לא סובלת

זה עניין אישי, איך אפשר לצאת בקריאה גורפת לבנים שזקן זה יפה, אז שיגדלו? (או בקריאה לבנות שזקן זה יפה, אז שיאהבו?)

החבר'ה הדוסים בד"כ ע"פ מגדלים זקן

והפחות דוסים לא.

ה"ה לגבי בנות דוסיות שאוהבות זקן

הם פשוט פחות אוהבים את זה, והם ממש דוסים!!

וכו' (אם כי גם לגבי תסרוקת לבת יש יותר מזה), ולכן כתבתי "מזכיר קצת".

בכל אופן, מה העניין לקרוא לבנים לעשות כך? אולי הכוונה שלא יחשוש שמא בנות לא ירצו בו מכיוון שמגדל זקן? זה שיקול לבחור אם לגדל או לא? (ממ. יכול להיות.)

בכל אופן, נראה לי שבעיקר הפריעה לי הפניה שמנוסחת קצת כאילו מכלל הבנות:

"כן, כן זקן זה סמל לגבריות, ליהדות, לצדיקות. אנחנו מחפשות גבר!"

(למרות ההסתייגויות של "לפחות אני", ובהתחלה של "בנות - תעריכו")

כי יש לפחות בת אחת (עכשיו אני יודעת ששתיים) שלא כ"כ אוהבת את זה..

אבל כשהולכים להתחתן עם בן-אדם לא צריך רמזים. הוא פה.

סיכוי סטטיסטי ותו לא, אף אחד לא מתחתן עם הסטטיסטיקה.

לא זקן ארוך ,( אולי כשנזדקן?!)

זקן בקטנה זה הכי יפה (לפחות לדעתי)

אבל לפי מה שידוע לי יש בקבלה עניין גדול לא לגלח

אבל זקן קצר, מוקפד ומסודר זה דווקא יפה ויכול מאד להתאים, תלוי במראה.

יש בזה עניין הלכתי.

אך לצערי אני שומע על הרבה חבר'ה שלא מאריכים כי הם אינם יודעים איך זה יתקבל אצליכן.

והרי, ידוע שדבריו של רב עם זקן מתקבלים  אחרת מאותו רב (בדיוק!) כשהוא בלי זקן.

נשים, יש לכן כח עצום! תנצלו אותו לחיוב.

"שבזכות נשים צדקניות..."

רק עניין קבלי.

אני מבינה שהרב ליכטינשטיין לא דוס? לא מקפיד על הלכה? הוא סתם ראש של אחת הישיבות הגדולות בארץ..

ואני מבינה שפפה אללו (יו"ר מר"צ בי-ם) ממש דוס, ראית איזה זקן ענק יש לו?

וגם הרצל, סופר דוס!!

ואפילו אחמניג'אד..

(סתם סיפור- בעלי מכיר מישהו שלמד לדיינות, ולא עבר את המבחן- רק כי היה לו זקן קצר. אחרי הבחינה ניגש אליו אחד הרבנים ואמר לו "פעם הבאה תבוא עם זקן וחליפה" הוא שמע בקולו- ועבר. ממש מה שמלמד מי יהיה דיין טוב או לא..)

ואני מקשיבה לרב בלי קשר לאם יש לו זקן או אין לו זקן.

ויש המון רבנים בעלי זקן ארוך שאני לא הולכת לפיהם..

שונאת את המד דוסיות הזו לפי חיצוניות.. בעעעעעעעעעעע 

ובעניין פאות ארוכות, לא נראה לי שזה היה מקובל על לפני 200-300 שנה. ככה שזה ממש חדש. (חוץ מאצל התימנים)

וזקן זה לא מסורת יהודית. אבל יש בזה עניין יהודי כמובן, עניין קבלי.

אבל יש הרבה דברים נוספים שצריך לעשות על פי הקבלה.

אתה יודע מה העונש של מי שלא קם לתיקון חצות לפי הקבלה? 

לעניות דעתי זה הרבה יותר חשוב מזקן...

