בשביל הנימוס....

אז תציעו פעם שניה, ושלישית, מכפת לכם!

לק"י

רק שאם זה קורה יותר מידי פעמים זה כבר לא נעים לפעמים.

תנו לנו גם לשלם בפגישות מידי פעם, זה עושה לנו הרגשה טובה

(טוב, לא מדברת בשם כל הבנות, אלא בעיקר בשם עצמי..).

אנחנו אמורים להוביל את הקשר,להנחות אותו,לחזר עד שמגיעים אל הבחורה.

ובכלל,בכל העולם זה מקובל. "חכמה בגויים תאמין"

למה את רוצה לשלם?

שרוצה *באמת* להוביל את הקשר..?

ואני גם מחפש

בעז"ה תמצאי אותו בקרוב

ולא כל הזמן נסרך מאחוריה!

חוץ מזה יש גם גברים שיודעים להוביל את הקשר - אבל גם לתת את המקום לבחורה את המקום שלה להוביל להחליט וכו'!

נדמה לי שזה מה שהיא מחפשת - אם הבנתי נכון!

ואולי פה קבור הכלב.אשה שיוצאת לפגוש גבר,אבל מעדיפה לתת מאשר לקבל.

איך תיבנה מערכת יחסים תקינה ביינהם? טבע העולם,הגבר מעניק והאשה מקבלת..

אם לא תתני לגבר שאיתך לתת לך,הוא לא יוכל להיות גבר.

והבקשיש קטן מידי?ייתכן,אבל כל דרך ארוכה מתחילה מצעד קטן..

אמרת שאחרי פעם פעמיים הקשר ייגמר,אז למה לתת לבחור  להוביל.

תשובתי,שאם תנסו להיות פחות אנחנו ויותר אתן,יעלו הסיכויים שהקשר לא ייגמר כ"כ מהר..

לא צריך להיות כלבלב כדי לרצות הובלה,ואפשר לראות את זה מהתגובות של בנות אחרות בשרשור.

מסכים שהיום היסודות קצת מתערערים,לעיתים האשה מפרנסת כמה שנים ראשונות וכו',

ובכל זאת,מאמין בכל ליבי שהיסוד הנפשי הבסיסי לא השתנה (ולא ישתנה)

אגב, השרשור נפתח אחרי שיחה עם כמה חבר'ה לא מהפורום,שמסכימים עם כל מילה

כמו למשל פה...

ולעניין- באמת זה לא נעים... 

בטח כשהאדם שמולך זר ואת לא בטוחה במאה אחוז

שבאמת באמת הוא רוצה לשלם,

ולא פועל רק לפי החוקים...

הרבה פעמים ה"קבלה" שלנו היא בעצם הנתינה לאחר.

אנחנו מעניקים לו את הזכות לתת לנו.. וזה לא פחות חשוב מאשר לתת במובן הפשוט של המילה.

כי עצם זה שהוא מסכים לקבל זו הנאה

לשמוע דבר כזה מגבר!!!

בד"כ אין מצב שישלמו עלי, אלא אם מאוד התקדמנו בקשר...אבל יש משהו שאני עוד לא מצליחה להסביר לגמרי-שזה באמת עושה טוב בנפש לקבל ממי שיוצאים איתו! בצורה לא הגיונית,זה באמת פותח ומקרב איכשהו, מעבר למה שחשבתי שזה אמור..כשהבנתי את זה זה גרם לי לחשוב שאולי יש משהו במה שאומרים,שצריך שהגבר יתן ושזה טוב לשני הצדדים,ושאולי אני צריכה "להרפות", ולא להתעקש על זה,כמה שקשה לקבל את זה שפתאום את הופכת להיות בצד קצת חלש יותר במובן מסוים.

אבל-

1. זה באמת קשה נפשית,גם אם אני רוצה לקבל,לתת מקום לצורך הזה ופתאום לשחרר כשאת רגילה להיות מהנותנים, וחזקה, ופחות צריכה אחרים.

2. אם זה כזה משפיע על הנפש, ומקרב וטוב וכו'-למה שאני אתן לכל אחד שאני רק מתחילה לצאת איתו לעשות לי את זה?כמו שלא שייך מחמאות על ההתחלה(ולא רק בקטע של צניעות) או שלא נעשה דברים מסוימים בהתחלה...

3.הרבה בנים לא באמת רוצים לשלם והדבר האחרון שאני רוצה זה שמישהו ישלם עלי בגלל שזה נהוג.אני רוצה לראות שבאמת רוצים לתת.וזה לא רק "אז תתעקשו פעם שניה ושלישית" אלא משהו שרואים בקשר..

מרוב הכללים בנושא הזה,כמו שהגבר צריך לשלם אבל הבת צריכה להציע,הכל נהפך להיות לא אמיתי..אני לא מסוגלת "לשחק"  בזה-אם אני באמת רוצה שהוא ישלם,אז למה אני מנסה להציע?כדי להראות מנומסת?כי זה מה שהכללים אומרים?זה כזה הצגה. וכנ"ל בתור גבר-אם הוא לא רוצה לשלם,למה זה צריך לקרות בכלל?אז הרבה יותר קל ואמיתי זה להמנע מזה (אם על ידי לא לצאת במקומות כאלה או אם על ידי לשלם..)

יש לי בעיה ממש ממש גדולה- אני שונאת לקבל!

שונאת

שונאת

שונאת

לא מסוגלת לעמוד בזה! אני מרגישה מושפלת ברמות! לוידעת למה..

יש מס' אנשים ספור ומדוד שאני יכולה לקבל מהם.. ואני יכולה למנות אותם על יד אחת..!

והנה הגענו לנק' שגם כשהחמודי רוצה לשלם עליי אני ממש ממש לא מסוגלת! זה מטריף אותי..

אז בהתחלה אני ממש התנגדת, הייתי משלמת..  עכשיו אני כבר יותר גמישה כשזו הוצאה נמוכה יחסית..

וגם האינסטיקינט הראשוני שלי זה להוציא את הארנק.. 

יש עוד כמוני?! או שזה רק אצלי?!

בס"ד

זה אכפת לי מאד, כי עצם התשלום עליי, כמו כל מתנה אחרת יוצר תחושה של מחוייבות. שלא הייתי רוצה להרגיש.

אותי אישית זנ מכניס למצבים של לא נעים החל מעצם מה שאני אזמין (אנסה כמה שיותר לחסוך וכ')

והן מצד זה שזה ילחיץ אותי להזדרז עם ההחלטה כי בינתיים הוא מוציא עליי כספים.

והכי הכי חשוב  עד להחלטה להתארס אנו זרים.

אני יודעת לקבל, ורוצה לקבל, אבל מבעלי שלי, ולא מאף אחד אחר.

להוביל, להעניק, לשלם וכו'..

לא בגלל שאני קמצנית או אחת שמחפשת לקחת מאחרים,

אלא רק בגלל ההבנה שזה חשוב לכם, הבנים.

אני קצת מתקשה להבין אתכן, חברות..

רוצים לתת לכן הרגשה שאתן רצויות, ששווה להשקיע בכן (הרי בחור שלא מעוניין בנו, לא ירצה לשלם ולא ישלם..)- ואתן כך מתנגדות?!

עצם טבעה של האישה זה נתינה, כך שאף אחד לא באמת לוקח מאיתנו את המקום הזה.

רוצים לתת לנו? בואו עם ידיים פתוחות. זה כיף.

אחרי כמה פגישות, אם אתן רואות שהבחור בכיוון שלכן, תראו לו עד כמה גם אתן יודעות להשקיע.

הרי בינינו, מי לא רוצה בעל ג'נטלמן?!

על החתום,

יעלי, שהיתה במקום שלכן עד לא מזמן.

מכפת לך?

התשלום אמור להיות מחווה טובה של ג'נטלמניות ולא ההפך

אם היא לא מעוניינת בכך

אין צורך לכפות את זה עליה

לק"י

היית נחמד, הצעת- כבר טוב ויפה מצידך.

היא רוצה לשלם, תן לה..אל תגרר לויכוח מטופש.

ובנות- גם אתן! לא להתווכח שעות.

תנו לו שישלם וזהו.

"הדדי".

במיוחד אם זה שווה פרוטה

כלומר בדיעבד יכול להיות שהיא ספק מקודשת.

אבל כמובן צריך שדעת שניהם להתקדש עכשיו

"המקדש שלא בעדים, ואפילו בעד אחד, אינם קדושין. ואפילו שניהם מודים בדבר ואפילו קדשה בפני עד אחד ואחר כך קידשה בפני עד אחר, זה שלא בפני זה, אינה מקודשת".

וברמ"א -  "ויש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד (טור בשם סמ"ג) אם שניהם מודים..."

(אבן העזר סימן מ"ב)

אבל יש בנות שיוצאות עם ביניישים מעוטי יכולת.. וזה לא כיף לדעת שהבחור מוציא עליך כסף שבקושי יש לו..

אפשר להתחלק-שפגישה היא תשלם ופגישה הוא.. או לכל הפחות לתת לה מידי פעם גם לשלם אם היא יכולה ורוצה..

בכל אופן נחמד לדעת שיש בחורים שזה עושה להם טוב

ביינישים לא יוצאים למסעדות ובתי קפה כל פגישה, אלא יותר בקטע של פארקים ואז ההוצאות הן רק על נסיעות ושתייה ועוגיות.

וזה לא מאוד מטורף, רוב הביינישים מסוגלים להוציא סכומים כאלה.

הכי הרבה עובדים בקטנה. תכלס זה לא סכומים גדולים..

בפגישה ראשונה זה באמת מוזר שהגבר ישלם כי לא מכירים וזה באמת הרגשה של שותפות כזו ובעצם אני הרגע פגשתי אותך..אבל בהמשך וכשיש כבר בסיס לקשר..וברור שהוא יכול להוביל לאנשהו..אז למה לא..?!זה רק מחזק את הקשר..במידה מסויימת..

לא כולם רוצים/ יכולים/ שתי התשובות נכונות.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם