קראתי בתרגון הנושא את השם הנ"ל.

בהתאם למונח "זקנים" המתייחס לשכבה הבוגרת מבין התלמידים,

ניתן להבין כי הספר, הכתוב לעילא, גדוש ביטויים מסוגננים בסגנון עתיק ונפלא.

אשתו = הפלגופא שלו...

צעיר = פג...

מירוץ = תרדפה, או שאני כבר טועה?!

בלתי נשכח, נוסטלגיה במיטבה.

זאת גרסה 'עתיקה של הספר'. אלופי ביה"ס בוילובי היא הגרסה העדכנית יותר בהוצאת כתר כמודמני.

אכן, ספר משובב בשתי הגירסאות. עם זאת זקני ביה"ס עם מילותיו הארכאיות, משובב יותר...

מושלם, ספר מושלם. פשוט.... אין מילים.

פיסת מציאות שכבר אורגנה, נוקתה וסודרה, מושלמת...)

העברי... ככל הידוע לי לפחות...

חשבתי שאני היחידה בעולם שמכירה את הספר הזה...

(קניתי אותו בשלושה שקלים בערך, לפני שנים רבות)

בדיוק השבת הפטרתי משום-מה "העולם כה ענק ואני גרגר דק", באזני אמא שלי ולתדהמתה (כי היא חשבה שהמצאתי את החרוז הנעלה הזה על המקום). מי מזהה את המקור?

אני לא רוצה להגיע למצב שאיאלץ להתחיל לכתוב פה קטעים...

מתעקש ולא מוכן לאיזו הצעה של אובמה... חשבתי שזה דומה לפרלמנט הוילוביי...

"מה חשבתם??? שאין לנו זכות דיבור????"

"אין לנו זכות דיבור!!!" החרה החזיק הקהל...

"שאנחנו שום דבר???"

"אנחנו שום דבר" החרה החזיק קהל תומכיו של קיוזק.

זה היה... "ציטוט חפשי" אפשר לומר...

 חשש סביר ומוחשי לאי דיוקים בדמויות ובנאמר...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.