אבל משתתפת בהרגשתך אם זה עוזר...

שתדעי לך שקראתי כל מה שכתבת, גם אם לא הגבתי...

שולחת לך חיבוק חזק ומוחץ

אני מאמינה בך ובכוחות האדירים שלך ומאמינה בו^^^(בקב"ה, לא בבחור שאני לא מכירה) והכל יהיה בסדר, הבחור שלך יגיע, ובגדול.....

הלוואי וידעתי מה להגיד לך שינחם...

עקבתי קצת אחרי ההודעות שלך בנושא, ונורא מובן לי הקושי שלך..

קרה לחבר טוב שלי מקרה נורא דומה, וזה ממש לא פשוט..

קשה לנחם אותך, בטח כשזה כ"כ טרי.

תקחי כמה ימים לנוח, להירגע. תהיי לארג'ית עם עצמך, תתפנקי..

אח"כ אפשר להתחיל לדבר, שהקב"ה עושה הכל לטובתנו, ולכל סיר יש מכסה וכל זה.

עכשיו זה לא באמת יעניין אותך, וזה נורא מובן, זה שלבים בעיכול..

אני משתתף בצערך, ומאחל שתזכי לבנות בית נאמן בישראל בקרוב ממש!!

עקבתי אחרי הסיפור שלך אבל עד עכשיו לא הגבתי.

עברת תקופה נורא מטלטלת של עליות וירידות ולצערנו נחיתה קשה בסופה. את צריכה לקחת זמן לעצמך, לנשום אוויר, להירגע, לאגור כוחות ולחזור לעצמך. קל לדבר אבל איך עושים את זה?

לדעתי עם אמונה חזקה בקב"ה, שיודעים שכל מה שהוא עושה זה לטובה ויש לזה מטרה בסופו של דבר, הרבה יותר קל להתגבר. פשוט תפילי את עצמך לפני ה', תתפללי אליו, תבכי ממעמקי ליבך, תרגישי אותו. רק הוא יכול באמת להרים אותך.

מפה את רק יכולה לעלות, ואני מאחל לך שהתהליך יהיה כמה שיותר קל ושבסיומו תתחילי דרך חדשה וטובה.

בהצלחה רבה!!

אני לא מכירה אותך אבל ממש נכנסת לי ללב...

הלוואי שבקרוב ממש הקב"ה ישפיע עלייך שפע טוב ומאיר... 

עם זאת - הבנתי שהיו התלבטויות; ושגם הניתוק והחזרה פעמיים היו בין שיקולי ה"לחץ" שלהם?

ככלל, לחצים זה לא טוב.

אבל לצורך המצב העכשווי - אולי כדאי שתיזכרי שבעצם היית עדיין בבירור למה הוא הפסיק פתאומית, ושוב, תוך תקופה קצרה של היכרות. 

לעיתים - כשיש לחץ כזה, אז נוטים לחשוב שבלי זה בעצם הכל היה מסתדר, ואז זה משאיר כאב בלתי-פתור כביכול. אבל עדיף לצורך הבריאות הנפשית לזכור האם באמת זה כבר היה נראה מוחלט.

מה גם, שאחרי הכל זו בחירה שלו "להיכנע" ללחץ הזה. יש להניח שלא את זו שהפסקת בגלל לחץ-הוריו..  אז אולי הוא לא באמת היה משוכנע זה מתאים, או לא מספיק "תקיף" בדעתו?

אם תרצי אפרט לך באישי....אין מילים לתאר את עוצמת הכאב...

ה' לא מנסה אדם נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו!

יש לך את הכח!

עוד נשמע ממך בעזרת ה' בשורות טובות ישועות ונחמות!!

שהחתיכה מהלב אמנם לא תחזור לשם אף פעם,

אבל לאט לאט הדם יגליד.

ומתחת לגלד הרקמות יתאחו לאט.

ואז הגלד ייפול וכל מה שיישאר זו רק צלקת.

וגם הצלקת הזו תלך ותיטשטש עם השנים.

ורק מדי פעם,

איזו דקירה קטנה ישר בצלקת,

תעלה לך זכרונות,

תרטיט לך את הלב

ותמלא לך את העיניים בדמעות.

יהיו מדי פעם דקירות,

אבל מפעם לפעם מתרגלים אליהן

ומפעם לפעם מצליחים להיחלץ מהן מהר יותר.

תנוחמי מן השמיים!

אין לך מושג כמה אני מבינה את הכאב שלך.

כאב מוכר מידי.

אבל עם כל הכאב, כדאי שתדעי שיש לך גם על מה להודות לה'.

הורים מתערבים, עם דיעה שלילית על הקשר,

בשילוב עם בעל שעדיין יושב תחת הסינר שלהם זהו שילוב קטלני לשלום בית.

כמו שאתם יודעים אני גרושה. הנישואין שלי החזיקו מעמד 5 שנים, עד שהחל הפירוק.

כמה שעבדנו על הקשר, כל אחד לפי כוחותיו, ההורים שלו דאגו להכניס רעל לליבו, 

ולא אומרת שהזוגיות עצמה הייתה מושלמת, אבל יכולנו לעבוד. ועבדנו. וזה הלך.

אבל כל פעם מחדש הייתי צריכה להתמודד עם הקשיים מבחוץ.

יש מקרים בהם ההורים התנגדו אך בן הזוג היה איתן בדעתו, 

ובסופו של דבר הנישואין צלחו, ואף בן הזוג הדחוי על ידי ההורים קיבל את מקומו בכבוד.

אך במקרים בהם בן הזוג תלותי, ומתנדנד בין הוריו לבין דעתו שלו,

גם חתונה לא הייתה ערבות שזה היה נמשך.

כי לא ההורים שלו, לא חולשת בן הזוג מולם, 

ולא ההתנגדות שלהם לקשר לא נעלמת ביום שאחרי החתונה.

ולא, זאת לא חבילה שכל זוג יכול לשאת.

עם כל הקושי לראות את זה עכשיו- את ככל הנראה את פשוט ניצלת.

לא בגלל עצם הקושי שבהתנגדות ההורים לקשר, (שהוא קושי גדול בפני עצמו)

אלא בגלל חוסר היכולת של הבחור לעמוד על רצונו מולם.

ולא יקירתי, הוא לא האיש שלך.

האיש שלך זה זה שיבחר בך בלב שלם, 

ויאהב אותך בכל ליבו, כמו שמגיע לך,

בלי להיות חצוי וקרוע בינך לבין הוריו...

האיש שלך הוא זה שיידע מה הוא רוצה, 

ויידע בע"ה לעמוד על זה,

קל וחומר כשזה נוגע לקשר ביניכם.

האיש שלך הוא לא אחד שיוותר על הקשר ביניכם כי ככה מישהו אמר לו...

באמת באמת באמת מגיע לך הרבה יותר טוב מיזה.

ויהי רצון שנשמע ממך בשורות הכי טובות!!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?