בס"ד

אני לומדת באולפנית בה יש רב שהוא המנהל ולי אישית יש מחנך...

אני כן רואה צורך בדמות גברית ולא כל כך מפריע לי שרב ילמד.

[מחנך זה סיפור אחר... לא מאשרת כל כך אבל גם לא שוללת].

אם ליצור איתו קשר קרוב?

תראי, זה עניין מסובך...

יש דברים שאני לא רואה בעיה לדבר עליהם גם עם ראש האולפנית או עם המחנך

[עם ראש האולפנית לשם הדוגמה דיברתי על חבר שלי כשהיה לי

עם המחנך דיברתי ועודני מדברת על בעיות בכיתה].

כן צריך להיזהר שלא להיסחף...

זה גבול מאוד דק ואני חושבת שגם הם יודעים לא לעבור אותו...

בכללי לי למשל יותר נוח לדבר עם הרב או עם המחנך מאשר עם מורה סתם...

אבל זאת דפקה שלי.

ככה שכל אחת ומה שמתאים לה.

מבחינה הלכתית אם הוא בתפקיד חינוכי עד כמה שידוע לי אין בעיה...

כל עוד כמובן זה לא יוצר מצבים בעיתיים כגון ייחוד 

[מותר לדבר בדלת סגורה אבל לא נעולה כי תמיד יש סיכוי שייכנס מישהו..]

או שמדברים על דברים שבן ובת ובטח רב ותלמידה או מחנך ותלמידה לא צריכים לדבר עליהם.

בקיצור, אני לא נגד המחנך שלנו וגם לא בעד...

מסתייגת מאוד מהעניין

למרות שהוא מחנך מעולה, באמת אחד המחנכים שאי פעם היו לי

[כולל מחנכות ].

בס"ד

אבל גם לא רואה בזה בעיה כל כך גדולה...

בכיתה י"ב זה יותר מסובך אבל בכללי אני עדיין מנסה לראות את הבעיה...

חוץ מזה שיותר צריך לשמור על דיסטנס ושזה יכול ליצור מצבים מאוד מביכים...

אבל יותר מזה זה בסדר לי...

נגיד ששמעתי היום את חברה שלי כזה: "איזה חמוד המורה הזה... חולה עליו" וכאילו יאללה, זה אולפנה בכ"ז... המורה הזה הוא לא חבר שלך...

וגם מצד מורים ואפילו ראשי אולפנות?...  יש כאלה שנותנים ממש להתקרב.... וזה בעייתי...

מישי שאני מכירה (לא מהאולפנה שלי) אמרה לי :"אני והרב שלי ככה קרובים (והיא הצמידה שתי אצבעות)"

לא נראה לכם מוגזם?

בס"ד

אני גם מתה על המורה שלי ועל הרב שלי...

כפרעליהם 

זה לא סותר דיסטנס

[את רצינית? ועל סתם בן שאומרים שהוא חמוד זה יותר טוב? לא הבנתי מה זה שונה...]

[הקשר שנוצר הוא הקשר ההכרחי. אני מאמינה שראש אולפנה יודע איך לשמור דיסטנס. לפחות שלנו יודע, מניסיון. כנ"ל המחנך].

אם אין מורות לבנים - למה יש מחנכים לבנות?

ז"א.. אם זה דמות רבנית מרוחקת.. אוקיי..

אבל אם לא?

ב- גם אם לא היה. זה לא מחייב.

לא סותר את זה שאין לי גבולות ושאני מדברת איתו כל היום.

אבל כן,יש לנו קשר טוב ואני יודעת שאני אוכל לפנות אליו ופונה אליו בכל דבר שאני צריכה.

זה ממש לא פשוט, לדעתי הצד היותר מסובך זה הצד של הראש אולפנה, כי בשורה תחתונה הכל נופל עליו....

סה"כ זה ממש לגיטימי שיש קשר בין הרב לתלמידות, אבל כמו בכל דבר חייבים גבולות....

ולא תמיד המורים\מחנכים \רבנים בעצמם מצליחים לשמור על הגבולות הנכונים

כך שלא מומלץ להסתמך עליהם כתור אלו שיודעים את הגבול אלא להשמר גם בעצמך

מה לגיטימי? 

אם מתייחסים ל"גבר" ול"אישה", באמת זה לא לגיטימי.

אם לא מתייחסים לכך, ושוב, הקשר הוא ע"מ ללמוד אנ'לאידעת מה, מה לא לגיטימי? תקרא את השורה האשנייה של ישי.

לפי זה נאפשר כיתות מעורבות, כי הקשר הוא קשר לימודי בלבד. ורק הפסקות נפרדות...

(עובדה שמסגרת לימודים כוללת חברה וכו') מן הסתם רב יהיה חכם והקשר יהיה בעיקר לימודי, (נסוב על ענינים של התחזקות, וכו')

יש כאן הבדלי מעמדות. בכיתות אין הבדל.

(אל תתמם. ברוב האולפנות והסמינרים מלמדים גם רבנים, כמו כן במדרשות ומכללות, ותמיד תהא זו שתיצור קשר קרוב, ותהא אולי גם כבת משפחה..וכו' וכו'.)

אבל קשר קבוע יומיומי, זאת קירבה של ממש.. בטח כשיש דאגה, ויעוץ, ויושבים ביחד..

ואומרים "איזה מתוק הוא..."....

זה שהרעיון היה ללימוד לא משנה את העניין.

וכן, גם קשר בין חברים בכיתב הוא כעיקרון לימודי. אלא מה.. שהעניין החברתי תופס מקום חשוב ביותר...

אבל תמיד בין אנשים, הקשר לא יישאר לימודי. הרי אמרתי, נעשה הפסקות בנפרד..

זה שטויות, זה שהרעיון הוא לימודי זה נכון, אבל זה לא אומר שום דבר לגבי הקשר ביניהם בסופו של דבר, שתמי יהיה הרבה יותר מלימודי.

אין לי פה אינטרסים... למה שאתמם?

אין לי מושג מה קורה באולפנות ובסמינרים.

ושוב, יש הבדל בין רב מחנך ובין רב מרוחק.

ברור ליש בסמינרים אין מצב שבת אומרת "איזה מתוק הוא".. ולא רק כי היא חרדית, אלא כי יש מרחק ביניהם, לא רק בראש, בגלל חכמתו של הרב, אלא ש... אין מחנך שיש לו קשר אישי וקרוב עם נערות.

לידיעה שגם במוסדות החרדים (שלפי הסטיגמה יותר שומרים על העניין הזה), יש מורים מחנכים, (או אפילו רב שמינר ופועל הוא מחנך אישי) .

"איזה חמוד הוא", לא ככ נדיר. כשבת יושבת אצל הרב קרוב לשעה ו"שופכת אצלו את ליבה", (בעע) נוצר קשר. אחרי זה היא תספר לחברה שלה מה היה, ואיך הוא הבין אותה ועזר וייעץ, ובהחלט היא יכולה לאמר ,איזה חמוד הוא היה.."... 

אז הנה, יש מחנך שיש לו קשר, וזה מאוד נפוץ בסמינרים, בעיקר עם המרצים שבאים מידי פעם.

עם רב אולפנא /סמינר- אדרבה! יש כאן הרבה יותר הערצה, וכבוד וכו'.

מישהו העלה, נקודה, הבעתי דעה. בלי קשר לשום מגזר.

שגם במוסדות האלו (ששוב, אולי ותר מקפידים בענינים האלו) הגיעו לתובנה שזה בסדר. 

זה אומר משהו, לא?

(ושתי צעדים קדימה, זה אומר שאין סיבה לחזור ולשלול את זה, כשרוב גדולי התורה נהגו כך, (ובכל המגזרים כולם)

וחוץ מזה, לא הבעת שום דעה. שאלת למה זה לגיטימי. והתשובה המשכנעת ביותר (לעת עתה, מה שעלה לי בראש) היא שגדוליפם ממנו גם נהגו כן, וקשה למצוא מוסד שלא נוהג כך. לא מספיק?

יש רב מרוחק, לא נראה לי שיש רב מחנך.

ויש רב שמשמש, (מרצון התלמידה כמובן) למחנך, וכמורה דרך והשקפות, והתחזקות, ושאר ירקות.

סליחה על הבוטות אבל אני למדתי במוסדות חרדיים ואין רבנים מחנכים.

זה מקסימום מסתכם במנהל שאחראי על כספים ועל ניהול כללי של המוסד והעברת שיחות בכלליות לכל התלמידות באירועים שמתקיימים.

זה לא מגיע למסירת שיעורים בקבוצה קטנה או השתפכויות..

"מסתכם במנהל באחראי על כספים..."- שטויות בעלמא, לא רואה עניין אפילו להגיב.

"לא מגיע למסירת שעורים בקבוצה קטנה או השתפכויות"- שוב, את לא יודעת על מה את מדברת, או שפשוט למדת במקום כזה ש"מותג ההתחזקות" לא מצוי בו, כמו כמה סמינרים בודדים קיצוניים. 

אין מה להתכחש לכך, ואין על מה לדון, יש עובדות, והתייחסות אליהן, ויש התכחשות לעובדות, תבחרי מה את מעדיפה.

אפשר גם להביע עמדה תקיפה וגם להיות מנומס ומכבד.

מה שאני אמרתי זה מש שאני ראיתי בכל שנות לימודי במוסדות חרדיים.

לסמינרים של מתחזקים לא הגעתי!

אל תעוותי. אבל יש מגמה של התחזקות כללית כזו...

(מדובר על אחד מהטובים בירושלים.)

את אמרת את זה שזה סמינרים כאלה..

אשמח לדעת באישי על איזה את מדברת!

גם אני למדתי בסמינר חרדי.

והיו, בהחלט, שיחות אישיות עם המנהל.

לא כולן, אבל מי שחיפשה את זה.

אבל במקביל היה דיסטנס גדול מאד...

 "הרב מתכוון", "הרב אומר ש...." וכדו'...

כשמדברים פנים מול פנים- וודאי שהכל סביב גוף שלישי. מה *זה* קשור לכאן?

אין קשר בין חכמה ליצר הרע. יכול להיות אדם מאוד חכם ובקיא בתורה, ואפילו ירא שמיים, אבל עדיין יש יצר הרע. תראי מה קרה לרב עמרם...

מגוחכים, המסקנא והתהליך שלך.

זה שיש כמה כאלה, או יותר נכון, זה שאין אפוטרופוס לעריות, לא אומר שמעכשיו כולם כאלה.

מי שהוא כזה הוא מעוות מהנורמה. ברור שבת צריכה לאמר על הרב של האולפנא, שהוא יודע את הגבולות, כמו כל עם ישראל, וגדולי ישראל, שידעו, ושעודיהם יודעים.

שוב העיוות הזה של "אין אפוטרופוס לעריות", שנועד להיות מעין אזהרה, הופך להיות קביעת עובדה בשטח, כולם חוטאים, אי אפשר יותר לאמר על אדם שהוא יודע בולות, וצדיק וחכם. אוי א-לוהים.

לא התכוונתי לומר ש"כולם חוטאים". לא התכוונתי לרמוז ש"כולם מעוותים". אדרבא - אני חושב שיצר העריות הוא דבר טבעי וחשוב. הגדולה של הצדיקים היא לא שאין להם יצר הרע, אלא שהם יודעים לשלוט בו (כמובא בספר התניא). להציב גדרים והרחקות זו לא רק הלכה - זה חלק מהעניין של לדעת לשלוט ביצר הרע. צדיק אמיתי יותר גם להציב לעצמו גדרים נוספים, נוסף על ההלכה (זה חלק ממדית הנקיות, המבוארת במסילת ישרים). נכון שיש צדיקים גמורים, שמן השמיים ביטלו להם את היצר. זה היוצא מן הכלל, והוא מאוד לא שכיח. לרוב הרבנים הגדולים והחשובים שאנחנו מכירים אכן יש יצר עריות. אם לא היה כך, היינו יכולים לשים רב צדיק שיהיה בלנית במקווה...

אין מה להתבייש ביצר הרע, וזה שיש לרב יצר הרע לא צריך להמעיט כהוא-זה בהערכה אליו. אדרבא - זה אמור רק להגדיל את ההערכה הזו. הנה, יש לו יצר הרע כמוני, ואולי אפילו יותר ממני, ובכל זאת הוא יותר צדיק ממני.

"כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו".

לזה בדיוק התכוונו חז"ל כשאמרו "אין אפוטרופוס לעריות". זה לא כמו שאומרים באופן קולקטיבי לכולם להזהר, כדי שגם החלשים יזהרו ולא יתרברבו, אבל באמת רק הם צריכים את האזהרה הזו. לא! גם החזקים - הצדיקים - צריכים לזכור ש"אין אפוטרופוס לעריות". ממש כפשוטו!

ואגב... לא מנומס לקרוא לדברי תורה "מגוחכים". אני מאמין שעל הדברים שאמרתי יחתום כל רב שתשאלי. לא חידשתי כלום - הכל כתוב בגמרא ובספרי המוסר והחסידות.

ש"יש לו גבולות"..

לא כתבתי שצריך להתבייש בו, ומנגד, לא כתבתי שצריך לתת לו לגיטימציה, ולאמר "טבעי וחשוב", יש אותו, והוא קיים, ולך נשאר להלחם.

הצדיקים והגדולים יזכרו את האזהרה הזו בלעדיך, ואל תנסה לשבש את ההערכה והכבוד והבטחון שיש אל רב, (אולפנא, או כל אחד אחר), ולתהות על שבת אומרת משהו ככ אנושי וככ מקובל ונכון ותמים: "הרב של האולפנא ידע את הגבולות".

בודאי שיש לתת לגיטימציה ולאמר "טבעי וחשוב"...

עובדה שלא זוכרים, אם הוא חושב שלא ראוי המצב הנוכחי, הרי שלדעתו לא זוכרים את ההאזהרה.

אם הוא כסיל אזי באמת לפי דעתו ההלכתית בנושא, לא זוכרים את ההלכה, אבל כל בר דעת, ברור לו שיש מחלוקות בהלכה, ולא הוא זה שצריך להזכיר ולאותת לרבנים, גדולים כקטנים, ש"אין אפוטרופוס" וכו'.

גם כן, הוא חייב לשתוק כי הם "רבנים" והוא סתם איש...

אם הוא חושב שיש רמה מסויימת של קשר שהיא לא ראויה, הרי שלדעתו אלה שכן מתירים אותה - לא זוכרים את האזהרה.

(ועל זה שהיו כאלה שאכן לא זכרו, גם רבנים, לא צריך לדבר...)

באתי לומר שגם לרב יש יצר הרע, וגם הוא יכול ליפול. אמרתי את זה לא כדי להמעיט בהערכה אליו, אלא כדי לומר שכמו שהרב צריך להציב לו גבולות, כך גם את צריכה להציב לך גבולות, בלי קשר אליו.

גם רב שמציב לו גבולות עלול ליפול, ועל זה נאמר "רגלי חסידיו ישמור" - מי שהוא חסיד - ה' שומר עליו שלא ייכשל. משמע שאם ה' לא ישמור עליו, הוא עלול ליפול. ומה לעשות - לא תמיד ה' שומר על כל הצדיקים, ולא כל צדיק נכלל בהגדרה העמוקה של המונח "חסיד" (עייני שוב, מסילת ישרים לרמח"ל... מידת החסידות היא מידה מאוד גבוהה בסולם המדרגות של עובד ה', עד שדוד המלך השתבח בה: "שמרה נפשי כי חסיד אני").

בדיוק אזהרה, אזהרה, כן אזהרה, אזהרה אזהרה אזהרה.

ועל זה בדיוק הוא מדבר... על אזהרה.

לא נועד לשלול משפטים של בטחון בצידקות הרב.

אין אפוטרופוס נועד להוות אזהרה לאדם העצמי, ולא לשפיטה על גדולי עולם. (אם כך,באותה מידה שהרב אולפנא, גם הרב שטיינמן לא יודע את הגבולות, ח"ו, והרב דרוקמן גם בסימן שאלה, ח"ו, כי הרי "אין אפוטרופוס, ולכולם יש יצר הרע, וכולם יכולים לטעות"... זו הנקודה מוטי, שים לב גם יהודיאחי. אין קשר בין הטענה, שסימנתי במרכאות, לבין המסקנא, שסימנתי בקו. 

מה שסומן במרכאות- נכון. ואז? מה שסומן בקו- אומנם לא נאמר במפורש בהודעותיו של יהודיאחי, אבל זה צעד קדימה.

חסר צדיקים גדולים שנפלו? הרי כל התנ"ך והגמרא מלאים בזה!

כל הענין של פולחן אישיות טוטאלי, אין לו שורש ביהדות. די דבר חדש למדי בנוף היהודי. אם דוד המלך יכל לחטוא, גם הרב שטיינמן יכול לחטוא!. כן, ואפילו... אפילו ראש האולפנא שלך... (זהו - אני מחוק )

(וזה ברור ואתה לא צריך לחזור על זה, כל היהדות דוגלת ברשות שנתונה לבחור)

לא אומר שכעת כל הרבנים לא יכולים לקיים קשר חינוכי עם תלמידה. זה שרבנים וכל עמ"י יכולים למעוד, לא אומר שיותר לא ניתן לאמר "יש לו גבולות", או "אני סומכת עליו". המצב הבריא (על פי היהדות לפחות, והאיסורים)הוא כשרב לא נכנס למערכת יחסים קרובה מידי. ושוב. זה שהיו כאלה לאורך כל ההסטוריה, לא מחייב שכולם יבחרו ביצר הרע.

מה זה "קשר חינוכי" ומה זה "מערכת יחסים קרובה מדיי"?

הוא אמר מהו לדעתו הגבול שאותו האזהרה "אין אפוטרופוס לעריות.." - דורשת.

אכתוב ארוכות יותר מאוחר.

אמרתי שלעולם לא נוכל לומר על אדם שניתן לסמוך עליו לגמרי שלא ייכשל.יכול להיות שיש כאלו אנשים, שהם בגדר צדיקים גמורים, אבל הם מועטים מאוד, ולעולם לא נוכל לדעת מי הם. ("ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור"). לא דיברתי על גדר כזה או אחר, אלא בכלליות. הצבת גדרים היא עניין אינדיבידואלי.

המסקנה המתבקשת - כל אחד יכול ליפול - אפילו צדיק כדוד המלך, קל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר לרבנים של ימינו, ובמיוחד באיסורי עריות בהם היצר הרע חזק במיוחד. לכן, כל אחד צריך לשמור על עצמו, ולא לסמוך על צדקותו של אף אחד. בעולם הבא התירוץ הזה לא יתפוס.

הייתי מצפה ממך לקצת יותר איפוק כשאתה כותב שלא ניתן לסמוך על רבנים (אמירה שלרוב משמעה: עשיתי סקר, ורוב הרבנים היום נופלים בעבירות גילוי עריות וכו')

איזה תירוץ?? משהו כאן תירץ?

אני כתבתי איפשהו שלדעתי רוב הרבנים היום נופלים בעריות?!
חס ושלום!

כתבתי שכל אדם עלול ליפול, לא שרובם נופלים בפועל. אין לי מושג איך הגעת לפרשנות המוזרה הזו.

כתבתי שאין לסמוך על צדקותו של אף אחד, לא כתבתי שיש לפקפק בצדקותו של הרב שלך. יש הבדל בין "לא לסמוך עליו" לבין "לא לסמוך על צדקותו". לדוגמא, כשאת חוצה כביש במעבר חציה, את צריכה לוודא שהכביש פנוי, ולהמתין שהרכב המתקרב יעצור עצירה מוחלטת, למרות שחלה עליו חובה לתת זכות קדימה ולעצור להולכי רגל. חובת הזהירות היא על כל אחד ואחת, ובדיוק לזה התכוונתי. האם המסר הזה מורכב מדיי?

זה שרבנים וכל עמ"י יכולים למעוד, לא אומר שיותר לא ניתן לאמר "יש לו גבולות", או "אני סומכת עליו"

- ניתן לומר "יש לו גבולות", אבל לא "סומכים" על אף אחד. תרבות ה"סמוך" רבים חללים הפילה. גם על עצמך אל תסמכי - רק על ה'.

זה שהיו כאלה לאורך כל ההסטוריה, לא מחייב שכולם יבחרו ביצר הרע.

- זה שבתנ"ך ובגמרא מסופר לנו על צדיקים שחטאו במגוון חטאים שונים, בא ללמד אותנו בין השאר לא לסמוך על צדקותנו ולא על צדקותם של אחרים. גדולים ככל שיהיו. לא - לא מחייב שכולם ייפלו, אבל מחייב שכולם עלולים ליפול.

כל עניין עשה לך רב, נסוב סביב הסמיכה... אתה סומך עליו שהוא יודע מה הוא מדבר, ולא "אחד בפה ואחד בלב", סומך שיש לו יראת שמים, כי אתה מכיר אותו והוא גדול במידות וכו וכו', ומנגד, אתה יודע, (אולי לא מודע, כי לך אין עניין להיות מודע למשהו שלא קשור ישירות אליך, )אבל היהדות כולה בנויה על עקרון הבחירה, באותה מידה שהוא יכול לחטוא בעניני מין, הוא יכול ליסוע מחר בשבת. 

תרבות ה"סמוך" לא הפילה אף אחד, ואתה יכול להרגע, אין לך לא נתונים ולא הוכחות, רק סיסמא.

ברור שלא מחייב שכולם לא יפלו (או כן יפלו..) לא משנה, אין על מה להתווכח, זו עובדה בשטח, מציאות. ולכן זה לא מוכיח לי את הקשר בין זה, לבין לאמר שאסור לי לסמוך על הרב שלי שהוא ירא שמים, או איש חינוך שומר תומ"צ שהוא לא יפול בעבירות מין. הוא יכול ליפול. יכול. כל עוד לא ראיתי אותו עושה זאת, הוא בשבילי רב גדול וצדיק. (שוב, לפי מה שאתה אומר אין מקום לאמר על כל רב, אני סומך עליו, גם לא על הרב עובדיה... )

את שוב ושוב מוציאה מהדברים כביכול מישהו טען שהם לא צדיקים או לא יראי שמיים.

דיברו על העתיד, שבגלל החשש שכל אחד צריך לחשוש על עצמו - יש דברים מסויימים (במקרה שלנו - מחנכים לבנות) שלא אמורים להיות..

האמירה של הילדה "יש לו גבולות", או שלי "ניתן לסמוך עליהם", רלוונטית מאוד, ומי שטוען שהיא לא, אזי הוא באמת כמו מה שתיארתי.

הטענה בשרשור היתה - זה לא ראוי.

התשובה "אז מה, הוא צדיק ומיושב בדעתו" - לא תשובה.

כי עד כמה שזה לא ראוי, התירוץ של צידקותו לא מתרץ.

וגם מה שכתבתי לא היה "משורשר" ל"טענה בשרשור", זה היה מופנה אח ליהודיאחי, שטען נגד ההתבטאויות האלו. 

אין כאן קשר לנושא. לא חייבים להגיע לפולחן אישיות כדי ללמוד תורה מהרב. רב אפשר וראוי להעריך, לכבד, ללמוד תורה ממנו, אבל לא לייחס אליו אי יכולת לחטוא, כמו שמשמע מדברייך (הנוצרים נוהגים להתייחס כך לאפיפיור, אגב...). מדברייך אני שומע שהאפשרות שרב או מחנך יחטא היא משהו תיאורטי, שלא נוגע אלינו למעשה כלל...

אם את אומרת שאין מקרים כאלה, כנראה את חיה בבועה מבודדת, וממש אין לי עניין להכנס לפינה הזאת. לצערי אני מדבר על מקרים ספציפיים שאני מכיר.

הוא המעורבות שלהם בפוליטיקה. כאשר מתייחסים לרב כאדם שלא יכול לטעות, מין נביא, פוליטיקאים מנצלים את זה כדי לגרום לו לתמוך בהם ובמטרותיהם, שלא תמיד הן על צד הקדושה. כל מה שצריך הוא להציב בפניהם את הנתונים המתאימים, וכמו תוכנת מחשב, הם מספקים את ה"סחורה": קלט->פלט . אנשים, בנאיביות המונים, מקבלים את כל דבריהם כתורה מסיני, בעוד למעשה אין להם הבנה בפוליטיקה והם מסתמכים אך ורק על ה"מומחים" שהביאו להם.

הדוגמא של הרב עובדיה זצ"ל והסכמי אוסלו היא רק דוגמא אחת מיני אין-ספור אחרות, המתרחשות בעניינים קטנים וגדולים.

תפקידו של רב להכריע בשאלות הלכתיות ומוסריות, ועלינו לקבל את הכרעות הרב שעשינו לנו אפילו יאמר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. אבל עד כאן! רב הוא לא מלאך, ויש לכך השלכות.

אפילו נביא יכול לחטוא ולטעות, אלא אם כן הוא אומר משהו שנאמר לו בפירוש בנבואה. צריך להכיר בזה. זו לא תיאוריה מופשטת, לא משל ולא מליצה. זו המציאות.

זה>> "עלינו לקבל את הכרעות הרב שעשינו לנו אפילו יאמר על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין"

לא נכון.

כשמדובר בשאלות מוסריות ועצות למיניהן - אין חובה לשמוע לרב, אבל כשמדובר בשאלות הלכתיות, ואתה עצמך לא הוסמכת לפסוק, צריך לקבל את הכרעת הרב. זה לא אני אמרתי, זה מדרש הספרי המפורסם שמביא רש"י על הפסוק מדברים יז,יא: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" - אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, שמע להם. (ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קנד)

רק על סנהדרין הגדולה בירושלים.

מנין לך שאי אפשר להסיק על פיו שאדם זה וזה נהג לא בסדר  כי הוא לא נזהר?

ובעובדה שאין אפוטרפוס אין שום שלילה בביטחון בצידקותם של רבנים, זה שאין אפוטרפוס, זה שכל אחד יכול לטעות - לא שולל צידקות של אף אחד.

זה רק אומר שכל אחד, חכם ככל שיהיה, מחוייב לכללי הרחקה. אין פה לא שפיטה, ולא שלילת צידקתו.

מה שכן יש פה זה שלילה בביטחון שיש מישהו כל כך טהור -שלא זקוק לגבולות. זה בדיוק מה שאומר הכלל הזה, אין מי שנמצא במצב בו הוא לא זקוק לכללים והרחקות. וכיון שיש כלל כזה, אפשר לבא ולומר - "לא בסדר שיש רב מחנך, כי הוא מתנהג כאילו יש אפוטרופוס לעריות...".

שהקיפה הכל, החיבור של האינטרנט קרס, כעת אני ממחשב ניד. מידי מתוסכלת בשביל לשבת לכתוב שוב.

ת'כלס, זה נראה אותו דבר. אבל לא!

ממש לא! כי הבנאדם רב, ולרוב גם נשוי..

ולמי שהיא והראש אולפנה שלה כל היום משחנשים- מן הסתם הוא נשוי.. תחשבי על אשתו.... (אני לפחות, בעז"ה בעתיד לא ארצה שבעלי יהיה באיזה תפקיד שהוא יצטרך להיות מאוד קרוב לנשים!!!  ולא מקנא או  משו! !ח"ו..)

צריך לדעת איפה הגבולות...

ולכבד!

א. זה כבר גלוי ומפורסם לכולם

ב. זה תועלת לכלל ומוכיח שהעובדה שהוא רב

לא אומרת שהוא לא יכול לטעות

צריך לדעת להיזהר ולסמוך אך ורק על עצמך על מנת לדעת איפה עובר הגבול

"הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק ואזיל כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי."

(מסכת קידושין דף פא עמוד א)

במחשבה שניה, לא מספיק רק להניח. צריך תרגום.

אז הנה תרגום חופשי, למתקשות (ולמתקשים שאינם ביינישים):

מעשה בשבויות שנפדו בנהרדעא, אשר הובאו לחסות בבית הרב - רב עמרם החסיד. השבויות הועלו לעליית ביתו והסולם ניטל מתחתיהן (שימו לב כמה הקפידו על "דיסטנס"!). כאשר חלפה אחת מהן ליד חור הארובה, הבחין בה רב עמרם, ומרוב יפיה הרב גבר עליו יצרו. רב עמרם נטל סולם שלרוב צריך עשרה אנשים כדי להזיזו, והצליח להעמידו בפתח העליה. כאשר הגיע למחצית הסולם, עצר עצמו וזעק: "אש בבית עמרם!". באו אליו כמה רבנים ומחו בפניו על שהוא בייש אותם ("אבל כבוד הרב, זה חילול השם! עכשיו כולם יאמרו שגם לרבנים יש יצר הרע..." רחמנא ליצלן...). אמר להם רב עמרם: "מוטב תתביישו בי בעולם הזה, ולא תתביישו בי בעולם הבא".

כך מסופר על רב עמרם, מגדולי האמוראים, עפר אנו לכפות רגליהם. אז "הרב של האולפנא יודע את הגבולות"?!... הצחקתן אותי...

אין אפוטרופוס לעריות. לולא הבושה מן הבריות, יצר הרע היה עושה בנו שמות. והלוואי ויהיה מורא שמיים עלינו כמורא בשר ודם...

כל מי שמלמד בנות צריך להיות מודע וסופר זהיר. יש להניח שקיימים חוקי אתיקה בנושא הזה. זה מה שצריך לקבוע. וכמובן החשבון שכל אחד עושה עם עצמו ועם אלקיו.

הסיבה היא היסטורית.  שמעתי אותה בעצמי לפני כ-25 שנה מהרב יהודה רוזנברג ז"ל  שהקים את אולפנת אמנה אחרי הקמת אולפנת כפר פינס.

הם חיפשו בנרות נשים בעלות ידע תורני שיכולות לשמש כמורות באולפנות, אבל לא היו כאלו נשים. לא מצאו אישה אחת עם כיסוי ראש ועם ידע מינימלי שנדרש בשביל תפקיד כזה. הרב יהודה תיאר לנו עד כמה הם חיפשו ועד כמה הם הסכימו להתפשר כדי למצוא נשים לתפקיד כזה.

אבל הם לא מצאו!!!

זו הסיבה שבגללה הכניסו גברים לתפקיד שהוא מאד מאד בעייתי מכל הבחינות.

לשמחתי יש אולפנות שבהן הצוות הוא על טהרת הנשים כולל ראש אולפנא אישה (בנותי לומדות באולפנא כזו).

וזהו תיקון שחייבים לעשות בכל האולפנות שלנו.

ואני כותבת את זה בתור בוגרת לשעבר של אולפנא שבה לימדו וחינכו רבנים. זה גרוע מאד.

קראתי בעיון את הדיון פה

למרות שמדובר בערב קשה אני חייב להגיב

זכיתי לעסוק בחינוך באחת האולפנות בארץ - חינוך לתורה ועבודת ה'.

ברור לי שישנם גבולות ברורים בכל סוגי מערכות היחסים באולפנה

בכלל - אין דבר כזה מערכת יחסים בין מחנך לתלמידה אך יש קשר

איזה קשר ?  קשר של רב לתלמיד !! בלבד !!

יש אמון, יש הבנה ויש שמירה על גבולות

אמון זה הבסיס של החינוך וללא אמון אין על מה לדבר

למה גבר ?  אכן ב"ה ישנן נשים תורניות רבות 

לא באתי לומר שאני יותר גדול בתורה מהן אך יש משהו בזה שלמדת בישיבה ואתה בא

עם העולם התורני שלך

ולגבי "כל אחד יכול למעוד"  - כפי שלימדונו חכמים, אם שומרים על הסייגים לא באים לידי עברה

ברור שכל אחד יכול למעוד אך מאידך יש להמשיך בעשייה התורנית

מה הפתרון ? שמירה אדוקה על הגבולות ואמון !!

אמון אמון אמון!

ועכשיו מה שחסר זה שבעקבות הדיון פה תלמידות יתחילו לחשוד במחנכים שלהן

בהצלחה

מדובר פה בישיבות או אולפנות?

ממתי בהיסטוריה של העם היו רבנים לתלמידות? איך זה הפך להיות הכרחי בדיוק??

הן היו בבית !

אז לא רק שנשים לא לימדו אותן

הן לא למדו במערכת !

ראה בהיסטוריה שעד לפני כמאה וחמישים שנה רוב הנשים לא ידעו כלל קרוא וכתוב

מאז שהתחילו הנשים בכלל ללמוד, פחות או יותר כמה שנים/עשורים אח"כ נכנס העניין הרבני למסגרת.

שתלמדנה אצל מורות...

כל עירוב של ממש בין המינים הוא בעייתי שלא לצורך, למה שלא תהיינה רק נשים מורות ומחנכות?

הן לא בישיבה..

אולי בהתחלה לא היו נשים ברמה מספקת להוראה, אבל היום כשיש, למה זה טוב המצב הזה?

(ברור שלנשים יש יתרון ברור על גברים כשמדובר בהבנת תלמידות בנות.. אגב)

גם אם זה לא מן ההסטוריה, יש המון דברים שהתחדשו בדור האחרון... זה לא שולל אותם.

הסתדרו - תסתדרנה...

למה העירוב המיותר הזה?

שנהגו כן.

אמון הדדי זה דבר חשוב מאוד, במיוחד בחינוך. עם זאת, מוטלת על כל אדם החובה לשמור על הגבולות. אני לא רוצה להכנס לדוגמאות פרטיות, אבל באופן כללי כשם שעם הרב להציב לעצמו גבולות ולוודא שהוא עומד בהם (ואני בטוח שרוב ככל הרבנים והמחנכים עושים זאת), כך מוטל על התלמידה (והתלמיד) להכיר את גבולות ההלכה, לעמוד בהם ולוודא שהצוות החינוכי עומד בהם. זה כל העניין.

אני אומר את זה כנגד התופעה בה מתייחסים לרבנים ומחנכים כאל דמויות מלאכיות שהחטא לא קיים בעולם המושגים שלהם. אפשר לבוא ולטעון שרק כך המסרים החינוכיים ייקלטו, אבל לדעתי זו גישה מסוכנת מאוד, וגם חוטאת לאמת, ולא מחנכים עם שקר. נכון - חשוב האמון, חשוב שהתלמיד יראה ברב מודל לחיקוי, אך עם זאת חשוב לזכור שגם הרב הוא בן-אדם ילוד אשה כמונו.

קשר בין רב לתלמיד זה קשר קרוב!

עובדה שאני רואה את אבא שלי (שהוא מחנך בישיבה תיכונית) בקשר מאוד קרוב עם תלמידיו!

מה הכונה באמירה "קשר של רב ותלמיד"????

אני לא חושבת שבת צריכה קשר כ"כ קרוב עם מורה (בזכר)/רב...

וברור שאני לא חושדת בכל מורה שמלמד אותי...

אבל בואו נגיד שאני מסתפקת בזה שיש ראש אולפנה שבמכוון יוצר דיסטאנס מסוים בינו לבין התלמידות ואצלו אפשר לשאול שאלות הלכתיות בשעת הצורך.... ו(וגם בזה צריך לדעת גבולות...)

אם אני מדברת עם המחנכת שלי על דברים נורא אישיים זה ממש לא נראה לי שייך שדמות של בן תמלא את התפקד הזה!!

יום טוב ומשמח

לא שייך בכלל

אצלנו באולפנא היה (בתקופתי...ב"ה השתנה) רב מחנך לשכבה, ומחנכת לשכבה. שכבות ענקיות. הרב היה יכול להגיע למלא בנות שהמחנכת לא הגיעה אליהן/לא התחברו אליה.

אני חושבת שזה בעייתי מאוד, מאוד, מאוד. אם קרו מקרים בין רבנים לתלמידים בנים, איך לא יקרו עם בנות? ובכלל, תחושה של "אני והרב שלי ככה קרובים" היא מזיקה, מזיקה, מזיקה. אין מה לעשות, אנחנו בנות וכשבן משדר לנו סמכותיות, רוך, הבנה ואמפתיה זה יכול "לקנות" אותנו רגשית. אפילו אם הוא נשוי ולא חתיך ויש לו זקן ארוך...

והסוג קשר הזה יכול להזיק לנו מבחינה רגשית (מה עובר על הרבנים עצמם - אני משאירה להם להתמודד).

אחכ יכולות להיות כל מיני השוואות אפילו כשבונים זוגיות (מספיק לכל אחת יש את המודל של אבא שלה ושל אחים שלה בראש...)

אצלנו באולפנא הפסיקו להביא לסמינריונים מדריכים רווקים, אבל הבנות הצליחו איכשהו "להתאהב" גם במדריכים הנשואים... באמת!

קשר של סמכות הוא סוג של קשר מאוד בעייתי. ואני אומרת את זה אפילו כאישה נשואה עם ילדים שיש לה בוס גבר בעבודה.

קל וחומר בתקופת ההתבגרות שהרבה פעמים יש תחושות של בדידות ושל בלבול מכל מיני סוגים.

ממליצה לנסות ליצור את הקשר עם דמויות נשיות, ב"ה יש היום יותר ויותר מעולות (ראו את כל המדרשות למשל)

רב גדול מאוד מאוד בדורנו, סיפר שאחרי שאשתו נפטרה - הוא הפסיק לקבל נשים לשיחות. אחד מגדולי הדור!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות