגיבור בבואו להלחם),שהרי אני מאמין שהכותב לא חש לכך שהוציאו את אייכמן ימ"ש להורג ? בתוקפה ההיא היו הרבה אנשים במוסריות של אייכמנים אלא שהדבר זוכה להתעלמות או שלא נודע.

לצורך העניין אתייחס לרובד מסויים שממנו המאמר בחר להתעלם,אם היו בוחרים להקריב ח"ו ח"ו ילדים בתקופה הזו ולחדש את המוסריות הפגומה שהייתה בעמים סביב שהייתה בתקופתו של דוד המלך ע"ה באופן ישיר שהכותב היה נפגע ממנה או מודע לה ח"ו,אני מניח שהוא היה גונז את המאמר הבזוי הזה בהבנה שסוף סוף את העולם שדוד המלך ע"ה נלחם בו,הוא כלל לא מכיר.ולמען האמת אין בזה צורך,אילו המאמר היה מנסה לגלות את האמת מאחורי חצאי הציטוטים שהוא מפזר במקום להתנדב להשלים לנו אותם ו"לספר לנו" מה באמת קרה במילים שלו הוא היה מגלה זאת לבד,מכיון שהדברים מאד ברורים.

בס"ד

הבנתי לבד את המגמה הזו של הכותב...הרבה כותבים בתחום הזה משתמשים בניסוחים שלו בשביל לשכנע...

מה שהיה לי קשה זה חלק מההיבטים שהוא הביא שנראים כלפי חוץ יותר חזקים מהתשובות של חז"ל לכך (למשל עם בני שאול,חז"ל אומרים שמוטב היה שיהרגו בצורה כזו כדי שיהיה קידוש ה',זאת למרות שהם עצמם לא חטאו לגבעונים,).דוגמאות נוספות לכך הם התרפים שהכותב דיבר עליהם,הרצח של שמעי בן גרא ויואב בן צרויה,והסיפור עם נבל הכרמלי ושדה מפיבשת (שאת זה גם חז"ל מבקרים ואומרים שבשעה שדוד חילק את שדה מפיבשת,יצאה בת קול ואמרה שרחבעם וירבעם יתחלקו במלוכה).

לגבי מה שאמרת על המואבים,אם הכותב היה מתייחס למדרש שהבאת, הוא רק היה משתמש בו בשביל להמשיך את הקו שלו,שדוד הורג עם רב מהמואבים על מעשה פרטי (ויכול להיות שלא בהכרח קרה כי זה מדרש ומדרשים באים ללמד אותנו מוסר ולא תמיד הם קרו באמת-אבל המסר שלהם נכון).הדעה השניה הייתה באמת נראית נכונה אם באמת היה ביסוס לדברים האלו,לא רק כי זה לא כתוב במפורש בתנ"ך:שלמה המלך בנו של דוד המלך בנה במה לאלהי מואב בירושלים (ידוע ששלמה המלך לא באמת האמין בע"ז,אלא העלה עליו הכתוב שעשה כך כי לא מיחה בנשותיו הנכריות,אך אם מעשי האומה המואבית היו כ"כ לא מוסריים מן הסתם שלמה המלך לא היה מתיר לנשותיו להביא את המנהגים הפסולים הללו לבירתו).

מכיון שהדברים ארוכים מדי מה שגם מוציא אותם מהשדה הענייני לענ"ד שהרי זה מאמר שמביע דעה,ועוד כזו מעוותת.לא יתכן להתייחס לכל דבר ודבר דרך האינטרנט ולכן העצה הטובה בעיני היא שקושיות ספציפיות שיש לך תשאל את רבך,או תשאל בשו"ת אם זה לא מתאפשר.