ויש גם ערך ביהדות להראות מכובד ולא מוזנח. 

לא כל זקן נראה מוזנח, אבל צריך לשים לב. 

בלי חס וחלילה לפגוע בכבודו של הרב ליכטנשטיין שליט"א, דווקא בגלל שהבאת אותו, את צריכה לראות שזה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. רוב רובם המוחלט מוחלט של רבנים - ואני מדבר קודם כל על גדולי הרבנים, הם כאלו שמגדלים זקנים. בודדים בודדים הרבנים בגדולים שאין להם זקן. מה זה נראה לך אומר? שרב כשהוא נהיה רב רציני אז זה כאילו חובה בשבילו לגדל זקן בשביל הרשמיות? לא, זה יותר מכך - כן יש עניין בזקן,, זה כן משהו יהודי - כשזה בא מתוך תורה. ח

ילוני שמגדל זקן (ודברים אלו נסובים על מה שכתבת על אלא הלא דתיים שמגדלים זקן) זה לא יהודי ירא שמיים שמגדל זקן מתוך תורה. ממש א. וזה קצת מעליב גם ההשוואות האלו שאת עושה. 

הרי במידה שאת מביאה את הרב ליכטנשטיין אני יכול להביא לך על כל רב גדול בתורה שאין לו זקן, 150 רבנים גדולים אחרים שכן יש להם זקן. האם זה לא אומר לך כלום?

זה לא אומר חלילה שרב גדול בלי זקן הוא לא מספיק גדול בתור. מה פתאום. קטונתי מלהעיז לחשוב על דבר כזה כאילו - אבל זה כן אומר שבוודאי ובוודאי שיש בזה גם עניין הלכתי ולא רק קבלי. כי תסכימי איתי שלא הגיוני ש99% מהרבנים הגדולים ינהגו בעניין הזה רק בגלל שהקבלה אומרת ככה...

זה לא אומר שמודדים דוסיות על פי החיצוניות - זה אבל בהחלט אומר שדוסיות בסופו של דבר כן תשפיע על החיצוניות, אין אפס. 

זה מו מהצד השני, שאני אראה בחורה שהולכת עם חצאית ארוכה ארוכה עד הרגליים, לבושה בלי מחשוף בכלל, שרוולים ארוכים וכו' - צנועה וחסודה ממש. אז כמובן שיכול להיות שהיא בכלל איזה חילוניה פרוצה (ולא, אני ל-א אומר כאן שחילוניות הן פרוצות בהגדרה, זה רק לצורך המקרה, ובמקרה ספציפי, נא ל-א להשליך...) שסתם ככה החליטה היום ללבוש ככה - אבל אין ספק שזה כבר ייתן לבחורה נקודת זכות בעיניי אם, נגיד, חבר שלי יציע לי אותה וגם יגיד שהיא בחורה תורנית וכו' - הבגדים שראיתי שהיא לובשת,, כבר מרמזים לי משהו על אישיות אפשרית שלה.

כן, אני לא מתבייש להגיד - החיצוניות היא לא מי שעושה את האדם, אבל מהצד השני - האדם בהחלט בהחלט עושה את החיצוניות על פי הפנימיות שלו.

ומצטער אם הייתי טיפה חריף, פשוט נגעת בנושא שמאוד בדמי...

מקווה שהובנתי נכון.

שהיה לנו מישהו בישיבה שהגיע לראיון לדיינות עם כיפה קטנה וג'ינס

והבחור כנראה שלט טוב מאד בחומר

כך שהם ניסו להפסיל אותו ולא הצליחו 

זה גם זה לא בטוח שמעיד על אדם משהו. כלומר - אומנם זה שהוא עם כיפה קטנה וג'ינס, לא בהכרח אומר שהוא לא ירא שמיים (אם כי, אתה חייב להסכים איתי, כן יש לבוש שמוכר בגדול כ"לבוש בן תורה", וזה כבר אומר משהו, עם כל ה"חיצוניות" שבזה...) - אבל גם זה שהוא שולט היטב ממש ממש בחומר לדיינות, לא אומר שהוא ירא שמיים... כלומר, זה בסך הכל חומר, שעד כמה שהוא קשה, לא חייבים להיות ייראי שמיים כדי לדעת אותו ברמה הטכנית...

הרב שלנו סיפר לנו על ראש מחלקה אחת לתלמוד בא

חד מהמוסדות האקדמיים בארץ, שאתה נכנס למשרד שלו אתה מרגיש שהגעת מינימום ללשכת הרב עובדיה - חדר מלא מלא ספרי גמרא, פרשנים, תנ"ך, משנה, ראשונים ואחרונים. ה\ראש המחלקה הזה נראה כמו רב אורגינל, זקן לבן ארוך ופנים נעימות - ואין ספק שהוא יכול לקרוע בלימוד מפולפל הרבה הרבה מטובי הבחורים בפוניב'ז ובהר המור גם יחד - אדם בעל שיעור קומה בידיעות תורניות ללא ספק. גאון. אבל, וזה הקט'ש - ללא כיפה על ראשו. וכדי שיהיה ברור יותר - ראש המחלקה הזה,הפרופסור הזה שיכול ללמוד בחברותא עם רבנים גדולים בלי להביך את עצמו ואת ידיעותיו - חילוני גמור.

אז מה זה אומר?

שאכן, צריך במקביל לבדוק גם זה וגם זה - אבל אין ספק שפעמים רבות, אם הפנים חזק ותורני, זה לרוב לרוב, יופיע גם כלפי חוץ בדרכים שונות. וגם להיפך.

יש יוצאי דופן - אבל כאמור, הם יוצאי דופן.

סתם באתי לספר סיפור עסיסי...

לגבי החלק הראשון של דברייך, שתי השורות הראשונות.

זה מתסכל כמה שזה נכון לעיתים.

השיפוט הרדוד והילדותי הזה - מי שיש לו זקן סימן שהוא צדיק,

הוא כל כך מגוחך!

לכי לישיבות,

תראי כמה חבר'ה שרק הגיעו לישיבה וכבר מתחילים לגדל זקן.

זה לא מעיד לרגע על רמתם הרוחנית,

אלא על כך שהם נתפסים לצדדים החיצוניים של בייני"שים.

מי שמגדל זקן - שיערב לו.

מי שלא מגדל זקן - שיערב גם לו.

שניהם אינם מעידים על צדיקותם או על יושרם (לכי תראי את דניאל מעוז שרצח את שני הוריו...).

ומי ששומע פחות לרב שאינו מזוקן,

עליו לעשות בדק בית אצלו ולא להיתלות בזקנו של הרב.

(או כמו שאומרים הערבים: "בחיי זקנו של מוחמד")

תשובה מרעננת לנפש עייפה מה******* שרצות פה

ורק אחרי איזה שנייה שתיים ירד לי האסימון וקלטתי שזה לא זה

ולגופו של עניין - איזה כיף לשמוע דעה כזאת, באמת.

שתדעו שיש באמת חשש גדול בקרב בנים בישיבות האם לגדל זקן או לו, כשעיקר החשש באמת לצערנו פעמים רבות נובע ביודעין ובלא יודעין מהנורמה החברתית המקובלת זה שנים רבות שזקן זה דבר לא יפה, שמעיד על רישול, ושזה יכול לפגוע בשידוכים. ואל תיתממו בנות, ברור לי שזה מרתיע המון פעמים בנות מקשרים שהיו יכולים להיות טובים.

ותרשו לי רק להגיד משהו על זקן מסודר/לא מסודר - בנות, כמעט בטוח שמי שמאריך זקן בלי חשבון ולא מסדר אותו,, זה לא בגלל שהוא בחור מרושל מעיקרו, אלא בגלל שיש לו עניין מיוחד בזה, מתוך החלטה הלכתית/אמונית/התחזקותית שקיבל על עצמו - ולא בגלל שהוא סופר עצלן או בן אדם מוזנח...ממש לא. אז תנסו לראות את זה ככה בנות... מי שמגדל זקן לא מסודר מתוך אידיאל, ולא מתוך הזנחה - זה דבר יפה כשלעצמו שמחפה על אולי קצת אי סידור הזקן. כן, אז הוא לא קטן ומסודר בדקדקנות - אבל הוא יהודי, ותזכרו שזה יכול להעיד ברמה כלשהי על האדם (רק לטובה, ולא לרעה - כלומר, זה יכול רק אולי להעיד שאדם ע-ם זקן כזה הוא רציני, אבל לא להעיד שאדם בלי זקן כזה הוא לא רציני - ברור? רק לטובה) שהוא רציני תורנית וכו' - ובינינו, זה דבר הרבה יותר חשוב לחיי הנישואין ולהקמת בית, מהמראה החיצוני שאולי הוא לא בשמיים. כן, אז הוא לא חתיך אולי יותר מידי כי הזקן ישר משווה לו מראה של איזה חיזבאלוני שלא מגלח לעולם - אבל תזכרו שישנם רבנים גדולים מאוד שלא מגלחים ולא מסדרים כמעט בכלל, או בכלל לא - ובכל זאת גדלותם בתורה גורמת לך לא להתייחס לזה בכלל, ולפעמים להיפך - הזקן והתורה שבאדם משוות לו מראה יהודי ומתוק כל כך, ממש הדרת קודש.

זה לא אומר שכל שיעור א' שמתחיל לגדל זקן הוא גדול הדור - אבל זה אומר, אולי, שיש לו שאיפות גבוהות - וזה כבר טוב

ועוד לא סרגתי די - שוב תודה לך. חיממת את ליבי, באמת 

ועוד בייניש' (נכון? ) מזוקן!? בכלל..

אשריכם, כל השרשורים שלכם רק גורמים לי יותר ויותר לרצות להישתדל בצניעות!

כמה הערכה יש לי אליכם!

שניכם בעלי חיבה לזקנים, בעלי השקפת עולם קרובה, זאת נראית לי נקודת פתיחה מעולה! מזל וברכה!

הנושא גלש לשיעור שלם

שאת המסר שלו אפשר לסכם ב-2 משפטים:

"בנות,זקני ישראל בידיים שלכן

בקשה תסכימו לצאת עם בחורים בעלי זקן!"

זה העלה בי נקודה למחשבה

אבל עוד לא גיבשתי דעה בנושא

(בכל אופן,ברור שאני לא פוסלת בחיים על דבר כזה)

לבדוק מה באמת הולך שם במדרשות האלה..

מסתבר שלא טעיתי!

(רצה להגן על המדרשות שבכל אתר ואתר..)

זה לא שככה הרבנים מדברים במדרשות

זאת רק הפרשנות המוקצנת שלי

זקן וגם פאות זה מהמם!

טוב, אז למרות שלמראה שירשור זה בעיקר עולות אמירות מצחיקות וציניות,

והיות וחלק מהבנים פה כותבים שנמנעים מלגדל זקן,

כי אולי זה לא יימצא חן בעיני הבנות- זה באמת מוגזם.

א. אני חושבת שזה במובהק קשור לאותו שירשור של ביטחון מול השתדלות...

שם הביאו מקורות על כך שאדם לא צריך להשתדל למצוא חן יותר מידי וכ', ובמיוחד בדבר כזה!

שבחור יחשוב שהידור בהלכה זה מה שימנע את הזיווג הטוב עבורו??

ולכל המתפלספים למיניהם - לא שופטים על פי זקן בלבד, אך גם ברור שיש בזה הידור.

וגם אם זה רק לפי קבלה, זה עדיין הידור, המון הידורים מגיעים דווקא מצד הסוד שבתורה.

ב. אם כל בחור שמבין ומאמיןשכך צריך לנהוג ילך עם זקן, בנות יתרגלו לכך, כנורמה, ויבינו שזה חלק מהמכלול בחור תורני+

ג היופי בעיני המתבונן(נת).. אם יש מישהי ספציפית שזה מפריע לה, תלמדו איתה את העניין, תסבירו.

