מכריע לדעתי)

זה לא כדאי.

נכון זה נורא נורא כיף.

אבל..יש בזה גם הרבה סכנות. מבינה? לאו דווקא הלכתיות. סכנות נפשיות. בגיל שלכם יש מעט מאד סיכויים שיצא מזה משהו רציני. זה כן יכול להביא להרבה מאד בעיות.

אני לא ממליץ. 

רק יגיגו לך שזהאסור מבחינת ההלכה

ולגבי איך זוגיות באמת צריכה להראות ואיפה היא צריכה לקחת מקום,והתשובה היא במסגרת של נישואין והקמת בית בישראל.

וחברות אישית שהיא לא לשם נישואין אסורה.

לא תמלא בת 14

ובטח שלא בגיל שלך...

יש ממש טיפה סיכוי שיצא מזה משו בסוף, וזה סתם הורס. 

לדעתי סיימי ת'קשר הזה.

בהצלחה במה שתחליטי..

להבנה של העניין, ואני בגיל 14 קיבלתי תשובות לגבי שמירת נגיעה ועוד

ואכן הבנתי ת'עניין, כי רציתי! כי האמנתי שזו הדרך, וככל שעובר הזמן אני מאמינה יותר ויותר 

ומבינה שצדקתי!

לעזור זה להגיד ת'אמת ולומר את כל ההשלכות של מה זה להיות בקשר בגיל כזה

ובכלל בקשר שלא למטרת נישואין ולא בזמן

הי, אנלא מכירה אותך אבל אני יכולה לגיד לך בוודאות שממש לא כדאי.

קשר רציני בגיל הזה בד"כ לא מביא שום דבר בעתיד (חתונה)

וגם אם כן, זה לא שווה את הסיכונים.

זה פשוט פוגע בנפש.

מכירה כמה אנשים שממש מתחרטים..

זה נותן תמונה לא נכונה על זוגיות.

כמה זמן תחזיקו? חצי שנה? שנה? מקסימום שנתיים?

בשביל מה? כדי אח"כ להישבר..

שמרי ת'רגשות שלך רק לאחד! 

בהצלחה!

הדתי לייט:

למה לא? תהנו

דתי ממוצע:

זה מסוכן... את יכולה להפגע ממש ולא בטוח שיצא מזה טוב. תזהרי.

חרד"ל:

אין יותר מדי מה להתווכח או לחשוב - זה פשוט אסור.

בשבילה הדיון הזה חדש והוא חשוב באותה

מידה כמו הראשון שפתח את הדיון הזה.

זה שהיו הרבה שרשורים דומים לא הופך

את השרשור הזה לפחות רלוונטי.

הברסלבר הצדיק והחמוד: 

נשמה יקרה! 

למה את צכה חבר??! תיהי חברה של ה' יתברך!!!! 

ו...טוסי לרבינוווו!!!!!!!!!

לדוסים במיוחד...

שעם הקבה קבע לך אותו..ואת חושבת שאתה רוצה להקים איתו בית..אז הקבה יביא לך אותו בזמן שצריך...

עכשו כדאי לך לעזוב..

אבל אין לי מושג איך תעזבי

מכיוון שכולם פה כבר ממש מזלזלים בשאלות האלה של בינו לבינה, טוב לא כולם- לפחות הרוב, (אני טועה? כי זה די נראה

ככה) אני אשמח מאד לענות לך, אבל באישי.

אז דברי איתי אם את מעוניינת

פשוט לענות לה.

ברוכה הבאה לפורום. 

ובקשר לשאלה ששאלת:

איזה יופי לשמוע שאת מאוהבת. אהבה זה רגש מאוד חשוב, כמעט

בכל היבט של החיים ובעיקר בין בני זוג. אהבה מביאה הרבה דברים

טובים לעולם. אבל דווקא בגלל שזה דבר חשוב, צריך לדעת לשמור

עליו ולא לטשטש את הגבולות בין טוב ללא-טוב. לכן אני חושב שלא

כדאי לך להתחיל איתו קשר רציני.

למה? משתי סיבות:

הסיבה הראשונה היא שהתאהבות זה חשוב, אבל זה לא הכי חשוב.

אין כמעט אנשים שלא התאהבו במישהו או מישהי, אבל בסוף זה עבר

וחלף כלא היה. כי רגש זה דבר שלא סומכים עליו לטווח הארוך. בני

ישראל במדבר נורא התלהבו ממעמד הר סיני, אבל ההתרגשות הזאת

נעלמה לאט-לאט... הלוחות השניים, לעומת זאת, ניתנו לישראל בצנעה

ומשה לא נאלץ לשבור אותם. בקיצור, אי-אפשר לסמוך על רגש בכל

נושא וצריך להיזהר כשעושים החלטות מתוך רגש ובשביל הרגש. מה

היה קורה לו היינו נכנסים לקשר עם כל מי שהיינו מתאהבים בו? זה

היה גורם לנו הרבה כאב לב... לכן צריך לדעת להכניס לזה קצת מחשבה

ושכל. "לראות את הנולד". מה יהיה אחרי שתהיו חברים? כמה זמן תהיו?

שנה? שנתיים? ומה הלאה? אם אין לדבר הזה תכלית ברורה חבל

שתשקיעו כל-כך הרבה כוחות נפש בקשר. זה מאמץ, לא רק הנאה

וכיף. אצלנו, בהלכה, תכלית ברורה זה חתונה. כמו שאמרנו בהתחלה,

אהבה זה דבר חשוב ובגלל זה צריך לדעת לשמור עליו לזמן המתאים,

למקום המתאים, לאיש המתאים. 

הסיבה השנייה היא שאתם עוד צעירים. מאוד צעירים. אתם אמנם כבר לא

ילדים קטנים ואתם יכולים לקחת אחריות על עצמכם, אבל בגיל הזה מתחיל

תהליך נורא ארוך של עיצוב האישיות. אני בטוח שהוא חמוד כמו שאמרת,

אבל כולם עוברים שינויים בתקופה הזאת בחיים. אולי גם אחר-כך הוא יהיה

חמוד, אבל חמוד אחר... כזה שלא יתאים לך להקים איתו בית. ואולי גם את

תשתני. ואולי שניכם תשתנו ותגלו שאתם לא מתאימים... כלומר, אם תתחילי

קשר עכשיו, את בעצם תתחילי קשר עם מישהו שאת לא מכירה עד הסוף

וזה יכול להיות מאוד קשה לפעמים.

ועכשיו אולי תשאלי "אז מה אני צריכה לעשות בינתיים?"

תשובה:

לדעת להיות חברה טובה. זו ההכנה הכי טובה לנישואין. ככה זה,

אנשים שהם חברים טובים גדלים להיות בני זוג נפלאים. אז תשקיעי בקשר

עם החברות שלך, זה חשוב לא פחות. יהיו המון רגעים בחיים שאנחנו נזדקק

לחברים שלנו והם יזדקקו לנו.

תשקיעי את הזמן בבניין האישיות שלך. כמו שאמרנו קודם, התקופה הזאת,

שנגמרת בסביבות גיל 20, משפיעה מאוד על המשך החיים. ללמוד, לעבוד

על המידות, להתנדב. יהיה לכם קשה להשקיע בבניין האישיות כשאתם כ"כ

מתמסרים אחד לשני. 

זכרי תמיד, השקעה בעצמך היא לא במקום השקעה בבעלך, היא הבסיס

בהשקעה בו. אז תקדישי את הזמן לבניין העצמי ויום יבוא ותזכי לחתן (יהיה

מי שיהיה) שיהיה מאוד מאוד שמח באשתו. 

המון הצלחות. 

אז ככה, לא!

כמה סיבות:

1. הקטע של הגיל הזה הוא שאת מגלה מי את באמת!!! מחפשת את עצמך ובונה את האישיות שלך.. חבר בגיל הזה יכול לפגוע בזה כי את תחשבי על כל צעד שאת עושה ביחס אליו.. אם את עם עצמך לבד, את תעשי את זה הכי אמיתי שאפשר, תכירי את עצמך, תבני את האישיות שלך, ובעתיד בעז"ה תוכלי להכיר ולחזק קשרים כשברור לך מאיפה את באה ולאיפה את הולכת, והאישיות שלך ת.ביב יציבה יותר

2. זה נשמע טיפשי, אבל תחשבי על זה בכל זאת, תמיד יחס בנים בנות זה מגיע לקטע של חתונה או לא. מה הסיכויים שזה באמת ה- בחור שלך, ואתו תתחתני?  יש, אבל יש גם סיכוי שלא.

תדמיני שאת יוצאת עם מישהו, שאת הראשונה שהוא יצא איתה, ותדמיני שאת יוצאת אם מישהו, שמגיל שלוש עשרה יש לו חברה, היו כבר 7 לפנייך, ואחת זה היה קשר של שלוש שנים... באמת שיותר כיף לדעת שאת הראשונה  או בין הראשונות...

אז למה עכשיו?

בהצלחה!!!!!!!!!

ומוזמנת לאישי!!

נראלי זה תלוי בבן אדם עצמו... בך ובו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....