"וזאת הברכה אשר ברך משה..."
"וימת שם משה עבד ה'.."
בעזרת ה' נקרא בשמחת תורה את פרשת וזאת הברכה. מצד אחד הפרשה היא סיום התורה, שמחה גדולה 
סימן של התחלה חדשה אפילו, ומצד שני, משה. הגדול שבגדולים, נביא מאין כמוהו, נפטר. כן, הוא איננו.
לפעמים אדם עומד במרכז של עם. משה רבנו היה המרכז של כל עם ישראל.
הוא הנהיג אותם במסירות, היה כמו אבא לכל אחד מהם..וככה לקראת הסיום, לפני הכניסה לארץ, עם ישראל חוטפים מכה כואבת. משה עלה לשמים.
אם נתבונן בברכות משה, נוכל לראות שמשה ידע לא לברך את כולם באותה ברכה. משה ידע שבעם ישראל יש המון גוונים. הוא מברך כל אחד בברכה המתאימה לו. דוגמא אפשר לראות את יששכר ביחס לזבולון.. 
>< 
מה אנחנו עושים באבידה כזאת? איך מסתדרים?
התשובה מתחילה בהבנה של מיהו משה.
משה רבינו, חוץ מהדמות הגדולה שהוא היה, הוא היה איש של תורה. הוא היה תורה מהלכת. ומבחינתנו, התורה נשארה. משה לימד אותנו אותה. השמחה של התורה מחפה על אבידת משה בהסתכלות לדורות המאוחרים.
בשמחת תורה, כשנרקוד ונשמח, חשוב גם שנזכור!:
מה שמקיים את עם ישראל, ואת העולם כולו, זה התורה. אנו שמחים בשמחת התורה. שמחים בלימודה ובקיומה. זוהי השמחה האמיתית!
עכשיו כולנו צריכים לעצור לכמה רגעים ולחשוב, איך אני הולך לשמוח שמחה אמיתית בחג הזה? בריקודים לשים לב לכל יהודי בצד שמהסס להצטרף, איך אני שמח שמחה לכבוד ד'. 
איך אני הולכת לקדש שם שמיים בחג הזה? בלבוש המלכותי שלי, בשמחה.. באהבה שלי לתורה, למי שנתן אותה, המלך! 
חג שממממממח! 
