מדובר בגאון תורני עצום שהוסיף המון לעולם, מותו מונע מהעולם לקבל עוד ממנו, זו סיבה מספיקה לכאב ועצב.

אבל זה לא משפיע לי על הרגש.

היום דיברתי עם חבר בישיבה שהיה מאזין לשיעורים שלו כל הזמן ובטלפון הוא נשמע בוכה ורק אני כזה מרגיש צער אבל לא יותר מזה... רק מי שבאמת קשור לרב יוסף עובדיה מבין את האובדן הגדול. הלוואי והייתי קולט את גודל האובדן

שנכנסו אליה היום לעבודה זוג חילוני לגמרי עכ"פ לפי איך שהם נראו עם פרצוף תשעה באב והתחילו לומר כמה עצוב וקשה שהרב נפטר...

|שוב דמעות|

שלו

כמו הרב אלישיב גם שהם היו בפוליטיקה אבל עיקר ענינם זה היה לימוד התורה והידע בה.

בכל מקרה עצוב לראות שיהודים אחרים ורבים כל כך עצובים

לק"י

אצלי זה אולי פשוט לא נתפס והתעכל עדיין.

מלבד זאת, שאין לי קשר אישי עם הרב (בסופו של דבר, מי שהכי סובל ממותו זאת בטח המשפחה והאנשים הקרובים באמת).

ואני גם עסוקה בעוד דברים..

מרגישה פחות אשמה בזכותך...(אם יש סיבה להרגיש אשמה בכלל)

לא חושבת שזו "בעיה" במי שמרגיש ככה או אחרת, עניין של אופי ושל כמה הקשר לרב זצ"ל היה ישיר (מדברת ספציפית על הקשר לרב בעניין הזה, אבל נראה לי שגם בעוד מקרים ונושאים לצערי.)

מעבר לרב שלנו ולציבור שלנו יש מעגל רחב יותר שכולל בתוכו את כל היהדות התורנית ומייצג אותה במעגלים רחבים יותר וכו'.  ושגם הפוסקים שלנו מסתמכים על פסיקותיו והדבר הקשה מביאים אליו וכו'. ובין הראשים הענקיים האלה היה הרב עובדיה. ובפרט בפרט לאחר הסתלקותם של הרב אליהו ור' אברום שפירא והרב אליישיב.. לא נשארו דוגמתו אולי חוץ מיבדל"ח הרב שטיינמן שליט"א. כך שהמון התנקז אליו. ומאחוריו. ועל כתפיו.

בלעדיו- יתמות.

מקווה שהובנתי. בכולופן אתה לא צריך להתבייש מהשאלה.

וגם לא רבותי.

זה בדיוק העניין -

לא היה לי שום קשר אליו,

גם לא לפסיקותיו או לדרכו ההלכתית.

מעולם לא הבנתי את השאיפה ליצור הלכה אחת,

ומעולם לא התחברתי לסגנון ולתוכן של דבריו.

הרבנים שלי לא הביאו אליו את כל השאלות שלהם,

ולא פנו אליו בהתייעצויות.

זה כמובן לא סותר את הכבוד או ההערכה,

אבל בכלל לא ברור לי שכל היהדות התורנית עמדה על כתפיו.

מכיוון שכך,

ברור לי שגדול תורה נפטר,

אבל אני לא מרגיש שזה משפיע עלי בשום צורה שהיא.

(בניגוד, למשל, לפטירת הרב אליהו).

כולם הלוויה אומרים שהוא היה אבא של כולם.

לא הרגשתי ואני לא מרגגיש כך.

גם בלווית הרב אליהו לא התחברתי לדיבורים האלו.

אפשר לכאוב על פטירה של רב גדול וחשוב,

אבל האם כל רב גדול שנפטר הוא אביהם של ישראל? (בפראפרזה על הספר הידוע...)

(אני לא יודעת איפה אתה לומד, מה זרם הרבנים שלך, ואין לראות בדברי הבאים משו אישי...) 

אני לא יודעת אם כל רב גדול- הוא אביהם של ישראל

אבל הרב עובדיה - היה גם היה 

ראה את דמעת העשוקים, ומצא להם מנחם

כמה שאלות ממזרים הוא התיר

כמה מדוכות של עגונות הוא ישב (אחרי מלחמת יו"כ, אחרי הפיגוע במגדלי התאומים) 

אם אתה לא מכיר את, ולא מכיר ב- תורה והלכה ופסיקה ושיטה של הרב עובדיה

אז משהוא מאוד מאוד בסיסי בתורה שלכם חסר

הרב עובדיה הוא המשך של שושלת פסיקה שהיא לא "הישיבות של מזרח אירופה" (שכובדם במקומם מונח, אבל הם לא כל עמ"י...) - הוא הביא לנו מסורת חשובה ביותר של פסיקה, שאלמליא הגאוות-יחידה שלו- היתה משתכחת מישראל 

הרב היה גאון עצום בתורה- הכיר מקורות הלכתיים יותר מכל אחד אחר- כך שגם אילו אתה לא מסכים עם המסקנה של הפסיקה שלו- אתה יכול ללמוד ממה שהוא מביא בשיטות קודמיו בעד ונגד שיטות שונות בסוגיה פלונית 

מי שלא פותח את הספרים של הרב עובדיה במהלך הבירור ההלכתי שלו- הלימוד שלו לוקה בחסר גדול מאוד.. 

אם אתה לא מבין את השאיפה ליצור האחדה של ההלכה- 

הרי שיש שני דברים שאתה לא מבין- 

לא מבין את נס קיבוץ גלויות שמתרחש מול עינינו הנדהמות ממש- פתאום בכל עיר, בכל משפחה!! - יש מגוון של מסורות הלכתיות- וצריך ליישב ביניהן- כדי שאנשים ידעו מה לעשות, שיהיה שלום בין היהודים. 

ולא מבין את היסוד של ההלכה- שאמורה להיות אחת לכל ישראל- כשתצא הוראה מסנהדרין הגדולה 

הרב היה מדור הרבנים הקודם לנו- בחיו הוא זכה וראה ולמד מרבנים מהדור הקודם- 

תחשבו על זה שהרב עובדיה ראה את הרב קוק!!! (למשל) 

תחשבו על זה שהוא היה תלמיד של הרב עזרא עטייה! 

חשבו כמה שנים הוא היה דיין! 

אישית אני לא שייכת לזרם ההלכתי שהרב מייצג, ולא ראיתי בו את הרב שלי (או הרב של הרבנים של הרב שלי..) 

אבל התפיסה שלי את התורה ואת עמ"י היא לא מצומצמת ל"אנ"ש" הפרטי שלי

כאב לי היום, הרגשתי מבולבלת

לקח לי מאמצים להיות אמא שמחה בבית (ולא אמא בצער) - כי זה באמת התפקיד שלי בעבודת השם. 

שהאו היה מרבני ארץ ישראל השלימה

אותי...

א. אני בהחלט מכיר את ומכיר ב- פסיקתו של הרב עובדיה.

לא באתי לצמצם אותה או להוריד אותה.

הסברתי כבר בהודעה הראשונה שאני בהחלט מכיר את ומכיר ב'- גדולתו של הרב,

אבל זו הכרה שכלית ללא השפעה רגשית.

לא באתי לרגע לומר שהוא לא היה גדול או דברים שכאלה.

ב. בודאי שבמהלך הלימוד פתחתי ספרים של הרב עובדיה,

אבל לא הלכתי לפי פסקיו.

את בטח יודעת שבלימוד עיון פותחים הרבה ספרים,

אבל זה לא אומר שאני מרגיש את השפעתו של הריטב"א על חיי.

ג. אני מכיר עוד גישות ביחס לאחדות ההלכה,

גישות שגם הן רואות עין בעין בשוב ה' ציון,

ובכל זאת סוברות שעל כל עדה ועדה להמשיך ולשמר את המסורת שבידיה.

בענייני ציבור לעומת זאת יש לשאוף לפסיקה מאוחדת יותר.

אגב (עם כל ה"להבדיל" הנדרשים),

בן גוריון הכיר מאוד בערכה של שיבת ציון, וכחלק מרצונו ליצור משהו מאחד,

ציווה על כל עובדי המדינה לעברת את שמותיהם ושמות משפחתם.

זה בודאי לא דבר שגרם לאחדות או יצר מציאות.

עוד אגב,

"עשה לך רב" זו אמירה שמכירה בכך שש דעות שונות ופסיקות שונות ועל כל אחד לעשות לו רב.

בית שמאי היו ונותרו בית שמאי עד אחרון ימיהם.

בעז"ה כשתקום סנהדרין,

מי יודע מה ואיך יהיה...

ד. הכרותו עם רבנים גדולים או הותק שלו כדיין לא משפיעים על הרגשתי.

הם גורמים לי להבין את גדולתו,

אבל לא משפיעים על הכאב או הצער.

ה. רואים שאנחנו לא מכירים.

התפיסה שלי לא מצומצמת לאנ"ש. ממש לא.

אני בהחלט יכול להבין את אלה שמתאבלים,

אבל כל השאלה היתה על עצמי.

אני לא אבל ולא עצוב (אני גם לא צוהל משמחה כמובן...).

ההכרה שלי בגדולתו אינה גורמת לי להרגיש כבן יתום או אפילו כתלמיד יתום.

האם זו בעיה?

המעבר בין הדברים שאנחנו מבינים- לדברים שאנחנו מרגישים- הוא מורכב לפעמים... 

אני מכירה את ההרגשה של "יש משו שמאוד חשוב לי, ואני יודעת שיש חיסרון באי ההרגשה שלי- אבל אני לא מרגישה! כמה מתסכל!" - מהזדמנויות אחרות בחיים... 

אם למישהוא אכפת ממך-

אז קצת אכפת לך ממנו 

לרב עובדיה היה מאוד אכפת ממך- כן, אישית. הוא ראה אותך ואותי וכל יהודי ספציפי שיש לו שאלה- כשהוא חשב או כתב או פסק או פירסם וכולי 

והיה לי אכפת מאוד מהתורה. וכל מי שאוהב את התורה- אוהב את מי שאוהב את התורה, ומלא צער על אובדן של תורה

למשל אילו היה ח"ו שריפה של ספרי תורה- אז הלב שלנו היה מלא צער. 

אז כשיש לקיחה לגנזי מעלה של יהודי שהוא כולו תורה- ממש ספר תורה מהלך!- לא נהיה בצער? 

כדי לעורר רגשות- צריך לעשות מעשים 

לשמוע הספדים, לשמוע סיפורים על הרב,  

(והנה בזכותך התחדש לי הדיוק- אחרי הפעולות נמשכות הלבבות, ולא הדעות. )

אפשר לצאת מזה לכיוון אחר- 

מה היחס שלך\ שלנו לרבנים שלנו שאנחנו קרובים אליהם והם משפיעים ישירות על חיינו

- האם אתה אוהב את הר"מ שלך? האם אתה מלא הערכה לראש ישיבה שלך (או רק יודע שאתה מכיר בגדולתו)? 

(אל תענה לי, זה נק' למחשבה) 

האם אתה מעריך, מלא הערצה- לרבנים גדולי הדור- שאתה כן הולך לפי הפסיקה שלהם? 

האם צריך להעריץ רבנים?

 האם בכלל צריך להעריץ מישהו?

לא סתם "הערצה" הולכת פעמים רבות יחד עם "עיוורת".

יש משהו בהערצה שהוא מבטל לחלוטין את המעריץ אל מול המוערץ.

גם הערצה לרבנים היא פעמים רבות עיוורת.

נכון שצריכה להיות התבטלות ביחס לרב,

אבל אין זה אומר שהאדם צריך לוותר על חשיבתו האישית.

זה אומר שבאופן מושכל,

יהיו פעמים בהן הוא יוותר על דעתו מפני דעת רבו.

אסור שיהיה מצב בו לאדם אין דעה!

(אלא אם כן זה משהו שהוא לחלוטין לא מבין בו, ואז זה לא מגיע ממקום של התבטלות).

אבל זה באמת הדיון הצדדי.

בעיניי הדיון האמיתי (שאין לי בו תשובה לעצמי),

הוא האם פטירתו של גדול דור אכן אמורה לגרום לי כאב?

האם זה אכן חורבן בית מקדש?

או שאולי חובה על כל אחד להבין את האובדן,

אבל לא חובה לבכות, להתאבל ולכאוב?

אגב,

אני בהחלט מצטער על פטירתו,

אבל להצטער זה דבר שמגיע ממקום מאוד שכלי.

אם הרב עובדיה היה דמות שהשפיעה באופן כל שהו שאתה מודע אליו בחייך, טבעי שתרגיש עצוב.

וככל שזה פחות, כך גם העצב הוא פחות.

בסך הכל הצדיק הולך לגן עדן, לקבל שכר על 93 שנים של עבודת ה' ולימוד תורה בקנה מידה שקשה לתאר...

אין מה להיות עצוב "בשבילו" אפשר אולי לקנא בו.

לגבי הנותרים פה בעולם זה משהו אחר.

אני מצטערת על כל האנשים שנותרו ללא מנהיג, שרק הזכרת שמו מילאה אותם בגאווה יהודית,

אך ממש ממש לא מתחברת לביטויים הקשורים ליתמות, מהסיבה הפשוטה שהוא לא היה אבא שלי, אפילו לא רוחני.

לא יום שמח, ברור. ויש את העצב באוויר, אבל לא ברמה שהאנשים שהלכו לאורו חווים.

נזכור שמצד הצדיק כאמור יום הפטירה זה יום הילולא=חתונה שלו עם הקב"ה וכ' וכ'.

יום נעלה. ו..אמנם לא שמעתי על מישהו בכזה סדר גודל שעדיין בחיים, אך לא אלמן ישראל,

ומאמינה שהקב"ה יודע מה הוא עושה.

אין במה לסיים אלא שנזכה כבר לתחיית המתים. 

שהבעיה בי (כך חשתי כשנפטרו גם הרב אליהו והרב אלישיב והרב לפקוביץ' וכו').

אם משתחררים מכל ההקשר של ארץ מוצא של עדה כזו או אחרת -

מדובר בדמות שהפרתה והעשירה ביותר את עולם ההלכה בדור האחרון!

שתרמה להפצתה, הנגשתה, הבררתה והרמת קרנה של שמירת ההלכה בדורנו!

שנסכה גאווה ובטחון למאות אלפי יהודים להחזיק בשמירת המצוות!

אם כל אלה קרובים ללבנו, לסדר יומנו -

לא יתכן שלא נרגיש יתומים במידה מסויימת.

נראה לי יותר נכון לחלק בין הרמה הפרטית- שבה נשאר לי הרב שלי לאוי"ט. ורק מקורביו ותלמידיו חשים יתמות כזו. לבין הרמה הכללית- רמת הדור, שבו נותרנו יתומים כולנו.

רב חשוב שנפטר, ולא סתם כך-

אלא גדול הדור,

שכבר לא נשארו עוד בסדר הגודל שלו...

כאשר צדיק אובד מן הארץ, זה מקביל לשריפת המקדש,

ביום שכזה גלה כבוד מישראל,

וניסתלקה שכינה מישראל,

וכאשר גדולי עולם,

נלקחים  מאיתנו בזה אחר זה,

אז מרגישים תחושת יתמות-

כל אחד ברמה כלשהיא...

רבים בניו של מקום. וכל בן ובן אהוב ונחמד למעלה, כבן יחיד לאמו.

אהבה יתירה זוכה זה העושה נחת רוח למקום, ויותר כיוצא בו זה המאהיב שם שמיים על סובביו.

יתמות.

יתמות קשה באה לעולם.

זכה דורנו מה שלא זכו דורות על גבי דורות. מתנה יקרה ונפלאה נתנה לנו משמיים. 93 שנים של תורה גדולה, מפוארה, מכובדת.

מרן רבנו עובדיה יוסף היה בשבילנו הכל: האבא, האמא, הרב, היועץ, הפוסק, המנחם.

יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת.

וכעת, אין אומר ואין דברים.

מי יורה דעה? מי יבין שמועה? אל מי נפנה, ומי יפשוט את ספקותנו? מי ישמע שוועת עניים, וצעקת הדל יושיע?

מי יתיר עגונה ואל מי תפנה האלמנה.

זכה מרן להקים עולה של תורה בארץ ישראל ובכל שאר המדינות, וזכינו אנו לינוק מזיז תורתו, לשתות בצמא את דבריו, ללמוד בעיון את חיבוריו ולנסות להבין את שמועתו וסברתו.

ולאחר שקיעת השמש, מאירים הכוכבים הקטנים. וכל לומד תורה יצטרף לחברו, וחברו לחברו, עד שיפיקו נוגה ויקרינו זיו התורה בכל העולם, ויבקשו להשלים במעט את האור הגדול שנקלח מאיתנו. 

ח ו ת מ ת על כל מיה ומילה שלך (?) צורגי!!!!

אישית לא בכיתי, (גם בקושי אמרתי תהילים, נוראי בעיניי..)

אבל ברור לי שזו בעיה בי. (ככה אני, לוקח לי לפות כמה שנים לעכל שמשהו איננו)

אתחיל מיזה שבבית שלנו יש לפחות 2 תמונות של הרב עובדיה. אחת בגודל 50/70 ס״מ....

הכי הרבה ספרי קודש שיש לנו בבית של אדם אחד, זה של הרב עובדיה.

אני גדלתי עליו ועל פסיקותיו.

(לא סותר את הקשרים העמוקים שיש לנו כמשפחה ולי אישית עם רבנים אחרים)

כשאבי בי היה חולה, הוא ברך אותנו, כשאחי נפצע בלבנון, הוא ברך אותו (כמה פעמים)

כשגיסי היה חולה הוא ברך את אחותי. וברכותיו התקימו תודה לה׳!

אחיינים שלי בגיל שנתיים יודעים להגיד הרב עובגיה....

מתחפשים אליו...

בקיצור, הבנת בגדול.

לא סותר לרגע!!! את זה שיש לנו דעות משלנו. ושהרב האישי שלנו לא פוסק את כל הלכותיו כמו הרב עובדיה.

לא סותר לרגע את זה שהצבענו למפלגות שרצינו....

אנחנו לא ראש בקיר.

אבל!!!!!!!!!! והאבל הזה גדול מאוד!!! יש לנו אמונת חכמים!!

משהו ש מ א ו ד חסר לציבור הדתלי בפרט והחרדי והדתי בכלל.

הוא היה דעת תורה. נקודה, על זה אין חולק!!

לגבי רגשות.... ברוך ה׳ לא חוויתי יתמות אז אני לא יודעת איך מרגישים (ושגם לא ארגיש)

אבל יתמות לאומית בהחלט כן!!

הרב הקים יהדות המזרח מחדש!

הרב הנגיש את ההלכה בפרט והתורה בכלל לרבים!

הרב ק י ד ם את נושא מעמד האישה!!(ומי שלא יודעת זאת, כדאי שתדע!!)

הרב דאג למיקוואות להיבנות

הרב הלך מבית לבית בזמן היותו רב שכונה לשכנע נשים לטבול במקווה!!!!(אתה קולט מזה????????)

הרב דאג שלך על הצלחת יהיה אוכל כשר הרבה יותר בזול מימה שהוא היה פעם....

ואני ני עוד כזאת קטנה שבקושי מבינה במפעלו

ללא ספק. איבדנו דור שלם של גדולים!

כשהייתי בהלוויה והרכב עם המיטה עבר לידי, הרגשתי פתאום (בלי לחשוב על זה בכלל, רק רגש) שלקחו חלק ממני עם המיטה.

אפעם לא הרגשתי ככה (תאמת, גם לא חשבתי שארגיש)

לא יודעת איך לתרגם את ההלם

חתכת פריקה עשיתי פה. ועוד יותר אווטינג.... אבל הרב, שווה את הכל.

שנזכה כולנו להבין מי באמת היה הרב עובדיה זצוק"ל.

שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית מקדשנו....

שכל אחד יעשה יעשה חשבון נפש עם עצמו רק על המשפט הזה.... דיינו!!

כולל אני כמובן

אחכ אנחנו מתפלאים שבית המקדש לא נבנה...

אבל לא רק בגלל הסיבה הזאת.......

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

אני ערה

לא ברור איך ולמה

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?