ברגע שמבינים את היופי הפנימי שבזה, כל ההסתכלות אחרת.

ושיהיה לכם בהצלחה.

הם לא מגדלים זקן בגלל הצדיקות שבדבר, אלא בגלל הפטור מהגילוח. כנ"ל חילונים שמגדלים זקן חודש-חודש וחצי לפני הגיוס כדי להצטלם עם זקן בחוגר.

אומרים שצינורות בני חיי ומזוני נמצאים בזקן, וגידול זקן ממשיך שפע...

אפילו פעם שמעתי מחברה שאחיין שלה משך לאבא שלה בזקן והוא חייך אליו ואמר לו תמשוך תמשוך...זה טוב,זה ממשיך שפע-כידוע הענין של "הריני רוצה לדעת זה התינוק" שהתינוק רוצה את הקב"ה בל סיבה וטעם,הוא עדיין לא קשור לעניני העולם וכל כולו זה הקב"ה בצורה הכי פשוטה שיש ללא כל צורך בהסברים וכו'

אמנם אצל חלקם זה קשה,אבל לדעתי זה זכות ומעלה ומי שמיועדת לכם אף אחד לא יקח לכם אותה והיא תקבל אותכם כמו שאתם גם עם הזקן שיש לכם.

גם מהקושי שיש בזה ניתן לראות על המעלה הגדולה שקיימת בזה!

כל מה שדיברו פה על זקן ופיאות סתם שיהיה ברור (ובדקתי את זה אני לא סתם מעלה השערות):

לזקן יש ענייין הלכתי ברור, שקשה מאד למצוא מכונת גילוח כשרה לכל הדיעות, וגם אז איך לגלח (לא צמוד מידי וכו')

ע"פ הקבלה יש עניין גדול מאד ללכת עם זקן, וזה לא סתם, זה מופיע כמעט בכל הנושאי כלים על השו"ע בסימן שמדבר על איסור גילוח הזקן. כנ"ל פיאות. על זקן לא צריך להגיד שתמיד יהודים הלכו עם זקן, וגם מי שטען פה שפיאות זה דבר חדש- ממש לא נכון. ליהודים, בכל הגלויות, היה פיאות. זה מופיע נראה לי הכי קדום בזהר וגם בגמרא יש הוכחות שהיו פיאות.

ואגב תחשבו בצורה הגיונית- התורה כתבה "ולא תשחית את פאת זקנך" אז מה הכוונה? שנחפש טריקים הלכתיים כדי לא להשחית, או שפשוט לא נשחית??

ומי שטען שע"פ הקבלה יש עונש גדול למי שלא עושה תיקון חצות, נכון, אבל סתכלו כמה דברים אנחנו עושים ע"פ הקבלה- צורת הנחת המזוזה, קשירת התפילין, סדר התפילות, קבלת שבת, חזרת הש"ץ בימינו ועוד ועוד....

להיפך, זה מה שתמיד חיפשתי. (וגם מצאתי).

בעלי מעולם לא גילח את הזקן שלו (והתחיל לצמוח לו בערך בגיל 15-14) בגלל העניין שבזה (משהו בקבלה...).

[אבל אני לא בטוחה שאם הייתי פוגשת אותו בגיל 15 הייתי מוכנה להסתכל עליו ועל הזקן שלו...]

שכל אחד יהיה איך שבא לו,

שיגדל זקן בארוך מטר,

ומצידי גם שפם עד האוזניים-

זה לא אומר שאני חייבת להיפגש איתו...

יש כאלו שבשבילן זה סמל לגבריות, קדושה ודוסיות,

ויש כאלו שלא אוהבות...

בעיני זה לא אסטטי, משדר מבוגרות, בלגן... כבדות...

זכותי לחשוב ככה,

אני רוצה בחור דוס, ומכירה גם מלא דוסים שלא מאריכים זקן (זקן- זיפים לא נחשב..),

רק הדבר האחרון שארצה זה שמישהו יוריד בגללי זקן.

שכל אחד יהיה איך שנראה לו מתאים,

ובע"ה ימצא גם מישהי שתאהב ותרצה את זה!

*אני צריכה להיזהר, כי תמיד אומרים שמה שלא רוצים- מגיע בסוף..

*זה לא שלא נפגשתי עם בעלי זקנים, נפגשתי ועוד איך, אבל.. 

*יש מעט בחורים שראיתי שאמרתי- וואוו, יש לו זקן וזה יפה, אז ישמצב שבסוף זה לא יפריע לי, אנל'א נעולה על זה...

ואין בזה שום עניין הלכתי.

סלח לי אבל כל פרט ממה שכתבת ממש ממש או טעות מושלמת או נתון להחלטת כל אדם לעצמו וממש לא נחרץ כמו שאתה כתבת כאילו זה מוחלט וברור אצל כל אחד.

מציק - ממש רק בהתחלה הזקן מעט מציק, בהמשך הוא לא מפריע כמעט בכלל, להיפך - מי שצריך להתגלח כל יום, לא הכל מציק, הזיפים ועצם הצורך להתגלח. זקן ארוך, אפילו רק קצת - כמעט שלא זוכרים לפעמים שהוא קיים.

דוחה - אינדיבידואלי, ממש לא כמו שאתה הצגת את זה בנחרצות. יש כאלה שבשבילם זה המראה הכי יפה בעולם. האם באמת אתה סובר שמראם של רוב רוב רבני היהודים, הוא דוחה בגלל שיש להם זקן???איתמהה

מגעיל - שוב חזרנו לעניין הדוחה, ע"ע. טעות לחלוטין.

וגם לגבי מה שכתבת על הקטע ההלכתי - ממש לא נכון, אין לי כאן המקום להאריך אבל אתה ממש ממש טועה בזה.

רק במטותא ממך, אם אין לזה שום שום שום עניין הלכתי, הסבר נא לי למה רובם המוחלט הכמעט טוטאלי של רבנים, בארץ ובחול, הם בעליי זקנים? וכי זו אופנה כשאר אופנות העולם, שרב חייב שיהיה לו זקן אחרת אינו רב, כי אין לו "מראה של רב"? שטות והבל ורעות רוח. ברור שרבנים מגדלים זקן כי יש לזה עניין הלכתי, אמוני, יהודי ודתי - גדולים מאוד.

אז אנא ממך, פעם הבאה השתמש בקביעות קצת פחות נחרצות, כתוב - לדדעתי האישית הוא דוחה ומגעיל וכו'" - אחרת אתה פוגע ומשמיץ כאן אוכלוסייה ענקית של בעליי זקנים...

תודה, אחי, ושבת שלום

"דוחה - אינדיבידואלי, ממש לא כמו שאתה הצגת את זה בנחרצות. יש כאלה שבשבילם זה המראה הכי יפה בעולם. האם באמת אתה סובר שמראם של רוב רוב רבני היהודים, הוא דוחה בגלל שיש להם זקן???איתמהה".

עיין תשובת רבי יהושע בן חנניה לבת הקיסר.

"וגם לגבי מה שכתבת על הקטע ההלכתי - ממש לא נכון, אין לי כאן המקום להאריך אבל אתה ממש ממש טועה בזה."

לי דווקא נראה שאתה זה שממש ממש טועה. אין שום עניין הלכתי בלגדל זקן, כל עוד מסירים אותו בצורה המותרת לפי ההלכה. לפי הקבלה אכן יש עניין, ומי שמחזיק מהקבלה בתור מקור [הלכתי] מחייב אכן תימה עליו שהוא נוגע בזקן שלו שהרי הזוהר מחמיר בעניין. ומי שלא? אז לא. אני לא. קים לי כגישת הירושלמי (מובא גם בטור אאל"ט) שלא ממש עולה בקנה אחד עם דעת הזוהר:

"ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישרראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפן לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים" (ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג)

וזה לא המקור היחיד.

לא הבנת אותי. התכוונתי לומר שאילו היו בלי הזקן אז המראה החיצוני שלהם היה יותר טוב. (פרפארזה על "אילו היו מכוערים").

זה לא נראה לי "הפשט". מה שנראה לי שיש כאן עניין ליישב את דברי הירושלמי כדי שלא יסתרו את דברי הזוהר, אז מנסים לפשר כאילו מדובר רק בלסדר. אבל בפשט אכן מדובר בפשטות *גם* על להסיר לגמרי.

פעם לא היו מכונות גילוח, ואתה רואה שפעם גם אצל הגויים היה מקובל לגדל זקן.

"לפי הגר"א ור' חיים מוואלוזין, אין שום ענין שהזקן יהיה ארוך לפי הקבלה, הם מסבירים אחרת את הזוהר, אבל לפי שיטתם צריך שיהיה זקן ע"פ הקבלה.".

ויש דעות אחרות. אאל"ט יש דעות שמבינות את "ואי ליה למאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירה..." (הקטע שהספרדים אומרים בתשליך) כמדבר בפשטות גם על הזקן של האדם. (הבא"ח למשל?).

ויש כאלה גם היום שחושבים שזה יפה. זכותם. לדעתי במקרה הטוב זה פוגם ובמקרה הרע זה דוחה ומגעיל. אני מקווה שאין לך הווא אמינא לומר שבגלל שהגמרא חושבת שזה יפה שגם אני צריך לחשוב כך.

"אם באמת כוונת הירושלמי היה גם לגילוח גמור, היינו צריכים למצוא יותר איורים של מגולחים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית. לא נראה לי, שיש איור אחד כזה. אם יש תמצא לי.".

קודם כל, המוציא מחבירו עליו הראיה. אני בכלל לא יודע על איורים כאלה, אתה שטוען שיש אדרבא, תביא אתה דוגמאות לאיורים שמהם עולה כטענתך. (אגב, זה מעניין שאתה מוכן לקבל איורים כאלה כראיה לפירוש, מעניין אם הגישה "המחקרית" הזאת תהיה מקובלת עליך בעוד כמה וכמה מקומות?).

חוץ מזה, שבכל מקרה מה שאתה אומר זה לא קצה של ראיה. שהרי אני תמיד יכול לטעון שדברי הירושלמי נאמרו דווקא ביחס לראש השנה שצריך להשתדל להתגלח לפני, אבל בסתם ימות השנה לא עשו זאת תדיר כמו שרואים בציורים, פשוט כי טכנית זה לא היה הכי נוח. אבל הראיה שלי שהירושלמי מתיר ומעודד גילוח הזקן במקומה עומדת.

היא חסרת משמעות. אין מכאן שום ראיה.

"הראיה שלך מהירושלמי, לא מתחיל, כי ברגע שאתה מודה שכלול בזה קיצוץ, אז אין שום סיבה לפרש שזה גילוח גמור.".

ועוד איך מתחיל. אם אני מודה שכלול בזה גם קיצוץ הרי שאין שום סיבה לפרש גילוח גמור?! איזה מין לוגיקה כזאת? הסיבה היחידה שאתה רוצה לומר כך היא כדי לא לסתור את דברי הקבלה. זאת הסיבה היחידה. אחרת מהכתוב עצמו אין לך שום ראיה לומר שדברי הירושלמי אינם כוללים גילוח גמור.

לך אולי לא נוח שדברי הירושלמי אינם עולים כל כך בקנה אחד עם דברי הזוהר, לי זה לא ממש מפריע.

אגב, אני תוהה איך היית נכנסת להתפתלויות ודחקים למיניהם אם היית צריך להתמודד עם שיטת הירושלמי לפיה מניחים תפילין בחול המועד בסתירה לדברי הזוהר, שמחמיר  אאל"ט עדי כדי מיתה בעניין.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך