1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי cbt - זה טיפול קצר, מתמקד בחרדות, אינטנסיבי.

במידה ויש לך חרדות ספציפיות, ממוקדות, ולא כלליות - זה יכול מאוד מאוד מאוד לעזור.

מדובר בטיפול שמי שעובר אותו, יוצא עם כלים להתמודדות עם החרדות.

(צריך להיפגש עם פסיכולוג, שבודק אם את מתאימה לטיפול ואם כן מפנה אותך למרכזים...)

2. טיפול רגשי - או בשמו הידוע בישראל, טיפול פסיכולוגי.

זה לאורך זמן, לבעיות רגשיות כלליות + חרדות.

לדעתי הכי יעיל, אבל כל אחד ומה שמתאים לו.

3. רגיעון, איזי דיי וכל הכדורים הצמחיים (כאלה שפסיכיאטר לא רושם, את יכולה לקחת ללא מרשם... זה אמור להקל מעט, ולהרגיע. לי לא עבד בכלל.)

ילדים בפורום לא יוכלו לעזור לך, חרדות רק הולכות ומתגברות. לאט לאט הן פוגעות באיכות החיים, ובשלב מסוים כבר אי אפשר להשתלט עליהן ומגיעים לכדורים.

(אגב, אם את מדברת על התקפי חרדה רציניים והובחנת כאחת כזו את אמורה לקבל טיפול כבר.. את החלטת לקרוא לזה התקף חרדה?)

בהצלחה

" חרדות רק הולכות ומתגברות לאט לאט הן פוגעות באיכות החיים"

לא הכי מעודד בעולם... מאיפה כל האינפורמציה ? ממקור מוסמך, חווית?

ולא לא החלטתי על דעת עצמי...

ממקור מוסמך, חרדות זה כבר בקטנה אצלי...

אני מכיר את הטיפולים האלה, ואני מטופל אצל פסיכולוגית.

אני מכיר את ההשלכות של החרדות, ורק אומר שכדאי לטפל כשזה עוד בשליטה.

את לא צריכה צוות בידור שיעודד אותך, את צריכה עזרה.

ואני לא מגזים או משהו, טיפול הוא לא למשוגעים רק.

הדבר יקשה עלייך (אני מניח) אז כדאי לטפל בזה.

אם לא החלטת על דעת עצמך, תפני לאותו אחד שיפנה אותך לטיפול המתאים.

לפי מה שאת מתארת, את סובלת מחרדות בלבד.

אני לא התרגלתי לשום דבר, כי אצלי זה שילוב של כמה דברים שלא אפרט כאן

אבל כן, ניתן לחיות עם החרדות. כמובן.

עם הטיפול הנכון, לאורך זמן, ללא הזנחה.

חרדות ידועות בהתגברותן, הן לא ירגעו סתם. להפך.

באופן כללי,חשוב שתגידי להורים ותפני לטיפול או יעוץ אם זה משהו שמצריך טיפול,אין כאן עצה חד משמעית,כל אחד ומה שהוא מתמודד.

הכללתי את עצמי, אני חלק ממשתמשי הפורום.

גם אני לא יכול לעזור לה...

אף אחד מכאן, כולל אני, לא יכול לטפל בחרדות.

היא ביקשה עצות איך להתמודד ואיך להפחית, ואמרתי שאת זה אנחנו לא יכולים לעשות.

הבנת הנקרא.

כתבתי לך באישי. בהצלחה נשמה 

נשמי עמוק.

הסבירי לעצמך למה התקפי החרדה האלו הם שטויות.

האמיני בה' שלא יעזוב אותך ככה לדברים רעים.

וגם אם כן אז זה לטובה.

זהו.

בהצלוחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....