זה רומן, די מעניין

ואני מאד נהניתי מכל האזכורים של סוסים ותחרויות רכיבה

אבל יש שם די הרבה תיאורי מין וזה פשוט מבאס לקרוא ספר עם כל כך הרבה דילוגים.

מה גם שהם לא תורמים כלום לעלילה, ונראה שהסופר כתב אותם כדי להעלות את הרייטינג, וזה מוריד מערכו של הספר בעיני.

אמרו שהעלילה היא על סוסים. איך היא מתקשרת לסוסים? זה לא קשור הפעם למוסד?

העלילה היא על בנאדם.

***אזהרת ספוילר קל***

בהתחלה הוא היה בתפקיד בכיר במודיעין הצבאי, ואח"כ פרש כדי להקדיש יותר זמן למשפחה שלו וכחלק מזה התחיל לגדל סוסים.

(זה קורה די בהתחלה, שני פרקים ראשונים, כך שלא ממש הרסתי לך את הספר)

הקשר לסוסים הוא באזכורים חוזרים לאורך הספר, הם מופיעים הרבה למרות שלדעתי הם לחלוטין לא האישיו.

קשר למוסד - לא ידוע לי.

את התפקיד הצבאי הבכיר שלו הוא עוזב כאמור בתוך שני פרקים. אז אני ממש לא יודעת מה סיפרו לך.

של הסופר (4 מדומני) מתרכזים בעלילה של שילוב בין מוסד, רומן, מבצעים, משפחה, מוסריות ומחשבה אינטלקטואלית,  וכו וכו', כולם מאוד מוצלחים. אני רוצה לדעת אם גם "סוף המרוץ" הוא כזה. משום מה לא נראה לי.רוצה לתאר בקצרה? יש איזו דרמה/מתח?, קונפליקטים מוסריים כלשהם?

בעצם כמעט כל שיחה שלו עם אחיו.

אני יכולה לפרט לך את העלילה אם את רוצה, אבל מאוחר יותר(כמובן שזה יהרוס לך את הספר)

בגדול יש הרבה דרמה
מעט מתח (או שאולי ההגדרה שלי למתח אחרת)

וקונפליקט אישי של הגיבור.

למה שלא תקראי ותספרי לי מה דעתך?

אני אשמח לשמוע נקודת מבט שונה על הספר - כי אני לא הכי התלהבתי ממנו.

ולפי התיאור שלך נשמע שאני לא אוהב אף אחד משאר הספרים שלו.

כי באמת הוא לא נראה לי מספיק מתרכז בעלילה מושכת בשביל שיוכל להסוות את הגועל שכן יש לו בספריו... בארבעת הספרים שלו על המוסד הוא כותב בצורה לא ככ נקייה, אבל אלו קטעים יחידים, שניתן לדלג עליהם, שלא קשורים בשום דבר. העלילה נסובה סביב המוסד, בעיות מוסריות, שיקול דעת מכריע, דילמות וכו', וכאן זה לא נראה לי בכיוון בכלל. (חוץ מזה שהוא עולה 100 שקלים..)

אם  זה השיקול שלך...

תמסרי לרשת ספרי יד שניה (סיפור חוזר מדומני) תמסרי להם

בע"ה

[בערך 42]

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.