אהלן אחותי...

לא יודע מאיפה להתחיל בתגובה שלי.
זה כנראה יהיה דיי ארוך , כי זו בעיה גדולה.
אבל...אני מאוד אשמח אם תקראי את זה...

איזה שאלה מגניבה שאלת:

האם להיות דתיה או חילונייה?

אממ...שאלה חזקה!
לענות לך? טוב אז...

בואי נתחיל....
"אני לא מאמינה בה' ורע לי ואני לא צריכה אותו בכלל"
יודעת מה , הכי הכאבת לי שכתבת ת'משפט הזה?
"אני לא צריכה אותו בכלל".
הא? את לא צריכה אותו? בטוחה?
הבנתי...רק כמה שאלות , ש...לפני שאת הולכת לישון - תחשבי עליהם מתחת
הפוך...
היית פעם בבית חולים , נכון? לצערינו...
ראית את הילדה הקטנה שלא יכולה ללכת כי אין לה רגל?
שיש לה כוייות על הפנים? ש"מתה" לקום מהמיטה ולהיות כמו כל ילדה רגילה...
ראית אדם , אבא לשמונה ילדים , מונשם , שהבן שלו בן השלוש עומד ליד.
מחבק לו את היד עם דמעות בעיניים...וקורא לו...אבל , האבא לא עונה. כי...הוא
לא יכול לענות!!
ראית אותם?
אוקי , אז....את כמוהם?
יש לך ידיים לכתוב , רגליים ללכת , פה לדבר , עיניים לראות , לב עובד ,
יש לך חיים - וככה את מדברת על מי שהביא לך אותם?
תאמיני לי שבא לי עכשיו לבכות. לבכות על זה שאת לא מבינה , שחמש שניות ,
עכשיו , שהוא מפסיק לך את הנשימה - את בבית חולים. חמש דקות - את
באדמה!! עם תולעים שלא ישאירו ממך זכר!
ב"ה את לא ככה...לא רק שתודה את לא אומרת - את אומרת שאת לא צריכה אותו...
תחשבי שוב! ו...תחשבי טוב טוב!!

רע לי...רע לי...
נו ואז? לי לא רע? מה נראה לך שאני חי בפאנן? הכל סבבה לי? הכל
לפי מה שאני מתכנן? זו סיבה לזלזל במי שנותן לך רק טוב?
לא הבנתי...לרבי עקיבא , שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל...
זה כיף? מגניב? ובכל זאת - מה הוא אמר - "כי חיי שקראתי קריאת שמע
לא הבנתי את המילים "ואהבת....בכל נפשך..." ועכשיו , כשסורקים את בשרי
אני מבין את הפסוק - אפילו שהוא נוטל את נשמתי אני אוהב אותו"
ככה ש...לא מה שאת רואה זו האמת. יש מעבר לכך הסברים מובנים מאוד. אלא ש -
"הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם". קפיש?
"יש דברים נסתרים , לא נבין לא נדע..." - אבל מה שבטוח הכל לטובה - וזה מאוד מובן.

תראי , אני יכול להתחיל להוכיח לך דברים.
להכיח לך ש -
ה' אוהב אותך.
הוא עושה דברים רק לטובתך.
הוא רוצה שתחזרי אליו.
יש לך מטרה בעולם.
ועוד מלא דברים...

אבל מה , אני אדבר איתך בגדול...
תרצי יותר בפרטים , תגידי..

אז...
את יודעת שרע לך לא בגלל שאת לא מאמינה..
אלא...אנערף למה...
ומה אם אני יגיד לך שזה בגלל שאת לא רוצה להאמין?
מה את חושבת , שאת לא מאמינה את דופקת את...ואת....
את דופקת את עצמך!! בראש ובראשונה!!
ואז את מתפלאת למה רע לך...

כתבת שיהיה לך טוב אם לא תהי דתייה...
תגידי , למה יש מלא מלא [הרבה יותר מהחוזרים בשאלה] כאלה שחוזרים
בתשובה? מה הם , טמבלים? או אולי מפגרים? מטומטמים?
לא. הם הגיעו למסקנא שזו דרך האמת...ואת , בורחת ממנה.
בורחת ממנה כי.. לא בא לך. את לא רוצה להאמין. רוצה לחיות ב"סבבה".
אם את מביאה לי דברים שלא נכונים ביהדות , שה' שונא אותי , שאין לי מטרה
בחיים - אני עוד היום הולך ל "פאב" , מוריד ת'כיפה , ו.....
אבל שוב , אין לך שוב דבר נגד היהדות , חוץ מזה שזה נראה מעצבן ואידיוטי
מאשר ה...להיות עם בנים , אלכוהול , פאבים , סבבה , חופש...

זה היה בגדול. כדאי לך אם את רוצה משמעות בחיים , כייף בחיים , חיים -
לברר ולשאול עוד ועוד...עד שתגיעי לדרך האמת. תגיעי אליה לבד.

אז...
לשאלה שלך אחותי היקרה - התשובה שלי:
להמשיך להיות דתייה.
דתיה אמיתית.
אחת שנהנת להתפלל. אחת שנהנת לברך. אחת שיש אחד שיאהב אותה לתמיד.
 אחת שנהנת לראות שהכל לטובה.אחת שנהנת לממש את הפוטנציאלים שבה לטוב.
אחת שבאה עם מטרה לעולם ומקיימת אותה. אחת שנהנת באמת בחיים.

תזכרי , עכשיו אבא שבשמיים יושב. יושב ו...בוכה. בוכה על זה שהבת שלו , שהוא
טיפח אותה , עוזר לה , אוהב אותה - רוצה לברוח ממנו.
הוא ממש לא רוצה לנקוט באמצעיים כואבים בשביל להחזיר אותה אליו - לא רוצה.
אבל , אם היא לא תחזור בעצמה...
בידך ההחלטה!
"ובחרת בח-י-י-ם"!!

תחזרי אליו...
מקוה שקצת עזרתי.
אשמח להמשיך לעזור.
בהצלחה אחותי!

את אומרת שהבעיה שאת לא מרגישה אותו....
אני רק יעלה לך נקודה קטנה שממנה את בעז"ה תצליחי להתרומם...
[תחשבי על זה היום לפני שאת הולכת לישון , שאת רגועה ושקטה מהכל...]

את אוהבת את אמא שלך , את יודעת שאת אוהבת אותה , ולפעמים את אפילו מרגישה את זה.
אנחנו תמיד אוהבים את אמא אבל לא תמיד מרגישים את זה. אם אנחנו לא מרגישים זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אלא החיים זורמים כהרגלם , בלי לשים לב דווקא לאהבה.
כשאמא מכינה לנו אוכל , אנחנו יושבים לאכול ואח"כ אומרים תודה. רוב הפעמים אנחנו לא מרגישים אהבה באותו זמן. אנחנו לא מרגישים בכלל בעינין הזה. אנחנו רגילים שאמא מכינה לנו אוכל... אבל לדוגמא , אם יש מישהי שאת מכירה , חברה של אמא שלך לדוגמא , ואת מגיעה אליה הביתה והופ - היא אומרת לך "הכנתי לך לאכול" , כשאת תאכלי את תרגישי אהבה כלפיה , "יוווו , איזה חמודה היא , הכינה לי אוכל" , האא?? מה קרה? גם אמא שלך הכינה לך , ולא רק זה , אלא היא מכינה לך תמיד לאכול , למה שם לא עלתה לך ההרגשה הזו? אני יגיד לך מה התשובה , התשובה נמצאת בשאלה עצמה , בגלל שהיא תמיד מכינה לך לאכול אז את לא מרגישה את ההגשה הזו. את רגילה לזה , זה טבעי בשבילך שהיא מכינה לך לאכול...

אני חושב שכאן טמונה התשובה. אנחנו לא מרגישים את האהבה משום שאנחנו רגילים שהוא נותן לנו לאכול , לנשום , לחיות. אם נעצור מידי פעם שאנחנו מקבלים ממנו דבר ונחשוב על זה שהוא מביא לנו , אנחנו נרגיש , הנה הוא נותן לנו משו חדש , הוא אוהב אותנו וכך גם נרגיש שאנחנו אוהבים אותו. בדיוק שאם כל פעם שאמא מכינה לנו לאכול נעצור לפני שאוכלים , נחשוב על זה שהיא הכינה בשבילנו , היא היתה יכולה גם לא להכין לנו , ההרגשה תהיה אחרת , יותר נרגיש שהיא אוהבת אותנו ואנחנו יותר נרגיש את האהבה כלפיה.

זאת אומרת , אני חושב שצריך לצאת לפעמים מה - הרגל , מהטבע שבו אנו חיים . אם נצא ממנו ונתבונן במה שה' נתן לנו , ההרגשה תהיה אחרת , ותפתח לנו מקום להרגשת האהבה ההדדית ביננו לבין אבא שבשמיים.
אפשר להתבונן בכל מיני מצבים , סתם ככה בספסל שבאולפנא , על המיטה בבית , בדשא שבגינה , או בכל מצב אחר... פשוט לשבת ולראות כמה הטוב שהוא מביא לנו , להתבונן , ולדבר איתו כמו לאבא!

הובן?

שלא כל דבר אנחנו מבינים. ה' זה משהו רוחני

אין לי מושג מה עבר עלייך בחיים מה שאני יודע להגיד לך רק להתחזק

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות