בשינוי תפאורה

דיונים שטיבם נוגע לעומקים באישיות או בנפש.*

2. מכיוון שטיבם נוגע בעומקי האישיות או הנפש (וזה יכול ליצור חיבור רגשי כשזה באופן קבוע).

*או מהמין השני ולהת*** איתו

לא נראה לי בכיוון ממש..  נושאים עיוניים בעיקר, אבל עם המון התייחסות אישית

אולי זה "עדיף", אין לי מושג. אבל תעני מה את חושבת. אין כאן חיפוש אחר פרטנר לוויכוח. יש כאן אדם חכם, שבמקרה הוא גבר. צריכה להיות התייחסות לכך?

מתמשך. 

למה זה מביא לקרב אישית? תפרט. 

אם הדיון אינו של התנצחות אז לאט לאט מכירים אחד את השני יותר ויורדים יותר לעומק הנפשי שבשורש הדיון וזה מקרב אישית.. אין מה לעשות.

שלא למטרות *** לא הייתי נכנס לזה. לא תפקיד שלי. הייתי מתפלל אולי שהקב"ה יאיר לו ע"י שליח אחר. ואולי בעצם גם זה לא כי גם תפילה מחברת לבבות. לא תפקיד שלי וזהו.

אבל.. כ"א ועניינו.

אם זה באמת אדם שאני נפגשת איתו על מנת לדון ולדבר לדעתי זה מופרך.

אך אם למשל זה מישהו מהעבודה שעובדים איתו וזה קשור לנושאים המדוברים?

למשל בחינוך דיונים על התייחסות לתלמידים מסוימים יכולה להיות מאד ממשוכת, ומקרבת...

בכלל בכל מקום כשיש מטרה משותפת שחותרים אליה, יש דיונים על הדרך,

יש יעד משותף, הרבה עבודה יחד שיותרת קירבה...

או מורה? אפילו באולפנא בה למדתי היה מורה שתמיד היו סביבו בנות (ואני בניהן) 

כי הוא אדם משכיל ברמה אחרת, והיה ממש כייף לשמוע אותו כמה שיותר.

גם בהפסקות, גם בהברזות משיעורים אחרים בימים שהוא נמצא ויש לו חלון.

(לא אחד על אחד, לפחות שתי בנות, והוא כן דתי ודי מבוגר אך לא זקן)

וגם... גם התדיינות בפורומים כגון זה שעל גביו נחשף פן באישיות שלנו, בדיעות ובחוויות שלנו.

אם כל כך ברור לכולנו שמפגש מעורב לא בא בחשבון למה כאן זה שונה?

סליחה אם זה נצל"ש.

בכל אופן לעניין כפי שראיתם פייגליניזית פתחת לי צוהר לעוד הרבה שאלות,

בינתיים אני חושבת שאם יש מטרה של תועלת שהקב"ה מעוניין בה, וכל הדיונים הם למען אותה מטרה נעלה,

ובמידה ושני המתדיינים מרגישים את השליחות, העניין ויותר רצון לעשות את רצון ה' מאשר להתקרב אחד לשני אז זה בסדר.

ברגע שהאיזון הזה מתחיל להיות מופר- שם יש בעיה.

וכן צריך להיות ערניים ולבדוק

כששאלתי לגבי הפורומים במה זה שונה, זה לא כדי לומר שזה לא שונה, אלא באמת זאת שאלה שמעניינת אותי,

כי מן הסתם מעבר לשוני שאני רואה בין הברים יש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן

באמת לדעתי זה שונה מכיוון שהמסגרת מוגדרת מראש למשהו אחר לגמרי. למרות שבאמת גם שם לא הייתי נכנס לעבודה משותפת אינטנסיבית קרובה עם בת. זה בהחלט יוצר בעיות וצריך יד על הדופק.

לגבי הפורומים כאן- א. אנונימי ובלי תמונות וכו' זה שונה לגמרי. ב. השאלה עדיין טובה ושכ"א ישאל את עצמו (אישית אני יודע את התשובה שלי) ואמנם אם יש פתח שכן יהיה ע"מ להתחתן בסוף יש כבר צד הרבה יותר גדול לקולא.

סתם. בצחוק לגמרי, העיקר שיהא יעיל!

לק"י

מי? מה? מו? כמה? ולמה?

ויש בזה הרבה מאד קושי עבורי.. (נאמר בצער, על העניין ועל הקושי)

אם את היית יודעת עם כמה אנשים רציתי להיות בקשר שיחתי / אינטלקטואלי / יצירתי / מוזיקלי ועוד ועוד- אבל עצרתי עצמי מזה לטובת מה שבאמת טוב וישר- השמירה על הצניעות, ההלכה ועוד.. ולפעמים פשוט הקב"ה בחסדו עזר לעצור את זה..

יש משהו מאד חזק בלהיות אישה, ב"ה- קוראים לזה רגש גבוה, "דעת קלה"- קלילות ופתיחות במובן החיובי והעמוק של המילים- ולכן כשיושבים עם אנשים, גברים, אפילו בשיחה הכי שכלית ומלאת דעות- הלב עובד. ורוגש. שעות נוספות. והפסים האישיים נמצאים שם. מדעת ולא מדעת. ולזה אני כן מודעת, ב"ה. ולכן זו לא שיחה פשוטה, והאנרגיות מתפזרות למקומות שלא הייתי רוצה להגיע אליהם מלכתחילה. משהו שם לא מתיישב לי על הלב. וזה ניסיון, והתמודדות לא פשוטה.

אז בקיצור: השאיפה היא - לא. ושהקב"ה יהיה בעזרי- עזרנו, תמיד.

אבל ההתיחסות שלו לנושא הזה. 

התוכן שלה. ההתיחסות לנושא. 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t583823#6435317 בבקשה. מה את מתחמקת. צריכה את התשובה שלך, המפורטת (!!) /בפקודה, אלא מה/.

2. כי יש גברים שגם אם השיחה היא אינטלקטואלית לגמרי. זה איכשהו עובר מחוזות....

קיצור, גם כן, אז יד על הדופק, דיסטנס בשיח ומרחק פיזי...

גם עוד לא חרצתי את דעתי בעניין, עזרתם והארתם כיוונים.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.