אני לפחות, כתור דתיה לאומית נורא כעסתי בזמנו על הרב עובדיה שליט"א באותו זמן של המתקפה על הציבור שלנו (להזכירכם- בית של גויים, עמלק, כ"ס וכו'....). אפילו התרתי לעצמי לומר כמה מילים לא במקום... כאן המקום להתוודות..
נורא נורא כעסתי והתעצבנתי איך רב ג-ד-ו-ל בישראל אומר ככה על חלק מהעם שלו???
ופתאום, אחרי שהמצב של הרב עובדיה התחיל להתדרדר אני מתפללת כמו שלא התפללתי מימיי!! שבעז"ה ימשיך לחיות ולהנהיג את העם. אני עוקבת ממש בחרדה אחרי הידיעות על המצב שלו. הייתי ממש בלחץ כשהמצב התדרדר- הרגשתי כאילו עמ"י הולך להפסיד מנהיג! ונורא שמחתי כשחזר להכרה.
ממש פתאום מתברר שלמרות כל הכעס בכל זאת נורא נורא קשה לי עם המצב שלו ואני באמת עושה את ההשתדלות שלי בתפילה.
גם אתם כאלה?? רק אחרי שקורה משהו לא טוב למישהו שנורא כעסתם עליו פתאום מתברר לכם כמה אתם אוהבים אותו והוא יקר לכם??
בהזדמנות זו נאחל באמת לרב חיים עובדיה יוסף שליט"א רפואה שלימה, חיים ארוכים בבריאות איתנה עד 120!!
בעז"ה!!
יום מצויין!!=]
ובריאות איתנה...
)
אחרי שאנשים ח"ו ל"ע נפטרים לומדים להעריך אותם