מדובר בגאון תורני עצום שהוסיף המון לעולם, מותו מונע מהעולם לקבל עוד ממנו, זו סיבה מספיקה לכאב ועצב.

אבל זה לא משפיע לי על הרגש.

היום דיברתי עם חבר בישיבה שהיה מאזין לשיעורים שלו כל הזמן ובטלפון הוא נשמע בוכה ורק אני כזה מרגיש צער אבל לא יותר מזה... רק מי שבאמת קשור לרב יוסף עובדיה מבין את האובדן הגדול. הלוואי והייתי קולט את גודל האובדן

שנכנסו אליה היום לעבודה זוג חילוני לגמרי עכ"פ לפי איך שהם נראו עם פרצוף תשעה באב והתחילו לומר כמה עצוב וקשה שהרב נפטר...

|שוב דמעות|

שלו

כמו הרב אלישיב גם שהם היו בפוליטיקה אבל עיקר ענינם זה היה לימוד התורה והידע בה.

בכל מקרה עצוב לראות שיהודים אחרים ורבים כל כך עצובים

לק"י

אצלי זה אולי פשוט לא נתפס והתעכל עדיין.

מלבד זאת, שאין לי קשר אישי עם הרב (בסופו של דבר, מי שהכי סובל ממותו זאת בטח המשפחה והאנשים הקרובים באמת).

ואני גם עסוקה בעוד דברים..

מרגישה פחות אשמה בזכותך...(אם יש סיבה להרגיש אשמה בכלל)

לא חושבת שזו "בעיה" במי שמרגיש ככה או אחרת, עניין של אופי ושל כמה הקשר לרב זצ"ל היה ישיר (מדברת ספציפית על הקשר לרב בעניין הזה, אבל נראה לי שגם בעוד מקרים ונושאים לצערי.)

מעבר לרב שלנו ולציבור שלנו יש מעגל רחב יותר שכולל בתוכו את כל היהדות התורנית ומייצג אותה במעגלים רחבים יותר וכו'.  ושגם הפוסקים שלנו מסתמכים על פסיקותיו והדבר הקשה מביאים אליו וכו'. ובין הראשים הענקיים האלה היה הרב עובדיה. ובפרט בפרט לאחר הסתלקותם של הרב אליהו ור' אברום שפירא והרב אליישיב.. לא נשארו דוגמתו אולי חוץ מיבדל"ח הרב שטיינמן שליט"א. כך שהמון התנקז אליו. ומאחוריו. ועל כתפיו.

בלעדיו- יתמות.

מקווה שהובנתי. בכולופן אתה לא צריך להתבייש מהשאלה.

וגם לא רבותי.

זה בדיוק העניין -

לא היה לי שום קשר אליו,

גם לא לפסיקותיו או לדרכו ההלכתית.

מעולם לא הבנתי את השאיפה ליצור הלכה אחת,

ומעולם לא התחברתי לסגנון ולתוכן של דבריו.

הרבנים שלי לא הביאו אליו את כל השאלות שלהם,

ולא פנו אליו בהתייעצויות.

זה כמובן לא סותר את הכבוד או ההערכה,

אבל בכלל לא ברור לי שכל היהדות התורנית עמדה על כתפיו.

מכיוון שכך,

ברור לי שגדול תורה נפטר,

אבל אני לא מרגיש שזה משפיע עלי בשום צורה שהיא.

(בניגוד, למשל, לפטירת הרב אליהו).

כולם הלוויה אומרים שהוא היה אבא של כולם.

לא הרגשתי ואני לא מרגגיש כך.

גם בלווית הרב אליהו לא התחברתי לדיבורים האלו.

אפשר לכאוב על פטירה של רב גדול וחשוב,

אבל האם כל רב גדול שנפטר הוא אביהם של ישראל? (בפראפרזה על הספר הידוע...)

(אני לא יודעת איפה אתה לומד, מה זרם הרבנים שלך, ואין לראות בדברי הבאים משו אישי...) 

אני לא יודעת אם כל רב גדול- הוא אביהם של ישראל

אבל הרב עובדיה - היה גם היה 

ראה את דמעת העשוקים, ומצא להם מנחם

כמה שאלות ממזרים הוא התיר

כמה מדוכות של עגונות הוא ישב (אחרי מלחמת יו"כ, אחרי הפיגוע במגדלי התאומים) 

אם אתה לא מכיר את, ולא מכיר ב- תורה והלכה ופסיקה ושיטה של הרב עובדיה

אז משהוא מאוד מאוד בסיסי בתורה שלכם חסר

הרב עובדיה הוא המשך של שושלת פסיקה שהיא לא "הישיבות של מזרח אירופה" (שכובדם במקומם מונח, אבל הם לא כל עמ"י...) - הוא הביא לנו מסורת חשובה ביותר של פסיקה, שאלמליא הגאוות-יחידה שלו- היתה משתכחת מישראל 

הרב היה גאון עצום בתורה- הכיר מקורות הלכתיים יותר מכל אחד אחר- כך שגם אילו אתה לא מסכים עם המסקנה של הפסיקה שלו- אתה יכול ללמוד ממה שהוא מביא בשיטות קודמיו בעד ונגד שיטות שונות בסוגיה פלונית 

מי שלא פותח את הספרים של הרב עובדיה במהלך הבירור ההלכתי שלו- הלימוד שלו לוקה בחסר גדול מאוד.. 

אם אתה לא מבין את השאיפה ליצור האחדה של ההלכה- 

הרי שיש שני דברים שאתה לא מבין- 

לא מבין את נס קיבוץ גלויות שמתרחש מול עינינו הנדהמות ממש- פתאום בכל עיר, בכל משפחה!! - יש מגוון של מסורות הלכתיות- וצריך ליישב ביניהן- כדי שאנשים ידעו מה לעשות, שיהיה שלום בין היהודים. 

ולא מבין את היסוד של ההלכה- שאמורה להיות אחת לכל ישראל- כשתצא הוראה מסנהדרין הגדולה 

הרב היה מדור הרבנים הקודם לנו- בחיו הוא זכה וראה ולמד מרבנים מהדור הקודם- 

תחשבו על זה שהרב עובדיה ראה את הרב קוק!!! (למשל) 

תחשבו על זה שהוא היה תלמיד של הרב עזרא עטייה! 

חשבו כמה שנים הוא היה דיין! 

אישית אני לא שייכת לזרם ההלכתי שהרב מייצג, ולא ראיתי בו את הרב שלי (או הרב של הרבנים של הרב שלי..) 

אבל התפיסה שלי את התורה ואת עמ"י היא לא מצומצמת ל"אנ"ש" הפרטי שלי

כאב לי היום, הרגשתי מבולבלת

לקח לי מאמצים להיות אמא שמחה בבית (ולא אמא בצער) - כי זה באמת התפקיד שלי בעבודת השם. 

שהאו היה מרבני ארץ ישראל השלימה

אותי...

א. אני בהחלט מכיר את ומכיר ב- פסיקתו של הרב עובדיה.

לא באתי לצמצם אותה או להוריד אותה.

הסברתי כבר בהודעה הראשונה שאני בהחלט מכיר את ומכיר ב'- גדולתו של הרב,

אבל זו הכרה שכלית ללא השפעה רגשית.

לא באתי לרגע לומר שהוא לא היה גדול או דברים שכאלה.

ב. בודאי שבמהלך הלימוד פתחתי ספרים של הרב עובדיה,

אבל לא הלכתי לפי פסקיו.

את בטח יודעת שבלימוד עיון פותחים הרבה ספרים,

אבל זה לא אומר שאני מרגיש את השפעתו של הריטב"א על חיי.

ג. אני מכיר עוד גישות ביחס לאחדות ההלכה,

גישות שגם הן רואות עין בעין בשוב ה' ציון,

ובכל זאת סוברות שעל כל עדה ועדה להמשיך ולשמר את המסורת שבידיה.

בענייני ציבור לעומת זאת יש לשאוף לפסיקה מאוחדת יותר.

אגב (עם כל ה"להבדיל" הנדרשים),

בן גוריון הכיר מאוד בערכה של שיבת ציון, וכחלק מרצונו ליצור משהו מאחד,

ציווה על כל עובדי המדינה לעברת את שמותיהם ושמות משפחתם.

זה בודאי לא דבר שגרם לאחדות או יצר מציאות.

עוד אגב,

"עשה לך רב" זו אמירה שמכירה בכך שש דעות שונות ופסיקות שונות ועל כל אחד לעשות לו רב.

בית שמאי היו ונותרו בית שמאי עד אחרון ימיהם.

בעז"ה כשתקום סנהדרין,

מי יודע מה ואיך יהיה...

ד. הכרותו עם רבנים גדולים או הותק שלו כדיין לא משפיעים על הרגשתי.

הם גורמים לי להבין את גדולתו,

אבל לא משפיעים על הכאב או הצער.

ה. רואים שאנחנו לא מכירים.

התפיסה שלי לא מצומצמת לאנ"ש. ממש לא.

אני בהחלט יכול להבין את אלה שמתאבלים,

אבל כל השאלה היתה על עצמי.

אני לא אבל ולא עצוב (אני גם לא צוהל משמחה כמובן...).

ההכרה שלי בגדולתו אינה גורמת לי להרגיש כבן יתום או אפילו כתלמיד יתום.

האם זו בעיה?

המעבר בין הדברים שאנחנו מבינים- לדברים שאנחנו מרגישים- הוא מורכב לפעמים... 

אני מכירה את ההרגשה של "יש משו שמאוד חשוב לי, ואני יודעת שיש חיסרון באי ההרגשה שלי- אבל אני לא מרגישה! כמה מתסכל!" - מהזדמנויות אחרות בחיים... 

אם למישהוא אכפת ממך-

אז קצת אכפת לך ממנו 

לרב עובדיה היה מאוד אכפת ממך- כן, אישית. הוא ראה אותך ואותי וכל יהודי ספציפי שיש לו שאלה- כשהוא חשב או כתב או פסק או פירסם וכולי 

והיה לי אכפת מאוד מהתורה. וכל מי שאוהב את התורה- אוהב את מי שאוהב את התורה, ומלא צער על אובדן של תורה

למשל אילו היה ח"ו שריפה של ספרי תורה- אז הלב שלנו היה מלא צער. 

אז כשיש לקיחה לגנזי מעלה של יהודי שהוא כולו תורה- ממש ספר תורה מהלך!- לא נהיה בצער? 

כדי לעורר רגשות- צריך לעשות מעשים 

לשמוע הספדים, לשמוע סיפורים על הרב,  

(והנה בזכותך התחדש לי הדיוק- אחרי הפעולות נמשכות הלבבות, ולא הדעות. )

אפשר לצאת מזה לכיוון אחר- 

מה היחס שלך\ שלנו לרבנים שלנו שאנחנו קרובים אליהם והם משפיעים ישירות על חיינו

- האם אתה אוהב את הר"מ שלך? האם אתה מלא הערכה לראש ישיבה שלך (או רק יודע שאתה מכיר בגדולתו)? 

(אל תענה לי, זה נק' למחשבה) 

האם אתה מעריך, מלא הערצה- לרבנים גדולי הדור- שאתה כן הולך לפי הפסיקה שלהם? 

האם צריך להעריץ רבנים?

 האם בכלל צריך להעריץ מישהו?

לא סתם "הערצה" הולכת פעמים רבות יחד עם "עיוורת".

יש משהו בהערצה שהוא מבטל לחלוטין את המעריץ אל מול המוערץ.

גם הערצה לרבנים היא פעמים רבות עיוורת.

נכון שצריכה להיות התבטלות ביחס לרב,

אבל אין זה אומר שהאדם צריך לוותר על חשיבתו האישית.

זה אומר שבאופן מושכל,

יהיו פעמים בהן הוא יוותר על דעתו מפני דעת רבו.

אסור שיהיה מצב בו לאדם אין דעה!

(אלא אם כן זה משהו שהוא לחלוטין לא מבין בו, ואז זה לא מגיע ממקום של התבטלות).

אבל זה באמת הדיון הצדדי.

בעיניי הדיון האמיתי (שאין לי בו תשובה לעצמי),

הוא האם פטירתו של גדול דור אכן אמורה לגרום לי כאב?

האם זה אכן חורבן בית מקדש?

או שאולי חובה על כל אחד להבין את האובדן,

אבל לא חובה לבכות, להתאבל ולכאוב?

אגב,

אני בהחלט מצטער על פטירתו,

אבל להצטער זה דבר שמגיע ממקום מאוד שכלי.

אם הרב עובדיה היה דמות שהשפיעה באופן כל שהו שאתה מודע אליו בחייך, טבעי שתרגיש עצוב.

וככל שזה פחות, כך גם העצב הוא פחות.

בסך הכל הצדיק הולך לגן עדן, לקבל שכר על 93 שנים של עבודת ה' ולימוד תורה בקנה מידה שקשה לתאר...

אין מה להיות עצוב "בשבילו" אפשר אולי לקנא בו.

לגבי הנותרים פה בעולם זה משהו אחר.

אני מצטערת על כל האנשים שנותרו ללא מנהיג, שרק הזכרת שמו מילאה אותם בגאווה יהודית,

אך ממש ממש לא מתחברת לביטויים הקשורים ליתמות, מהסיבה הפשוטה שהוא לא היה אבא שלי, אפילו לא רוחני.

לא יום שמח, ברור. ויש את העצב באוויר, אבל לא ברמה שהאנשים שהלכו לאורו חווים.

נזכור שמצד הצדיק כאמור יום הפטירה זה יום הילולא=חתונה שלו עם הקב"ה וכ' וכ'.

יום נעלה. ו..אמנם לא שמעתי על מישהו בכזה סדר גודל שעדיין בחיים, אך לא אלמן ישראל,

ומאמינה שהקב"ה יודע מה הוא עושה.

אין במה לסיים אלא שנזכה כבר לתחיית המתים. 

שהבעיה בי (כך חשתי כשנפטרו גם הרב אליהו והרב אלישיב והרב לפקוביץ' וכו').

אם משתחררים מכל ההקשר של ארץ מוצא של עדה כזו או אחרת -

מדובר בדמות שהפרתה והעשירה ביותר את עולם ההלכה בדור האחרון!

שתרמה להפצתה, הנגשתה, הבררתה והרמת קרנה של שמירת ההלכה בדורנו!

שנסכה גאווה ובטחון למאות אלפי יהודים להחזיק בשמירת המצוות!

אם כל אלה קרובים ללבנו, לסדר יומנו -

לא יתכן שלא נרגיש יתומים במידה מסויימת.

נראה לי יותר נכון לחלק בין הרמה הפרטית- שבה נשאר לי הרב שלי לאוי"ט. ורק מקורביו ותלמידיו חשים יתמות כזו. לבין הרמה הכללית- רמת הדור, שבו נותרנו יתומים כולנו.

רב חשוב שנפטר, ולא סתם כך-

אלא גדול הדור,

שכבר לא נשארו עוד בסדר הגודל שלו...

כאשר צדיק אובד מן הארץ, זה מקביל לשריפת המקדש,

ביום שכזה גלה כבוד מישראל,

וניסתלקה שכינה מישראל,

וכאשר גדולי עולם,

נלקחים  מאיתנו בזה אחר זה,

אז מרגישים תחושת יתמות-

כל אחד ברמה כלשהיא...

רבים בניו של מקום. וכל בן ובן אהוב ונחמד למעלה, כבן יחיד לאמו.

אהבה יתירה זוכה זה העושה נחת רוח למקום, ויותר כיוצא בו זה המאהיב שם שמיים על סובביו.

יתמות.

יתמות קשה באה לעולם.

זכה דורנו מה שלא זכו דורות על גבי דורות. מתנה יקרה ונפלאה נתנה לנו משמיים. 93 שנים של תורה גדולה, מפוארה, מכובדת.

מרן רבנו עובדיה יוסף היה בשבילנו הכל: האבא, האמא, הרב, היועץ, הפוסק, המנחם.

יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת.

וכעת, אין אומר ואין דברים.

מי יורה דעה? מי יבין שמועה? אל מי נפנה, ומי יפשוט את ספקותנו? מי ישמע שוועת עניים, וצעקת הדל יושיע?

מי יתיר עגונה ואל מי תפנה האלמנה.

זכה מרן להקים עולה של תורה בארץ ישראל ובכל שאר המדינות, וזכינו אנו לינוק מזיז תורתו, לשתות בצמא את דבריו, ללמוד בעיון את חיבוריו ולנסות להבין את שמועתו וסברתו.

ולאחר שקיעת השמש, מאירים הכוכבים הקטנים. וכל לומד תורה יצטרף לחברו, וחברו לחברו, עד שיפיקו נוגה ויקרינו זיו התורה בכל העולם, ויבקשו להשלים במעט את האור הגדול שנקלח מאיתנו. 

ח ו ת מ ת על כל מיה ומילה שלך (?) צורגי!!!!

אישית לא בכיתי, (גם בקושי אמרתי תהילים, נוראי בעיניי..)

אבל ברור לי שזו בעיה בי. (ככה אני, לוקח לי לפות כמה שנים לעכל שמשהו איננו)

אתחיל מיזה שבבית שלנו יש לפחות 2 תמונות של הרב עובדיה. אחת בגודל 50/70 ס״מ....

הכי הרבה ספרי קודש שיש לנו בבית של אדם אחד, זה של הרב עובדיה.

אני גדלתי עליו ועל פסיקותיו.

(לא סותר את הקשרים העמוקים שיש לנו כמשפחה ולי אישית עם רבנים אחרים)

כשאבי בי היה חולה, הוא ברך אותנו, כשאחי נפצע בלבנון, הוא ברך אותו (כמה פעמים)

כשגיסי היה חולה הוא ברך את אחותי. וברכותיו התקימו תודה לה׳!

אחיינים שלי בגיל שנתיים יודעים להגיד הרב עובגיה....

מתחפשים אליו...

בקיצור, הבנת בגדול.

לא סותר לרגע!!! את זה שיש לנו דעות משלנו. ושהרב האישי שלנו לא פוסק את כל הלכותיו כמו הרב עובדיה.

לא סותר לרגע את זה שהצבענו למפלגות שרצינו....

אנחנו לא ראש בקיר.

אבל!!!!!!!!!! והאבל הזה גדול מאוד!!! יש לנו אמונת חכמים!!

משהו ש מ א ו ד חסר לציבור הדתלי בפרט והחרדי והדתי בכלל.

הוא היה דעת תורה. נקודה, על זה אין חולק!!

לגבי רגשות.... ברוך ה׳ לא חוויתי יתמות אז אני לא יודעת איך מרגישים (ושגם לא ארגיש)

אבל יתמות לאומית בהחלט כן!!

הרב הקים יהדות המזרח מחדש!

הרב הנגיש את ההלכה בפרט והתורה בכלל לרבים!

הרב ק י ד ם את נושא מעמד האישה!!(ומי שלא יודעת זאת, כדאי שתדע!!)

הרב דאג למיקוואות להיבנות

הרב הלך מבית לבית בזמן היותו רב שכונה לשכנע נשים לטבול במקווה!!!!(אתה קולט מזה????????)

הרב דאג שלך על הצלחת יהיה אוכל כשר הרבה יותר בזול מימה שהוא היה פעם....

ואני ני עוד כזאת קטנה שבקושי מבינה במפעלו

ללא ספק. איבדנו דור שלם של גדולים!

כשהייתי בהלוויה והרכב עם המיטה עבר לידי, הרגשתי פתאום (בלי לחשוב על זה בכלל, רק רגש) שלקחו חלק ממני עם המיטה.

אפעם לא הרגשתי ככה (תאמת, גם לא חשבתי שארגיש)

לא יודעת איך לתרגם את ההלם

חתכת פריקה עשיתי פה. ועוד יותר אווטינג.... אבל הרב, שווה את הכל.

שנזכה כולנו להבין מי באמת היה הרב עובדיה זצוק"ל.

שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית מקדשנו....

שכל אחד יעשה יעשה חשבון נפש עם עצמו רק על המשפט הזה.... דיינו!!

כולל אני כמובן

אחכ אנחנו מתפלאים שבית המקדש לא נבנה...

אבל לא רק בגלל הסיבה הזאת.......

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים