מסכים איתי שדתיים שמלאנים שונים מאוד בהרבה דברים בהשקפה?

התורה בעיקר דאא

רוב השמלאנים הכי פחות קשורים ליהדות.

אהבתי שנתפסת דווקא על המשפט הראשון

אני יכול לתמוך בחזרה לגבולות 67 וכו', ועדיין להיות אדם שומר מצוות.

(בלי להיכנס לקטנות של חילוק הארץ לפי התורה)

זה הדבר שהכי תופס את העין, כי אין שום סתירה בין הדברים.

ולראות ערסים עם כיפה לא מרגש אותי, להפך.

לראות אותם מגיעים לבית המשפט אחרי שדקרו מישהו, ופתאום הם צדיקים די דוחה אותי.

עפ"י התורה.

ואם אתה באמת מאמין בתורה כולה לא תחפף במצווה ותסכים לחזור לגבולות 67 אם אתה באמת

מאמין בתורה, שאומרת א"י השלמה לעמ"י.

הערסים לא היו עם כיפה, אמרתי כיפה שקופה.. התכוונתי לומר שיש להם כיפה, בלתי נראית

וזה שהם 'צדיקים' אחרי דקירה רק מעורר בי ת'ידיעה החזקה שהם רוצים לעזוב את המעשים שלהם.

הם רוצים לעזוב וזה לא קל, כמו שבן אדם שרגיל לגנוב כל מה שהוא רואה ומתחיל להתקרב לד' יהיה לו

קשה להפסי לגמרי על ההתחלה, כמובן זה לא מצדיק את המעשים. אבל יש מקום לחזרה בתשובה..

וד' בוחן כליות ולב שזה לא: "אני אחטא ואז אח"כ אשוב בתשובה" כי זה לא מתקבל את ד'.

במקרה הנ"ל התכוונתי לערסים צעצוע שראיתי אבל בכ"א אני חושבת כך גם על ערסים ערסים ועל כל בנ"א.

הם צדיקים שרוצים להשתנות.

הם בכלל לא רוצים את התנאים של הדתיים בכל.

אבל תכלס זה לא הכיפה, זה מה שעומד מאחוריה.. רצון/שאיפה

מקללים ובועטים במבקשי מקלט ברחוב, ואז בכיפור יורדים עם חולצה לבנה "היי היי חבר'ה כיפור! לא מתאים!"או "סליחה אם פגעתי".

ואם כן אז בקלות כ"כ?

המלך כן. ולכן אני כ"כ מבסוטה, וכ"כ אוהבת אותו.

ד' לא וותרן, הוא סלחן, לאלו שב-א-מ-ת חפצים להתקרב אליו, גם אם הם לא צדיקים גמורים

הם לקחו על עצמם משהו אחד להתחזק בו מיום כיפור הזה ו-וואו סנגור ענק 

וד' שמח על ההשתדלות. ומעריך ואוהב כל הרהור תשובה, מספי לאדם להרהר הרהור תשובה כדי

להיות צדיק ושיכופרו לו עוונות.

כמובן שדרוש גם וידוי

 מעבר לחרטה וקבלה לעתיד, אלו שלבי התשובה.

ואנחנו מטפסים מיום ליום מרגע לרגע במדרגות האלה.. שלא ביום אחד משיגים, לא בשבוע.. במשך כל החיים.

.

הרבה שירשורים שנפתחים לכל מיני מטרות אתה תמצא איזה דיוק מסכן פליטת פה או אפילו אמירה שהיא ממש לא העיקר אלא איזה דוגמא מסכנה ותשתלט על השירשור. לכל שירשור יש מטרה יש נושא עיקרי ובאמת אני מתחנן ממך להפסיק להתפס לקטנות. יש שירשורים שמטרתם היא סימפתיה הזדהות פריקות וכו' אז צריך לענות לכל שירשור כמה שיותר שבכיוון הנכון ולא לסטות מהנושא לדוג':

איך אני שונא לראות שלטי רחובות של ירמיהו אברמוביץ שרץ לבחירות של רובע ד' כי יש להם צבע מזעזע! 

תגובה: בכלל הוא אחלה גבר וכי הוא קורא לליגליזציה של נורופן וזה טוב!,בוא נתווכח על זה !

תגובה: לא זה לא ואתה פשיסט

תגובה: כן זה כן ואתה סכנה לדמוקרטיה!

זה מעצבן.

סליחה על העצבים.

חשוב לתקן

הוא הדיוק הכי מושלם שלי כי נק' המגוז שלנו ממש שונה.

אבל אני אוהבת את זה.. 

סיימת כבר??!

למה זה יותר מרגש מילדים צדיקים שגדלו בית דתי לגמריי בונים סוכה?

יש הבדל בין אדם שגדל כך לבין אדם שנמצא בין כל הבלבול ובוחר לעשות דברים שונים

מהחבר'ה שלו, ליים תורה ומצוות..

גם ילדים טנים זה מרגש אותי, אבל ריגוש מסוג אחר לא מאוד אחר אבל אחר

נגיד מה שכתבת 'אדם שנמצא בתוך כל הבילבול..'

גם אנחנו נמצאים עמוק מאוד בתוך הבילבול. אבל מחליטים להשליט את התורה על כל החיים ולא רק לצום ביום כיפור ולהניח תפילין ולעשות רק מצוות שרואים שאנחנו עושים וזה מגניב,

אלא גם לכבד הורים, ולהתפלל כל יום, ולהגיד ק"ש גם כשהשעה 3 בלילה ואנחנו מתים לישון, ולקנות אוכל קרק בחנות עם כשרות, ועוד כלמיני דברים כאלה.

בעיני זה מרגש לא פחות.

אנחנו המושלמים עושים הכל וכ'.. והנה יהודי נזכר וזה נחמד לי.

זה פשוט הנק' שלי זה האורות שלי, זה מה שמרגש אותי 

לראות זיקה יהודית באמצע כל החומר.

אני אומרת לך- אמצע ת"מ, בין כל אומות העולם, בין כל החנויות שמוכרות

תאוות.

אבל ממש אשרייך על ההסתכלות הפנימית שלך על הדברים! עוררת אותי.

הוצאת אותי קרציה.

ברור שזה מרגש.

אבל לדעתי זה לא נכון להסתכל על יהודי שגדל כל החיים בבית שומר תורה ומצוות בונה סוכה, כעל דבר מובן מאליו.

דווקא כתבת לי נק' שהרשימו אותי.

כאפה אם תגידי שהוצאתי אותך קטנה/ קרציה

את אם כבר הראית לי מזה

וכן אני מתרגשת למשל כשאחי עושה מצווה שבד"כ הוא לא עושה וזה חדש, וכשאבא מברך

על משהו פתאום כשהוא נזכר ואני מניחה לו ת'יד על הראש במקום כיפה.

הלוואי ונזכה לזכור את מה שאת אומרת בהקשר להרגל ולא להתרגל למה שמצוי..

הלכתי ליד כיכר השבת אתמול, וראיתי את השוק ארבע מינים 

ויאווו נכנסתי לאורות גבוהים!!

סתכלו על העם המדהים שלנו, איך שמצוות חשובות לו,

ואיך רוצים להדר..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....