לפעמים אפשר להשחיל את זה תוך כדי..

יש לי אחד משלי אם את צ'כה 

לק"י

לא יודעת איפה נמצא הגבול בין כדאי לספר מההתחלה לפני שנפגשים לבין דברים שהם קלים ואפשר לדחות את זה לאח"כ.

(נגיד אסטמה נשמע לי כמו משהו שסובל דיחוי.. וגם אז לא להסתיר בכוונה, אבל לא בהיסטריה לספר כבר בשלב ההצעה).

באופן כללי- אם זה דברים חשובים, לעניות דעתי ממש כדאי לספר כבר לפני שנפגשים (אפילו לבקש מהמציע לספר. רק בעדינות, לא להבהיל את הצד השני).

בס"ד

לדוגמה אדם שקיבל פטור בריאותי מהצבא בגלל ניתוח שעבר בעבר וכיום זה לא משפיע עליו כלל (למעט בריצות ובלעשות כושר וכדומה) אז סביר להניח שכבר על ההתחלה תשאל השאלה למה הוא לא אותו אחד לא התגייס (אלא אם הוא מתוייג לקבוצות של חבר'ה שלא נוהגים להתגייס ) ואז הוא יפרט את אותה בעיה רפואית.

בס"ד

לי לא אכפת שלא יגידו מיד.

לי אכפת מאוד

לא מדברת על בעיה קטנה יחסית כמו אסטמה,אלרגיה

(שאת זה הוא יכול לספר מצידי גם בשבע ברכות)

מתכוונת לדברים יותר מהותיים

אפילו אם מישהי במילא מוכנה לצאת  עם אחד כזה

לפחות היא תרצה לדעת על זה מההתחלה

להיות מוכנה,

לא נעים כשמנחיתים עליך דבר כזה באמצע הפגישה

אם זה משהו שעלול להשפיע בצורה כלשהיא לא כדאי לדחות את זה יותר מכך. אם זו בעיה לא משמעותית אז אפילו לא הייתי שם דגש אם להזכיר בשלב מסוים.

הייתי רוצה לקבל הזדמנות להכיר את האדם בלי לדעת על המחלה שלו,

ולאחר הפגישה הראשונה לחשוב על האדם שהכרתי, ועל המחלה כאחד הפרטים,

ולא להפך.

יש להניח שאם המדובר/ת יזכור - אז הוא יספר בהזדמנות..

לגבי "בעיית ראיה" שאינה מפריעה לתיפקוד (מס' משקפיים גבוה?.. לא הבנתי מה מדובר), מן הסתם אותו דבר - אם ייזכר/תיזכר, אולי יספר..

כמו כן, גם בדברים אחרים - אם האדם מתוך היכרותו את עצמו מניח שביחס לאישיותו, זה לא יפריע לשני בצורה קשה, יש מקום לתת לעצמו צ'אנס, שקודם יכירו אותו לפני שמדברים על הבעיה. נניח, משהו כמו שתי פגישות.

בנוסף עלולה לגרום למחסור בויטמנים וגדילה, בעיות מעי.

יכול להיות שנתקלת במקרים קלים שנפוצים,

אבל יש גם מקרים שמצריכים ניטור יותר הדוק.

אני לא אומרת שזה סיבה לפסול, דעתי האישית שאין פה מקום להסתיר...

אבל כל אחד והשיקולים שלו, יש אנשים שזה כן סיפור בשבילם.

אז יש עניין לפתוח את זה בזמן.

ועוד נתון שזה כמו עם מי שלא אוכל בשר, או כל משהו אחר, הרבה אנשים כן רוצים ספונטניות באוכל,

להיכנס עם בן זוגם למסעדה בלי לחשוש, אז כמו שיש כאלה שלא מוכנים לבן זוג טבעוני, יש כאלה שמפריע להם שהכל צריך להיות שקול ולהכין אוכל שבן הזוג גם יאכל מצריך חשיבה. היום לפחות יש מודעות שזה משפר את המצב ומקומות מציעים מנות נטולות גלוטן.

ושוב לא אומרת שזה סיבה לפסילה.

ברוב המקרים זה באמת קל ורוב האנשים חיים עם זה מעולה.

אבל אין עניין להסתיר את זה ולהגיד את זה במקרה.

וזו לא הנק' העיקרית,

רק כתבתי שיש חשיבות להגיד, ולא "על הדרך".

כאמור כל אחד ושיקוליו

[וכבר ציינתי שמבחינתי זאת לא עילה לפסילה או משהו]

לגבי ה"אוכל" - היום ב"ה יש בכל חנות מוצרים נטולי גלוטן, וגם קמח נטול-גלוטן. כך שזה באמת נהיה דבר זניח למדי.

השואלת שאלה כמה חשוב לספר על צליאק (דהיינו, במילים אחרות, כנראה חוששת שמא זה יכול לעשות בעיות..), אז רציתי להדגיש את זניחותו של הענין הזה ביחס להחלטת נישואין, ועל-כן כתבתי שאולי "ייזכר לספר", כמובן לא במגמת "הסתרה".. מן הסתם מי  שיש לו צליאק - יספר בהזדמנות בפגישות, בתוך שאר הדברים שמספר על עצמו.

ואכן, אני חושב שבשביל "ספונטניות באוכל" כשהולכים למסעדה.. לא להכיר מישהו טוב ומתאים - זו גישה לא-נכונה להיכרויות לנישואין. 

ואפילו אם מדובר על איש שלא אוכל גלוטן (קמח רגיל), שהמשמעות בדרך כלל בשביל אשה היא אפיה קצת-אחרת, גם כן לדעתי בכלל לא חשבון. אנשים שאוהבים זה את זה ומתאימים זה לזה, גם מתאמצים קצת זה בשביל זה. זה לא "מאמץ חריג". אולי אצל מישהו אחר, תצטרך להתאמץ כדי לקבל "שגעונות" אחרים שלא ידעה עליהם... אין לדבר סוף.

ובהיות שמדובר במישהי שהוא רואה בעיניו, נראית לו בסדר - אז לדעתי לחשוש שמא יהיה בעתיד משהו גנטי, ושמא יהיו בעיות כלשהן לא-נפוצות (מה גם שכאשר מגלים בזמן - למיטב ידיעתי הבלתי-מקצועית זה גם לא יגרום בעיות גדילה, וגם לא חסר בויטמינים עם תזונה נכונה) - זה "חשש רחוק" לגמרי, ולא צריכה להיות לכך כל השלכה להיכרות.

וכמה אנשים אנחנו רואים ש"הכל בסדר" - ופתאום יש ילדים עם רגישות לחלב, ועוד כל מיני דברים. לדעתי, לא להרבות בחששות ולהכיר בשמחה..

וההשוואה בסוף מיותרת,

אתה גם יכול להתחתן, ואחרי 10 שנים ו5 ילדים לאחד מהבני זוג יש שבץ מוחי, אז?

זה נחמד לשחק באולי, אבל יש כאן מצב קיים.

יש מצבים והתפתחויות שלא קלים בצליאק,

אגב כמו שבחלב יש שרגישים רק שאוכלים וכמות גדולה ויש ילדים שיכולים להיכנס לסכנת חיים מהרחת חלב, הידעת??? אז יש מצבים שצליאק קל בהם ויש כאלה שלא... [לא ברמת הרחה אבל מחלות מעי שמתפתחות וכו'].

הידע שלך במחלה לא הכי מדויק, יש דרגות שונות, ויש כאלה שלא מגיבים לטיפול התזונתי והסימפטומים וממשיכים וכו'.
 

לכל אחד יש את השיקולים שלו, לא לכל אחד זה מתאים מראש, זה יפה שלך יש סיבות למה זה קל וכיף וכו', ושים לב שאמרתי שאין סיבה לפסול, אבל יש אנשים שזה יפריע להם!

וממש אין להתייחס לזה כמשהו שולי!

יש עניין להגיד את זה ולא כעל הדרך, נראה לי שרוב האנשים יקחו את זה סבבה, אבל בוא נכבד את מי שבשבילו זה יהיה מריחת זמן ולא להגיד את זה ולא כמשהו אגבי.

במצבים הקלים שלכאורה בעיניך[האמת שגם בעיני] זה שולי אז אדרבה אין מה להתבייש וצריך לספר כראוי.

וצליאק, זה ק דג' אחד,

זה יכול להיות סכרת נעורים, קרוהן, קוליטיס וכו'

קרוהן זה דג' מצוינת- תמיד יכול להיות את זה שיחשוש מכך שהאדם יפתח דיכאון, יסתבך בדלקת מעי ובעוד 10 שנים יצטרך סטומה, אז בוודאי שלא היית מסתיר קרוהן ומגלה על הדרך, אני מקווה.

בוא ניתן קרדיט לרוב האנשים שהם מספיק חכמים לדעת מה מתאים להם ומה לא,  רוב האנשים גם לא פוסלים על מחלות כאלה אך מין ההגינות להגיד להם ולא כעניין שולי כשנזכרים בזה אי פעם.

[ואגב, אני חושב שההשוואה לשמא יהיה ילד עם רגישות היא נכונה דווקא. כי הסיכוי שתהיה בעיה ממשית בגלל שיש מולנו מישהו בריא שיש לו גם צליאק - הוא שולי באותה מידה בערך]

אבל אני כתבתי מתוך הנחה מדוע שאלה על כך מי ששאלה - ולכן הדגשתי שזה לגמרי שולי. ובהיות שגם את מסכימה שהנפוץ אינו בעייתי כ"כ, ושרוב האנשים לא היו פוסלים על דבר כזה, אז זו הנקודה החשובה להדגשה, כשמדובר בפורום כזה.

וכבר אמרתי, "נתפסת" למשהו צדדי: מה שכתבתי "כשייזכר", היה כדי להדגיש כמה לאדם ממוצע זה לא יהיה עיקרי וחשוב כלל ביחס לנישואין; וממילא - לרוב בני האדם אכן לא יהיה חשוב לדעת דבר כזה בשלב מוקדם.

ולמנהלים-

אפשר עריכה בהודעה הזו שמעלי?

ואני מדברת כאדם רגיל שראה כמה סיבוכים כאלה בש"ל דווקא שממש לא היה במקום רפואי, וחלקם עם ילדים שנזקקו לאישפוזים ארוכים בגלל זה....

ולכן גם אני התכוונתי למי ששאלה- שתהיה הוגנת ותספר בזמן, זה הכל.

ומכל מקום, לגוף-הענין, כיוון שהבחורה עצמה אינה עם "סיבוכים" כפי שתיארת, ולרוב זה ענין "בעלמא", הסיפור על כך באמת לא קריטי לדעתי, אם כי - כנ"ל - אין ענין "להסתיר"..

בגלל שזה משהו שאפשר לחיות איתו ולחיות יפה- אז לספר!

כל ניסיון להסתיר ולחכות או לספר בצורה לא ראויה רק מראה ועושה רושם שיש מה להסתיר.

חשוב לברר את הגבולות המדוייקים

למשל, נניח שמותר הלכתית לא לספר משהו בשלב הראשוני, אבל עדיין נשארת השאלה האם כדאי לעשות זאת, האם זה ייצור הסתכלות ראשונית אמיתית יותר, או לחילופין יפגע באימון.

יכול להיות שיצאתי מנקודת הנחה שמחברת את מה שמותר עם המלצה או הדרכה,ויכול להיות שיש להפריד.אך כמובן שבראש ובראשונה לבדוק מה הגבולות שאז יש טעם למחשבה בנושא לפי אותם גבולות

אני חושבת שאת השאלה צריך לשאול הפוך, 

האם לי היה מפריע אם האדם השני לא סיפר לי בהתחלה על הבעיה הרפואית הזו?! 

פשוט לעשות את מה שאתה היית מצפה מאחרים לעשות כשזה קשור אליך

ממני. אך אם אספר לכל אחד לפני הפגישות ולא ימצא חן בעיניו .. זה גם שיקול

ולא רק אישי.

בתור חברה צריך לאפשר גם לאנשים עם בעיות ברמה מסוימת

סיכוי להיפגש ולא רק עם אנשים עם בעיות כמותם (זה מאוד מגביל)

ורוב האנשים לא יפגשו עם מישהו עם בעיה קצת חמורה למרות 

שאפשר לחיות עם זה כי למה להיכנס מראש לבעיות.

ולכן יש מקום להסתיר קצת בהתחלה כדי שתהיה אפשרות להכיר לפני

ואז השיקול לא יהיה לצאת אם מישהו אלמוני שיש לו בעיה

אלא עם יותר מידע ותמונה רחבה יותר

כמו למשל לקחת כדורים כדי להכנס להריון עקב בעיה כל שהיא...

שאי אפשר לספר מראש וגם לא בהתחלה .

זה לא ההעסק של כל בחור ולדעתי עד שאין קשר רציני מאוד זה  סתם יהווה גורם מרתיע.

עד כמה שידוע לי יש להם משנה סדורה בנושא.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?