מכיון שהבאת את כלל המאמר,התייחסתי לאמינות והאובייקטיביות שלו באופן כללי כך כדי להדגיש באופן כללי שלא צריך להתרגש מכל טענה שמובאת כיאלו והיא נעשתה ע"י בירור מעמיק ולמדני ובאה מתוך יסוד אובייקטיבי,אך שאלות ממוקדות שיש לך הן פשוטות יותר להתייחסות כי לא צריך להתייחס למאמר שלם ולכן תנסה לשאול.

ב.כפי שאמרתי הוא לא התייחס לזהות הלא מוסרית של העמים הללו,וכן מעשה פרטי יכול להיות ביטוי ליסוד כלל לאומי לענ"ד,מה גם שזהות הנרצחים היא גם פרמטר.ובכל אופן גם על זה אתה יכול לשאול ולהחכים.

אתה צריך לבסס את עצמך באופן כזה שאמיתתה של היהדות תהיה כ"כ ברורה לך, שמאמר כזה או אחר לא יזיזו לך.

ישנם ספרים רבים שעוסקים בזה, ישנים וגם חדשים. הכוזרי-ספר מומלץ (א"כ קצת קשה בגלל הלשון שלו).

השאיפה מבחינת הדרגה האמונית, צריכה להיות שתגיע לזה, שאפילו אם תרצה לעזוב את הדת, השכל לא ירשה לך כי אתה יודע כבר מה האמת, ואתה מבין שא"א להתנתק מהאמת. בשלב כזה, בד"כ גם כל מיני טענות משונות, נשמעות מופרכות מראש, כי האמת כבר ברורה לך. כמו שאם אדם יבוא ויאמר לך שהפריכו את זה ש1 ועוד 1 שווה 2, אתה תגחך עוד לפני שתשמע את ההוכחה, וברגע שתשמע, פשוט תחפש את התרמית...

בנוגע לעצם המאמר, קראתי חלק ממנו, עד שהספקתי לקבל את הרושם הכללי של דבריו (אין לי ענין להאריך בקריאת דברי הבלים כפרניים). לגבי כמה מהטענות שלו-ברור שהם נובעות מחוסר אמונה (למשל, את זה שהריגת בני שאול היא פשע הוא מבסס על זה שכל אדם רציונאלי מבין שלא ייתכן שדוד קיבל מסר שמימי, ובדומה לזה הוא מנסה לתרץ את חפזונו של שאול בגלגל.) הנק' בזה היא שרק אדם פרימיטיבי וצר אופקים מתקשה לקבל את הרעיון שיכול להיות שבאמת היו נבואות ומסרים שמימיים. אינני יכול להגיב על כל מה שהוא כתב שם מכיון שזה ארוך מאוד.

אבל מכיון שאדם חכם שמתבונן בסיפור, מבין מה לא יתכן שמסופר שם, ממילא הוא מוצא הסבר מה כן קרה, אפילו אם זה יותר מורכב ברמת הפשט (ובד"כ זה דווקא הפוך אלא שהפרשנים הכופרים מצליחים להציג את זה כאילו ההסבר שלהם מסתדר יותר טוב). ואגב, גם הפרשנים המעוותים, מגיעים למסקנות שלהם מתוך הנחות יסוד כגון- לכל אחד ברור שהדת זה שטויות, ואם ככה הגיוני שגם "גדולי האומה" נכשלו, שהרי הם לא באמת חיו את מה שהם עשו, וגם לא יתכן שהיתה להם סיעתא דשמיא, וממילא מנסים להבין מחדש בצורה "הגיונית", היינו בצורה שמסתדרת עם התפיסה המעוותת הנ"ל.

אלא שאנחנו שיודעים את האמת, ויודעים שאותם אנשים חיו את הקדושה, ממילא צריכים להבין מה באמת קרה שם הרי ההסברים של אותם כופרים חסרי שחר לחלוטין, אם כתוב לך שחתול רץ אחרי נמר, מה תבין מזה-שהחתול היה משוגע, וגם הנמר היה משוגע (כפי שמבינים אלה שבאמת משוגעים, וחושבים שכולם כמותם בבחינת כל הפוסל במומו פוסל), או שתבין שמאחוריהם נסעה לכיוונם שיירה של טנקים? אז כמובן שצריך שיקול דעת איזה הסבר הגיוני יוכל להסביר את המציאות טוב יותר (כי למשל טנקים לא תמיד שייך), אבל גם האופציה הראשונה לא שייכת. ולפעמים באמת יש מחלוקות בין פרשנים האם פירוש מסוים ייתכן או לא, אבל לאותם משוגעים שמניחים את ההנחה "הפשוטה וההגיונית" שאותם קדושים היו בעצם אנשים טפשים אין צורך להקשיב, כי אפילו אם יאמרו דבר נכון זה במקרה.

לגבי התרפים, אגיב כיון שהתיחסת ספיציפית. התרפים הם דמות אדם, וכנראה לא שמשו רק לע"ז, אלא לדברים שונים כדלהלן. (אגב, מסתבר בהחלט שגם התרפים אצל לבן לא היו ע"ז (שהרי רחל לא מיהרה להשמידם), אלא שבגלל חשיבותם לבן קרא להם אלהים).

יש מי שאומר שהם שמשו לידיעת מהלכי השמיים, ע"י סמלים כלשהם, ודבר זה היה בו כדי לעזור למי שרוצה לדעת עתידות, או להתחברות לכוחות עליונים (ובענין זה-לטוב ולרע, ז"א היה אפשר להשתמש בכוחות עליונים טובים ואולי אף להגיע לנבואה ע"י זה, או להשתמש בהם כדי להדבק בכוחות של טומאה וכישוף, ע"מ לבצע כשפים או לדעת עתידות), ויש מי שאומר שהם עזרו בפיתוח כוח הדמיון והתעוררותו שעל ידי זה היה אפשר לקבל חלומות, שלפעמים היו חלומות צודקים (במקצתם, אין חלום שכולו נכון), ולפעמים סתם שטויות כדרכם של חלומות. פירוש נוסף אומר שהנשים היו עושות להם דמות בעליהן להסתכל בו מרוב אהבה (כמו שהיום שמים את בן הזוג בתמונה בפלאפון  (או לחילופין את האחיין החמוד)).

(אגב, אם זה נראה שאני עם המון ידע כללי ובזכות זה הגעתי לתשובות האלו על התרפים, ממש לא, פשוט עכשיו פתחתי ספר ובדקתי, וזה דבר שכל אחד יכול לעשות כשיש לו קושיה, ובד"כ הוא בהחלט ימצא כמה תירוצים טובים, ואפשר גם לחפש באינטרנט, גם זה בד"כ נותן תוצאות טובות. מומלץ מאוד לנהוג כך. ב"ה היום לא קשה למצוא תשובות לשאלות, וגם תמיד יש את מי לשאול אם צריך... "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". ואת שאר הדברים כתבתי מהיגיון פשוט, וגם בזה כמובן שתמיד יש את מי לשאול אם דברים לא ברורים.)

הלכו לפי הגיה הישראלית שמגשמת ומעוות כל דבר קדוש..

לא מבינים מהי קדושה ועד כמה ה תפס מקם בחיי דוד המלך וכל דבר שעשה ה היה לפי רצון ה' וגם מה שכתוב שהוא כביכול עשה לפעמים זה יותר משל מאשר מה שקרה במציאות

אמנם אני לא מתכוון לענות לכל אחת מהקושיות שלו, כי לפי דעתי אין צורך, רק אכתוב על הנושא באופן כללי.

מדובר באדם כופר שחושב שכמו שהראשונים יכולו לתת פרשנויות 'משלהם' למקרא כך גם הוא יכול לפרש את המקרא בצורה ההגיונית שנראת לו.

אדם כופר זה אינו מאמין שתורתנו היא תורת חיים שנתנה לנו מידי ה' והועברה אלינו בלי שום שינוי או עיוות אפילו בתגי אותיות!

אדם כופר זה לא מאמין בהמצאות האלוקים והתקשרותו עם בני אדם ע"י נבואה, רוח הקודש והשגחה פרטית המכוונת את המציאות ואת חכמי ישראל אל האמת והיושר.

נקודת ההנחה שממנה יוצא כל המאמר הזה היא שהתנ"ך נכתב ע"י סופר מוצלח מאד, אשר ברבות הימים עבר עריכות, שינויים וסילופים.

מנקודת מבט כזו ספר זה וכל הנאמר בו לא בהכרח התרחש במציאות.

מנקודת מבט זו ספר זה אינו מחייב אותנו ולא נוגע כלל לחיינו.

על כן גם פרשנותו על המקרא נובעת מכללים וכלים ספרותיים גרידא, כאשר זו טעות מיוסדה מכיוון שהתנ"ך לא נכתב כספר היסטוריה או כיצירה ספרותית, העובדות והסיפורים המובאים בו מסתירים מאחוריהם עומקים ורבדים לאין שיעור כפי שיוכל לראות מי שיתבונן בתורה בצורה האמיתית ע"י הכללים שנמסרו לנו מאלוקים דרך משה ושאר הנביאים במסורת שלא זזה ימין ושמאל עד ימינו אנו. 

בנוסף לאמור לעיל פרשנותו של הכותב לסיפורי המקרא מוטת, מסתמכת על פרשנויות שניתנות לוויכוח, מתעלמת מעובדות ומפסוקים מפורשים אחרים ואף במקרים מסוימים נוגדת לחלוטין את לשון הפסוקים.

 אתן כמה דוגמאות, אבל קודם אקדים שבעקבות הטענות הראשונות והעקרוניות שנתתי ויכוח זה הוא ויכוח שרק, וגם אם יהיו טענות שלי הקטן אין איך לענות עליהם, אין זה מערער את היסודות העקרוניים שהזכרתי למעלה, את הדוגמאות אני נותן רק על מנת לשבר את האוזן וליישב על הלב את העובדה שאדם זה מדבר דברי הבל ושקר המונעים מאינטרסים ודעות כוזבות ומחופים בדמגוגיה וסדר פסיכולוגי גאוני (כמו שכבר הזכירו כמה תגובות מעלי).

א. הכותב טוען שדוד באמת רצה במותו וברעתו של שאול אך רצה שאחרים ייעשו זאת במקומו ורצה לחפות בכך על שנאתו ולהציג את עצמו בעיני העם כשוחר שלום.

דברים אלו סותרים פסוקים מפורשים אחרים! 1. בספר שמואל א' פ' כד מסופר שדוד התחבא במערה עם אנשיו מפני שאול ושאול המלך נכנס למערה לבדו כדי לעשות את צרכיו, אנשי דוד מפצירים בדוד שילך ויכה את שאול, דוד היה יכול לעשות זאת ואף אחד לא היה יודע, הוא גם סירב להניח לאנשיו לעשות זאת, והסתכן בסכסוך עם אנשיו כשהוא מונע מהם להרוג את מבקש נפשם, במקום זאת הוא חותך את כנף מעילו של שאול כדי להראות לו אח"כ שהיה בידו להורגו אבל הוא לא עשה זאת ולהתחנן לשאול שיעזוב אותו לנפשו.

אם אכן דוד רק רצה למלוך לא היה שום הסבר הגיוני לכך שהוא נמנע מלהרוג את שאול ואף הסתכסך עם אנשיו בשביל זה.

הוכחה שניה לדבר מופיעה בפרק כו בו מסופר שדוד מתגנב לבדו עם אבישי בן צרויה למחנה שאול בלילה בזמן ששאול רודף אחרי דוד במדבר זיף. דוד ואבישי עוברים את כל המחנה הנתון בתרדמת ומגיעים עד לשאול הישן, אבישי מבקש מדוד להרוג את שאול,לכאורה אין שום סיבה שהייתה אמורה למנוע מדוד להסכים: א. אבישי ביקש שהוא יעשה זאת, כך שדוד לא 'ילכלך את ידיו' ב. לא היה שם איש מלבדם שהיה רואה את המעשה, אפילו אנשיו של דוד לא נכחו במקום!

אם כן מדוע דוד לא הכה את שאול שנוא נפשו?   

אולי ירצה לטעון הכותב שאחד ממעריציו של דוד 'השתיל' בתנ"ך פסוקים שלא היו ולא נבראו?...

ב. הכותב טוען שדוד רצה להרוג את נבל הכרמלי ללא עוול בכפו והוא רומז בדבריו שכנראה כך באמת עשה, שהלוא אם כן איך נבל מת בדיוק עשרה ימים אחרי כן באופן מסתורי כל כך?!

הטוען טענה זאת יצטרך להתמודד עם מה שכתוב במפורש בפרק כה פסוק לח : "ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת"

אם אכן דוד היה אדם רשע ונצלן ולנבל לא מגיע למות, מדוע כותב הפסוק במפורש שה' הרג אותו, ואל הטענה שדוד הרג אותו במסווה אין צורך בכלל להתייחס לאור פסוק זה.

אולי גם פסוק זה 'הושתל' ע"י מעריציו של דוד? אם כן, מי מחליט מה הושתל ומה מקורי, עכשיו יכול לקום כל ליצן ולהחליט מה נכון ומה שקר מה נתן בנבואה ומה הוסף ע"י אנטרסנטים לאורך הדורות? הרי אין לדבר סוף!

 ג. הכותב טוען כי גם לעת זקנתו לא זנח דוד את תאוותיו ומביא לכך כראיה את סיפור אבישג השונמית, טענה זאת של הכותב מגוחכת ביותר מעצם הסתירה שיש בה מינה וביה מהפסוק שהכותב עצמו הביא לטענתו, בתוך הפסוק עצמו כתוב "ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה" (מלכים פ' א פסוק ד')

האם הכותב המלומד מתקשה בהבנת הפסוקים או שמא מוציא הוא את מחשבותיו ותאוותיו שלו החוצה ע"י הכתמת צדיקי וגדולי עולם?

ד. הכותב טוען כי כחלק מרודנותו ורשעתו של דוד הוא גם השתלט על אדמותיו של ארונה היבוסי בניגוד לרצונו.

מי שרק יסתכל בפסוקים מיד יראה כמה שטענה זאת שקרית ומסולפת. בשמואל א' פרק כד פסוקים יח-כה מתואר במפורש כיצד דוד מבקש לקנות את גורן ארונה היבוסי כדי להקריב שם קרבנות בציווי נביא ה', ארונה מפציר במלך שייקח את זה ממנו בחינם ועוד הוא רוצה לתת לו בחינם גם קורבנות, אך דוד מסרב וקונה את הגורן ואת הקרבנות מאת ארונה במחיר מלא.

כאשר מתבוננים בפסוקים אי אפשר כלל להגיע למסקנות מעוותות אלו, אלה אם כן מציבים מטרה מראש להחפיש את דוד, ואז אפשר להגיע לסילופים נוראיים!

אני חושב שדי בראיות אלו על מנת לחשוף את פרצופו האמיתי והכוזב של כותב המאמר, 

כל אחד יבין מזה לבד לא להתפתות לשמוע לכזבים של ליצני הדור הכופרים בתורת אמת.

עלינו לדבוק בחכמי האמת אשר הורו לנו את דבר ה' ללכת לאורם ולדבוק בדרכם.

נ.ב.

אני ממליץ לכל אחד לקחת תנ"ך ליד ולהתחיל ללמוד ולהתרשם מאבותינו גדולי אומתנו שלאורם אנו הולכים, לא ייתכן שכל כופר יצליח לערער את אמונתנו ע"י ניצול בורותינו!

 "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק ויוסף לקח" 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות