הרבה חום, ורגיעה, ותשומת לב אישית.

אם עברתם ונולדה תינוקת - יתכן שהיא מרגישה קצת חוסר-יציבות, אולי קצת יותר צורך בשימת לב.

אפשר לשבת ולשוחח בנחת, "לשחזר" את מעבר הדירה, ואיך אח"כ נולדה תינוקת.. ותוך כדי הזכרת הדברים, לתת לה להתבטא, להביע את הרגשותיה - אולי אפשר יהיה "לתקן" מושגים שנתפסו לא נכון, אם יש, להוסיף רוגע, ללמוד מה חסר לה וכו'.

כמו כן, לשוחח על הגן, לשמוע מה קורה שם.

דבר ראשון - שמבחינה נפשית היא חשה טוב.

ולהשתדל שיהיה כל יום זמן מסוים "רק איתה".

אחרי זמן מה, אפשר ביחד לחשוב איך מפחיתים את כמות היציאות הללו וכו'.

ענ"ד.

כמו קטע רגשי, למרות שכמו שכתבתי קודם זה היה גם לפני מעבר הדירה והלידה, אבל זו ילדה שצריכה תשומת לב יותר מרגיל(אוהבת צומי נקרא לזה) ,ובהתחשב בעובדה שדי היה קשה ללהגיע לזמן של "רק איתה " ב- 10 חודשים האחרונים ,אז לא היה לה קל, השאלה שלי :האם יש מה לבדוק נושא פיזי בגיל הזה ,כמו למשל שלפוחית קטנה וכדו' (דרך אגב האם זה תורשתי? כי לי היה ולכן אני הולכת לכיוון הזה) האם יש מה לגשת איתה למומחה לבדיקה?

לגשת למומחה לבדיקה - זה דבר אפשרי. אבל יש רבים ש"בורח" להם בגיל הזה, גם בלי בעיה כזו. והרי את אומרת שזה קורה גם עם הצואה.

אז ה"עזרה הראשונה" היא קודם כל בצד הרגשי, באהבה רבה, בתשומת לב נינוחה. זמן איתה וכו' - כמו שאמרנו. גם לבדוק היטב מה קורה בגן.

10 חודשים - זה המון זמן בשבילה..  אז קודם כל לסדר את זה. אפילו אם היה מתברר שהכל "רפואי" - היית צריכה להודות לה' שהיה משהו שעורר על הענין הרגשי.  קל-וחומר שכנראה הדברים אינם מנותקים.

אז מה שהכי חשוב כעת לענ"ד, זה לא מה ש"יוצא ממנה", אלא שימת הלב, החום והאיזון שנכנסים אליה.. וגם הדיבורים שיוצאים ממנה. מה היא אומרת.

אח"כ - בדברים האחרים. או כבדרך אגב. לא להתרכז בהם ע"ח העיקר. 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

דוקא ניסיתי מבצעים וכאלה עם טבלה מול העיניים ואפילו עשינו לימים ספורים כדי שישר תוכל לקבל את הפרס ולא למתוח אותה יותר מדי לא במיוחד עזר אהבתי את הרעיון של חלק מהסמיילי ביום כמעט מושלם 

היא מנסה להיות תינוקית בעוד תחומים? זה קורה גם בגן?

רוב הרטבות הלילה עם זאת, הן רק איחור התפתחותי, לא בעיה רגשית או מחלה גופנית. רק אחוז קטן, כ 10%-5% ממקרי ההרטבה הלילית נגרמים בגלל בעיה רפואית ספציפית. יש שני סוגים של מקרים: 

1. הרטבה לילית ראשונית שהיא למעשה המצב בו מעולם לא הושגה שליטה על השלפוחית 

2. הרטבת לילה שניונית, כשהילד או המבוגר מתחילים להרטיב שוב לאחר תקופה בה כבר הושגה שליטה על השלפוחית. 

למרות שישנו קשר בין גורמים פסיכולוגיים להרטבת לילה חשוב להפריד בין ההרטבה הראשונית לשניונית. במקרה של הרטבת לילה ראשונית הסיכויים שמדובר בהפרעה פסיכולוגית או התפתחותית הם קלושים, בעוד הרטבה שניונית לעומת זאת היא בעלת קשר חזק לקשיים פסיכולוגיים כגון מצוקה או לחץ נפשי שנגרמו בעקבות לחצים או פחדים שונים, טראומה וכן הלאה. כלומר אם הילד כבר נגמל לגמרי וחזר לכך, יש יסוד סביר לקחת אותו לטיפול. במקרה הזה ההרטבה אינה הבעיה אלא הסימפטום שלה.

אפשרויות לטיפול והתמודדות:

מיותר לומר כי להרטבת לילה, ראשונית או שניונית, ישנה השפעה עצומה על התפתחות ההערכה העצמית של הילד וכי היא מגבילה אותו מאוד. למעשה, התגלה כי לילדים שעדיין מרטיבים יש יותר בעיות התנהגות. בגלל שמיעוט מקרי ההרטבה בשינה נגרמים מבעיות רפואיות והרטבת לילה ראשונית אינה מקושרת לבעיות רגשיות, רוב הטיפולים מסתכמים בניסיון להגן על התפתחות הערכה העצמית של הילד ולהקל על ההתמודדות של הסביבה שלו.  במקרה זה רצוי לקבל סיוע שניתן על ידי צוות מקצועי הכולל גם פסיכולוג ילדים מנוסה, שיקנה לכם את הכלים המתאימים להתמודדות עם המצב.

בברכה, צוות מכון חיבורים 

לאור כחול : מה זה נקרא עוד תחומים ? 

היא בוכה הרבה מדברים שהיית מצפה מילדה בגילה לעבור עליהם בשקט,

היא גם משגעת מאד את אחד האחים שאחריה, לא זה שמיד אחריה אחד אחרי ,(בקיצור את הרביעי והיא השניה)

מצד שני אני יודעת מהגננות שלה, שתי אלה של שנה שעברה (עברנו דירה לעיר אחרת באמצע שנה) וגם זאת של השנה שבגן היא מתנהגת בבגרות מעבר לגילה.

לצוות מכון חיבורים תודה על התשובה המפורטת, אבל הדגשתי שאני מדברת על הרטבות יום, בלילה הילדה עם טיטול, פשוט כדי להוריד לה ולי חלק מהעול. (כל בוקר מצעים ופיזמה למכונה )

שאת מרגישה שהיא מנסה להיות תינוקת בכוונה.

למשל דיבור בצורה תינוקית, פתאום זוחלת הרבה על הרצפה, תמיד במשחק היא רוצה להיות התינוקת... כל מיני כאלה.

בכי לא מעיד, אלא אם כן את מרגישה שזה לא בכי "אמיתי". 

בכל אופן זה מה שהיה לבת שלי, והפסיכולוגית של הגן אמרה לי לשחק איתה הרבה משחקי דמיון כאילו היא התינוקת, ומצד שני להציב לה גבולות. שהיא תדע מתי נגמר המשחק ומצפים ממנה להיות בוגרת.

מה שעוד יכול לעזור זה להטיל עליה את הצורך להתלבש. למשל - אם היא מפספסת להכניס אותה לחדר עם בגדים נקיים ולומר לה שהיא תוכל לצאת כשהיא תהיה נקיה. רק קחי בחשבון שזה יכול להגביר את התופעה של הצואה בגלל ששם היא לא לגמרי יכולה לטפל בזה בעצמה...

בכל אופן שיהיה בהצלחה.

עכשיו כשהגדרת, זה ברור יותר, אבל היא בכלל לא בכיוון, לא בדיבור, לא בהתנהגות ולהיפך במשחקי כאילו, היא תמיד האמא, ויש לה מלא תינוקות.

וברור שכשצריך להחליף את הבגדים הרטובים זה תפקיד שלה (היא מתלבשת לבד לגמרי כבר שנה וחצי כולל גרביונים) כשזה מגיע לקטע של צואה, אני פשוט מקלחת אותה שיהיה לה נעים .

לא נראה לי שמגיע לה עונש על זה, להשאר מסריחה ומלוכלכת זה נראה לי מוגזם.

אגב, לא התכוונתי להשאיר מלוכלכת עם צואה. בלי להכנס לזה אם מגיע עונש או לא, להשאיר מלוכלכת זה בעיקר עונש בשבילך....

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...