שרוב הניקים שמגיבים באופן קבוע ומייעצים הם יחסית מהיותר מבוגרים של הפורום...

כל אחד יכול לפעמים לתת עיצה במקום.

דבר שני אני אישית באמת לא מגיב לשרשורים שאני לא מבין בהם

אם תגובה נראית לך מהפכנית, אתה יכול לשאול באישי כמה ניסיון יש לו..

בינינו, עד שאתה לא נשוי אתה לא באמת חווה קשר משמעותי,

אבל עדיין יש אנשים חכמים שעברו כל מיני דברים,

אז שווה להקשיב, ולקבל האמת ממי שאמרה...

אתה לא חייב להקשיב לכל תגובה של כל אחד,

ואפילו יכול להזהיר באישי את המתייעץ מפני אנשים חסרי ניסיון..

וכמובן מצטרף לקודמיי למעלה..

אני מתחרטת על כך שלא רשמתי לעצמי את כל מה שחשבתי לפני שהתחלתי לצאת.

כי זה סוג של לראות את הדברים מהצד, וכך הרבה יותר קל לשמור על קור רוח והיגיון בריא.

וגם לפני שהתחלתי לצאת, בנות לא היססו מלהתייעץ איתי.

לדעתי לא רע לשמוע גם מחסרי ניסיון.

אפשר להשתמש בשכל ובשיקול דעת שלי בכדי לשקול אם הדעה/העצה הזו נכונה לי או לא.

אנחנו לא ילדים קטנים, גם לא הצעירים מאוד שבינינו

אני חושבת שכל אחד עונה בשיקול דעת למה שמתאים שיענה לפי הניסיון שלו.

ולא כל השאלות דורשות ניסיון של קשר ארוך וגם מה שכן יש גם צעירים יחסית שעברו קשרים ארוכים..

אבל באמת פשוט תראה מה מתאים לך לקבל ומה לא.

אתה מתייעץ אז אתה לוקח מה שמתאים לך בסופו של דבר..

ב"הצלחה!!

קרה לי פעם שמשהי מהפורום שיש לה הרבה נסיון בתחום ייעצה לי משהו שאח"כ התברר שהוא יותר הזיק מאשר הועיל... צריך לקחת הכל בערבון מוגבל!!

וסומכים על אנשים פה ועל שיקול דעתם שלא כל דעה יקחו כתורה למשה מסיני, סה"כ יש פה מגוון רחב של דעות, ואדם בוחר להתייחס למה שהוא רואה לנכון..

אז הכל פה לשיעמום...מעניין דוסים ודוסיות משועממים מעבירים זמן..שום עצה לא רצינית..הכל בעירבון...

ממש ביטול תורה קרוב למושב לצים?! ממתי מותר להתכתב עם בנות/בנים סתם...שאין מטרה רצינית לעזור והכל בעירבון מוגבל??

אמרתי שאנשים לא צריכים להתייחס לכל תגובה כתורה מסיני, אלא חשוב הרבה לפני שהם מחליטים החלטה ע"פ דעה כזו או אחרת..

לעבור "קשרים רציניים", עם רגש כמו שאתה מתאר - ובסוף לא להתחתן - זו לא "מעלה"...  זה אילוץ דיעבדי..

שלא ייראה כאילו זה "יחוס", לצבור דברים כאלה..

כמובן, מה נעשה? לפעמים זה חלק מהחיים, מנסים ובודקים, ובסוף למישהו זה לא התאים.

אבל תמיד טוב לזכור - שלפנֵי, בעיקר בודקים האם יש היתכנות של קשר טוב אחרֵי.. זה גם אמיתי, וגם עוזר לשמור על איזון.

ולגבי ה"ייעוצים" בפורום - מצד אחד כולם יודעים שזו דעתו של הכותב/ת בלבד. לאידך, בהיות שתגובות אכן משפיעות - זה נכון שצריכים להיות זהירים בנחרצות של צורת התגובה אם לא לגמרי בטוחים.

דבר ראשון לא אמרתי שזאת מעלה...

דבר שני איפה נעלמה כל האמונה שכל מה שקורה לאדם זה לטובה..גם ניתוק קשר???

זה הכי לכתחילה בשבילו ע"מ להוביל אותו לנקודה הפנימית שלו(פתאום זה נעשה דיעבד??) אבל לרווקה בת שלושים יסבירו באמונה שלמה שזה כי ה' רוצה את התפיות שלה כרווקה- קיצור די עם הצביעות הזאת..

אכן - "קורה"..  אבל כשיכול להתגלגל מתוך כיוון מסוים של דיון הרגשה שזה דווקא "מעלה" מסויימת, גם אם אף אחד לא התכווין לכך לכתחילה, אז דווקא טוב "לסייג". כמו שהוא כתב בתחילה, יש הרבה ש"מתחילים" את דרך הבירורים שלהם (נקוה שימצאו מהר) ודברים כאלה עוזרים להם. מצילים מ"הסתבכויות". אני מכיר כאן כאלה שהגישה הזו עזרה להם לא להתסבך ולא להישבר מידי. אז אם אפשר לעזור אפילו בחלק מהמקרים - זה חשוב.

[אני לא מסכים עם האמירה על "התאהבות" שלי להתחתן שזה "תהליך שאנשים מסויימים צריכים לעבור".. יש בעולם גם דיעבדים - זה אחד מהם..]

ולא אמרתי על מישהו שהוא "פחות"..

ובכלל כדאי להפסיק להדביק פלומבות - "מתנשא", "מנותק".. זה לא זה ולא זה. בא דווקא מתוך הכרת המציאות, ומתוך הרגשת שותפות ואחווה למי שאפשר לעזור שאולי יינעו ממנו לפחות קצת דברים קשים ששוברים את הלב..

עדיף פשוט להביע את הדעה לגופו של ענין.

קודם כל - לא יפה לכתוב "די עם הצביעות הזאת".. דברי חכמים בנחת. מה גם זה רציני ואמיתי לגמרי. אולי לא הבנת את הכוונה.

דבר שני, לא טענתי שאמרת שזו מעלה. כיוון שהעלית את השאלה, רציתי לסייג כדי שלא "יתגלגלו" כל אחד להראות כמה הוא יותר "בעל נסיון" ובסוף זה עוד ייתפס כאיזה "יתרון"..

לגבי "לטובה". בוודאי שגם "ניתוק קשר" זה לטובה. היכן ראית בדברי אחרת?

להגיד "זה הכי לכתחילה בשבילו" - זה קצת מוגזם, אבל נכון שמכל בירור יכול להתברר לאדם יותר מה מתאים לו באמת (הרי כל אדם מיושב משתדל "לסנן" מראש את מה שסביר, כי מבין שזה לא "לכתחילה" להכיר סתם..).

מה שאני התייחסתי, היה לנושא של בניית היחס הרגשי העמוק. ובאמת בענין הזה - חשוב לשים לב שאין מטרה עצמית ב"קשר" אלא לצורך בירור לאפשרות חתונה. ואז באמת יכול לקרות מה שכתבת כעת - שמכל דבר כזה, כשכבר קורה, יצא בירור מה מתאים לו באמת. אבל יש בחירה בגישה לדברים הללו - ואנו רואים שלפעמים, מרוב הרצון "למצוא" כבר, אז קורה שמתייחסים ל"קשר" בשלב כזה כערך "בפני עצמו" קצת - וזה לא שייך לנקודה של ה"התבררות", אלא "יצר" כזה. וזה באמת לא בריא. 

ואני באתי לעודד את שימת הלב לכך שמדובר בבירור של היתכנות קשר מתוך-נישואין, כדי לסייג "התקשרות רגשית" בפני עצמה. לשמור על ישוב הדעת בבירור.

:

והאמת שאחת שב"ה כן באה מהצד המבוגר יותר, ושעברה חיים ב"ה,

אני חושבת שיש פה חברה חכמים, שמדברים(כותבים) באמת לעניין.

ניסיון זה לא הכל, ולעיתים גם להפך.

לפעמים הניסיון האישי דווקא משחד את הכותב,

ובמקום לראות את הסיטואציה שכתבו עליה הוא נזכר בחוויות האישיות שלו, וכותב מתוך המקום הזה.

אני חושבת שכשאדם כותב את דעתו, לא צריך להסתכל רק על הגיל או הניסיון שלו,

אלא בעיקר על התבונה אם ישנה בדברים.

מי שכותב בהיגיון,  ודבריו דברי טעם, אז הגיוני לקבל אותם גם אם הכותב צעיר, ולהפך.

אדם יכול להיות מבוגר, עם ניסיון חיים עשיר, אך לא בטוח שהמסקנות שהוא למד מהניסיונות הן נכונות.

(לא שראיתי כאלה כאן, אבל כם מכירה אנשים כאלה במציאות...)

בקיצור לדעתי ההתייחסות לדברים צריכה להיות עיניינית בהתאם לתוכן.

ברור כשאנשים שכולם יודעים שיש להם יותר ניסיון כותבים לזה יש לזה משקל אחר, 

אך בכללי כל הודעה על פי תוכנה.

ואני מרגישה טוב שיש פה בפורום

אנשים נבונים עם ניסיון

תמיד זה מרגיע לדעת שיש לך עם מי להתייעץ!

כן,אני עדיין צעירה (מעל 20 אם שאלתם...)

אז בדר"כ אני משתדלת להגיב רק על דברים שאני מבינה בהם

וכמו שאחרים כתבו,מכל אחד אפשר ללמוד

לפעמים יש גם דיונים קלילים\שאלות פשוטות

שעם טיפת היגיון בסיסי\יצירתיות אפשר לענות עליהם

ולפעמים יש שאלות בדיני נפשות (!!!)

אז צריך את החוכמה להבחין בין אלה לבין אלה

בכללי,תמיד טוב לחשוב פעמיים לפני שמגיבים

וגם לא להתלהב מכל עיצה שמישי בת 16 כתבה לך (הגזמתי קצת?)

יש אנשים שנשואים 20 שנה ולא יודעים איך להתנהג בחיי נישואים, זה אומר שדעתם תהיה טובה יותר מבחור או בחורה שקולים ורציניים בגילאי ה-20?

אז אולי תסביר לי מתי לאחרונה לקחת עצה מילד בן עשר??? או מתי בצה"ל רמטכ"ל לוקח עצות מחייל פשוט??

אני יכול להראות לך נערים ונערות בני 17-20 שיש להם הרבה יותר שכל מאנשים בני 40, ויש פה גם כמה כאלה בערוץ.

גדולים מעברנו מלמדים אותנו דרך ארץ: 

דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן (מסכת תענית, דף ז', ע"א)

ולמה ללכת רחוק- בפרשת השבוע האחרונה למדנו דרך ארץ מהקב"ה בכבודו ובעצמו:

במדרש רבה (בראשית ה, ח) שנינו: "בשעה שהיה משה כותב את התורה, כיון שהגיע לפסוק 'ויאמר אלקים נעשה אדם', אמר לפניו: רבון העולמים, מה אתה נותן פתחון פה למינים (שיאמרו שתי רשויות הן) אתמהא. אמר לו הקב"ה: כתוב! והרוצה לטעות יטעה. כתוב, שאם יבוא הגדול ויאמר מה אני צריך רשות מן הקטן ממני, אומרים לו: למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת".

השאיפה היא להידמות לבורא עולם במידותיו, לא?

אבל מי מקשיב להם בכלל?!?

מי שבן שנתיים ויומיים לא ככ מעניין...

אבל ואבל גדול!!! יש צעירים ממני פה שהם ממש תותחים ועוזרים ממש!!!

ויש מבוגרים..... שה׳ ירחם עליהם!!!

התכוונת להגיד על מה שכתבתי

שלדעתך,צריך לחשוב יותר מפעמיים לפני שמגיבים 

וגם להיזהר מעצות של אחרים

(לקח לי זמן לקלוט על מה הגבת)

מדי פעם עולות פה שאלות גדולות

ואחרי הכל,זאת החלטה של חיים שלמים

אז לא סתם קראתי לזה דיני נפשות

תחשבו על זה,בלחיצת מקלדת אפשר להשפיע על חיים של בנאדם!!

להשאיר את זה חסוי (לפחות בינתיים)

אופס,שרשרתי לא נכון

ואז בטוח תהיה מאושר..

סתאם..

ניראלי שהרוב  המוחלט של השרשוים פה מתאים לכל מי שבעיניין..

אולי בפורום צעירים מעל 20 יש חברה יותר גדולים.. לא יודע לא נכנסתי לשם אפעם..

בס"ד

אז שלום גם לך

רק לשם ההכרות כדי שתבין מאיזה מקום אני מדברת [אתה לא תבין כי אתה לא מכיר אותי אבל בערך... מבחינה טכנית].

קוראים לי ענבל אני שמיניסטית בת 17, היה לי חבר שנה וחצי [לא יודעת כמה פרט זה משמעותי אבל לא אכפת לי לכתוב אותו...] בצורה די רצינית [תגידו מה שתגידו, אני הייתי שם, לא אתם].

אז כמה דברים-

א. בנושאים קריטיים? אני אישית משתדלת שלא להגיב בנושאים כאלה ואם כן אז לציין שזה לענ"ד וללא ניסיון קודם. אני חושבת שלרובנו יש שכל לדעת על מה להגיב ועל מה לא.

ב. יש דברים שאפשר לומר גם בלי לעבור אותם...

יש פה לפעמים פריקות על ביטול אירוסין, אתה רוצה לומר לי שכולם כאן עברו ביטול אירוסין? אז מאיפה הביטחון לכתוב ולייעץ??

לא כולנו עברנו את אותן התמודדויות, ויש דברים שאני יודעת משיחות רבות עם חברות שיותר גדולות ממני...

לא תמיד חייבים לעבור בדיוק את אותה סיטואציה כדי לעודד או לייעץ או לעזור.

אז נכון, אין חכם כבעל ניסיון, אבל אין זה אומר שהאחרים טיפשים

כל אחד מדבר מהמקום שלו...

אין בדבריי משום אמירה שצריך להגיב על הכל, ממש לא.

אני לא מגיבה על הכל ואני יודעת את מקומי...

אבל בהחלט יש פה דברים שאיני רואה סיבה לא להגיב עליהם.

מה גם שיש התמודדויות מסוימות שכן, גם אני עברתי...

למרות שלא יצאתי לדייטים וכו', גם חבר מעביר אותך התמודדויות מסוימות שהרבה פעמים דומות להתמודדויות שעוברים פה.

פעם פתחתי פה שרשור ושאלתי מה באמת הדעה בעניין [הייתי בת 15.5 או 16...] ונתקלתי בהתנגדות נחרצת לתגובותיי וכיבדתי.

לא הגבתי במשך שנה בערך..

עד שלא מזמן מישהי שאלה אותי למה אני לא מגיבה פה וכו' ואמרתי לה שבגלל השרשור ההוא, אז היא אמרה לי שלדעתה עכשיו אני יכולה...

אז קיבלתי את טיעון הגיל למרות שהיה לי מאוד קשה...

עכשיו אני לא כל כך מקבלת...

תבונה גם לי יש

שכל גם לי יש

לב גם לי יש.

אז נכון, עדיין לא סיימתי תיכון, עדיין לא התחלתי את החיים כביכול [לא מסכימה עם האמירה אבל נניח], ובכל זאת יש דברים שגם אני יכולה לתרום.

מכל מלמדיי השכלתי

[אני חושבת שיש המשך ומתלמידיי יותר מכולם, דווקא מאלה שוואלה, לא עברו את אותה התמודדות, והם קטנים ממני, דווקא מהם אפשר ללמוד לפעמים].

אגב, לפעמים השכל הישר, וההיגיון הטהור הוא זה שעוזר ומחזק...

אולי דווקא כי לא עברתי בדיוק את אותן התמודדויות אני יכולה לחזק יותר?

כי אני לא נגועה...

[מסתייגת מדבריי כמובן... א. אני כן נגועה בהרבה וב. יש פעמים שאני לא מחזקת יותר...].

בקיצור, לא רואה משמעות לגיל, רואה משמעות לאופי.

ולדעתי להתייחס לגיל זה קצת... לא יודעת אם לומר פוגע אבל מאוד מזלזל.

אני מכירה בנות שהן יותר גדולות ממני ואני בחיים לא הייתי מחתנת אותן בזמן הקרוב וגם לא הייתי בטוחל מצליחה להתחבר אליהן ויש בנות יותר קטנות ממני שאני אומרת שוואלה, אם לא הייתי מכירה אותן לא יודעת איפה הייתי היום.

אני מבינה את העמדה שלך, אבל תבין גם את שלי, אני נמצאת בשלב שהוא לא בדיוק השלב של בני גילי...

אז אני נתונה בסוג של שני עולמות..

לא, אני לא יוצאת לדייטים עדיין, אבל למדתי על זה הרבה בזמנו כשהיה לי חבר ואני ממשיכה ללמוד כי אני כבר סקרנית וזה כבר טבוע בי...

ורק להדגיש את אחת הנקודות שאמרתי-

באמת באמת תחשוב שגם אתה לא עברת פה את כל ההתמודדויות...

ותכלס, אף אחד פה לא עבר את אותה התמודדות של השני כי אנחנו אנשים שונים ואנחנו מקבלים דברים בצורה שונה...

עד שלא תהיה במקומי לא תבין את ההתמודדות שלי וכנל ההפך.

ברור שיש עניין לניסיון אבל אם רק מי שחווה התמודדות מסוימת היה יכול להגיב אז השרשורים פה היו בעלי שתי תגובות בלחץ...

וואו, חפרתי.

מקווה שתצליח לקרוא ומקווה שהובנתי

אם יש שאלות אז בכיף .

נ.ב. מי אמר לך שאנחנו לא מגיבים עם הרבה ענווה?

אני חושבת הרבה לפני שאני מגיבה על משהו והרבה פעמים גם לא מגיבה...

שיש צעירים שהם לא פחות חכמים ממבוגרים ושהגיל לא קובע..

יישר כח ענבל!

בס"ד

לא רק בגילאים צעירים

אני בד"כ לא מגיב בשירשורים שאין לי יד ורגל בהם.

נראה שהדברים שאתה אומר אמיתיים לא רק ללנ"ו אלא לכל תחום שהוא.

יישר כח על ההארה.

כמה שנים ותגלה חידוש מעניין:

שיש בני 18 שיש לך הרבה מאוד מה ללמוד מהם (כן, גם בענייני שידוכין)

ויש בני 40 שאתה ממש לא רוצה ללמוד מהם (בכל עניין שהוא)

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות